אל תירא אברם. מיכאן אתה למד שהיה אברהם מתירא שלא יבואו האומות עליו:

אנכי מגן לך. מה המגן הזה כל הכאות עליו בין חצים בין חרבות סובל אותם, כך אני אהיה מגן לך כל מי שיבא עליך אני אלחם כנגדו:

ד"א למה נתיירא, אמר שמא הרגשתי צדיק בהם, אמר לו הקב"ה לא תענש לפני, אלא שכרך הרבה מאד ושכר גדול אני חייב ליתן לך על שהרגת את הרשעים:

ובן משק ביתי. שהוא משתוקק לירש אותי:

הוא דמשק אליעזר. זה אליעזר שרדף אחר המלכים עד דמשק:

ויוצא אותו החוצה. אמר אברהם להקב"ה והלא רואה אני במזלי שלא יהא לי בנים, ואתה אומר לי כה יהיה זרעך, אמר לו הקב"ה כל בני אדם יושבים תחת מזלם, לפיכך המזל דן אותם, אבל אתה למעלה מכיפת הרקיע שהמזלות שם, וכל מקום שנאמר הבט אינו אלא מלמעלה למטה, דכתיב הבט משמים וראה וגו' (תהלים פ טו):

ולמה בירך הקב"ה לאברם ככה יהיה זרעך, כלומר שברכו בשתי שמותיו של הקב"ה, דמנין כה הם כמנין השם הגדול:

ד"א אמר הקב"ה לאברהם אני אברך אותך בכה, דכתיב כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו כג), ואני אציל את יצחק מן העקידה בזכות כה, כדכתיב ואני והנער נלכה עד כה (בראשית כב ה):

במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם ידוע תדע וגו' (פסוק יג):

ד"א במה אדע. אמר לו באיזה זכות יזכו בני לירש את הארץ, השיבו הקב"ה בזכות הקרבנות:

ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת. זה פר של יום הכפורים, ופר הקהל של שאר המצות, ופר ע"ז:

ועז משולשת. אלו ג' שעירים, שעיר של יום הכיפורים, ושעיר של ראש השנה, ושעיר של ע"ז:

ואיל משולש. זה שלש אלים שהיו ישראל מקריבים, איל אשם למועל בקדש, ואיל אשם למועל בפקדון, ואיל נזיר:

ותור וגוזל. תורים ובני יונה שמביא עני, שנאמר והביא את אשמו לה' (ויקרא ה ו):

ויבתר אותם בתוך. לפי שהקרבנות היו מנתחים אותם לנתחים:

ואת הצפור לא בתר. שכן כתיב ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל (ויקרא א יז):

וירד העיט על הפגרים. אלו עופות שדורסין:

וישב אותם אברם. הפריחן מעליהן:

ד"א קחה לי עגלה משולשת. זו בבל שהעמידה ג' מלכים על ישראל, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשאצר, וכשם שעגלה אוהבת לדוש, כך מלכות בבל אוהבת לדוש את ישראל, שנאמר מדושתי ובן גרני (ישעי' כא י):

ועז משולשת. זה יון, שכתב בה (וצפיר) [והגה צפיר] העזים בא מן (הצפון) [המערב] וגו' (דניאל ח ח), והעמידה שלשה מלכים אלכסנדרוס מוקדון וגסקלנס ואנטונינוס:

ואיל משולש. זו מדי, שנאמר והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (שם שם כ), והעמידה שלשה מלכים על ישראל כורש ואחשורוש ודריוש בן אחשורוש:

ותור. זו אדום, שכן כתיב ורב תבואות בכח שור (משלי יד ד):

וגוזל. אלו ישראל, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח יד), ולמה נקרא גוזל, שאלו ד' מלכיות גוזלין את ישראל:

ויבתר אותם בתוך. כדי להכחישם:

ויתן איש בתרו. שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה:

ואת הצפור לא בתר. זו הגוזל, כדי שיהיה כח לישראל לקבל גזירותיהם:

וירד העיט על הפגרים. זה דוד בן ישי שנקרא עיט, שנאמר העיט צבוע נחלת לי (ירמי' יב ט):

וישב אותם אברם. הפריחן אברהם כדי שלא יהיה להם חלק לעולם הבא:

ויהי השמש לבוא. זה משיח בן דוד שנקרא שמש, שנאמר וכסאו כשמש נגדו (תהלים פט לו):

ותרדמה נפלה על אברם. עד שיבוא המשיח יהיו ישראל כאילו רדומים ביניהם:

והנה אימה. זו מלכות אדום, שנאמר דחילה (ואימה תקיפה) [ואימתני ותקיפא יתירה] (דניאל ז ז):

חשיכה. זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם, שהיו כותבין על קרן השור של ישראל אין לכם חלק באלהי ישראל:

גדולה. זו מלכות מדי, שנאמר במלכות מדי אחר הדברים האלה גדל המלך אשורוש (אסתר ג א):

נופלת עליו. זו בבל, שנאמר נפלה נפלה בבל (ישעי' כא ט), ארבעה דברים הראה הקב"ה לאברהם, תורה וקרבנות ומלכיות וגיהנם. תורה מנין, שנאמר ולפיד אש . קרבנות, קחה לי עגלה משולשת. גיהנם, תנור עשן. מלכיות, אימה חשיכה, אמר לו כל זמן שבניך מתעסקים בתורה ובמצות ניצולים מגיהנם וממלכיות, ועתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל, אמר לו אברהם מה אתה רוצה ירדו בניך לגהינם או שתעבדו במלכיות [אברהם בירר לו את המלכיות, מ"ט שנאמר אם לא צורם מכרם (דברים לב ל) ואין צורם אלא אברהם], שנאמר הביטו אל צור חוצבתם הביטו אל אברהם אביכם (ישעי' נא א). ומנין שרצה הקב"ה בזה הענין, שנאמר וה' הסגירם (דברים שם):

ואתה תבוא אל אבתיך בשלום. בישרו שעשה תרח אביו תשובה:

תקבר בשיבה טובה. בישרו שישמעאל יעשה תשובה:

ד"א שעשו בן בנו לא יצא לתרבות רעה בימיו:

ודור רביעי. ישראל, לקיים מה שנאמר פוקד עון אבות על שלשים ועל רבעים (שמות כ ה):

ויהי השמש באה. כשיגיע מלכות משיח שנקרא שמש:

ועלטה. על אומות העולם, כמו שנאמר וערפל לאומים (ישעי' ס ב):

והנה תנור אש ולפיד אש. שידון אומות העולם בגיהנם, שכתוב בו נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם (ישעי' לא ט):

ד"א ולפיד אש. זו ישועתן של ישראל, שנאמר וישועתה כלפיד יבער (ישעי' סב א):

אשר עבר בין הגזרים האלה. בעת שיוושעו ישראל ירדו אומות העולם לגיהנם:

ד"א למה עבר תנור עשן ולפיד אש וגו'. דוגמא עשה הקב"ה בעת שנתן לו אבימלך צאן ובקר ויכרתו שניהם ברית, לכך צוה הקב"ה לאברהם שיקח עגלה ועז ואיל ויבתר אותם בתוך ועתה התנור ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים כאילו עבר הקב"ה ביניהם וכרת ברית עם אברהם, ועל זה נאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו'. ד"א והנה תנור עשן ולפיד אש. ולא כך אמר הקב"ה לאברהם איזה מהם אתה בוחר שישעבדו בניך במלכיות וינצלו מדינה של גיהנם וכשבחר לו השעבוד, אמר לו יפה בחרת והסכים עמו הקב"ה:

עד הנהר הגדול. ולמה נקרא שמו גדול, שהוא בגבול ארץ ישראל, עבד מלך מלך:

את הקני ואת הקנזי ואת הרפאים. אדום ומואב ובני עמון, ולכך כתוב בהם רפאים יחשבו גם הם, לפי שאמר לאברהם שיתן לו ארץ רפאים: