ותקרבנה בנות צלפחד. חכמניות היו, צדקניות היו, דרשניות היו, חכמניות היו שלא דברו אלא לשעת הצורך, צדקניות היו שלא נישאו אלא להגון להם, דרשניות היו שהיו אומרות למה יגרע שם אבינו:

ותעמודנה לפני משה. אפשר עמדו לפני משה ולא אמר להם כלום, והלכו להם אחרי כן באו לפני אלעזר, ואחר כך לפני הנשיאים, ואחרי כן לפני העדה, (והלא) [אלא] בבית המדרש היו יושבים כולם והיו אומרים דבריהם לפני משה ולפני הנשיאים:

אבינו מת במדבר והוא לא הי' בתו העדה. אלו עדת מרגלים:

הנועדים על ה'. אלו המתלוננים:

בעדת קרח. כמשמעו. ללמדך שכל אלו לא נטלו חלק בארץ:

כי בחטאו מת. מכאן אמרו זה היה מקושש:

למה יגרע שם אבינו גו' כי אין לו בן. ואנו אין ראויים לירש תתייבם אמנו ויקום שם לאבינו. ואם אנו ראויות לירש תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו:

ויקרב משה את משפטן. לפי ששם משה ואלעזר והנשיאים וכל העדה ששמעו דבר זה ולא ביקש משה ליטול עטרה לעצמו וחלק כבוד לכולם:

ויש אומרים על שאמר משה והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו (דברים א' י"ז), אמר לו הקב"ה אתה סבור לידע הדינין, אני אקשה עליו דין שהנשים יודעות אותו, לכך נענש משה, לפיכך אמר ויקרב משה את משפטי לפני ה':

ויש אומרים שנענש משה על שסילק את עצמו מן הדינים ולכך נו"ן של משפטן ארוך. ומפני מה נענש משה, אחר שפירש הקב"ה דינן, אמר לו הקב"ה מדין תורה אתה מסלק את עצמך, שמא מדיני אתה יכול לסלק את עצמך עלה אל הר העברים הזה:

כי בנות צלפחד דברות. ר' חלקיה אומר נטלו בנות צלפחד חלק אחד על פי שהיה אביהם מיוצאי מצרים ומת בלא בנים, ונטלו בנותיו חלק דודיהן, ועוד נטלו חלק אחד בשביל חפר זקינם, שהיה גם הוא מיוצאי מצרים אבי צלפחד אביהם, ועל זה נאמר נתן תתן אחוזת נחלה, הרי שתי מתנות, ונטלו חלק בכורה מנכסי חפר, לפי שהיה אביהם בכור, לפי שארץ ישראל מוחזקת היתה ונטלו אחיהם שהיה מיורדי מצרים ועל זה נאמר והעברתם את נחלתו לבתו, אין מי שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת לבד, שהבן יורש הוא:

ד"א והעברתם. כל מי שאין לו בן זכר ליורשו, הקב"ה ממלא עליו עברה:

לשארו הקרוב עליו. שארו זו אשתו, מכאן שהבעל יורש את אשו וקרי ביה ונתתם את נחלתו לשארו, לומר לך שגורעין [וי"ו] מנחלתו (ולא) [ולמ"ד] מן לשארו ומוסיפין עליו תיבה אחת ודורשין עלה:

עלה אל הר העברים הזה. לכך נסמכה פרשה זו לפרשת בנות צלפחד, שאמר קב"ה למשה מדינן של יתומות אתה מסתלק ואין אתה מסתלק מדיני:

יפקוד ה'. כיון ששמע משה שימות, התחיל לבקש רחמים על ישראל, שיתן להם רועה שיהיה לו רוח לסבלם, והתחיל ואמר רבונו של עולם אתה יודע כל רוחות של בני אדם, מי הוא סבלן, ומי הוא רגזן, אתה פקוד איש על העדה אשר יצא לפניהם במדבר, ואשר יבא לפניהם לעשות כל צרכם, ואשר יוציאם בזריזות, ואשר יביאם בתפלותיו, ואמר לו הקב"ה כל הדברים שאמרת תמצאם ביהושע תלמידך, לך והקם אותו, הדא הוא דכתבי קח לך את יהושע בן נון ונתת מהודך עליו (פסוק כ), מהודך ולא כל הודך, שתכריז עליו בכל מחנה ישראל ה ראוי להיות רועה מפי הגבורה, ואין מהודך אלא קולך, שנאמר (הודו בחרובו) [הוד נחרו אימה] (איוב ל"ט כ'):

ולפי אלעזר הכהן יעמוד. לא מצינו שנצרך לו יהושע לקיים מה שנאמר ושומר אדוניו יכובד (משלי כ"ז י"ח). ועוד למה נענש אלעזר שלא נצרך לו יהושע לפי שהורה הלכה בפני משה. שנאמר ויאמר אלעזר (במדבר ל"א כ"א):

ויסמוך את ידיו עליו ויצוה. אעפ"י שלא אמר לו הקב"ה אלא בידו אחת, שנאמר ידך עליו (פסוק יח), והוא סמך בשתי ידיו עליו בעין יפה, לכך נאמר טוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב ט'):