ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך. זה שבט קהת שהיו נושאים את הארון ואהרן ובניו היו משימים אותם איש איש על עבודתו שלא יתחייבו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו:

ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. שאין לאחרים לעשות כלום בכהונה ואם תחטאו בה אתם לבדכם תשאו את העון:

וגם את אחיך מטה לוי. משפחות בני גרשון ובני מררי:

ולא ימותו גם הם גם אתם. כשם שהלוים חייבים מיתה אם היו נוגעים בעבודת הלוים:

ואני הנה נתתי לך את משמרת תרמתי. לטובתו של אהרן היתה מחלוקתו של קרח שאותה שעה נתן הקב"ה לו כל מתנות כהונה ברית מלח עולם, והמשל אומר נשברה רגל כדי לטובתי:

וזה לך תרומת מתנם. על לחם תודת שלמיו על חזה ושוק המורם ממנה ומן האיל ומן השלמים הכתוב מדבר שהיה נאכל לכהנים ולנשיהם ולבניהם ולעבדיהם, לכך נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו:

כל חלב יצהר וחכל חלב וגו'. על תרומה הכתוב מדבר שהיא ניטלת ראשית למעשרות:

בכורי כל אשר בארצם. מדבר על העומר ועל שתי הלחם של עצרת ושן הביכורים שהם מביאים מפירות האילן:

ולבני לוי נתתי כל מעשר בישראל לנחלה. כך היתה תורת מעשר של לויים שנה ראשונה של שמטה נותן ישראל מתבואה שלו מעשר ראשון ומעשר שני שנה שנייה מעשר ראשון ושני שנה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני, שנאמר כי תכלה לעשר תבואתך (דברים כו יב), שנה שאין בה אלא מעשר אחד, יכול מעשר ראשון לבטל אבל לא מעשר שני לכך נאמר את כל מעשר בישראל לנחלה, מה נחלה אין לה הפסק כך מעשר ראשון אין לו הפסק, ומנין שבשנה השלישית נותן מעשר עני, מקיש מתנה של עניים מתנת לויים, מה מעשר ראשון ללוים, אף מעשר [עני] שמצוה ליתן לעניים:

ועבד הלוי. הוא ולא כהן:

ונחשב לכם תרומתכם וגו'. זו תרומה גדולה שהוא מפריש הישראל מן גרנו ומן יקבו, והקישם הכתוב זו לזו שיהיו נוטלות שתיהם באומר ובמחשבה. ועוד מה תרומה גדולה חייבין מיתה עליה, כך על תרומת מעשר ראשון חייבים מיתה עליה:

מכל חלבו את מקדשו ממנו. מכאן אמרו סאה תרומה שנפלה פחות ממאה אוסרת כל החולין, ואם נפלה למאה מעלין משם שיעוריה והשאר מותרת משום חולין:

ונחשב ללוים. אחר שמפרישין מן המעשר תרומתו התשעה החלקים האחרים אין בהם שום קדושה שהרי הם כתבואת גורן ויקב הנשאר לישראל אחר שהפריש ממנה מעשרותיה:

ולא תשאו עליו חטא. אימתי אין אתם נושאים עליו חטא, בזמן שאתם תורמין מן היפה, אבל אם אתם תורמין מן הרעה על היפה תרומה אתם נושאים עליו חטא שאם לא יהא תרומה נישאת עליכם חטא, ולמה ואת קדשי בני ישראל. האם אם אוכלים הלוים המעשר בשבילהם חייבין מיתה: