ויהי כי זקן יצחק. מלמד שהכעס מסלק את המאור, דכתיב ותהיין מורת רוח, וכתיב בתריה ויהי כי זקן יצחק:

ד"א ויהי כי זקן יצחק. אמר ר' חנינא לא כהו עיניו של יצחק אלא כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות, ר' אלעזר אומר לא כהו עיניו של יצחק אלא מרעתו של עשו, ר' ברכיה אומר לא כהו עיניו של יצחק אלא על שהביט בשכינה בעת העקידה:

ד"א ויהי כי זקן יצחק. ובדין הוא שיכהו עיניו של יצחק לפי שנהנה מן הרשע ולא אהב אותו אלא מפני שהיה מאכילו ציד, שנאמר ויקרא את עשו וגו' והתורה הקדושה אמרה ושחד לא תקח (שמות כג ח):

ויקרא את עשו בנו הגדול. וכן רבקה קראה אותו גדול, שנאמר בנה הגדול, אבל הקב"ה קראו קטן, שנאמר הנה קטן נתתיך בגוים וגו' (ירמי' מט טו), אבל במפלתו קראו גדול, שנאמר וטבח גדול (באדום) [בארץ אדום] (ישעי' לד ו):

לא ידעתי יום מותי. שבעה דברים נעלמים מן האדם, א' המיתה, שנאמר כי לא ידע האדם את עתו (קהלת ט יב). ב' מה שיש בלב חבירו, שנאמר אני ה' חוקר לב (ירמי' יז י). ג' עומק הדין, שנאמר כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז). ד' דרך הוולד הנולד במעי האשה, שנאמר כאשר אינך יודע מה דרך הרוח וגו' (קהלת יא ח). ה' יום הקץ, שנאמר אני ה' בעתה אחישנה (ישעי' ס כב). ו' קצו של אדם, שנאמר הודיעני ה' קצי ומדת ימי וגו' (תהלים לט ה). ז' אימתי מלכות הרשעה נופלת, שנאמר כי אם יום נקם בלבי וגו' (ישעי' סג ד), וכיון שהגיע אדם לפרקי אבותיו ידאג מן המיתה:

ועתה שא נא כליך וגו'. בישרו שיהיו משתעבדים בני יעקב בארבעה מלכיות: שא נא כליך זו מלכות בבל, שנאמר והכלים הביא בית האוצר (דניאל א ב): תליך זו מדי, שנאמר ויתלו את המן (אסתי ז ו). וקשתך זה יון, דכתיב כי דרכתי לי יהודה קשת וגו' (זכרי' ט יג): [וצא השדה, זה אדום, שנאמר ארצה שעיר שדה אדום (בראשית לב ב)]:

וצודה לי צידה. צידה כתיב וקרינן ציד, אמר לו בני הבא לי ציד, ר"ל צפרים, ואם לא תמצא הבא לי ממין י', והם עשרה האמורים בתורה, שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' (דברים יד ד), ואם לא תמצא הבא לי ממין ד' והם דגים, ואני אומר לך בני שתזהר בהלכות שחיטה, והם חמשה דברים המפסידים את השחיטה, שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור:

ועשה לי מטעמים. מכאן אתה למד שיצחק מפונק היה:

וילך עשו השדה. מהו להביא, אף מן הגזל אם לא ימצא:

ורבקה אמרה אל יעקב בנה. וכי עשו ג"כ לא היה בנה, אלא שיעקב שומע היה אל אביו ואל אמו, שנאמר וישמע יעקב וגו' (בראשית כח ז), ועשו לא היה שומע אלא לאביו, לפיכך קראתו בנה:

ועשתה בני שמע וגו'. אמרה לו כשם שכל ימיך אתה שומע לי, עתה ג"כ שמע:

ד"א בישרתו שיעמיד בנים ולא יהיה בהם פסול, אלא כולם יודו לפני אביהם בעת שקראם להגיד להם מה יקרה אותם באחרית הימים, ונסתלקה ממנו שכינה, אמר להם בני שמא יש בכם פסול, מיד ענו כולם שמע ישראל:

לך נא אל הצאן וקח לי משם. משלי, שהיה לה בכתובתה:

שני גדיי עזים טובים. טובים לך ליטול הברכה וטובים לבניך, שעל שני שעירים ישראל מכפרים להם עוונותיהם ביום הכיפורים:

והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך. שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מ"ב ג טו):

בעבור אשר יברכך. ומאי ברכה ברכו זו ברכת כהנים:

ויאמר יעקב אל רבקה אמו. שהיה עליו מוראת אמו:

הן עשו אחי איש שעיר. כמו שנאמר ושעירים ירקדו שם (ישעי' יג כא):

ואנכי איש חלק. כמו שנאמר כי חלק ה' עמו (דברים לב ט):

אולי ימשני אבי. זש"ה החכם עיניו בראשו (קהלת ב יד):

והייתי בעיניו כמתעתע. כמו הבל המה מעשה תעתועים (ירמי' י טו):

והבאתי עלי קללה ולא ברכה. הברכה שהוא רוצה ליתן לי בסוף אינו נותנה לי:

עלי קללתך בני. אמרה לו אמו אדם הראשון חטא נתקללה אמו, שנאמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג יז), ואם יארע לך שום דבר עלי יהיה קללתך בני:

וילך ויקח. היה הולך ובוכה ומתפלל שלא יבוש:

את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. יש אומרים אלו בגדים של אדם הראשון ובאו ביד נמרוד וחמדן והרגו ולקח הבגד ממנו:

אשר אתה בבית. וכי לא היו לו נשים שיפקיד אצלם, אלא נתן אותם בבית אביו, כדי לשמש בהן את אביו:

ויבא אל אביו ויאמר אבי. לשון צניעות קרא לו תחלה ואחר כך דבר עמו, כדרך שהשכינה קראה לאברהם, שנאמר ויקרא מלאך ה' (בראשית כב טו) ואחר כך ויאמר בי נשבעתי, וכן השכינה עשתה במשה, שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו (ויקרא א א) קרא ואחר כך דיבר:

ויאמר יעקב אל אביו אנכי. הפסיק הדבור, ואחר כך אמר עשו בכורך:

ד"א אנכי. נתנבא יעקב אבינו על בניו שיעמדו בהר סיני ויקבלו עשרת הדברות שתחלתן אנכי, אבל עשו הוא בכורך, ר"ל שתשליך אותו בכור והוא גיהנם:

קום נא שבה. ישיבה שאין בה הסיבה, עמידה שיש בה הסיבה נאה ממנה:

ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. אם לקרבנך המציא, דכתיב והנה איל אחר (בראשית כב יג), ואם למאכלך לאכול [על אחת כמה וכמה]:

גשה נא ואמשך בני. ומפני מה רצה יצחק למששו, אלא כיון שאמר כי הקרה ה' אלהיך, אמר יצחק אין דרכו של עשו שיהיה שם שמים שגור בפיו, ונסתפק לו הדבר לפיכך אמר גשה נא ואמשך, מיד יעקב נרתע ונזדעזע, והיה לבו כשעוה, ושלח לו הקב"ה מיכאל וגבריאל ותפשו שניהם בשתי זרועותיו, והקב"ה מאחריו, וזה שאמר הנביא אל תירא כי (אתך) [עמך] אנכי ואל תשתע כי אני אלהיך וגו' (ישעי' מא י), אמצתיך במיכאל, עזרתיך בגבריאל, תמכתיך בימין צדקי, זה הקב"ה:

ויאמר הקול קול יעקב. ר' יהודה אומר שאמר יצחק אל יעקב כשיהיה הקול קול יעקב אין הידים ידי עשו:

ולא הכירו. אלו רשעי ישראל שידיהם כידי עשו:

וירח את ריח בגדיו. אלו פושעי ישראל, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו:

הגישה לי. הראה לו שעתידים ליצא מזרעו כהנים, שנאמר בה ויגש את פר החטאת (ויקרא ח יד):

ויבא לו יין. רמז לו נסוך היין:

ראה ריח בני כריח שדה. ראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי:

ריח בניו [בנוי]. כדכתיב את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוח (במד' כח ב):

כריח שדה. חרב, שנאמר ציון שדה תחרש (ירמי' כו יח):

אשר ברכו ה'. בנוי, שנאמר כי שם צוה ה' את הברכה (תהלים קלג ג):

ויתן לך האלהים. שרשי פתוח עלי מים [וטל ילין בקצירי] (איוב כט יט), מדבר בבית המקדש שהתורה נתנה בתוכו שנמשלה במים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א),וטל זה הקב"ה, שנאמר בו אהיה כטל ישראל (הושע יד ו):

ד"א ויתן לך האלהים. זה שאמר הכתוב שרשי פתוח אלי מים, מדבר ביעקב שהיה יושב אוהלים אמר לו יצחק ליעקב יתן לך האלהים בעולם הזה ויוסיף לך לעולם הבא:

יעבדוך עמים. אלו שבעים אומות, שנאמר והיו מלכים אומניך (ישעי' מט כג):

וישתחוו לך לאומים. אלו בני ישמעאל ובני קטורה ובני דדן:

הוה גביר לאחיך. זה עשו ואלופיו:

ויהי כאשר כלה יצחק וגו' ויהי אך יצא יצא יעקב. שתי יציאות הללו למה אמר ר' איבו שנראה כיוצא ולא יצא, כי שמע דריכות עשו והוא בא ועמד אחר הדרך, לכך נאמר יצא יצא:

ועשו אחיו בא וגו'. מלמד שהיה צד והמלאך בא ומתירן:

יקום אבי וגו'. ביעקב נאמר קום נא שבה (פסוק יט), לשון בקשה, וכן עמד לבניו. קום, שנאמר קומה ה' וגו' (במדבר י לו). שבה, שנאמר שובה ה' רבבות (שם). ובעשו שאמר בעזות יקום אבי, בזה הלשון עתיד הקב"ה ליפרע ממנו, שנאמר יקום אלהים (ויפוצו) [יפוצו] אויביו (תהלים סח ב):

ויחרד יצחק. ר' חמא בר חנינא אמר גדול מאוד היתה החרדה הזאת יותר מחרדה שעל גבי המזבח:

ויאמר מי איפוא. נפתחה גיהנם תחתיו שהיה רוצה לקלל:

הוא הצד וגו'. הוא אשר צד הברכו':

ואוכל מכל. מכל מטעמי שברא הקב"ה בעולמו טעמתי בו:

גם ברוך יהיה. מרצוני:

כשמוע עשו וגו'. ולמה שתי צעקות, אחת על הבכורה ואחת על הברכה:

את בכורתי לקח וגו'. כיון ששמע יצחק אמר אני חשבתי שלא עשיתי כהוגן, שהקדמתי הפשוט לפני הבכור, עתה כשלקח הבכורה עשיתי כדין שברכתי אותו:

הן גביר שמתיו לך. מלך עשיתי אותו עליך עבדיה ונכסיה דעבדיה למאריה:

ולכה איפוא מה אעשה בני. שיהיו בניך זורעים ונוטעים גנות וישראל עוסקים בתורה ואוכלן:

הברכה אחת היא וגו'. אמר במה אברכך ועל חרבך תחיה שתהא גוזל את הבריות:

ואת אחיך תעבוד. זכה תעבוד לא זכה יעבד:

וישטום עשו. נקוד שהיה שונא ונוקם ונוטר:

יקרבו ימי אבל אבי. כי בחיי אבי לא אדבר מטוב ועד רע עד שימות אבי:

מתנחם. כמו שנאמר כי נחמתי (בראשית ו ז):

ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך. כל הצדיקים נותנים מקום לשעה, יעקב ברח, משה ברח, דוד ברח, שכל הדוחק את השעה השעה דוחקתו:

למה אשכל גם שניכם וגו'. וכן היה כי ביום אחד נקברו, שחושים בן דן הרג לעשו על מיטתו של יעקב, כדאיתא במסכת סוטה: