וילך למסעיו. על שעשה לו הקב"ה נסים, והביא על פרעה נגעים, וגך הטיב לו פרעה:

ואהלים. רות המוביאה ונעמה העמונית אשר יצאו ממנו, ואין אהלים אלא נשים, שנאמר מנשים באהל תבורך (שופטים ה כד):

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. אמרו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט מפני מה אתם מוציאים לרעות בהמות לוט ואינן זמומות, והיא אוכלת מן הגזל, והיו עונים רועי מקנה לוט אתם אומרים שאנו עשינו שלא כהוגן שאתם מוציאים מקנה אברם לרעות והם זוממות ואנחנו לא כן עושים, אין אתם יודעים כי הארץ נתנה ה' לאברהם, ואברם פרדה עקרה, ולוט בן אחיו יורש אותו והמקנה של לוט אם היא רועה מה שרועה משלו היא רועה, והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, אמר להם הקב"ה עדיין הכנעני והפריזי יושב בארץ ואתם אומרים שהארץ נתונה לאברם, ד"א והכנעני והפריזי. באותה שעה נכנסו ועברו על השבועה אבל שאר עממים עדיין לא נכנסו לשם:

הפרד נא מעלי. כשם שפרדה זו אינה מקבלת זרע, כך לא יהיה לך חלק בכל אשר לי, שכבר אמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשי' יב ז):

ואשמאילה. אם אראה אותך תשב בימין אני אשב בשמאל:

וישא לוט את עיניו. כמה דהוא אמר ותשא אשת אודניו וג' (בראשי' לט ז):

וירא את כל ככר הירדן. ואין זה אלא זנות, כמה דהוא אמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו):

כי כולה משקה. שהיו נשותיהם ראויות כולן להשקות כסוטה, שנאמר והשקה את האשה (במדבר ה כד):

לפני שחת ה'. כמו שנאמר כי השחית כל בשר (בראשי' ו יב):

כגן ה'. לאילנות:

ד"א כגן ה' כארץ מצרים. ולא אמר כארץ בבל, או אשור, מפני כי גן עדן ומצרים אחד הם, ולא יבוא עליהם לא טל ולא מטר, אלא מן הנהר יעלה וישקה אותם וישוב, לכך נאמר כגן ה' כארץ מצרים:

ויסע לוט מקדם. מקדמותו של עולם:

ויפרדו וגו'. ועליו נאמר אח נפשע מקרית עוז (משלי יח יט):

ואנשי סדום וגו'. רעים בגופן, שנאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה (בראשית לט ט):

וחטאים. שהיו עובדים ע"ז, שנאמר אתם חטאתם חטאה גדולה (מאד) (שמות לב ל), שהיו יודעים רבונם ומתכוונים וחוטאים:

וה' אמר וגו'. כל זמן שהיה לוט עם אברם מנעו מן הדבור, כיון שנפרד לוט מעמו מיד דבר עמו:

שא נא עיניך וראה. לפי שהיו אומרים רועי לוט שלא יהיה זרע לאברם, לפיכך בא הקב"ה לנחמו:

ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש וגו'. כך לא יהא העולם מתקיים אלא בזכות זרעך:

ד"א מה עפר שהוא דייש לכל, כך כשיהיו בניך חוטאים יעשו דייש למלכות, ושמתיה ביד מוגיך וגו' (ישעיה נא כג):