אם בחקתי תלכו. זה שאמר הכתוב מוסר ה' בני אל תמאס וגו' (משלי ג יא), כי הקב"ה עושה טובה עם מי שאוהבו ומייסרו בזה העולם, כדי שילך נקי לעולם הבא, כי לא יתכן האדם להיות נקי מן העונות, ובעבור זה מביא עליו הייסורין כדי לצרפו, כמו הכסף המזוקק שבעתים, והקב"ה אינו מתאוה מישראל, אלא שיהיו עמלים בתורה ובמעשים טובים, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי (תהלים פא יד טו), ואומר לו הקשת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' (ישעיה מ"ח י"ח), לכך נאמר אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו, שיהא אדם לומד בתורה על מנת לשמור המצות לעשותם, שהלומד על מנת שלא לעשות נוח לו שלא נברא בעולם:

ד"א אם בחקותי תלכו. אני כך יעצתי עליכם, ואתם לא עשיתם כך, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן וגו' (מ"ב יז ט), ואשר לא היו כן נתונים עלי, אף אני דברים שלא כתבתי בתורה נתתי עליכם, שנאמר גם כל חלי וכל מכה [אשר לא כתוב בספר התורה הזאת] (דברי כח סא). ומה אם דברים שלא נתתי, ולא כתבתי בתורה, אתם עשיתם ועברתם עלי ועל תורתי ועזבתם אותי, שכן ישעיה ע"ה אומר עזבו את ה' וגו' (ישעיה א ד), ואני נקראתי רחום וחנון, ומפני עונותיכם עשיתי עצמי כאכזרי, והפכתי מדתי, שנאמר היה ה' כאויב וגו' (איכה ב' ה'), מפני מה, בעבור כי כאכזרי, והפכתי מדתי, שנאמר היה ה' כאויב וגו' (איכה ב' ה'), מפני מה, בעבור כי המה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפוך להם לאויב (ישעיה ס"ג י'), לכך ובגוים ההם לא תרגיע (דברים שם סה):

ד"א אם בחקותי תלכו. זה שאמר הכתוב חכמות בחוץ תרונה [ברחובות תתן קולה] (משלי א כ). מה הוא חכמות בחוץ תרונה, פעם אחת מצא ר' שמואל בר נחמן את ר' נתן ברבי אליעזר שהיה עומד בשוק אמר לו רבי שנה לי פרק אחד, אמר לו לך עמי בבית המדרש ואני משנה אותך שם, אמר לו רבי מה הוא חכמות בחוץ תרונה, אמר לו יודע את לקרות, ואי את יודע לדרוש, מה הוא בחוץ תרונה, בחוצה של תורה, המרגלית היכן היא נמכרת, לא בשוק שלה היא נמכרת, אבנים טובות היכן נמכרות, לא בשוק שלהם נמכרות, וכן התורה אינה נלמדת אלא בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, מקום שמרחיבין לב האדם, ועל זה אמר ברחובות תתן קולה:

בראש הומיות תקרא (משלי שם כ"א). מהו בראש הומיות, כי התורה מתרה תחלה בכל אנשי העולם, כמה אוכלסין אבדו מסבת שלא נתעסקו בה, דורו של מבול, דור הפלגה, והסדומיים הוי בראש הומיות תקרא:

ד"א בראש הויות. בראש מות היא קורא באדם הראשון, ומה היא קורא בו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב יז), הוי בראש הומיות תקרא:

[בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר (משלי שם)] בראשונה היו עושים בתי כנסיות בגובהה של עיר, לקיים מה שנאמר בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, אמר ר' אחא אומרת הטובה, ואומרת הרעה, אם לא תשמעו לי יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר (דברים כה כד), הרי הרעה, והטובה אומרת. אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם:

ד"א אם בחקותי [תלכו]. מה כתיב שם ונתתי משכני בתוככם (ויקר' כו יא), אם תקיימו את התורה, אני מניח את העליונים וארד ואשכון ביניכם, שכן כתיב ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כט מה), שעל מנת כן יצאו ישראל ממצרים שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם שנאמר וידעו כי אני ה' אלהיהם וגו' לשכני בתוכם (שם שם מו), ואם יענו רצוני אין השכינה זזה מתוכם. אמר ר' אמי נתאוה הקב"ה שכשם שיש לו דירה למעלה, יהא לו דירה למטה, כי כן אמר לאדם הראשון אם זכיתה, כשם שאני מלך על העליונים, כך אני עושה אותך מלך על התחתונים, שנאמר ויקח ה' אלהים את האדם (בראשית ב טו), ואין ויקח אלא לשון עילוי, כשם שאתה אומר ותלקח אסתר אל המלך אחשורש (אסתר ב טז), ולא שמר המצוה אלא חטא, וכאשר חטא נסתלקה השכינה, וכיון שעמדו ישראל, אמר להם הקב"ה לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן, ואשרה שכינתי בתוככם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח), וכן אמרתי לשלמה, הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי וגו', ושכנתי בתוך בני ישראל וגו' (מ"א ו' י"ב י"ג), ואם שוב תשובון [אתם ובניכם] מאחרי ולא תשמרו מצותי חקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם (שם ט ו), ומה אני עושה, והכרתי את ישראל מעל פני האדמה וגו' (שם שם ז'):

ונתתי גשמיכם בעתם. ברביעיות:

ד"א בעתם. בלילות לפי שכל הלילה יורד הגשם ובבקר הרוח מנשבת ומתפזרים עבים, והאדם יוצא לפעלו:

ד"א ונתתי גשמיכם בעתם. לא גשמי כל הארצות, ומה אני מקיים והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (בראשי' כו ד), שבזכות ישראל השמים יתנו טלם, והארץ תתן יבולה, שנאמר גם ה' יתן הטוב וארצינו תתל יבולה (תהלים פ"ה י"ג), ואומות העולם חיין בכללן, וכשישראל חוטאין השמים נעצרים:

ד"א ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות, ומעשה בימי שמעון בן שטח [בימי שלמצו המלכה] שהיו יורדים הגשמים בלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות, ועדשים כדינרי זהב, (ואצרו) [וצררו] מהם חכמים והניחום לדורות הבאים, להודיע כמה גרמו מעשים טובים:

ונתנה הארץ יבולה. כסדר שניתנה בבריאת העולם:

ועץ השדה יתן פריו. כדרך שעשה בתחלה, שהיה בכל חדש עושה פרי, שנאמר לחדשיו יבכר (יחזקאל מז יב), לקיים מה שנאמר זכר עשה לנפלאותיו (תהלים קיא ד):

והשיג לכם דיש את בציר. שתהיו עסוקין בדיש עד שיגיע לבציר:

ובציר ישיג את זרע. שתהיו עסוקין בבציר עד שמגיע זמן הזרע:

ואכלתם לחמכם לשובע. לא שיאכל אדם הרבה וישבע, אלא אוכל קימעא ושבע, מפני שמתברך במיעיו:

וישבתם לבטח בארצכם. שתהיו יושבים לבטח בארץ ובחוצה לארץ:

ונתתי שלום בארץ. מלמד שהשלום שקול כנגד הכל:

ושכבתם ואין מחריד. שלא תיראו לא מפני החיה ולא מן הגייסות:

ורדפתם את אויביכם. לא שתהרגו אתם אותם, אלא כל אחד מן האויבים יפול בחרב רעהו:

ורדפו מכם חמשה מאה. והחמשה יהיו חלשים לא מן הגבורים:

ופניתי אליכם. חשבון רב יש לי עמכם, רצה לומר אפנה מן האומות שעשיתי בהם נקמה, ואשוב אליכם יתן לכם שכר טוב על פעולתכם הטוב, ואכרות לכם ברית חדשה שלא תופר, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל [ואת בית יהודה ברית חדשה] (ירמיה לא ל):

ואכלתם ישן נושן. מלמד שכל המתיישן נאה מחבירו:

וישן מפני חדש תוציאו. שיהיו הגרנות מלאות חדש והאוצרות מלאות ישן:

ונתתי משכני בתוככם. זה בית המקדש:

ולא תגעל נפשי אתכם. משאני גואל אתכם, שוב איני מואס בכם:

והתהלכתי בתוככם. לעתיד לבוא, שנאמר כי עין בעין יראו וגו' (ישעיה נב ח):

והייתי לכם לאלהים. שיהיה מוראי עליכם:

ואם לא תשמעו. לא למדים ולא עושים:

ואם בחקותי תמאסו. לא דייכם שאינכם למדים ואינכם עושים אלא שאתם מואסים בלומדים ובעושים:

ואם את משפטי תגעל נפשכם. שתהיו שונאים את הלימוד ואת התורה ואת המצות, ומונעים את אחרים שלא יעשו להפרכם את בריתי, לסוף שהם כופרים בעיקר, וכופר במצות, שנאמרו לו למשה בסיני:

אף אני אעשה זאת לכם. באף אני בא עליכם, אשר בניתי אני אהרוס, מידכם היתה זאת לכם, כי אין הרעה יוצאה מלפני לעולם, שנאמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג' ל"ח):

והפקדתי עליכם בהלה. מכה שהיא מבהלת את הבריות ואיזו זו הדבר:

את השחפת. שהוא נשחף בשרו מצד החמימות:

ואת הקדחת. זה קרירות כדי שלא יהיה לו מנוח על בשרו:

מכלות עינים. שלא יהא סבור בעצמו שיחיה:

ומדיבת נפש. אפילו אחרים לא יהיו סבורין עליו שיחיה והם דואבים עליו:

וזרעתם לריק זרעכם. כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר, שתהא עמל בהם ומגדלן, והדבר בא ומכלה אותם, וכן הוא אומר אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם (איכה ב כב):

ונתתי פני בכם. [לא זכיתם שאהי' פונה אליכם לטובה ופניתי אליכם לרעה] משל למלך אשר אמר לעבדו פונה אני מכל עסקי ואתעסק בך לרעה:

ונגפתם לפני אויביכם. אחר כל זה יהיה המות הורג אתכם, [מבפנים] והאויב מקיף אתכם מבחוץ, וכן הוא אומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה (דברים לב כח):

ורדו בכם שונאיכם. כלומר מכם ובכם יהיו אויביכם שיחפשו מטמוניות שלכם:

ואם עד אלה לא תשמעו לי. ר' אליעזר אומר אין הקב"ה מביא פורענות על ישראל עד שהוא מעיד בהם תחלה, שנאמר ואם עד אלה לא תשמעו לי. [ר' יהושע אומר שלא יאמרו ישראל כלו המכות, עוד] יש לי מכות כאלה וכאלה שאביא עליכם, אתם עברתם לפני שבע עבירות, בואו וקבלו שבע פורעניות, פירוש שבע עבירות מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אויב וידעוני ודורש אל המתים, אני אביא עליכם שבע מכות שהם כתובים בשבע אף:

ושברתי את גאון עוזכם. זה בית המקדש, שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם (יחזקאל כד כא), ר' עקיבא אומר אלו הגבורים:

ואם תלכו עמי קרי. כלומר עשיתם דרכי בעולם עראי ולא עשיתם אותם דרך חובה:

והשלחתי בכם את חית השדה. שאפי' חיה שאין דרכה להזיק תהא מזקת:

ושכלה אתכם. אלו הקטנים:

והכריתה את בהמתכם. מבחוץ:

והמעיט אתכם. מבפנים:

ונשמו דרכיכם. מבלי עובר ושב:

ואם באלה לא תוסרו לי. ואם לא תשובו ולא תקבלו מוסר:

והבאתי עליכם חרב נוקמת. על שעברתם בריתי שכרתי אתכם:

ונאספתם אל עריכם. מפני המצור:

וכלתם בשר בניכם. כמעשה שנהיה בשומרון אודות האשה אשר צעקה אל יהורם בן אחאב מלך ישראל (מ"ב ו' כ"ה כ"ו), וכמעשה בדואג בן יוסף בבית שני:

ובשר בנותיכם תאכלו. להביא בנים שאכלו בשר אביהם:

ונתתי את עריכם חרבה. לרבות דרכים וכפרים:

והשימותי את מקדשיכם. לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות:

ולא אריח בריח ניחחכם. אלו הקרבנות:

והשימותי אני את הארץ. שלא יהיו ישראל גולים ממנה והיא בטובתה, אלא הארץ תהיה שממה אחריהם:

ושממו עליה אויביכם היושבים בה. שלא ימצאו קרות רוח:

ואתכם אזרה בגוים. שלא תהיו רואים זה את זה ומתנחמים אלא אזרה אתכם במזרה לכל רוח:

והריקותי אחריכם חרב. [והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה]. שכל אדם מכם לא יוכל לחזור לביתו, וביתו יהיה חרב וגנותיו לא ישאר בהם רושם אילן מאורך הגלות:

והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם. זו אימה ופחד ודאגה ויראה:

ורדף אותם קול עלה נדף. שאפילו העלין של אילן כשינשב הרוח יהיו מטיחות זו את זו, כמעשה שהיה בימי ר' יהושע בן יהוצדק שהטיחו העלין זה את זה, וברחו החכמים כסבורין כי האויב בא עליהם, ואחר מכאן חזרו פניהם, ולא מצאו שום רודף אחריהם, אמרו לקיים עליו מקרא ורדף אותם קול עלה נדף:

וכשלו איש באחיו. בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה:

ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם. זו שעה שנלכדה ירושלם:

ואבדתם בגוים. אין אבידה אלא גלות, שנאמר תעיתי כשה אובד (תהלים קיט קעו):

ואכלה אתכם רץ אויביכם. כענין שנאמר אכלני הממני נבוכדנצר: (ירמיה ל' נ"א ל"ד):

והנשארים בכם ימקו בעונם. אלו רשעי ישראל שמוסיפים עונות בגלות ואף בעונות אבותם אתם ימקו. מלמד שבזמן שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הם נידונין על ידיהם:

והתודו את עונם. לצד התשובה הן הדברים, שכיון שהם על עונותיהם מתחרטים, אני חזור ומרחם עליהם:

וזכרתי את בריתי יעקוב. יעקוב מלא, כדאי הוא יעקב שיתלה להם זכותו:

ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. ביצחק לא נאמר זכירה, לפי שאפרו של יצחק נזכר לפני הקב"ה תמיד, ואין צריך לומר זכירה, שכבר זכור ועומד, וביעקב לא נאמר אף, לפי שמיטתו שלימה. ולמה פתח ביעקב, לפי שהיה לו צער גידול בנים, ולפי שישראל נקראים בשם יעקב הנקרא ישראל, ומנין לרבות את האמהות, שנאמר את את את, וכן הוא אומר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו וגו' (בראשית מט לא):

והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה. כמה קשה אבק של שביעית שהרי הפסוק הזה נאמר למעלה, אז תרצה הארץ את שבתותיה (פסוק ל"ד), וחזר ואמר ותרץ את שבתותיה, וכל כך למה, לפי שהוא כופר בעיקר, שהרי אמר הקב"ה כי לי (כל) הארץ (ויקר' כ"ה כ"ג), זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו כי הארץ שלי:

ואף גם זאת. זה עון המדבר אף לרבות עון בעל פעור מלכי האמורי:

בהיותם בארץ אויבהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. וכי מה נשתייר להם, והלא נמאסו ונגעלו, וכל מתנות טובות ניטלו מהם, אילולי ספר תורה שנשאר להם, לא היו משונים מאומות העולם, אלא לא מאסתים בימי כשדים, ולא געלתים בימי יונים, לכלותם בימי רומיים. להפר בריתי אתם, במלחמת גוג ומגוג:

אני ה' אלהיהם. לעתיד לבוא:

וזכרתי להם ברית ראשונים. מלמד שהברית כרותה לשבטים, ברית היא לישראל שלא יכפרו בשם הנכבד, וכן דוד אומר כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתיך (תהלי מ"ד י"ח):

אלה החקים והמשפטים והתורות. חוקים אלו המדרשות, והמשפטים אלו הדינין, והתורות אלו התורות הנאמרות בתורת כהנים:

אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל. מלמד שניתנה התורה הלכות ודקדוקיהם ופירושיהם על ידי משה רבינו ע"ה מסיני: