דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כתיב לי הכסף ולי הזהב (אמר) [נאם] ה' צבאות (חגי ב' ח'), אמר הקב"ה לישראל התנדבו ועשו המשכן, ואל תאמרו מכיסכתם אתם נותנים דבר, כי משלי הוא הכל, לפיכך אמר ויקחו לי משלי:

דבר אל בני ישראל. להוציא החרש שאינו שומע ואינו מדבר:

אשר ידבנו לבו. להוציא השוטה שאין לבו נודבו:

מאת כל איש. להוציא את הקטן שאינו איש. ומנין שלא יקחו מן הגוים, שנא' דבר אל בני ישראל, ולא ממי שאינו מישראל:

וזאת התרומה. אמר הקב"ה אני העמדתי לכם י"ג דברים ע"י יחזקאל הנביא, אף אתם התנדברו י"ג, ומה הם המפורשים על ידי יחזקאל, א' ואלבישך רקמה, ב' ונעלך תחש, ג' ואחבשך בשש, ד' ואכסך משי, ה' ואעדך עדי, ו' ואתנה צמידים על ידיך, ז' ורביד על גרונך, ח' ואתן נזם על אפך, ט' ועגילים על אזניך, י' ועטרת תפארת בראשך (יחזקא טז י יא יב), סולת ושמן ודבש (שם שם יט) הרי י"ג. ואתם [ותכלת וארגמן ותולעת שני] ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים שמן למאור בשמים לשמן המשחה [ולקטורת הסמים] אבני שוהם ואבני מלואים (וגם לקטרת הסמים) הרי עשרה, וזהב וכסף ונחשת הרי יג"ג. ומה נשתנו אלו [אלא] למדרש זהב לכפר מפני מלכות בבל, דכתיב ביה רישיה די דהב טב (דניאל ב' ל"ב). וכסף לכפר ממני מלכות פרס ומדי, דכתיב ביה ועשרת אלפים כבר כסף (אס ג' ט'). ונחשת לכפר על מלכות יון שהיא פחותה מכולם, שהיא עתידה להשתמש במטבע חשוב [כחרס]. ותכלת אלו ישראל העטופים בציצית של תכלת. וארגמן זה דניאל שראה ד' מלכיות. ותולעת שני אלו ישראל שנמשלים בתולעת, שנא' אל תיראי תולעת יעקב (ישעיה מא יד), וחטאם דומה לשני, שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. ושש זה המלאך לבוש הבדים אשר נשבע בחי העולמים. ועזים כנגד יעקב, שנאמר ואת עורות גדיי העזים (בראשית כ"ז י"ו). ועורות אלים כנגד יצחק, שנא' והנה איל אחר נאחז (שם כ"ב י"ג). ועורות תחשים שעירערו חומות ירושלם עד שהתישו כוחן. ועצי שטים שיועצים לשטות את ישראל מייחוד מלכם:

שמן למאור. כנגד מלך המשיח שעתיד להאיר עיניהם של ישראל:

בשמים לשמן המשחה. שעתיד למשוח כהן גדול:

ולקטורת הסמים. כדכתיב בריח ניחח ארצה אתכם (יחזקאל כ' מ"א):

אבני שהם. שהמו רחמי עליכם:

ועשו לי מקדש. בעולם הזה:

ושכנתי בתוכם. לעולם הבא, אשרי העם שככה לו:

ככל אשר אני מראה אותך. מלמד שהראה הקב"ה למשה כל צורת הכלים בדמות אש, וראייה וכן תעשו:

ועשו ארון עצי שטים. מפני שקדושתו יתירה משאר הכלים, לפיכך הזכירו בראשונה:

עצי 'שטים'. ש' שלום ט' טובה י' ישועה מ' מחילה:

ועשית עליו זר זהב. עליון הוא כתר תורה מכתר כהונה ומכתר מלכות שאין בהם תורה, ונאמר בארון וצפית אתו זהב טהור, מכאן שצריך תלמיד חכם להיות תוכו כברו, שלא יהיה אחת בלב ואחת בפה:

ואמר ויצקת לו רבע טבעת זהב. מכאן שצריך תלמיד חכם שיהיה זריז בתורה ובמצות ובמעשים טובים וענוה:

ואמר ועשית בדי עצי שטים. אלו המסייעין את עסקי התורה:

וצפית אותם זהב. שעתיד הקב"ה להחזיק ביד מסייעי בעלי תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו', (משלי ג' י"ח):

והבאת את הבדים וגו'. מכאן לתלמיד חכם שבעיר, מצווים בני העיר להאכילו ולהשקותו ולסייעו בכל דבר:

ועשית שנים כרובים. והלא אמר לך וצוך במעמד הר סיני לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ' ד'). לא קשיא, לך לא תעשה אבל לי עשה, כיוצא בו מחלליה מות יומת וגו' (שמות ל"א י"ד) ובמקום אחר אומר וביום השבת שני כבשים (במדבר כ"ח ט'), כיוצא בו ערות אשת אחיך וגו' (ויקרא י"ח ט"ז), ואמר אחר מכאן יבמה יבוא עליה (דברים כ"ה ה'):

ועשית שלחן. לא שצריך אכילה ושתיה, אלא מעשה בני אדם גלויים לפניו, כי יש בני אדם אינם חפצים בזה העום כי אם אכילה ושתייה, לפיכך אמר ועשית שלחן, הלא תראה כי השלחן הוא נתון בצון ויצר הרע הוא נתון בצפונו של אדם, שהיא שמאלו, ועל זה אמר החכם לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (קהלת י׳:ב׳ '), ועל כן המנורה נתונה בדרום שהוא לצד ימין, רמז על תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורה בלילה לאור הנרות, כי כן אמרו רבותינו ז"ל אין רנה של תורה מתקיים אלא בלילה, שנאמר קומי רוני בלילה (איכה ב' י"ט), אבל השלחן הוא בצד שמאל, שנאמר והשלחן תתן על צלע צפון (שמואל כ"ו ל"ה), רמז על אותם שנמשכים אחר יצר הרע שהוא נתון בשמאלו של אדם, ומזה ציונו הקב"ה שיתן התפילין על צד שמאל, כדי לשבר את יצר הרע, וכן הבטיחנו לעתיד לבוא שירחיק היצר הרע מכל וכל, כמו שהבטיחנו ע"י הנביא ע"ה ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב' כ'), והוא יצר הרע שהוא בצפונו של אדם, ומזבח באמצע טעם מפני מה, רצה לומר כי המזבח דומה לבית המדרש שלא יתכן כל היום וכל הלילה קריאה בלא אכילה, לפיכך צריך אדם שיאכל כדי קיום הגוף, כי הגוף לא מתקיים בלא אכילה, לפיכך נתון המזבח באמצע: