וידבר ה' אל משה לך עלה מזה. בלשון שאמר לו בלשון ירידה לך רד (שמות לב ז), רצה לומר מגדולתך, כשנתרצה לישראל אמר לו לך עלה, אמר לו רבונו של עולם אם אין פניך הולכים הניחנו במקומנו, אמר לו הקב"ה פני ילכו, המתן עד שיעברו פנים של זעם:

ומשה יקח את האהל. שכיון שראה משה את ישראל שהם מנודים למקום מיד ריחק עצמו מהם, למה שהמנודה לרב מנודה לתלמיד, מיד ריחק משה את משכנו ממחנה ישראל, ארבעת מילין ואמר הקב"ה למשה, משה אני פירשתי מהם, ואתה פירשת מהם, עשיתם כיתומים אשר אין להם אב, ועתה אין להם תקומה, אמר משה רבונו של עולם אתה רחום אתה חנון אתה קיים אתה מתנחם על הרעה עשה למען שמך, אמר לו משה חזור משכנך לתוך בני ואני אחזור עמך, הדא הוא דכתיב ודבר ה' אל משה פנים בפנים (פסוק יא):

ובמה יודע אפוא. לכל האומות שנתרצית לנו:

הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך. אמר ר' שמעון בן לקיש שלשה דברים שאל משה רבינו ע"ה מפי הגבורה, ועשה לו הקב"ה את שאלתו. ביקש שתשרה שכינה על ישראל, וביקש שתסתלק רוח הקדש מן האומות, וביקש שיראה במדת רחמים, ומנין שביקש שתשרה שכינה על ישראל, שנאמר הלוא בלכתך עמנו. ומנין שביקש שתסתלק רוח הקדש מן האומות, שנאמר ונפלינו אני ועמך. ומנין שביקש שיראה במדת רחמים, שנאמר ויאמר הראני נא את כבודך, ומנין שעשה הקב"ה לו את כולם, שנאמר גם את הדבר אשר דברת אעשה, הרי שלשה:

ויאמר אני אעביר. אלו תכסיסי המלך שהם מלאכי השרת:

וקראתי בשם ה' לפניך. מלמד שהשראה לו כדרך ששליח הציבור יורד לפני התיבה אמר לו כל זהמן שישראל חוטאים והם עושים כסדר הזה, מיד הם ענין:

ויאמר לא תוכל לראות פני. לפי ששאל הראני נא [את] כבודך, אמר לו הקב"ה לא תוכל לראות פני וגו', מלמד שבקש משה לראות מפני מה צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו, אמר לו לא תוכל לעמוד על סוף מדת הדין:

ד"א ביקש לראות ולהסתכל במראה שכינה, ולא ניתן לו רשות, שנאמר כי לא יראני האדם וחי, ומכאן למדנו כי בשעת מיתה יראוהו כל בני האדם, שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (תהלים כב ל):

ד"א כי לא יראני האדם. זה הנלקח מארבע היסודות. וחי אלו המלאכים שהם חיים לעולמי עד, כי הם אינם יכולים לראות פני שכינה:

ויאמר ה' הנה מקום אתי וגו'. מכאן אמרו רבותינו ז"ל כי הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, ועל זה נאמר הנה מקום אתי, כי ברשותי העולם מתקיים:

והיה בעבור כבודי. אלו טכסיסי המלאכים, זה שנאמר באליהו לא ברוח ה' אחר הרוח רעש לא ברעש ה' וגו' (מ"א יט יא), לכך נאמר והיה בעבור כבודי, אלו המלאכים ואראלים וחשמלים:

ושכותי כפי עליך עד עברי. אלו ענני כבוד:

והסירותי את כפי. אחרי העננים תראה מקצת מן הכבוד:

ופני לא יראו. עיקר הכבוד לא תראה: