ויהי אחר הדברים האלה. כל מקום שנא' אחר מופלג. מאי אחר, שאמרו המלאכים להקב"ה אברהם זה חננתו בן לבן מאה שנה, ועשה סעודה גדולה ביום הגמל את יצחק, לא היה לו להקריב לפניך תור אחד או בן יונה, אמר להם הקב"ה אם אני אומר לו שיהיה מקריב בנו לפני הוא היה מקריבו, לכך כתיב והאלהים נסה את אברהם:

ד"א שאמר ישמעאל ליצחק אני גדול ממך שאני קבלתי מילה ואני בן י"ג שנה והיה בידי למחות ולא מחיתי, ואתה כשקבלת המילה היית בן שמונה ימים, ולא היה בך כח למחות, לכך לא מחית, אמר לו יצחק על אבר אחד אתה מייראני, אילו אמר לי הקב"ה ברוך שמו שאקריב את עצמי הייתי מקריב ולא הייתי מסרב, לכך נאמר והאלהים נסה את אברהם:

ויאמר קח נא את בנך את יחידך. אמר אברהם שני בנים יש לי ואיני יודע איזה בן אתה אומר לי קח נא, אמר לו את יחידך, אמר אברהם זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת, אמר לו לזה אני אוהב ולזה אני אוהב, אמר לו הקב"ה את יצחק, וכל כך למה, כדי לחבבו בעיניו, ואעפ"כ קיבל אברהם דבריו של הקב"ה בשמחה:

המוריה. משם יצא הוראה, שנאמר כי מציון תצא תורה (ישעיה בג), ור' ינאי אומר משם תצא יראה לעולם:

דבר אחר שמשם דיבור יוצא לעולם:

ד"א שמשם דיברות יוצאות לעולם:

וישכם אברהם בבקר. שכל מעשה הצדיקים בבקר, ומכאן שהזריזים מקדימין למצות:

ויחבוש את חמורו. אהבה מקלקלת השורה:

שני נעריו. ישמעאל ואליעזר: מכאן לימדה תורה דרך ארץ שאין אדם יוצא לדרך פחות משלשה בני אדם שאם נצרך אחד מהם לפנות ישארו שנים:

ביום השלישי. למה עכב ג' ימים והלא מקום קרוב היה, אלא מלמד שבא שטן ועשה עצמו כנהר לפניו, אמר אברהם אני אכנס בנהר ואראה אם יש מים עמוקים, וכמעט נטבע אברהם, נשא עיניו להקב"ה שיצילנו מן המים שלא נטבע בהם, מיד גער הקב"ה בשטן ונמצא אברהם עומד ביבשה:

וירא את המקום מרחוק. אמר אברהם ליצחק רואה אתה כלום, אמר לו אני רואה ענן קשור בראש ההר, וידע אברהם שנתרצה הנער לעולה, אמר אברהם לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו לאו, אמר להם שבו לכם פה עם החמור, שאתם דומים לחמור, מה חמור אינו רואה כלום, אף אתם אינכם רואים כלום:

ונשתחוה ונשובה אליכם. נתנבא שיהיו שניהם שבים:

עשרה נתנבאו ולא ידעו מה נתנבאו, ואלו הם: א' אברהם נתנבא ולא ידע, שנאמר ונשתחוה ונשובה, נתנבא שהוא ובנו עתידים לחזור. ב' יעקב נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר ושלח לכם את אחיכם אחר (בראשית מג יד), אחיכם זה שמעון, אחר זה יוסף, ואת בנימן (שם שם), כמשמעו. ג' לבן נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר ויברכו את רבקה, (בראשית כד ס), נמצאו מקללין עצמן ומברכין את רבקה. ד' שבטים נתנבא ולא ידעו מה נתנבאו, שנאמר והנה הקטן את אבינו (בראשית מב יג), נתנבאו שיוסף עומד בינותם. ה' יוסף נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר ועינכם אל תחום על כליכם וג' (שמות א י), נתנבא שעתידים לנצל את מצרים. ו' פרעה נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר הבה נתחכמה וגו' (שמות א י) נתנבא שיעשו עמו מלחמה ויעלו מן הארץ. ז' איוב נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר גם את הטוב נקבל (איוב ב י) נתנבא שעתיד לו הקב"ה להחזיר לו כל הטובה. ח' אבותינו נתנבאו ולא ידעו מה נתנבאו, שנאמר תביאמו ותטעמו (שמות טו יז), נתנבאו שבניהם עתידים ליכנס לארץ והם אינם נכנסים. ט' גיחזי נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר, חי ה כי אם רצותי [אחריו] ולקחתי [מאתו] מאומה (מ"ב ה ג), מומה דהוא בה צרעת נתנבא על עצמו. י' חנה נתנבאת ולא ידעה מה נתנבאת, שנאמ' וגם אנכי השאלתיהו לה' כל הימים אשר היה הוא שאול (ש"א א כח), אמרה חנה כל הימים ששמואל בני קיים מלכות שאול קיימת:

וילכו שניהם יחדיו. כשם שהי' אברהם שמח לשחוט, כך יצחק שמח לישחט:

אלהים יראה לו השה וגו'. ואף כי גילה אברהם ליצחק כי לשחטו היה מוליכו, קבל דבריו של הקב"ה בשמחה, לכך נאמר וילכו שניהם יחדו:

ויקח את המאכלת. מכאן שהשחיטה בתלוש. וכשהיו מהלכין בא שטן אצל אברהם אמר לו זקן אן דעתך, בן שחננך הקב"ה למאה שנים אתה הולך לשחטו, אני הוא שהתעתי אותך ואמרתי לך קח נא את בנך את יחידך, אמר לו אברהם חס וחלילה האלהים אשר אמר לי, כיון שראה שטן שאברהם לא שמע לו, מיד הלך אצל יצחק אמר לו יצחק לאן אתה הולך, אמר ללמוד תורה מוליכני אבי, אמר לו השטן ליצחק לאו ללמוד תורה אתה הולך אלא לשחטך מוליך אותך אביך, אמר לו יצחק ובכך אני שמח אם הקב"ה חפץ בי, ועוד שאעשה רצון אבי, כיון שראה שלא קיבל ממנו יצחק, הלך אצל שרה ואמר לה בנך היכן הלך, אמרה לו אביו הוליכו ללמוד תורה אצל עבר, אמר לה שטן אוי עלובתא לא ללמוד תורה הוא מוליכו, אלא לשחטו הוא מוליכו, כששמעה קראה לגנח תחלה ולייליל ויצאה נשמתה מרוב הצער, לכך נאמר ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה:

אברהם אברהם. לשון חיבה וכן יעקב יעקב:

ויאמר אל תשלח ידך. אמר לו אברהם שמא שטן אתה ואתה מבקש להטעותי, אמר לו לא, אלא שליח של הקב"ה אני שאינו חפץ בקרבן אדם, וכן אמר השטן לאברהם כך שמעתי מאחורי הפרגוד שה לעולה ולא יצחק לעולה, אמר לו אברהם כל עסקיו של בדאי אפילו אומר אמת אין שומעין לו, לפיכך נגלה הקב"ה עליו ואמר בי נשבעתי וגו':

ואל תעש לו מאומה. אמר אברהם אוציא ממנו טיפת דם ויחשב כאילו שחטתיו, אמר לו המלאך וכי אין הקב"ה יודע שאברהם היה ירא את ה' אלא עתה ידעתי הודעתי לכל העולם שעשית רצוני עד שיאמרו דין הוא שכרת ברית את אברהם ועם זרעו וידעו הכל כי כל מה שאני מטיב לאברהם בדין אני עושה:

והנה איל. זה האיל שנברא בין השמשות באותו יום שנברא אדם הראשון ולצורך יצחק נברא:

נאחז בסבך בקרניו. לפי ששהה ולא היה רץ לגבי אברהם כדי שיקריב אותו אברהם, אמר אני אלך מכאן בלי קרבן, ובא שטן ואחזו בסבך כדי שלא יוכל ללכת:

ד"א בסבך. בזמן שישראל נאחזים בסבך העונות של כל ימות השנה, הם ניצולים בתקיעת קרן של איל:

ד"א בזמן שישראל נאחזין בסבך המלכיות, עתיד לפדותן בקרניו של איל, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כז יג). שתי קרנות היו לו לאיל באחד מהם תקע ביום שנתן תורה לישראל, שנאמר ויהי קול השופר (שמות יט יט), וקרן הימין עתיד הקב"ה לתקוע בו לקיבוץ הגליות, לכך קראו גדול, לפי שהוא של ימין:

ויעלהו לעולה תחת בנו. כשהיה מקריבו אמר אברהם להקב"ה יהי רצון מלפניך שיהא האיל הזה חשוב לפניך כאילו שחטתי את בני, אמר אברהם להקב"ה אתה אמרת לי שאשחוט את יצחק בני ועכשיו אתה אומר אל תעש לו מאומה, והלא כתיב לא איש אל ויכזב (במדבר כג יט) אמר לו הקב"ה וכי אמרתי לך קח נא את בנך את יחידך ושחטהו לפני, לא אמרתי לך אלא והעלהו שם אסקתיה אחיתיה, וכן כתיב אשר לא צויתי, לאברהם שישחוט בנו לפני:

ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה. שיראה המקום כאילו שחטתי בני לפניך:

היום בהר ה' יראה. מחר שיבואו בניו של יצחק להתפלל לפניך תמחול להם על עונותיהם:

יראה. יראה לפניך כאילו אפרו של יצחק צבור לפניך ותמחול להם. מכאן אמרו שראש השנה היה בזמן שנעקד יצחק:

שנית מן השמים. מכאן שלא דיברה עמו שכינה פעם שלישית, וכמו כן שוב מול את בני ישראל שנית (יהושע ה ב), שלא נצטרכו למול פעם שלישית:

כי ברך אברכך. ברכה לאב וברכה לבן, והרבה לאב הרבה לבן:

ככוכבי השמים. כשהם עליונים:

וכחול אשר על שפת הים. מה החול גדר לים ובכל עת שהוא סוער הים כשהוא בא לחול הגלים הם נשברים, כך ישראל כל מה שאומות העולם מגביהין עצמם על ישראל ולבסוף הם נשברים לפניהם, וכן אתה מוצא בפרעה ובסיסרא ובבבל ובהמן וביונים, וכן עתידים בני אדום לנפול לפניהם, שנאמר ונתתי את נקמתי באדום וגו' (יחזקאל כה יד):

והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. אלמלא לא קבלו ישראל את התורה היה העולם חרב, וכן כל הטובות הבאות לעולם בשביל ישראל שקבלו התורה:

עקב אשר שמעתי בקולי. בקולו של הקב"ה, מכאן אתה למד שבן ג' שנים הכיר אברהם בקולו של הקב"ה וידע בוראו לפי שלא היה אלא קע"ה שנים ועשה רצון הקב"ה קע"ב שנים כמנין עקב:

וישב אברהם אל נעריו. ישמעאל ואליעזר שהיו מדיינין זה עם זה, ישמעאל היה אומר אברהם ישחוט את יצחק ואני יורשו, ואליעזר אומר לו לא תירש שכבר גרשך, אבל אני בן ביתו ואירשנו, כיון ששב אברהם אל נעריו אל המקום אשר הניחם, ולא ראו יצחק, היו סבורים ששחטו, אמרו לו יצחק היכן הוא, אמר להם לבית עבר רבו הולכתיו ללמוד תורה, לכך נאמר וישב אברהם, כלומר לבדו ולא הזכיר יצחק:

ויקמו. לפי שאמר להם שבו לכם לכך אמר ויקמו:

וילכו. כשם שהיה בלבו של אברהם שיצחק היה חי, כך ידעו הם שיצחק חי שהאמינו לדברי אברהם שידעו שאינו מכזב:

ויהי אחרי הדברים האלה. אחרי סמוך אחר מופלג:

אחרי הדברים האלה. הרהורי דברים היו שם מהרהר ישמעאל ואליעזר שהיו סבורים שיצחק נשחט, ובאת בשורה שנולדה זוגת בנו:

ופלגשו ושמה ראומה. מה בני הפלגשים ארבעה, אף בני האמהות ארבעה:

טבח. שטבחו הקב"ה:

גחם. שנחמו מן העולם:

תחש. שהחישו:

מעכה. שמיעכו שלא היו אומות ולא משפחות כי אבדם מן העולם:

ד"א אחרי הדברים האלה. הרהורי דברים היו שם, ומי הרהר אברהם הרהר אמר אילו היה מת יצחק בהר המוריה היה מת בלא בנים, ועכשיו נעשה לו נס אשיאנו לבנות ענר ואשכול וממרא שהן צדקניות ומאי איכפת לי ביוחסין, אמר לו הקב"ה אין אתה צריך כי נולד זוגו, שנאמר הנה ילדה מלכה וגו'. מהו גם היא, מה זה בן גבירה אף היא בת גבירה:

ד"א נתיירא מן הייסורים, אמר לו הקדוש ב"ה אל תירא יש מי שיקבלם. את עוץ בכורו, וכתיב להלן איש היה בארץ עוץ (איוב א א):