Midrash Aggadah, Numbers
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואת האש זרה הלאה. מהו זרה כאדם הזורה חטים על הגחלים:
את המחתות החטאים. כלומר שהנפש נשרפה והגוף לא נשרף:
ולא יהיה כקרח וכעדתו. שפתחה הארץ את פיה ובלעתם שלא יארע לו מה שדיבר ה' ביד משה ומה דבר על ידו, הבא נא [ידך] בחיקך, (שמות ד ו'), מלמד שלקה בצרעת, לפי שמשה אמר והן לא יאמינו לי (שם שם א), על כן לקה בצרעת, כך כל מי שיבא ויערער על הכהונה ולא יאמין שאני נתתיה לאהרן ולזרעו, ילקה בצרעת, וכן אתה מוצא בעוזיה מלך יהודה על שלקח מקטר הקטרת ונכנס להקטיר, מיד והצרעת זרחה במצחו (דה"ב כ"ו י"ט):
ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה. ממי למד משה דבר זה. אלא אמרו חכמינו ז"ל שבשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, אמרו המלאכים לפני הקב"ה מה מבקש זה, אמר להם לקבל התורה, התחילו לומר להקב"ה רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו וכן אדם כי תפקדנו (תהלים ח ה), אמר הקב"ה למשה חזור להם תשובה, אמר משה רבונו של עולם מפחד אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, שבל פיהם אש הוא, אמר לו הקב"ה משה אחוז בכסא כבודי והשיב להם תשובתם, שאין להם רשות ליכנס במקום זה, וכן עשה, שנאמר מאחז פני כסא פרשו עליו עננו (איוב כו ט), אמר להם תורה שאתם מבקשים מה כתיב בה, והלא כתיב בה, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ ב), [כלום] אתם הייתם במצרים מה כתיב אחריו, לא יהיה לך אלהים אחרים (שם שם ג), שמא ע"ז יש לכם. מה כתיב אחריו, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (שם שם ז), שמא יש לכם משא ומן, עד שתצטרכו להשבע, מה כתיב אחריו, (שמור) [זכור] את יום השבת לקדשו שת ימים תעבוד וגו', ויום השביעי שבת (שם שם ח ט י), שמא יש לכם עבודה, מה כתיב אחריו, כבד את אביך ואת אמיך (שם שם יב), שמא יש לכם אב ואם, מה כתיב אחריו, לא תרצח (שם שם יג), שמא יש לכם רציחה, מה כתיב אחריו, לא תנאף (שם שם יד), שמא יש לכם נשים, מה כתיב אחריו, לא תגנוב (שם שם טו), שמא יש לכל מטלטלין, מה כתיב אחריו, לא תענה (שם שם טז), [שמא] יש ביניכם שקר, מה כתיב אחריו, לא תחמוד (שם שם יז), [שמא] יש לכם שוורים או חמורים, כיון ששמעו כך אמרו כולם ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח י), מיד כל אחד ואחד מן המלאכים למד לו דבר, ואף מלאך המות למדו מעשה הקטורת, כשיצא הקצף שיקח את המחתה, ויתן עליה מאותו הקטורת כדי שימנע הקצף, וכשיצא הקצף והחל הנגף בעם, מיד אמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה קטרת. מפני מה נמנע הקצף, אלא אמר הקב"ה הם מרננים על הקטורת כי הוא המית נדב ואביהוא, לכך אמר הקב"ה למשה אמור אל אהרן שיקטיר על העם (להודיעך) [להודיעם] כי הקטורת אינו ממית, אלא העון הוא הממית, לפיכך זכה הקטורת וכפר על העם:
ויתן את הקטרת. מה עשה אהרן, נטל את המחתה עם הקטרת ונתנה בפני מלאך המות, כמה דאת אמר ישימו קטורה באפיך (דברים לג י):
ויעמוד בין המתים ובין החיים. עמד המלאך ואהרן מנעו ולא הניחו לעבור ועצרו במתניו, שנאמר ותעצר המגפה, ועליו נאמר ברך ה' חילו (שם שם יא). אמר המלאך לאהרן המקום שלחני להרוג ואתה מחזיק בי, אמר לו אהרן כך צוני משה שאחזיק בך, אמר לו המלאך אני אומר לך הקב"ה שלחני ואתה אומר לי משה אמר לו אהרן כל מה שאמר לי משה מפי הקב"ה וברצונו של הקב"ה, אמר המלאך לאהרן ומי יאמינך אמר לו הרי משה באהל מועד והקב"ה גם הוא שם, נלך שנינו לשם, מיד תפס אהרן למלאך בעל כרחו, והוליכו אצל משה לאהל מועד, הדא הוא דכתיב וישב אהרן אל משה אל פתח וגו' (פסוק טו):
ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד וגו'. לקח משה קורה אחת ועשה ממנה שנים עשר מטות, כדי שלא יאמרו שמטה של אהרן היה בו שם המפורש, ולפיכך הפריח:
ומטה אהרן בו מטותם. הניחו באמצע שלא יאמרו קרוב היה לשכינה לכך פרח:
ויוצא פרח. על שם שנאמר ואם פרוח תפרח (ויקרא יג יב), ללמדך שכל מי שיבא ויערער על הכהונה עליו יהיה צרעת, כמו שנעשה בעוזיהו, כן יעשה לכל המערער על הכהונה:
ויצץ ציץ. בשם המפורש שהיה כתוב על הציץ:
ויגמול שקדים. מלמד שהקב"ה שוקד לגמול רע לכל מי שיערער על הכהונה:
הן גוענו אבדנו. גוענו במעשה העגל שנאמר ויגוף ה' את העם וגו' (שמות לב לה) אבדנו בעדת קרח, שנאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מוך הקהל (במדבר טז לג), כלנו אבדנו. ויהי המתים במגפה וגו' (פסוק י ד):
האם תמנו לגוע. אחר שאמר הקב"ה והזר הקרב יומת (במדבר א נא), אם אנו קריבים אל משכן ה' נמות האם לא תעשה עמנו תקנה:
תמנו לגוע. מכאן אתה למד שמחלוקת קרח היתה קודם שנתמנו לעשות דגלים, וקודם שנתמנו הלוים לעשות את המשכן ולשמרו, שאם היה אחר מכאן, למה היו ישראל הכל מתרעמים על הדבר הזה שיתן הקב"ה שומרים למשכן, והלא כבר נאמר בלקיחת הלוים נתונים [נתונים המה לי] מאת בני ישראל וגו' (במדבר ג ט), ואמר עבודת מתנה אתן (במדבר י ח ז), כלומר על עבודת מתנה, כגון מתנות של פר כהן משיח, ושל פר יום הכפורים שהיו מבפנים, וכגון זריקת הדם והקטרה, וגם ניסוך היין והמים שזר חייב עליהם, ולא עבודת סילוק, כגון הוצאת הדשן: