ויפול יוסף על פני אביו. מלמד שהיה יוסף מניח ידו על עיני אביו לעצמו, כשם שמעצימים את המת, כדכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך (בראשית מו ד):

ויחנטו הרפאים. כדרך שעושין למלכים:

ויחנטו. ומהו חנטה, מלמד שאם נפטר מלך היו חותכין את כריסו ומוציאין את בני מעיו כדי שלא יסריח:

ויבכו אותו מצרים שבעים יום. ארבעים דחנטה, ושלשים יום דחפירה:

אבי השביעני. כך פירשו חכמינו ז"ל שהמצריים לא היו ממליכים עליהם מלך, אלא אם כן היה יודע בשבעים לשונות, ופרעה היה יודע בהם חסר אחת, והוא לשון עברי, ושבעים מעלות היה לו לעלות עד שמגיעים לעלות לכסאו של פרעה, ועל כל לשון ולשון שהיה יודע היה עולה מעלה אחת, וכשהמליכו את יוסף העלוהו על כל מעלה ומעלה, והיה מדבר בלשון אחד כי על כל מעלה היו לשם אנשים יודעין בלשון, וכיון שבא למעלה העליונה, אמר לו יוסף בלשון עברי, כיון ששמע פרעה אמר לו יוסף אני פרעה, וכי עדיין לא היה יוסף יודע שהוא פרעה עד שאמר אני פרעה, אלא מלמד שאמר פרעה ליוסף אני הוא הסבה שהוגעתיך עד הלום, א"כ אינו ראוי לך שתעבירני מן המלוכה בסבת שאתה יודע לשון אחד יותר ממני, אמר לו יוסף חס וחלילה שאעשה זה, אמר לו פרעה אם כן השבעה לי, ומיד נשבע לו, וכשרצה יוסף לילך לקבור את אביו לא הניחו פרעה, מיד שלח יוסף לפרעה ואמר לו אתה השבעתני שלא אגלה הסוד, ואבי השביעני שאלך ואקבור אותו במערה, אם תניחני אלך ואקברהו ואחזור, ואם לאו אני אבטל שבועתך ושבועת אבא ואשלחנו ביד אחי שיקברו אותו, כששמע פרעה שהוא אמר שיבטל השבועות, אמר לו עלה וקבור את אביך כאשר השביעך, ומי לימדו ליוסף שבעים לשונות, גבריאל, שבא באותה לילה שרצה לעמוד לפני פרעה ולימדנו שבעים לשונות, והיה גבריאל מלמדו ליוסף ויוסף היה שוכח, עד שנטל אות אחת משמו של הקב"ה והוסיפו ליוסף, שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פא ו):

ויעל עמו גם רכב גם פרשים. מלמד על המלחמה באו:

ויבאו עד גרן האטד. וכי יש גורן לאטד, אלא למד שעשו עצמם כגרן לפני המטה:

וירא יושב הארץ הכנעני וגו'. ואף הם למלחמה נתכוונו וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי במטה, מיד אמרו אבל זה כבד למצרים:

ויעשו בניו לו וגו'. מלמד שנשאוהו כאשר צום:

וכל העולים אתו וגו'. שלא נכשל אחד מהם:

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. ומה ראו, ראו שפירש מהם, שכל זמן שהיה יעקב אביהם קיים, היה אוכל עמהם והם עמו, וכיון שמת פירש מהם, מיד שלחו אל יוסף כה תאמרו (אל יוסף) [ליוסף] אנא שא נא וגו', [כתיב] נא בזה הפסוק שלשה פעמים, לפי שמצינו כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש יותר משלשה פעמים:

וינחם אותם. אמר להם אתם עשרה נירות ולא יכלתם לכבות נר אחד ואני נר אחד היאך אני יכול לכבות עשרה נירות:

וידבר על לבם. אמר להם דברים שנכנסים בלב: