ויהי ביום כלות משה. ולמה כתוב תחלה ברכת כהנים ואחר כך הקמת המשכן, משל למלך שהשיא את בתו ושלטה בה עין רע ומתה, כשבא להשיא בת אחרת עשה לה קמיע כדי שלא יגע בה עין רע, כך כשנתן הקב"ה התורה לישראל ניתנה בפומבי, [כמו שכתב וכל העם רואים את הקולות (שמות כ' ט"ו)], ושלט בה עין הרע ונשתברו הלוחות [כמו שכתוב וישבר אותם תחת ההר (שם ל"ב י"ט)], כשבא להשרות ביניהם המשכן מה עשה, כתב תחלה ברכת כהנים במקום קמיע כדי שלא תשלוט בה עין רע, מה הוא ביום כלות משה, ביום שנכנסה כלה לחופתה, לפי שמתן תורה היה קידושין, מנין, נאמר בהם וקדשתם היום ומחר (שם י"ט ו'), ובמעשה משכן נישואין היו ועל זה נאמר צאינה וראינה בנות ציון (שה"ש ג יא), וכתיב ביה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, (שם), ביום חתונתו זה מתן תורה שנתחתן עמהם, וביום שמחת לבו, זה המשכן שהיה נישואין, ולכך כתיב תחלה ביום כלות משה, ולא כתיב ביום השלים משה:

שש עגלות צב. מטקוסאות היו שלא היו חסרים כלום:

ויקריבו אותם. לפני המשכן הקריבום, שלא רצה משה לקבלם עד שנאמר לו מפי הגבורה לקבלם, שכך כתיב אחריו ויאמר ה' אל משה קח מאתם (פסוק ד' ל"ה), ומיד לקחם משה, שנאמר ויקח משה את וגו' (פסוק ו'), ועדיין לא היה משה יודע כשהקריבו הנשיאים קרבנם לפני המזבח מי יקריב תחלה, והיאך יקריבו, אם יקריבו כלם ביום אחד, או כל נשיא ונשיא יומו, עד שאמר לו הקב"ה שכל אחד ואחד יקריב יומו, שנאמר ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום וגו' (פסוק י"א), לים כתיב, לאותו שקדש שמי תחלה בים, שירד תחלה בים, קודם שנעשה יבשה, הוא יקדים תחלה, וזה נחשון שירד לנחשולו של ים, וכמה דהוא אמר היתה יהודה לקדשו (תהלים קי"ד ב'), רצה לומר שקדש השם:

ויהי המקריב ביום הראשון. ראש חדש ניסן היה, שנאמר ביום החדש הראשון באחד לחדש (שמות מ' ב'), ואחד בשבת היה, לכך נאמר ביום הראשון, למעשה בראשית:

וקרבנו קערת כסף. ולמה נאמר בכולם קרבנו, ובנחשון שהיה ראשון נאמר וקרבנו כאילו היה טפל לאחרים, שהוא לכל אחד ואחד ראשון, ומה טעם שלא נקרא נחשון נשיא, כמו שנקראו כולם נשיאים שהקריבו אחריו, כי הקב"ה אוהב השפל ושונא את הגאוה, שנאמר כי רם ה' ושפל יראה (תהלים קל"ח ו'), לפיכך הקריב בראשונה:

קרבנו קערת כסף אח. ומה ראו להקריב כך, אמר ר' פינחס בן יאיר נתנאל בן צוער השיא לנשיאים העצה הזו להקריב בו קערת כסף אחת, כנגד אדם הראשון שחשבון אותיותיו של קערת כסף עולה בגימטריא תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון:

שלשים ומאה משקלה. שלא העמיד תולדות של קיום העולם עד ק"ל שנה, שנאמר ויחי אדם (מאה ושלשים) [שלשים ומאת] שנה ויולד וגו' (בראשית ה' ג'), לכך נקרא שמו שת, שממנו הושתת העולם, כי הבל וקין נטרדו מן העולם:

מזרק אחד כסף. זה נח שזרקו הקב"ה מדור המבול:

ד"א מזרק אחד כסף. עולה חשבונו תק"ך שנה, כנגד שנותיו של נח שהיה בן ת"ק שנה, שנא' ויהי נח בן חמש מאות שנה וגו' (בראשית ה' ל"ב), ואותה השנה אמר לו הקב"ה קץ כל בשר בא לפני (שם ו' י"ג). ואין אנו מוציאין מיום שהתחיל והעמיד תולדות עד המבול אלא מאה שנה, שנאמר ונח בן שש מאות שנה והמבול וגו' (בראשית ז' ו'), ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו:

שבעים שקל. כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו:

שניהם מלאים. כנגד נח ואשתו שהיו צדיקים:

כף אחת. כנגד התורה. שנאמר תורה אחת (שמות י"ב מ"ט), והוא נותנה בכף ימינו של הקב"ה, שנאמר ימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב'):

עשרה זהב. כנגד עשרת הדברות שהיו כתובים בלוחות:

מלאה קטרת. שבאלו עשרה דברות יש בהם תרי"ג מצות, כנגד הקטרת, לבד הקו"ף שהוא מתחלף בא"ת ב"ש ג"ר ד"ק:

פר אחד בן בקר, כנגד אברהם. שנאמר בו ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח ז):

איל אחד. כנגד יצחק, שנאמר ויקח את האיל ויעלהו לעולה וגו' (שם כ"ב י"ג):

כבש אחד. כנגד יעקב, שנאמר בו והכבשים הפריד יעקב (שם ל' מ'):

בן שנתו לעולה. שהיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא:

שעיר עזים וגו'. לכפר על מכירת יוסף, שנאמר בו וישחטו שעיר עזים (שם ל"ז ל"א:

ולזבח השלמים בקר שנים. כנגד משה ואהרן שהיו שלמים במעשיהם והם משימין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ומבקשים טובתם:

אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה. כנגד שנאמר הלא כתבתי לך שלושים (משלי כ"ב כ'), וכנגד כהנים לויים וישראלים, וכנגד אברהם יצחק ויעקב:

אלים ששים. כנגד ששים רבוא:

ד"א אלים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה. כנגד חמשה חומשי תורה, וחמשה כנגד חמשה הדברות הראשונות שכתוב בהם השם, וחמשה כנגד חמשה הדברות האחרונות שלא הזכיר בהם את השם:

ד"א אלים חמשה ועתודים חמשה וכבשים חמשה הרי ט"ו, כנגד ט"ו בניסן שנגאלו ישראל בו ממצרים:

ביום השני הקריב נתנאל וגו'. ולמה נשתנה נתנאל שכתוב בו הקריב, מה שאין כתיב בשאר נשיאים, לפי שאחר שהקריב נחשון בא אליצור בן שדיאור נשיא ראובן ובקש להקריב, אמר שאני בכור, ואני ראוי להקריב קודם שאר השבטים, אמר לו משה רבינו מפי הקב"ה נאמר לי שלא יקריבו אלא בענין דגלים, לכך נאמר בו [הקריב], שהקריבו משה בעל כרחן של אחרים. של כל השבטים כתיב לבני ראובן לבני שמעון, וכאן כתיב נשיא יששכר, שבשאר שבטים היה בשבטים גדולים כמותם, ואותם נשיאים לא היו נישאים לכולם, אבל נתנאל לא היה בשבטו כמותו, לכך נאמר נשיא יששכר:

ד"א למה כפל בו הקריב, מפני שמטעם שני דברים היה ראוי להקריב תחלה, אחד שהיה שני בדגל יהודה שהיה ראשן ואחד שהוא נתן העצה שהקריבו הנשיאים מה שהקריבו, ולכך נקרא שמו נתנאל על שם שנתן העצה לשבטים להקריב, לכך הקדים שמו לנשיא, מה שאין כן בכל הנשיאים, שאעפ"י שהיה נשיא היו ראוי עם הנשיאים, מפני שהעצה יצאה ממנו, וזכה שתנתן בינה לשבטו, שנאמר ומבני ישכר יודעי בינה לעתים (דה"א מ"ב ל"ב):

שעיר עזים אחד וגו'. לכפר על קבר התהום, ולמה נאמר בכל אחד ואחד זה קרבן, לומר לך שכולם שווים:

ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'. שלשה דברים יש בקרבן הנשיאים מה שאין כן בקרבן יחיד, שהיחיד אינו מביא קטורת, ואלו הביאו קטורת, היחיד אינו מביא שעיר לחטאת, אלא על חטא שעשה, ועוד שאין מביא שעיר אלא מלך, ואלו הביאו שעיר שלא היה אחד מהם מלך, ולא הביאוהו על שום חטא שעשו, היחיד אין קרבנו דוחה שבת, וקרבן נשיא אפרים דחה השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים, ואותו יום שבת היה, שיום ראשון שהקריבו הנשיאים היה יום אחד בשבת, ובזכות שהיה יוסף משמר את השבת עד שלא ניתנה, דכתיב וטבוח טבח והכן (בראשית מ"ג ט"ז), ואין דרך מלכים (לאכול) [להכן] מיום לחבירו, אלא זה בשביל השבת, דכתיב והכינו את אשר יביאו (שמות ט"ז ה'), אמר לו הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך שאני עושה לבן בנך מקריב ביום השבת, דכתיב ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואתן ביד בן בנך יהושע [את] יריחו בשבת:

זאת חנכת המזבח מעלה עליהם הכתוב כאילו ביום אחד הקריבו. למה חזר הכתוב וכפל על הכלים משקלם, שלא היה יתר או פחות לאחד מהם:

וישמע את הקול וגו' וידבר אליו. הרי אלו מיעוטין ומה מיעט אהרן, בכל הדברות שבתורה, שאעפ"י שכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן לא דבר לאהרן אלא למשה שידבר אל אהרן:

מעל הכפרת. יכול מעל הכפרת [כולה], תלמוד לומר מבין שני הכרבים: