איש איש מבית ישראל וגו. רוח הקודש אומרת כי ממזרח שמש ועד מבואו [גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה] (מלאכי א' י"א), בשעה שהשמש יוצא על העולם, ועד שהיא שוקעת, היא מקלסת לפני הקדוש ברוך הוא [שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג ג')], וכן אתה מוצא בשעה שבא יהושע לגבעון וביקש לשתק את החמה, לא אמר לו שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעון דום (יהושע י יב), אמר לו השמש ולמה אדום, אין לך כל רגע שאני [איני] מהלך בו, שאני משבח ומפאר ומרומם ליוצרי, ואתה אומר לי דום, ועוד יש קטן מצוה על גדול ממנו, אני גדול ממך, ואתה קטן, ואתה מצוה עלי, כי אני נבראתי ביום הרביעי, ואתה נבראתה ביום הששי, ועוד כי אני קבוע בשמים, ואתה על הארץ, ועל כן צריכים שיהו דבריך מעטים, אמר לו יהושע הרבה אתה אומר בן חורין קטן רשאי במי שיש לו עבד זקן לצוות עליו, לא הקנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבתוכם, שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), ולא זו בלבד אלא שהשתחוית ליוסף, שנאמר והנה השמש והירח וגו' (שם לז ט), ואתה מדבר כנגדי, אתה שתוק ואני אקלס לבורא, שנאמר אז ידבר יהושע (יהושע י יב), ואין אז אלא שירה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו א), מיד ויעמוד השמש ולא אץ לבוא ביום תמים (יהושע י יג):

ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה (מלאכי שם). שאל רב אחא את ר' שמואל בר נחמן מה הוא מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, והתורה הזהירה ואמרה השמר לך פן תעלה עולותיך וגו', כי אם (אל המקום) [במקום] אשר יבחר (דברים י ביג יד), וכן הוא אומר איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' (ויקרא יז ג ד), והנביא אומר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, אמר לו מי שאמר והיה העולם הוא אחד, ודיבורו אחד, ולפי שאינו משתנה גם דיבורו לא ישתנה, וממה שאמר הנביא ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, זו תפלת המנחה, שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך וגו' (תהלים קמא ב):

[ד"א איש איש מבית ישראל], זה שאמר הכתוב הטיבה ברצונך וגו' אז תחפוץ זבחי צדק וגו' (תהלים נא כ כא), משל למה הדבר דומה, לעשיר גדול רווק ואין לו אשה ולא בית, ולקח אשה אמר לבני משפחתה הביאו אותה לחנות, אחר שהביאו אותה לחנות, עמד מיד ובנה לה בית, התחילו מביאים קרובותיה מנחה לחנות, אמר להם הוליכו את המנחה לבית, כך כל ימים עד שלא העמיד משה את אהל מועד, היו הקרבנות קרבים בכל מקום, משנבחר בית עולמים נאסרו הקרבנות בכל מקום ליקרב, חוץ מבית עולמים, שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם (אל המקם) [במקום אשר יבחר ה' וגו'] (דברים י ביג יד), והיכן המקום אשר בחר, זו ירושלים, שנאמר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (תהלים קל"ב י"ג), לפיכך מזהיר משה את ישראל ואמר איש איש מבית ישראל וגו':

זה הדבר. רמז הקב"ה למשה שבעונות ישראל יחרב בית המקדש, ומנא לן, כתיב הכא זה הדבר, וכתיב התם על זה היה דוה לבנו (איכה ה יז), ואמר הקב"ה לישראל כל זמן שבית המקדש קיים וישראל מקריבים את הקרבנות מתכפר עוונותיהם, וכאשר יחרב אין להם קרבן אחר כי אם התורה, וכן הנביא אומר קחו עמכם דברים וגו' (הושע יד ג), לפי שבכל הקרבנות דברי תורה נמשלו, מקריבים לחם על גבי המזבח שנאמר את קרבני לחמי לאשי וגו' (במדבר כח ב), וכתיב ונתתה על השולחן לחם הפנים לפני תמיד (שמות כה ל), ותורה נמשלה בלחם, דכתיב לכו לחמי בלחמי (משלי ט ה), מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר ויין לנסך וגו' (במדבר טו ה), ובתורה ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה), בכל עת היו מביאין שמן למנורה, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך וגו' (שמות כ"ז כ'), ונמשלה התורה בשמן, שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר (קהלת ט ח):

ד"א איש איש מבית ישראל אשר ישחט. ר' עקיבא אומר לפי שהיו ישראל במדבר נוחרין את הבהמה ואוכלין אותה, וכאן אסרה התורה להם את הנחירה, שנאמר איש איש אשר ישחט:

ואל פתח אהל מועד לא הביאו. אמר להם אסור לכם לשחוט חוץ מאהל מועד, ר' ישמעאל אומר כיון שאמר להם משה היו מתאוים שאמר להם משה היו מתאוים לאכול בשר, באותה שעה הזהרו עצמן מן השחיטה שלא לשחוט חוץ מאהל מועד, ולמה כן לפי שהיו להוטים אחר ע"ז והיו שוחטין לעבודה זרה, אמר הקב"ה למשה צוה להם לישראל שלא ישחטו חוץ מאהל מועד עד שירחיקם מע"ז, ועוד מזה הטעם כסוי דם חיה שגזר הבורא לכסות, שלא יעברו בני אדם על הדם ויתדמה לו שהוא של צאן ויבוא לשחוט חוץ מאהל מועד, וכיון שבאו ליכנס לארץ הותרה להם שחיטה בכל מקום, למה כי בעת שכבש יהושע את הארץ החריב כל ע"ז שבארץ ישראל ובטל אותם לגמרי, לפיכך הותרה השחיטה בכל מקום, שכן כתיב כי ירחיב ה' וגו' (דברים י"ב כ '), אמר הקב"ה לישראל לא בשביל שהתרתי לכם את השחיטה תהיו נוטלים מתוך הצאן ושוחטים, אמר שלמה ודי חלב עזים [ללחמך ללחם בידך] (משלי כ"ז כ"ז), מלמד לישראל שאם יש להם כבשים מה שהוא גוזז מהם לכסות שלך, שנאמר כבשים ללבושיך ומחיר שדה עתודים (שם שם כ"ו), שכר שאתה עושה מן העתודים תהא לוקח בהם שדות, ודי חלב עזים וגו', דייך חלב עזים ללחמך וללחם ביתך, אמר ר' עקיבא ראה היאך חס הקב"ה על ממונם של ישראל, בתורה כתיב וזבחת מבקרך ומצאנך (דברים י"ב כ"א), לא תהא נוטל מן הצאן ושוחט ולא תהא נוטל וקריב, אלא ממה שהם מולדות אתה רשאי להקריב, אמר ר' אלעזר בר שמוע וכשיהיה לוקח משבת לשבת, לא יהא לוקח עד שיהיה נמלך בתוך ביתו, מנין שנאמר ואמרת אוכלה בשר (שם שם כ), ולפיכך משה הזהירן בשחיטה, כלומר שלא יגזול אדם את שורו של זה או צאנו של זה וישחוט ויאכל, וכל מי שעושה כך כאילו שופך דמים, וישעיה ע"ה רמז בזה ואמר שוחט השור מכה איש (ישעיה סו ג), ואחר שהזכיר גנות בהמת היהודים והזהירם מזה, הזהירם עוד מן העריות, ומן כל דבר שהמצרים עושים, ועוד ממעשה ארץ כנען: