וה' פקד את שרה. בשעה שנתבשרה שרה שיהיה לה יצחק, היתה שרה מתפללת לפני המקום ב"ה הואיל ונתת לי זרע מדוע שיהא שעבוד גדול כזה, אמר לה הקב"ה אני אגרע מן המנין כנגד שנים שלך, וכנגד שנים של אברהם שהם ק"ץ, ולפיכך לא ישתעבדו ישראל במצרים כי אם ר"י שנה, וזהו שאמר הכתוב וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר:

ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים וגו'. כי בעת שנתעברה שרה נתעברו כל עקרות שבארץ, וכשם שהיתה היא שמחה כך היו כל עקרות שמחות:

ד"א צחק עשה לי. זכות גרם ליצחק שנולד, מלמד שנטל הקב"ה ממני י' והעלה לי במקום היו"ד ה', ואותה י' ניתנה ליצחק:

ותאמר מי מלל לאברהם וגו'. שהיו הכל אומרים ראו זקן וזקנה שלקחו ילד מן השוק ואמרו שהוא בנינו, מה עשה אברהם זימן כל אנשי העיר, ושרה אמנו זימנה נשותיהם, וכדי לנסותה הביאו ביניהם הקטנים עמהם, והיו אומרים לה שתניק את בנינו, מיד הניקה שרה ביניהם, באותה שעה האמינו שהיה יצחק בניהם, ועל זה נאמר הניקה בנים שרה:

ויגמל. שנגמל משרה אמו שהיה בן כ"ד חדש. ויש אומרים שנגמל מיצר רע ליצר טוב, ובן י"ג שנה היה:

אשר ילדה לאברהם מצחק. שזקף לבנה ונשקה, שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב ו):

ויש אומרים שנטל קשת וחצים והיה מורה בקשת כלפי יצחק, שהיה מבקש להרגו, שנא' כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח יט):

על אודות בנו. על שיצא לתרבות רעה, כמה דהוא אמר הלא מצחק אני:

כל אשר תאמר אליך שרה. מכאן שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:

כי ביצחק יקרא לך זרע. ולא כל יצחק, להוציא עשו ואלופיו:

שם על שכמה ואת הילד וישלחה. לפי שהיה חולה ולא היה יכול לילך ברגליו:

ותלך ותתע. שמצאה שם לבינה וזקפתה לשם ע"ז, לכך ויכלו המים מן החמת:

תחת אחד השיחים. האילנות:

ד"א אחד השיחים. שהיתה מטחת דברים אחר יחידו של עולם, כמ"ש והולכי על דרך שיחו (שופטים ה י):

כמטחוי קשת. כשני חוטין שבקשת, והיו אלפים אמה:

באשר הוא שם. לפי שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם בניו של זה עתידים להמית את בניך בצמא, ואתה עושה לו נס שתביא לו באר מים, ומנין שבני ישמעאל המיתו את ישראל בצמא, שנאמר לקראת צמא התיו מים וגו' (ישעיה כא יד), כי כשגלו ישראל הלכו מהם אצל ישמעאל, אמרו להם תנו לנו מים ולחם לאכול ולשתות שאתם אחינו, אמרו להם אכלו תחלה ואחר כך תשתו מים, הביאו להם מיני מלוחים ונאדות ריקים נפוחים טבולים במים, והיו מקריבים הנאדות בפיהם כדי שישתו, והיה הרוח נכנס בפיהם והיו מתים, אמר הקב"ה למלאכים עתה מה הוא צדיק או רשע, לכך נאמר כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם:

ותקח לו אמו אשה וגו'. לפי שהיתה הגר מצרית, לכך לקחה לו אמו אשה מארץ מצרים:

ופיכול שר צבאו. שכל אלו היה יוצא על פיו, כשם שאומר ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מא ט):

כחסד אשר עשיתי עמך. שאמר לו הנה ארצי לפניך. (בראשית כ טו). ושנתן לו צאן ובקר והיו כורתין ברית, וכשהחזיר לו שרה לא לקחם ממנו:

ויכרתו שניהם ברית. כך היה מנהג בצאן ובבקר היו כורתים ברית, כשם שנאמר העגל אשר עברו בין בתריו:

את שבע כבשות הצאן. אמרו רבותינו לפי שנתן אברהם לאבימלך שבע כבשות, לכך נענש ועמד ארון אלהים בשדה פלשתים שבעה חדשים, אמר לו הקב"ה אברהם אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים מלחמה עם בניך ונוצחים:

ד"א אמר לו אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שבניו הורגין בבניך שבעה צדיקים, ואלו הם שמשון חפני ופנחס ושאול ושלשה בניו:

ד"א אמר לו אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שבניו מחריבין ז' משכנות, ואלו הם אהל מועד וגלגל ונוב וגבעון ושילו ובית עולמים ב' פעמים:

ד"א אמר לו אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שארוני עזוב בשדה פלשתים ז' חדשים, שנאמר ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים (ש"א ו א):

ויטע אשל בבאר שבע. אש"ל ר"ת "אכילה "שתיה "לויה:

ויש אומרים אשל ממש, וממנו נעשה הבריח התיכון, ויעקב אבינו הורידו למצרים כשירד לשם:

ויקרא שם בשם ה'. עשה פונדק וכל עוברים ושבים היו נכנסים לשם, והיה אברהם אבינו נותן להם לחם ובשר ויין לאכול ולשתות, לאחר שאכלו ושתו היה אברהם אומר להם ברכו לאלהי עולם שאכלתם משלו, היו אומרים אין אנו מברכים אלא אותך, היה אומר אברהם אם כן תנו לי הדמים ממה שאכלתם, כיון שהיה כל אחד רואה צרתו, היה מברך להקב"ה למי שהוא אל עולם: