ומשה היה רעה. ולמה נסמכה פרשת ויהי בימים הרבים ההם (שמות ב כג), לפרשה זו, לפי שהקב"ה יודע שמשה צדיק ונותן נפשו על בניו, ואם ברח למדין משה גואלם, לכך כתיב ומשה היה רעה וגו':

וינהג את הצאן. [אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חורבה]. ארבעים יום וארבעים לילה הלכה צאנו של יתרו ולא טעמו כלום, כשם שהלך אליהו, שנאמר וילך בכח האכילה [ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חורב] (מ"א יט ח):

ד"א אחר המדבר, ולמה היה רודף אחר המדבר, לפי שצפה ברוח הקודש שיחריב כרכיהם של אומות, שנאמר הנה אחרית גוים מדבר ציה (ירמי' ג' יב):

וינהג את הצאן [אחר המדבר]. בישרו שצאנו יכלה במדבר, ואחר כך נאסף אל עמיו, ולכך הלכה צאנו של משה ארבעים יום וארבעים לילה, שלא טעמה כלום, כנגד ארבעים שנה שינהיג את ישראל במדבר, שלא טעמו מזריעת אדמה כלום, והם ארבעים שנה יום לשנה, וכולם מתו במדבר, ואף הוא נאסף עמהם:

ויבא אל הר האלהים חרבה. וכיון שהגיע לחורב מיד וירא (אליו ה') [מלאך ה' אליו] בלבת אש. כדי ללבבו, ויבא לסיני ויראה האשות והלפידים, ולא יתירא מהם:

ד"א בלבת אש. אל תקרי בלבת אש אלא בליבת אש, ללמדך שנגלה למעלה משני חלקים של סיני:

מתוך הסנה. [למה מתוך הסנה] ולא מתוך אילן אחר, אמר הקב"ה אני קראתי על עצמי עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), והם נתנים בשעבוד, ואני נגלה מתוך הסנה, שכולו קוצים ובמקום צר, כביכול נגלה מתוך הקוצים:

והסנה איננו אכל. מכאן אמרו כי אש של מעלה מעלה לולבין ושורפת ואינו אוכלת ושחורה, ואש של מטה אינה מעלה לולבין ואוכלת ואינה שורפת ואדומה, לפיכך וירא והנה הסנה בוער באש וגו':

ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה. שלשה פסיעות פסע:

ד"א לא פסע אלא לצערו, אמר לו הקב"ה משה נצטערת לראות, חייך שאתה כדאי שאגלה עליך:

ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה. מיד ענה משה הנני, אמר לו הקב"ה אמרת חנני, חייך שתבוא שעה ותתפלל על ישראל ואומר לך כבר עניתי אותך, וזהו שנאמר אז תקרא וה' יענה [תשוע ויאמר הנני] (ישעי' נח ט):

ד"א משה משה ויאמר הנני. כל מי שנכפל שמו בעולם הזה מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואלו הם:

נח נח, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, שמואל שמואל. תרח תרח, שלא מת אברהם אבינו עד שנתבשר שעשה תרח אביו תשובה, הדא הוא דכתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית טו טו), אמר אברהם רבון העולמים מפני ששאלתי מעשים טובים, אני הולך אל אבותי העומדים בגיהנם באותו שעה בישרו הקב"ה ואמר לו חייך עשה אביך תשובה, לכך נכפל שמו של תרח:

ויאמר הנני. הנני למלכות הנני לכהונה:

אל תקרב הלום. ואין הלום אלא מלכות, שנאמר כי (הביאני) [הביאותני] עד הלום (ש"ב ז יח):

ויאמר אנכי אלהי אביך וגו'. מלמד שנגלה עליו כקולו של עמרם אביו, כדי שלא יתיירא, ובאותה שעה שמח משה אמר אמרם אבי קיים אמר לו [הקב"ה] לא אביך אני, אלא אלהי [אביך אלהי] אברהם, בפתאום איני בא עליך, כדי שלא תתיירא. באותו שעה ויסתר משה פניו, אמר לו הקב"ה חייך אתה חלקת לי כבוד, וגם אני אחלק לך כבוד שנאמר (ויראו) [וראו] בני ישראל את פני משה וגו' (שמות לד לה), אתה יראת מהביט אל האלהים, וגם בני ישראל ייראו מהביט אל פניך [כמו שאמר וייראו מגשת אליו (שם לד ל)]:

ראה ראיתי. שתי ראיות אחת שהיו הורגין את ישראל והיה פרעה רוחץ בדמם, ואחת שהיו משימין את התינוקות במקום לבנים:

כי ידעתי את מכאביו. שעתידין להכעיסני במעשה העגל: ואעפ"כ

וארד להצילו. שאצילם מכל מקום:

צעקת בני ישראל. מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משעבדים את ישראל. באה עד אלי, וגם ראיתי את הלחץ, כביכול מסור אני עמם בלחץ:

ועתה לכה ואשלחך על פרעה. גדולה יש לי בדבר הזה ועתה לך לך הדבר מסור ולך מצפים ישראל:

אהיה אשר אהיה. אמור לישראל אני אהיה עמכם בשיעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות, פתח משה ואמר רבונו של עולם דייה לצרה בשעתה, אמר לו הקב"ה אני אומר להם אחרת אמר לו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, אהיה עמכם בשיעבוד זה:

זה שמי לעולם. לעלם כתיב, אמר לו הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא, אלא [נקרא] באל"ף דל"ת, ונכתב ביו"ד ה"א:

פקד פקדתי אתכם. שתי פקידות הללו [למה], אלא אמר הקב"ה למשה, כך אמר להם יוסף שאותו נביא שיאמר לכם שתי פקידות הוא יגאל אתכם, כשתאמר להם פקד פקדתי יאמינו לך:

נלכה נא דרך שלשת ימים. בישרו שיהיו עתידים ישראל לחוג שלשה רגלים: