בנה לי בזה שבעה מזבחות. שבנו אבות הראשונים מאדם ועד משה רבינו, ואלו הם אדם הראשון בנה מזבח, שנאמר ותיטב לה' משור פר (תהלים סט לב), וגם נח בנה מזבח, שנאמר ויבן נח מזבח לה' (בראשית ח כ), ואברהם בנה מזבח, ויצחק בנה מזבח, ויעקב בנה מזבח, [דכתיב ויבן שם מזבח] ויקרא למקום אל בית אל (שם לה ז), הרי שבעה מזבחות שבנו הראשונים, אולי ישא לי פנים ויניחני:

ואלכה אולי יקרה ה' לקראתי. שמא ישא לי פנים:

וילך שפי. מכאן אמרו חכמינו ז"ל בלעם חיבר ברגלו אחת היה ושמשון בשתי רגליו שבה נאמר שפי, ובשמשון כתיב ש]י]ון (בראשית מט יז):

ד"א שפי יחיד הלך:

ד"א שפי מלמד שפשפש השעה שהקב"ה כועס בה:

ויקר אלהים אל בלעם. לשון טומאה, כמה דתימר מקרה לילה (דברים כג יא), כלומר כשהיה מדבר עמו היה חושב כאלו מדבר לטמא, ואלמלא בשביל אהבתן של ישראל, לא היה מדבר עמו, אחר שעבר על דיבורו:

ויאמר אליו את שבעה המזבחות ערכתי. אמר בלעם לפני הקב"ה והלא ישראל לא ערכו לך אלא מזבח אחד, ואני ערכתי לך שבעה מזבחות, והלא טוב לך שתניח את ישראל ותהיה עמנו, הדא הוא דכתיב הירצה ה' באלפי אלים וגו' (מיכה ו ז):

וישם ה' דבר בפי בלעם. בעל כרחו שלא בטובתו בקש לו לילך לדרכו כשראה שהקב"ה היה רוצה שיברך את ישראל, אמר הקב"ה לבלעם שוב אל בלק וכה תדבר:

וישא משלו ויאמר. לפי שהיה אומר דבריו במשל ואמר מן ארם ינחני בלק, מן הרמים הייתי והנחני בלק לגיהנם, מהררי קדם מן הרמים הגדולים הייתי, מן אברהם יצחק ויעקב, והרחיקני בלק מהם:

לכה ארה לי יעקב. כלומר אם אני מקלל אותם אקלל את עצמי, שכן כתיב אורריך ארור (במדבר כד ט), והיינו דכתיב יעקב וישראל שני שמות היה לו ליעקב ועל שניהם אמר לקלל את בניו כדי שלא יהיה להם תקומה ואני מה אוכל לעשות:

מה אקוב לא קבה אל. שאין הקב"ה חפץ לקללם שביום שעשו את העגל היו ראויים לקללה, ולא עוד אלא ברכו, שנאמר גם ברוך יהיה (בראשית כז לג), וזהו שלא קבה אל:

ומה אזעום. שלא זעם בזה היום, שהרי ברך הקב"ה אותם, דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב וגו' (דברים לב ט):

כי מראש צרים אראנו. מן אברהם שנקרא צור, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם (ישעי' נא א), כי האבות נקראו צור, מה הצור בונה אדם כל הבית כולו וסובל, כך זכות אבות סובל ועומד על בניהם:

ד"א כי מראש צורים אראנו. כי מראש צורים אני רואה אותם שקדמו לבראשית, כשהיה הקב"ה מבקש לבראות את העולם, היה יושב ומצפה ומתבונן בדורו של אנוש ושל מבול ושל סדומיים, והיה אומר היאך אני אברא העולם מפני אלו הדורות הרשעים, שהם מכעיסים אותי, כיון שראה וצפה שעתיד אברהם לעמוד ולייחד את שמו, אמר הקב"ה הרי מצאתי על מה שאני מייסד העולם, וזהו שאמר הביטו אל צור חוצבתם:

ומגבעות. אלו האמהות:

הן עם לבדד ישכן. כלומר עתידים הם שינחלו את העולם:

ובגוים לא יתחשב. אעפ"י שהם קרויים לגויים אינו נחשב עם שאר הגוים, כמו שאמר הכתוב כל הגוים כאין נגדו (ישעי' מ יז): ואומר הן גוים כמר מדלי (שם שם טו):

מי מנה עפר יעקב. אותם מצות שעושים בעפר, ואלו הם לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (דברים כב י), הרי מצוה של עפר, ועוד לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט), כלומר מאחר שהם מגינות עליהם ששמעו מדברי הבורא לא יחולו עליהם הקללות:

ד"א מי מנה עפר יעקב. מי יכול לקללם ולפתותם שיהיו יכולים למנותם, והקב"ה אמר ליעקב אביהם והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד):

ומספר את רובע ישראל. מדלגי ישראל שהם רובע, כלומר שאין אדם יכול לקללם שיחסרו שיפלו לארץ במספר:

ד"א את רובע ישראל. זרע ישראל, כמו שאמרו רביעה ראשונה, והמקרא אומר בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא יט יט):

תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו. סימן נתן אותו רשע לעצמו, שאם ימות מות ישרים, שימות על מטתו כדרך הארץ, ויהא אחריתו כאחריתם, כלומר שיהיה לו חלק לעולם הבא:

אותו אשמור לדבר. שלא אומר אותו אם הוא טוב שיכול גם הוא יהיה קשה שאריע ויפול חומת יריחו, לכך נאמר ותרועת מלך בו:

אל מוציאם ממצרים. הם אינם משתמשים לא בשדים ולא במלאכים ואינם זוכרים אלא אלהיהם, ואין בפיהם בשכבם ובקומם כי אם שם האלוה ואם כן היאך יוכל שום בריה להזדקק להם אם שעמהם האלוה, לכך נאמר אל מוציאם ממצרים:

כתועפות ראה לו. תועפות אלו המלאכים, הדא הוא דכתיב ובשתים יעופף (ישעי' ו ב):

ראם. אלו שדים. שנאמר יגביהו עוף (איוב ה ז), שהם מרימים לעוף:

ד"א חלש למעלה וגבור למטה אין אדם יכול להזדווג, כל שכן שגבור למעלה וחלש למטה, והאל שלהם לו הגבורה, לכך נאמר בתועפות ראם לו, כמה דתימר ותועפות הרים לו (תהלים צה ד), חוזק הרים לו, והוא יושב למעלה מכל הבריות, שנאמר מרום וקדוש אשכון (ישעי' נג טו) ומי יוכל להזדווג לו, לכך נאמר ראם על שם רוממות:

כי לא נחש ביעקב. אין ישראל כשאר אומות העולם, שהאומות הולכים אחר נחשים וקוסמים, הדא הוא דכתיב כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וגו' (דברים יח יד), ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך (שם שם יב), אלא ישראל עת שמבקשים דבר לידע יש להם נביאים שאומרים להם מה הקב"ה עתיד לעשות, לכך נאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, וכמה דאת אמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני, יקים לך ה' אלהיך (שם שם יד טו), לפי שישראל לא היו הולכים אחר נחשים וקוסמים, זכו לעולם חדש, ישבו כולם לפני השכינה הם והמלאכים חוצה להם, והמלאכים ישאלו להם מה פעל אל, ולפי שאין בו לא נחשים ולא קסמים אלא אחר מאמרו של הקב"ה הם הולכים, לכך הם עם כלביא יקום בתחלה וכארי יתנשא ולבסוף לא ישכב ולא יכנס לארץ עד שיכנס שיהרוג הגוים אשר הם שם, ויאכל הטרף שלהם שהיא ממינם, כמה דתימר ואכלת את כל העמים (דברים ז טז):

ודם חללים ישתה. שיניחו אותם חללים על פני השדה ולא יהיו שום אחד מהם. כשראה בלק שבלעם הוסיף פעם שנייה לדבר בגדולתם שלישית התחיל לברכם, כלומר שאמר להם הדברים בלשון ברכה, אמר לו בלק לבלעם אני קראתיך שתקללם לא שתברכם, ואחר שאני רואה שאין אתה יכול לקללם הנח עצמך שלא תקללם ושלא תברכם, לכך אמר ויאמר בלק אל בלעם גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו:

ויקח בלק את בלעם ראש הפעור. קוסם גדול היה בלק לפי שראה שעתידים ישראל לעבוד לפעור, ועתיד הקב"ה לקצוף עליהם, לכך הוליכו לפעור, ולכך אמר אולי יישר בעיני האלהים כדי שיתן לך רשות לקללם וקבותו לו משום: