ויהי מקץ שנתים ימים. היינו דכתיב וסביביו נשערה מאד (תהלים נ ג), ומפני מה נתעכב יוסף בבית הסהר שנתים, לפי שאמר יוסף כי אם זכרתני אתך (בראשית מ יד), והניח להקב"ה:

יש תפלה שנענית למאה שנה, מנין מאברהם, שנאמר ואברהם בן מאת שנה (בראשית כא ה). ויש תפלה שנענית לתשעים שנה, מנין משרה, שנא' ואם שרה הבת תשעים וגו' (שם י זיז). ויש תפלה שהיא נענית לשמונים שנה, שנא' ומשה בן שמונים שנה (שמות ז ז): ויש תפלה שהיא נענית לשבעים שנה, שנא' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה (ירמי' כט י): ויש תפלה שהיא נענית לששים שנה, שנא' ויצחק בן ששים שנה (בראשית כה כו). ויש תפלה שהיא נענית לחמשים שנה, משמואל ע"ה שאמרה חנה וישב שם עד עולם (ש"א א כב), ואין עולמו של לויים אלא עד חמשים שנה שנא' ומבן חמשים שנה (במדבר ח כה), ויש תפלה עד ארבעים שנה, שנאמר ויהיה יצחק בן ארבעים שנה וגו' (בראשית כח כ). ויש תפלה עד שלשים שנה, שנאמר ויוסף בן שלשים שנה (שם מא מו): ויש תפלה עד עשרים שנה, שנאמר זה (לי) עשרים שנה (שם לא לח). ויש תפלה עד עשר שנים מהגר, שנא' מקץ עשר שנים (שם טז ג). ויש תפלה עד שנה משונמית שנאמר כעת חיה את חובקת בן (מ"ב ד טז): ויש תפלה שהיא נהנית עד ארבעים יום, שנאמר ואתנפל לפני ה' (גבראשונה) [כראשונה] את ארבעים יום (דברים ט יח) ויש תפלה שהיא נענית עד עשר ימים מנבל, שנאמר ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל (ש"א כה לח). ויש תפלה שהיא עד שבעה ימים, [שנאמר] ותסגר מרים [מחוץ למחנה] שבעת ימים (במדבר יב טו). ויש תפלה עד שלשה ימים, שנאמר ויתפלל יונה וגו' (יונה ב ב). ויש תפלה עד שעה, שנאמר ענני ה' ענני (מ"א יח לז). ויש תפלה שלא תצא מפי אומרה עד שנענית, שנאמר ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי (שמות יד טו) אבל תפלתו של יוסף היתה לשתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים:

ופרעה חלם [והוא עומד על היאור]. אוי להם לרשעים שמתקיימין ידם:

עולות שבע פרות. בשעה שהשנים יפות, הבריות נעשות יפות זו לזו:

ותרעינה באחו. בעת שיש שובע, אחוה ושלום בעולם. רעב בעולם, האח מתרחק מן האח:

והנה שבע שבלים. בשעה שהשנים רעות גופן של בריות מעלין חטטין:

ותפעם רוחו. ולהלן אומר ותתפעם רוחו (דניאל ב א), זה שידע החלום כתיב ביה ותפעם רוחו, וזה שלא ידע החלום כתיב ביה ותתפעם, מפני ששכח החלום והפתרון:

ד"א הכא כיון שבאו ליתן גדולה ליוסף שהוא אחד כתיב ביה ותפעם, שידע החלום ושכח הפתרון:

ד"א החלום שהיה לעת בקר, נאמר בו ותפעם, ולהלן שהיה החלום מעת ערב, כתיב ביה ותתפעם:

ויקרא את כל חרטומי מצרים. פותרין היו, אלא מפני שלא היה פתרונם מתיישב על לבו, כי ראה הפתרון והחלום, וכל מה שהיו פותרין היה פרעה משיבם לא כן הדבר, ומה היו פותרין, שבע פרות הטובות, שבע בנות הוא מוליד, שבע פרות הרעות שבע בנות הוא קובר. שבע השבלים הטובות, שבע אפרכיות אתה כובש. שבע השבלים [הרעות], שבע אפרכיות מורדות בך. הדא הוא דכתיב בקש לץ חכמה ואין (משלי יד ו), אלו החרטומים, ודעת לנבון נקל (שם), זה יוסף ע"ה:

נער עברי. נער שוטה: מכאן שטובתם של רשעים רעה:

ויגלח ויחלף שמלותיו. לחלוק כבוד למלכות:

אלהים יענה את שלום פרעה. תלה הגדולה בבעליה:

הנמצא כזה. אם אנו נשוט מסוף העולם ועד סופו לא נמצא כזה:

ראה נתתי אותך. יוסף משלו נתן לו, פה שלא נשק בעבירה נאמר בו ועל פיך ישק כל עמי. צואר שלא נדבק בעבירה, נאמר בו וישם רביד הזהב על צוארו. ידים שלא מיששו בעבירה, ויסר פרעה את טבעתו [וגו']. הגוף שלא נתקרב לעבירה, [וילבש אותו בגדי שש. רגל שלא עלה עליה] וירכב אותו במרכבת המשנה. הלב שלא הרהר בעבירה. ויקרא לפניו אברך, אב בחכמה ורך בשנים:

צפנת פענח. [צׄפׄנׄתׄ] נוטריקון צׄופה פׄודה נׄביא תׄומך: [פׄעׄנׄחׄ נוטריקון] פׄקח עׄרום נׄבון חׄכם:

אׄסׄנׄתׄ בת פוטיפרע. א- אׄן כשם הגדול שגדל בו. סׄ- סתירה היתה בשביל יפיה. נׄ- נוהמת וצועקת שיצילנה מיד פוטיפרע. תׄ- תמה היתה במעשיה:

בת פוטיפרע. והלא בת דינה היתה, ושמענו כשבא יעקב אבינו משכם, כתב על טס של זהב, כל מה שאירע להם עם חמור בן שכם, וכשילדה דינה את אסנת, נתן הטס על צוארה, והשליכה בחומת מצרים, אותו היום יצא פוטיפר לטייל עם נעריו והגיעו עד לחומה, שמע קול בכיית ילוד, אמר אל נעריו הביאו לי את הילד הזה, וראה את הטס ואת המאורעות, אמר פוטיפר לעבדיו זאת הבת בת גדולים היא, הוליכוה לביתי והביאו לה מינקת, ובעבור שגדלה נקראת בתו, כי כן כתיב בדברי הימים ואלה בני מיכל, ובנביאים כתיב ולמיכל לא היה לה ולד עד יום מותה (ש"ב ו כג), אלא מפני שמיכל גדלה נקראו בניה, וכן פוטיפר:

אוכל בערים. מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה:

בטרם תבוא וגו'. מכאן אמרו חכמים אסור לאדם לשמש מטתו בשעת רעבון:

ותכלינה שבע [שני] השבע וגו'. יצאו מכוללות:

ותחלינה. נכנסו חלאים לפי שעד הם יושבין בשלחן, מבקשים לחם קיבר ולא היו מוצאים:

ותרעב כל ארץ מצרים. נשתנו וניכספו למות:

והרעב היה על כל פני הארץ. העשירים:

את כל אשר בהם. אל השרים שבהם: