דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם. שני דברים הנה דיבור ואמירה, ומפני מה כפל דיבור ואמריה להזהיר הגדולים על הקטנים:

אני ה' אלהיכם. אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני, כשאמרתי לכם אנכי ה' אלהיך [אני הוא], שאמרתי והיה העולם, אני דיין אני מלא רחמים, אני עתיד ליפרע, אני נאמן לשלם שכר:

כמעשה ארץ מצרים. מלמד שהתעיבו המצרים מעשיהם מכל אומה, וביותר מקום אשר היו יושבים שם ישראל, שנא' אשר ישבתם בה:

וכמעשה ארץ כנען. מלמד שהתעיבו הכנענים מעשיהם מכל אומה, וביותר מקום ישראל שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה:

ובחקותיהם לא תלכו. מלמד שחוקות הכנענים הבל המה, וכן ירמיהו אומר חוקות העמים הבל (המה) [הוא] (ירמיה י' ג'):

תנו רבנן ובחקותיהם לא תלכו. יכול אנחנו זרע המאמינים שלא נתפלל ושלא להזדווג כמו שהם עושים, תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי לך אלא בחוקי תועבתם, ומה היו עושים, האיש נושא לאיש. והאשה נישאת לשנים, ואיש נושא אשה ובתה:

ד"א ובחקותיהם לא תלכו. אלו שמנו חכמינו ז"ל שהם מדרכי האמורי:

את משפטי תעשו. אלו הדינים:

ואת חקותי תשמרו. לא המדרש הוא העיקר כי אם המעשה:

אני ה' אלהיכם, נאמן אני לשלם לכם שכרכם. אם נזהרתם מכל העריות, שמעתי לכם עם בהמה שלא ישכבנה אדם, ועם זכר שבראו הקב"ה זכר כמותך שלא תשכבנו כמו הנשים, כל זה הזהירה אותך התורה ואמרה אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' (פסוק כד), בין בכולן בין במקצתן, למה כי בכל אלה נטמאו הגוים, לפיכך לא זכו לישב בארץ ישראל, כי היא ארץ טהורה, ולא תסבול הרשעים, ובעבור זה תקיא הארץ את יושביה (פסוק כה), כמו אדם שהוא מקיא מזונו, ואם נלך בדרכי ה' אז הקב"ה מפנה הקוצים מתוך הכרם, ויושיענו תשועה שאין אחריה גלות, וכן אמר הקב"ה לפי שהיתה תשועתכם על ידי בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבוא אני הוא המושיע אתכם, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעיה מה יז). אמן וכן יהי רצון: