איש על דגלו באותות. מלמד שכל שבט ושבט היה לו סימן לאב השבט, וכן היה לכל הדגלים אות לרבות השבטים, כיצד היו סימני אותיות השבטים, שבט ראובן היה אות שלו מצוייר מצוייר דודאים, על שם שנאמר וימצא דודאים בשדה (בראשית ל יד): אות של שמעון היה מצוייר עיר שכם, על שם מעשה שכם: יהודה היה אות שלו מצוייר אריה, שנאמר גור אריה יהודה (שם מט ט):

אות יששכר חמור מצוייר היה עליו, על שם שנאמר יששכר חמור גרם (שם שם יד):

זבולן היה מצוייר עליו כמין בית, שנאמר יזבלני (שם ל כ), ומתרגמינן מדור:

אפרים היה מצוייר עליו שור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז):

מנשה היה מצוייר עליו ראם, שנאמר וקרני ראם קרניו (שם שם):

בנימן היה מצוייר עליו זאב, שנאמר בנימין ואב יטרף (בראשית מט כז):

דן היה מצוייר עליו נחש, שנאמר יהי דן נחש (שם שם יז):

נפתלי [היה מצוייר עליו] אילה, על שם שנאמר נפתלי אילה שלוחה (שם שם כא):

גד היה מצוייר עליו הרבה צורת אנשים מזויינים שהולכים למלחמה, כמו שנאמר גדוד יגודנו (שם שם יט):

אשר היה מצוייר עליו זית, שנאמר וטובל בשמן רגלו (דברים לג כד):

וכשם שהיו אותיות לכל שבט ושבט, כך היו סימנים לכל דגל ודגל, על שם אברהם יצחק ויעקב. אות של דגל מחנה יהודה, היה 'איי' ראשי שמות האבות: דגל מחנה ראובן היה כתוב 'בצע', על שם האבות השניות: דגל מחנה אפרים היה כתוב על שם האבות השלישית 'רחק': ובדגל מחנה דן כתוב עליו על שם האבות האחרונות 'מקב' וזהו משמע האותיות 'איי' כלומר אודותי: בצע' מן הגזל: רחק' רחקו עצמכם מע"ז ומן הדומה לה: מקב' והוא כלי גרזן, כלומר חייב אדם להרוס ע"ז, כמו שנאמר כי הרס תהרסם (שמות כג כד): וה' של אברהם לא היה כתוב בדגלים, אלא על ארון הקדש במחנה לויים, וה' משמו של הקב"ה, שאמר הקב"ה לאברהם ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה), כלומר ארון הקודש בענן הולך לפני ישראל, והענן היתה נעשית כמו ה', וכל זמן שה' עומדת היו ישראל חונים. וכשהיתה מסתלקת היו ישראל נוסעים, והיינו דכתיב לנחותם הדרך (שמות יג כא), וכתיב להנחותם (הדרך) [בהדרך] (נחמי' ט יט), על ידי ה' מורה להם הדרך, ועוד כתיב ובהאריך הענן של המשכן (במדבר ט כד), על ידי ה' מאריך הענן. ובהעלות הענן, על ידי ה' עלות הענן, וזהו הה' הוסיף הקב"ה לאברהם, שנאמר לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב וגו' (בראשית יז ה). ה' מנין אותיותיו עולין כ"ו לפיכך אמר הקב"ה אהיה אשר אהיה (שמות ג יד), מניין אהיה כ"א, נשתיירו מן המניין ה' שהוסיף הקב"ה לאברהם, ובעבור אותו הה' שהוא משמו של הקב"ה, לכך היתה על ארון הקדש בענין:

ד"א לבית אבותם. ולא לבית אמותם, לפי שה' משמו של הקב"ה והקב"ה אבינו. שנאמר כי אתה אבינו (ישעי' סג טז), לפיכך אמר לבית אבותם:

אמר משה לפני הקב"ה, אם אני אומר לשבט יהודה שיחנו למזרח, יאמרו לא יחנו אלא למערב, או לרוח אחרת, וכל השבטים יאמרו כן, ואני מה אעשה, אמר לו הקב"ה אל תצטער בכך מסורת בידם מאבותם, כשם שטענו מטות יעקב אביהם, כך יחנו סביב למשכן, שנאמר ויצו אותם ויאמר אליהם (בראשית מט כט), ומה צוה אותם אחד מבניכם לא יגע במטתי, אלא יהודה ויששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום, יוסף אל יטעון שהוא מלך, אלא אני עשיתי בניו שבטים, שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי (שם מח ה), לפיכך יטענו אפרים ומנשה ובנימין מן המערב, דן ואשר ונפתלי יטענו מן הצפון, ואף לוי לא יטעון, שהוא עתיד לטעון ארון חי העולמים, ומי שהוא טוען ארון הקב"ה, לא יטעון ארונו של מת, ואם אתם עושים כך, כך עתיד הקב"ה להנחותכם דגלים סביב למשכן, ועל זה נאמר ויעשו בניו לו כן כאשר צום (שם נ יב). ולכך נאמר לבית אבותם יחנו בני ישראל סביב, מסורת היתה בידם מאבותם איך יחנו סביב למשכן:

מנגד סביב לאהל מועד יחנו. מהו מנגד, רחוקים היו מן המשכן אלפים אמה ולא יותר, כדי שיוכלו ישראל ללכת שם בשבת, דילפינן מנגד מן מנגד, אמר ראך רחוק יהיה ביניכם ובניו כאלפים אמה במדה (יהושע ג ד):

והחונים קדמה מזרחה. ולמה חנו דגל מחנה יהודה מן המזרח, לפי שמן המזרח אורה באה לעולם, ובמלך כתיב באור פני מלך חיים (משלי טז טו), ויהודה היה מלך, שנאמר [כי יהודה גבר באחיו], ולנגיד ממנו (דה"א ב ב), ויששכר היה בעל תורה, וזבולן היה שותף בתורתו, והתורה נקראת אור, שנאמר ותורה אור (משלי ל כג), לפיכך חנו בעלי האור לקרן אורה:

ולמה דגל מחנה ראובן תימנה, לפי שמן הדרום יוצאים טללי ברכה וגשמי ברכה, וראובן היה בעל תשובה, וברכות טובות וישועות טובות, באות לעולם על ידי תשובה, שנאמר קחו עמכם דברים [ושובו אל ה'] (הושע יד ג), וכתיב ביה וקח טוב (שם), וכתיב בשובה ונחת תושעון (ישעי' ל טו), לפיכך חנו בעלי תשובה לקרן טובה:

ונסע אהל מועד. באמצע, כאשר יחנו לרוחות, כך יסעו למסעות, המוקדם מוקדם, והמאוחר מאוחר, לכך נאמר איש על ידו, רצה לומר איש על מקומו. ולמה דגל אפרים ימה, לפי שמן המערב יוצאים שלג וברד וקור וצנה, ומי יוכל לעמוד לפניהם, וכן אלו השלשה שבטים אנשים גבורים חזקים, ומי יוכל לעמוד לפניהם, שנאמר לבני בנימין ואפרים ומנשה עוררה את גבורתך (תהלים פ ג), לכך חנו אלו הגבורים בקרן הצנה. ולמה דגל מחנה דן צפונה, לפי שמן הצפון חשך בא לעולם, ובשבטו היה פסל מיכה, שהוא חשך, לכך חנו בקרן אפלה. ולמה בגד, שהיה בוגד באומות העולם, והיה בעל גדוד:

אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם. אתה מוצא שלא צוה הקב"ה למנות את ישראל אלא מבן עשרים שנה, ולפי שאין בית דין של מעלה עונשין אלא מעשרים שנה ומעלה, ואין אני יודעין אם חושב שנים להם לתולדותם שכל אחד ואחד אומר ליציאת או לראש השנים של תשרי, אבל ממה שאתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים היו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות חמשים, שנאמר בקע לגלגלת, ונתינה זו אחר יום הכיפורים ראשון, אחר שמחל להם מעשה העגל ונתן להם לוחות שניות היתה, מכאן אתה למד שאיני חושב להם ראשון שנים מן יציאת מצרים, שאם היה כן לא היו יתירים בחשבון עד שיעבור עליהם ניסן שני, ומנין זה יש לומר שאין חושב שנים לכל אחד ואחד ליום לידתן, שאם כן היה אפשר שלא היו יתירות במנין הדגלים למנין המשכן, לפי שכולם לא נולדו ביום אחד, אבל מה תוכל לומר שלא חשב להם ראשי שנים אלא מראש תשרי שהיה לראש השנה, ולכך כשעבר תשרי הראשון ונמנו היו יתירים מן המנין של יציאת מצרים, ולכך לא הותרו במנין דגלים על מנין המשכן, לפי שהיו עומדין עדיין באותה שעה ובאותה שנה עצמה, ומנין יש לנו ראיה שבתשרי נברא אדם הראשון, כשם שלא נמנו שנותיו אלא מתשרי, כך לדורות הבאות אחריו וחשבו להם ראשי שנים מתשרי: