ויאמר ה' אל אברם לך לך. חשבון לך לך הרי הם מאה, רמז לו שכשיהיה בן מאה שנה יעמיד את יצחק:

ד"א לך לך. כי לך נאה הגדולה:

ויאמר ה' אל אברם לך לך. מה כתיב למעלה מן הענין, וימת תרח בחרן, אמר ר' יצחק למנין החשבון מתבקש עוד ששים וחמש שנה, כי תרח היה בן שבעים שנה כשהוליד לאברהם, ואברהם היה בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן, נשתיירו עוד ס"ה שנים, וכתיב וימת תרח בחרן, אלא מיכאן אתה למד הרשעי בחייהם קרויים מתים, ואברם היה מפחד שיהיו מחללין בו שם שמים ויאמרו הניח אביו לעת זקנותו והלך לו, אמר לו הקב"ה לך לך, אני פוטר אותך מכבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליצאתך, שנאמר וימת תרח בחרן, ואחר כך ויאמר ה' אל אברם:

עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו א אור כשדים. ב טלטולו מבית אביו, שנאמר לך לך. ג רעב, דכתיב ויהי רעב (בראשית יב י). ד על עסק אשתו, וכתיב ותקח האשה בית פרעה (שם יב טו). ה בין הבתרים, שנאמר ידוע תדע (שם טו יג). ו אשתו עקרה, שנאמר ותהי שרי עקרה (שם ל יא). ז ברית מילה. ח על עסק שרה עם אבימלך. ט על עסק השלוח ששלח הגר ובנה ישמעאל, כדכתיב וירע הדבר מאד וגו' (שם כא יא). י עקידת יצחק:

מארצך וממולדתך ומבית אביך [אל הארץ אשר אראך]. י למה אמר לו כל אלו כדי ליתן לו שכר על כל אחת ואחת:

ואעשך לגוי גדול. שעד היום כל העולם מתברכים באברהם:

ואגדלה. בה' ואברכה בה' אלו שתי ההי"ן שנתוספו לו ולה שיהיה ברכה בשתי ההי"ן בעולם הזה ובעולם הבא:

ד"א ואברכה. זה שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב:

והיה ברכה [יכול יהיו חותמין בכולן]. בך חותמין ואין חותמין בכולם, ולכך אנו חותמים מגן אברהם:

ואברכה מברכיך. מיכאן לכהנים שכל כהן המברך מתברך:

ונברכו בך כל משפחות האדמה. שבזכותו לא פרע הקב"ה מעשרה דורות שהיו כולם רשעים מנח ועד אברהם:

ונברכו בך. שהגשמים והטללים יורדין בזכות אברהם:

ואת הנפש אשר עשו בחרן. שהחזירו אותם להקב"ה והעלה עליהם כאילו בראם. מהו אשר עשו בחרן, מלמד שאברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים:

עד מקום שכם. הראה לו הקב"ה שעתידים בניו להרוג בשכם:

עד אלון מורה. הראה לו הר גריזים והר עיבל שהוא אצל אלוני מורה:

והכנעני אז בארץ. לפי שארץ ישראל נפלה בחלקו של שם, כמו שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח). נח החרים בשעה שחלק הקב"ה את הארץ לשלשת בניו, שלא יהא אחד מהם נכנס לתחום חבירו, וז' עממין עברו בארץ ישראל ועברו על החרם, לפיכך צוה הקב"ה כי החרם תחרימו, ובעת שעבר אברהם לא היה עדיין נכנס לשם, אלא הכנעני בלבד, ולפיכך נפלה ארץ ז' עממים לישראל לפי שנפלה כל הארצות לז' עממים בחלקו של שם, וכן הוא אומר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים לב ח):

ויבן שם מזבח לה'. על בשורת הארץ:

ויט אהלה וגו'. הראהו הקב"ה שעתידין לפול בניו בעי על עון עכן שמעל בחרם והתפלל עליהם ולא מת אלא יאיר בן מנשה:

ויהי רעב באר וגו'. זה היה נסיון שני, שהביא הקב"ה רעב בימיו ונצרך לירד למצרים לגור שם:

הנה נא ידעתי. אמר לה כשהיית בין היפות לא היתה חשובה יפה לפניך, ועתה אנחנו נכנסים למקום שחורים, לפי שמצרים היו מבניהם שהיו שחור, ואני יודע שאת חשובה כנגד כולם:

ד"א הנה נא ידעתי. לעולם אברהם לא הביט באשתו, וכשהקריב לבוא למצרים היה נהר ונכנסו הוא והיא נפלה בנהר ועמידה ובאו על שפת הנהר לנגד בגדיה והביט וראה את שוקה, מיד אמר לה הנה נא ידעתי:

ויהי כבוא אברם מצרימה. הכניס שרה לתיבה כדי שלא יראו אותה המצרים, באו מוכסנים ליקח מכס ממה שבתבה, אמרו לו תן לנו מכס ממה שיש בתוך התיבה, אמר להם קחו מכס זהב וכסף, אמרו לו אינו אלא אבנים טובות ומרגליות, אמר להם קחו מכס אבנים טובים ומרגליות, אמרו לו כללו של דבר אין אנו מניחין אותך עד שתפתח התיבה ונראה מה שיש בתוכה, מיד פתחו את התיבה וראו אותה שהיתה יפת מראה, אמרו אין ראוי להדיוט להשתמש בה אינה ראויה כי אם למלך:

ד"א ויראו אותה שרי פרעה. זה אומר אני אתן מאה דינרים ואיעלל עמה, וזה אומר אני אתן מאה דינרים ואיעלל עמה, ומתוך דברים אלו ותוקח האשה בית פרעה, וכיון שאמרה לפרעה אחי הוא, ולא הודית כי הוא בעלה, מיד ולאברם היטיב בעבורה, ועליה אמר החכם בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר (משלי לא יא):

וינגע ה' את פרעה. לקה בכפלים, ומנין אתה אומר שפרעה לקה אף על דבר לגזרה שוה:

על דבר שרי. כשהיתה שרי אומרת למלאך הכה, והוא היה מכה אותו, וכל מה שעושה המלאך על פיה לא נעשה אלא בעבור אברהם, שאילו אשה אחרת לא היה הקב"ה שולח אליו נגעים:

קח ולך. לפי שפרעה היה יודע שהיו אנשי זימה ואם אברהם נשאר בארץ היו אחרים נכשלים לכך אמר קח ולך: