קח את אהרן. שאמר הכתוב אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (תהלים ס"ה ה'), אשרי כל מי שבחרו הקב"ה, אעפ"י שלא קרבו, ואשריו מי שקרבו ואעפ"י שלא בחרו, הטוב שבאבות שבחר בו הקב"ה ולא קירבו, זה אברהם אבינו, אתה מוצא שבחרו הקב"ה והוא קירב את עצמו, שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים [ושמת את שמו אברהם] ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמי' ט' ז' ח'). יעקב בחרו הקב"ה, שנאמר יעקב אשר בחרתיך (ישעיה מ"א ח'), וכתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו (תהלים קל"ח ד'), ולא קרבו והוא קירב את עצמו, שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים (בראשית כ"ה כ"ז). משה בחרו הקב"ה וקירבו, שנאמר לולי משה בחירו עמד בפרץ לפני (תהלים ק"ו כ"ג), וכתיב ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ' י"ח). ודוד ע"ה בחר בו הקב"ה, שנאמר ויבחר בדוד עבדו (תהלים ע"ח ע'). והוא קרב עצמו, שנאמר חבר אני לכל אשר יריאוך (שם קי"ט ע"ג), אשריהם אלו שבחרן הקב"ה, ואעפ"י שלא קרבם. יתרו קרבו הקב"ה ולא בחר בו, רחב הזונה קירבה הקב"ה אבל לא בחרה, רות קרבה אבל לא בחרה, אשריו אהרן בכפלים, שבחר בו וקרבו, ומנין שבחרו, שנאמר והיה האיש אשר אבחר בו וגו' (במדבר י"ז כ'), ומנין שקירבו, שנאמר ואתה הקרב אליך את אהרן וגו' (שמות כ"J א'):

[קח את אהרן ואת בניו]. ואימתי לקח את אהרן, בשעה שיצא הקצף מלמעלה לחבל שונאיהם של ישראל, וכיון שראה משה אמר לו מה אתה עומד קח את המחתה ותן עליה אש (במדבר י"ז י"א):

אמר אהרן למשה אחי אתה רוצה להרגני, בני מפני שהקריבו לפניו אש מן הדיוט נשרפו, שנאמר ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם (ויקרא י' א'), מה כתיב בתריה, ותצא אש מלפני ה' [ותאכל אותם] (שם שם ב'), ואתה אומר לי קח את המחתה, אמר לו משה לך עשה מהרה, שנאמר והולך מהרה וגו' (במדבר י"ז י"א), כיון ששמע אהרן כך, אמר אפילו אני ת על ישראל איני מתאחר, מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ (במחנה) [אל תוך הקהל] (שם שם י"ב), הלך בשביל ישראל, מיד אמר הקב"ה למשה קדם אתה וגדל לאהרן בלקיחה, מה אהרן לקח בני מתוך המגפה, אף אתה גדלו בלקיחה, לכך נאמר קח את אהרן:

ד"א קח את אהרן. זה שאמר הכתוב מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ' ז'), ומי היה, זה אהרן ובניו, ואם כן אף שמואל היה אדם צדיק ונביא גדול, שנאמר וידע כל ישראל וגו' (ש"א ג' כ'), ולא היו בניו כמותו, שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו (וילכו) [ויטו] אחרי הבצע וגו' (שם ח' ג'), אם כן על מי נאמר מתהלך בתומו וגו', זה אהרן, שראה בניו בחיים עומדין ומשמשין בכהונה גדולה, לפיכך קח אהרן ואת בניו וגו':

ד"א קח את אהרן. אמר הקב"ה למשה פתח אותו [בדברים, מפני שהוא בורח מן השררה, ואין קח אלא לשון פיתוי, שכן נבוזראדן שצוהו נבוכדנצר על ירמיה. אמר לו קחנו ועינך שים [עליו] (ירמיה ל"ט י"ב), וכן [הוא אומר] באמינו שרה, שנאמר ותקח האשה בית פרעה (בראשית י"ב ט"ו), שלא היתה מבקשת לילך והיו מפתין אותה, וכמו שנאמר בדינה, ויקח אותה וישכב אותה ויענה (בראשית ל"ד ב'), שלא היתה רוצה, והיו מפתין אותה, וכן אף אהרן, אמר הקב"ה למשה פתח אותו, מפני שהוא בורח מן השררה, שנאמר קח את אהרן:

ואת כל העדה הקהל. [א"ל הקב"ה למשה חלוק לו כבוד, כדי] שיראו כל ישרא שאתה חולק כבוד לכהונה, והתרה בהם, כדי שלא יחלקו על הכהונה, כשם שחלק קרח ועדתו ונבלעו, והתרה בהם בכל יכלתך, לפי שעתיד עוזיה לעמוד ולחלוק על הכהונה, שנאמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו' (במדבר י"ז ח'), הוא אינו מזרע לוי, כשם שהיה קרח, ואמר להקטיר קטורת ועוזיהו נגש להקטיר, שנאמר ויזעף עוזיהו [ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנם והצרעת זרחה במצחו וגו' (דה"ב כו יט)] אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשם שעשית רושם בקרח, כך עשה לעוזיהו, מיד והצרעת זרחה במצחו, אמר הקב"ה למשה כמו שעשיתי בידיך עת שאמרת והיה אם לא יאמינו לי (שמות ד' א'), אמרתי לך (שים) [הבא נא] ידך בחיקך, ויוציאה והנה [ידו] מצורעת כשלג (שם שם ו'), ועל זה נאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו (במדבר י"ז ה'), שחלקו על משה, כאשר דבר ביד משה לו (שם שם), מה הוצרך לומר ביד משה, היה צריך לומר כאשר דבר ה' אל משה, אלא אמר ביד משה. כמו שנלקה משה בידו בצרעת, כך כל המערער על הכהונה נלקה בצרעת. לכך אמר ה' אל משה הקהל את כל העדה, כדי שתתרה בהם ויראו מאד:

ד"א ואת כל העדה הקהל. אמר לו להיכן אקהל אותם, אמר לו אל פתח אוהל מועד, אמר לו הקב"ה ואתה תמה מזה, בוא וראה השמים הללו כמה גדולים הם, כי כל הארץ אינה לפני השמים כחרדל אחד, והעין אינו רואה כי אם מן השחור אשר בתוך השחור, והשמים יכילו בתוך אותו השחור, ואתה אומר לי היכן יכולים להתקבץ, ולא עוד אלא לעתיד לבוא כך אני עושה, כי כל האוכלוסין אשר היו מאדם הראשון ועד סוף העולם, כולם צריך להחיות אותם, ולהביאם אל עיר ציון, והיא ציון כמה תכיל, והם עתידים לומר צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיה מט כ) ומה אני עושה להם אני מרחיבה, שנאמר הרחיבי מקום אהלך וגו' (שם נד ב), ומהיכן אתה למד, מסיני, כיון שנגלה עליו הקב"ה, מה כתיב רכב אלהים רבותים וגו' (תהלים סח יח), עשרים ושנים אלף מרכבות ירדו עם הקב"ה, וכל מרכבה ומרכבה כמו שראה יחזקאל ע"ה, ולא יכול הר סיני להחזיק, אלא מעשה נסים היה. כי אמר הקב"ה להר הרחיב הארך ובל עבדי אדוניך, מיד נתרחב וקבל הכל, וכן לעולם הבא הקב"ה מרחיב את ירושלים, כמו שנאמר ורחבה ונסבה [למעלה וגו'] (יחזקאל מא ז), עד שתגיע לכסא הכבוד, וכיצד עולים, הקב"ה עושה להם עננים, והן רוכבים על גבי עננים, ומעלין אותן למעלה, שנאמר מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם (ישעיה ס' ח'), וכל אחד ואחד מן הצדיקים יש לו חופה בפני עצמו, שנאמר וברא ה' כל מכון הר ציון ועל מקראה וגו' [כי על כבוד חופה] (שם ד' ה'), וכיון שמגיעים לכסא הכבוד אומר להם אני ואתם נהלך בעולם, שנאמר והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים [ואתם תהיו לי לעם] (ויקרא לג יב), ולצדיקים עושה מחילות והקב"ה יושב באמצע, ואומרים זה לזה כי זה אלהים אלהינו וגו' (תהלים מח טו), לפי שהיו אומרים האומות בעולם הזה אי אלהימו צור חסיו בו (דברים לב לז), לפיכך אלהים אלהיך אנכי: