זאת חקת התורה. למה נאמר כאן חקת, לפי שיש לבעל דין לטעון מי נדה מטהרין לטמאים, ומטמאין למי שהוא טהור, וכי אפשר לומר כך, לכך נאמר חוקה, אמר הקב"ה חקה חקקתי לך גזרה גזרתי, ואין מי להרהר אחריה, ואעפ"י שהיא גזרה חשובה מצוה כשאר התורה , שנאמר אמרת ה' צרופה (תהלים יח לא). ומה צוה הקב"ה להביא פרה אדומה, לכפר על מעשה העגל, משל לולד שטינף לחצר המלך אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל:

דבר אל בני ישראל. לפי שהם צוו לעשות העגל:

ויקחו. שמזהבם נעשה העגל, לכך הם יקחו אליך, לפי שמשה נתפלל עליהם, לפיכך הם יביאון אל משה:

אדומה. לפי שזהב העגל היה אדום:

תמימה. לפי שלא הלכו עם הבורא בתמימות לכך תהיה תמימה:

ד"א תמימה שיהא האודם תמים, שאם היו בה שתי שערות שאינן אדומות פסולה:

אשר אין בה מום. לפי שהם עשו לעצמם מום, שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא (שמות לב כה), לפיכך לא תהי' כפרת עון בעלת מום:

אשר לא עלה עליה עול. הם פרקו עול שמים מעליהם, לכך תהיה היא שלא עלה עליה עול:

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. ולא לאהרן, לפי שאהרן עשה להם העגל, לכך לא צוה ליתנה לאהרן, שאין קטיגור נעשה סניגור. ואימת נעשית הפרה, אמרו חכמים ז"ל יום ב' שהקריבו הנשיאים לחנוכת המזבח:

והוציא אותה אל מחוץ למחנה. לפי שע"ז הרי היא כמצורע, ונאמר במצורע מחץ למחנה מושבו (ויקרא יג מו):

ושחט אותה. מכאן שהשחיטה [כשרה] בזר:

ולקח אלעזר הכהן. מכאן לשחיטה שמצותה אפילו בכהן הדיוט:

ד"א זאת חקת התורה. כל המחזיק בה כאילו מחזיק בזאת התורה כאשר צוה ה':

ויקחו אליך. רמז לו שכל הפרות כלות, ופרה של משה לעולם עומדת:

ולמה פרה, הם המירו כבוד המקום בבן פרה וסררו בפרה, תבא אמו שהיא פרה ותהיה לעם כפרה אשר סררו בפרה:

ועוד למה אדומה, האדימו פנים כשעשו העגל להיות בעלת כתמים, שנאמר נכתם עונך לפני (ירמי' ב כב), לכך הביא פרה שהיה תמימה ותכפר על בעלי תמימים] אדומים, שנאמר אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (ישעי' א יח):

ולמה אשר אין בה מום, עשו העגל ומאותה שעה נעשו בעלי מומים זבין וגם מצורעים, לכך תבוא היא שאין בה מום ותכפר על עושי העגל שנעשו בעלי מומין:

ולמה אשר לא עלה עליה עול, לפי שהם נתנו עול העגל על צואריהם, שזבחו לו והשתחוו לו, לכך תבא הפרה אשר לא עלה עליה עול, ותכפר עליהם:

הם נקהלו על הכהן לעשות להם עגל, לפיכך התאנף הקב"ה באהרן על הכהן לעשות להם עגל להשמידו, ונתן הקב"ה לבניו מעשה הפרה, לכפר על אביו שהוא כהן:

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. פעולתה בסגן בבגדי בד ולא בכהן גדול שיהא מלובש בבגדי זהב. לפי שהעגל נעשה מזהב שלא יהא קטיגור נעשה סניגור, הם זבחו לעגל לפני אהרן, לפיכך ושחט אותה לפניו, ועל ידי העגל נשפך דמם, שנאמר והרגו איש את אחיו (שמות לב כז), לכך ולקח הכהן מדמה:

ולמה מזה מדמה שבע פעמים, למען כפר לו אדון אשר ברא עולם בשבעה ימים, לכך היו ההזיות שבעה, ופרות שעשו הכהנים בבית ראשון עם פרתו של משה היו שבעה, וכהנים שבעה המתעסקים בפרה, והשוחט ואלעזר והשורף, ושנינו כל המתעסקין בפרה היו טמאים:

ולקח הכהן עץ ארז ואזוב. ואוסף האפר ולוקח מעפר שריפת החטאת והמזה מי הנדה, ושנינו כל המתעסקין בפרה מטמאין בגדים, ולכך היו בה כיבוסין שבעה, וטבילות גופיהן שבעה, וטהורים היו צריכים להיות להם מתחלה כל השבעה, וכולם נטמאו גופיהם של ז'. הרי מ"ט כנגד פרשה פרה שהיא מזוקקת שבעתים, שהם מ"ט, ושרף את הפרה, ולמה בשריפה, בשם שהעגל נשרף באש והשורף אות באש, כך צוה הקב"ה לשרפה באש:

ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני ולעת. כמו שנפלו על ידי העגל שלשת אלפים, כך יפלו בה שלשה מינים, והם עץ ארז, לפי שהיו משולים בארז, כמו שנאמר כארז בלבנון ישגה (תהלים צב יג), ועל שהגביה עצמו כארז, יהיו נכנעים ונדכאים כאזוב, ולמה בשני, כנגד כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד ג). ולמה בתולעת, לכפר על עם שנקראו תולעת, שנאמר אל תיראי תולעת יעקב (ישעי' מא יד):

ד"א למה בארז ואזוב, מלמד שכל המתגאה עצמו כארז סופו נשפל כאזוב ויחשב כתולעת, שנאמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב ז). ולמה משליך אל תוך שריפת הפרה, להרבות אפרה ולא היה זורקם עד שתצאת האור ברובה, והמשליך היה מראה לכל ואומר שלשה פעמים ארז זה, וכן היה אומר לכל מין ומין ומטמאין היו הכהן השורף את הפרה בשרץ, ואחר כך מטבילין אותו ושורפה לאלתר בלא הערב שמש, מפני הצדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית, וזה הוא שאמר הכתוב ואסף איש טהור (פסוק ט), כל שהוא, ואמר עד כאן היו משמרין אותו כבתחלה דמעיקרא שלא היה בו שום פסול ספק טומאה, לכך היו חצרות בירושלם בנויות על גבי הסלע ותחתיהם חלל מפני קבר התהום, וגם היו נשים באין מעוברות ויולדות שם, ומגדלות את בניהם שם לפרה, והיו מביאים שוורים ועל גביהם דלתות, תינוקות יושבות על גבי דלתות, וכוסות, של אבן בידיהם, הגיעו לשילוח היו יושבין במקומן ומשלשלין וממלאין את המים מפני קבר התהום, ולכך היה כהן המביא את הפרה עושה כבש העשוי כיפות כיפות מול האיטם מפני קבר התהום:

והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. כמו שפשע העגל שמור לדורות, כך אפר הפרה שמור לדורות לחטאת לכל דור, כך תהא למשמרת למי נדה חטאת היא, ועושים מן האפר שלשה חלקים כנגד שלשה משמרות של לויים ונותנין אותו ללויים:

ד"א והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. ועד שיהיו המתים היא שמורה אפר פרה שעשה משה לעולם קיימת:

וטמא עד הערב. למה היתה פרה מטמאה כל העוסקין בה, לפי שכל המתעסקין בעגל נטמאו מטומאת הנדה, שנאמר תזרם כמו דוה וגו', (ישעי' ל כב), כפי שהנוגע במת למה לא היתה מטמאה אלא בטומאת מת, שנאמר ויאכלו (מזבחי) [זבחי] מתים (תהלים קו כח), לפי שהיו קרוי מת, לכך מטהרת טומאת מת בלבד:

הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר. ולמה ביום השלישי וביום השביעי כנגד אכילות של מת, שאמרו שלשה ימים לבכי ושבעה להספד, והעגל גרם לישראל שימותו:

ד"א על שעברו בתורה הנתונה בחדש השלישי, שנאמר בה לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ ג), וכפרו בהקב"ה שברא את העולם בשבעה ימים והוציאם ממצרים, והיו שבעה ימים מיום שיצאו עד יום שעברו את הים:

כל הנוגע במת. זה מת עצמו:

בנפש האדם. זה דם המת, שנאמר בו כי הדם הוא הנפש (דברים יב כג):

אשר ימות בזמן שיש שם שיעור בו רובע דם. שאם לא נשתייר בגופו של אדם רביעית דם הוא ימות מיד:

ד"א אשר ימות בו, דם המת מטמא ולא דם החי:

את משכן ה' טמא. אם יכנס לשם ולא יתחטא הוא חייב חטאת והוא חייב עונש, ומנין מצינו אזהרה, שנאמר ולא יטמאו את מחניהם (במדבר ה ג):

זאת התורה וגו'. אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה:

וכל אשר באהל. מכאן שהמת מטמא באהל אעפ"י שלא נגע בו:

וכל כלי פתוח. איזה כלי אתה מוצא שאינו מטמא אלא דרך פתחו, הוי אומר זה כלי חרש, שנאמר וכל כלי חרש אשר אין צמיד פתיל וגו', שאינו מטמא כולו הוא מטמא באהל המת שהטומאה נכנסת בתוכו, הא יש עליו צמיד פתיל טהור לפי שאינו מטמא בגבו:

בחלל חרב. חרב הרי הוא כחלל אם נוגע במת, מה מת אבי אבות הטומאה, אף הוא נעשה כיוצא בו אבי אבות הטומאה, גם בנוגע במי שנטמא באב הטומאה של מת, גם הוא ראשון כמוהו, וכן אם נוגע בשני או בשלישי נעשה כהם:

או בעצם אדם. עצם מטמא כשעורה ומטמא במגע ואינו מטמא באהל או בקבר אעפ"י שהוא סתום טומאה בוקעת ועולה:

ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. כמו ואכות אתו טחון וגו' (דברים ט כא), לכך טמא מטהר באפר הפרה:

ונתן עליו מים חיים. שתהא הזאתו בכלי, כמו שהשליך עפרו של עגל אל הנחל היורד מן ההר (שם) שהיו מים חיים:

ולקח אזוב. כמו שלא מחל להם הקב"ה עד שהשפילו עצמם כאזוב, לכך צוה הקב"ה אותם לטהר הטמא באזוב:

וטבל במים איש טהור. כמו משה שהשליכוהו ליאור וצום לשפוך מים, רצה לומר שישפכו לבם כמים, איש טהור, כמו שטיהר משה שהיה העם טהור ונטמאו בעגל, כך הזייה מטהר הטמא על ידי איש טהור:

וטהר בערב. אעפ"י שטהר בשביעי טהור ליכנס במקדש ולא יאבל בקדשים עד שיעריב שמשו:

כי את מקדש ה' טמא. ענש הכתוב על המקדש אם יכנס לשם טמא כשם שענש על המשכן:

ומזה מי הנדה. כשם שהעגל טמא את הטהור, כך עושין מי נדה מטמאין כל טהור:

והנוגע במי נדה וגו'. נעשו מי הנדה אב הטומאה, שאלולי כך לא יטמאו אדם שאין אדם מטמא אלא אם כן נגע כאב הטומאה, נמצאת אתה אומר שלשה אבות הטומאה, הא כיצד נגע אדם במת נעשה אבי אבות הטומאה, נגע חרב באדם נעשה אב הטומאה, נגע אדם באותו חרב נעשה אבי אבות הטומאה:

ולמה נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה, ללמדך מה פרה אדומה מכפרת, כך מיתתן של צדיקים מכפרת, ומרים מתה בנשיקה ומתה על פי ה'. כשם שמת משה רבינו, שטעם לגזירה שוה נאמר כאן ותמת שם מרים (כ' א'), ונאמר להלן וימת שם משה (דברים ל"ד ה'), וילפינן שם משם, מה לשם בנשיקה, אף כאן בנשיקה, ועוד כי במרים [כתיב] שני שם, ובמשה רבינו ע"ה אחת, לגזירה שוה, והשנית במקום על פי ה', כי אין כבוד לשכינה שיאמר לאשה על פי ה', לפיכך זכר ב' פעמים שם: