וידבר אלהים אל משה. אין אלהים אלא דיין, שנאמר אלהים לא תקלל (שמות כב כז), מלמד שהקב"ה ישב עם משה בדין, על שאמר למה הרעותה לעם הזה. נכנסה סנגוריא ולמדה עליו זכות, שנאמר ויאמר אליו אני ה' ואין ה' אלא לשון רחמים, שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שם לד ו):

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. אמר הקב"ה למשה כמה פעמים נגליתי להם ולא אמרתי ששמי ה', כמו שאמרתי לך, ולא הרהרו אחרי ואחרי מדותי, אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' (בראשית כח יג). ואחר מיכן ביקש מקום לנטוע בו אהלו, ולא מצא, עד שקנה במאה קשטה, ולא הרהר אחרי. אמרתי לאברהם [כי את כל] הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך [עד עולם] (בראשית יג טו), ואחר מיכן בא לקבור את שרה ולא מצא מקום, עד שקנה בדמים יקרים. וכן יצחק שחפר בארות המים ולקחום ממנו, ולא הרהרו אחרי, ואתה תחלת אשר נגליתי עליך, אמרת לי מה שמך, וסוף אמרת לי ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה (שמות ה' כג), מיד נטל עליו את הדדין, כדי שלא יכנס לארץ:

ד"א וארא אל אברהם וגו' באל שדי. כלומר עשיתי להם כמה נסים ושדי שאני הצלתי אותם מיד אויביהם ולא הרגתי את שונאיהם שהצלתי את אברהם מיד פרעה ואת יצחק מיד אבימלך ואת יעקב מיד לבן:

ושמי ה' לא נודעתי להם. שלא עשיתי נקמה בהם, שכל מקום שנאמר שמי זהו נקמה, שנאמר לכן [הנני מודעם] בפעם הזאת וגו' [וידעו כי שמי ה'] (ירמי' מז כא), זהו נקמה, שכך אמר הקב"ה אם בימי הנביאים סבלתי אתכם, עכשו אני עושה נקמה בכם:

לכן אמור לבני ישראל. ואין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (ש"א ג יד), הלך משה ואמר אליהם כך, שנאמר וידבר משה כן אל בני ישראל וגו':

מקוצר רוח. שאותו הדור מחוסרי אמנה היו, והיו אומרים כי קצרה יד ה' מהושיע, ונתחברו אל עובדי ע"ז:

ומעבודה קשה, כמשמעה. אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים כל ישראל לא שמעו אלי ועובדין ע"ז, ואיך ישמע אלי פרעה:

ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. עשה אותם שווים, אמר להם הקב"ה חלקו כבוד למלך שאני רוצה לעשות בו דין, לפיכך נהג משה בו כבוד שאמר לו פן יפגענו בדבר או בחרב, שהיה צריך לומר פן יפגעך, אלא שנהג בו דרך כבוד:

פוטיאל. זה יתרו. ולמה נקרא שמו פוטיאל שפלטו אל מע"ז:

ד"א שהיה מפטם עגלים לע"ז. ושבע שמות נקראו, יתרו, פוטיאל, יתר, רעואל, חובב, חבר, קיני:

הוא אהרן ומשה. מלמד שאין זה גדול מזה: