וזכור את בוראך. זכור מי שבראך במעי אמך בימי בחורותיך בזמן שהכח בך וכן הוא אומר אשרי איש ירא י"י אשרי מי שמתגבר לכבוש ביצרו כשהוא איש עד שלא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה שהזקן כבדין עליו הימים והכל דומים לו רעים. והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. אלו ימי הייסורין (שהאדם) קץ בחייו מפני החלאים.

עד שלא תחשך השמש והירח והכוכבים. עד שלא יחשך קלסתר פנים והעינים שהם כשמש והאור זה החוטם ששואב החיות לגוף כמו המאור לעולם והירח זו הפדחת. והכוכבים אלו ראשי הלסתות בזמן שהבשר בפנים וראשי הלסתות מלאים בשר הם נאים לפנים. ושבו העבים אחר הגשם. בא להטיל מים למוציא גללים.

ביום שיזועו שומרי הבית. ארבעה יסודי הגוף דם וליחה ומרה שחורה ומרה אדומה והם ד' רביעיות שאם חסרו מן הגוף רביעית דם ורביעית ליחה ורביעית אדומה ושחורה מיד מת. כל רביעית הכתוב בתלמוד ביצה ומחצה. וביום שיזועו אלו היסודות הארבעה מיד מתגרים בו החלאים עד שימות. ס"אט ביום שיזועו שומרי הבית אלו ארכבותיו שלאחר שנזקן מזדעזע. והתעוותו אנשי החיל אלו הצלעות ובטלו הטוחנות זה המסס ואצטומ' דליבא הוא הקרב העליון שטוחן המאכל שלאחר שנזקן האדם מתקרב (מתקדר) הקרב העליון ואינו טוחן המאכל. כי מיעטו. אלו השינים שגם הם טוחנין ובזקנותו מתמעטין וחשכו הרואות בארובות אלו העינים ר' חייא בר נחמא אומ' אלו הכליות שהן יועצות והלב מבין וכיון שהזקין בטלה עצתו ומחשבתו.

וסוגרו דלתים בשוק אלו השוקים שאין הזקן יכול להלוך והוא נסגר בביתו. בשפל קול הטחנה מפני שאין יכול לאכול ולטחון מאכלו והוא נסגר בביתו והיינו דאמרי אינשי כריסא טענא רגלין. ויקום לקול הצפור שאפי' קול הצפור קטנה יעירנו משנתו. וישחו כל בנות השיר. אלו גידי הצואר שמוציאין את הקול. רבנן אמרי אלו השפתים ור' חייא בר נחמי' אמ' בנות השיר הם כנפי הריאה שמהם יוצא הקול ורז"ל אמרו בתלמוד וישחו כל בנות השיר (כמו וישחו) שאפי' שיר נאה דומה לזקן כשיחה ודבור וחידה נמוכה מפני שאזניו כבדות.

גם מגבוה יראו שהזקן מתפחד במקום גבוה ואפי' גבשושית קטנה נדמית עליו כהר גבוה. וחתחתים בדרך שהוא חת בכל הדרך שלא יפול לשון ויהי חתת אלהים והיסוד חתת. וחתחתים כמו מתעתע, מתלהלה, מתמהמה. וינאץ השקד. זה עצם שבזנב שהוא כמו שקד. ובלשון תלמוד נקרא השקד לוז שבשדרה שכיון שבא לידי זקנה הבשר מתמעט והעצם ההוא יוצא ובולט מתום העור ונראה כאו הינץ השקד וינץ כמו עלתה נצה. ויסתבל החגב. הוא העגב עי"ן במקום חי"ת כמו עשקה לי ערבני שהוא כמו חשקה שהבשר כלה והחגב מסתכל כמו הגבן. ותפר האביונה. זו תאות נשים שמתבטלת ממנו. כי הולך האדם לבית עולמו. מלמד שכל אחד ואחד יש לו עולם לבדו לפי מעשיו. וספדו בשוק הסופדים. שבני אדם מספרים מעשיו.

עד אשר לא ירתק חבל הכסף. אמ"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק זה חוט של שיזרה. ירתק ינתק רי"ש במקום נו"ן כמו ראצר נאצר. ויתכן להיות מגזרת ורתוקות כסף. הרתוק ואמ' רתק כלי ע"ז שהוא שבר והכה. חבל הכסף הוא המוח שבשדרה שהוא לבן ככסף ותרץ גולות הזהב זה הראש שלאחר שנזקן אין בו כוח לסבול ראשו כי אם רותת. ותרוץ כמו לא יכרה ולא ירוץ ותריץ את גולגלתו אך עשוק ורצוץ. ותשבר כד על המבוע. שלאחר ג' ימים כריסו (של אדם) נבקעת והפרש נופל על פניו. ס"א ותשבר כד על המבוע זה הלשון שנפסק מלדבר בתוך הפה. מבוע במשקל מבול ומצאנו נחל נובע א"כ יסוד מבול נובל. ומזה היסוד יביע אמר יבאיש יביע תבענה שפתי תהלה. ונרוץ הגלגל אל הבור זה הגוף שהוא נעשה גלל גלל והוא מתגלגל אל הקבר.

וישוב העפר. זה הגוף שנ' כי עפר אתה ואל עפר תשוב. והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. אלו נפשות הצדיקים שנ' והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את י"י אלהיך.

הבל הבלים אמר הקוהלת אלו דברי חכמה שאמ' קהלת מפי הגבורה על הבלי העולם משנברא ועד סופו ועד יום הדין. הכל הבל. הכל צריכין לתת דעת על הבל שהוא נברא בו מה יעשה ויזכה.

ויותר שהיה קהלת חכם. כלומ' אפי' אמרו מדעתו קהלת היה ראוי לכוף אזננו לשמעם ויותר שאמרם ברוח הקדש שהיה קהלת חכם. ז' פעמים נזכר קהלת במגלה זו. ואלו הן. דברי קהלת. אמר קהלת. אני קהלת. אמרה קהלת. אמר קהלת. שהיה קהלת בקש קהלת. שכל דבריו לא הוסיפו ולא גרעו משבעה ספרים שבתורה. בראשית, ואלה שמות, ויקרא, וידבר, ויהי בנסוע, ויהי העם, אלה הדברים. ויותר שהיה קהלת חכם לתועלת עצמו עוד זכה וזיכה לימד דעת את העם דעת התורה והמצוות ודעת יחוד השם ודעת יום הדין. ואיזן וחיקר. פתח להם אזנים להוציא דבר מתוך דבר להבין ולהשכיל דעת ובינה. איזן כמו אזנים של קופה גדולה שהיא מטלטלת על ידי אזנים כך התורה נלמדת על ידי פירושיה. וחיקר. שלא היה אדם יכול להגות ולסבור בדברי תורה כל עיקר עד שעמד שלמה לסבור ולהגות בדברי תורה ונתן דרך ופתח למשכילים (לסברים) ולמבינים להבין דבר מתוך דבר ומדרש ממדרש והכל לקחו דרך לדרוש פסוקי התורה. אמ' רב נחמן משל לחכם אחד שמצא חרישה של קנים ולא היה אדם יכול לכנוס בתוכה נטל את המגל והיה עושה בה שביל והיו הכל נכנסין בתוכה כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להבין (ולסבור) בדברי תורה ומשעמד שלמה התחילו הכל לסבור בדברי תורה. תקן משלים הרבה. אמ"ר חנינא משל לבאר עמוקה שהיו מימיה מתוקין וצונין ולא היה אדם יכול לדלות ולשתות מימיה בא פקח אחד וקשר חבל בחבל ודלה ושתה. כך דברי תורה מדבר לדבר דבר למד מענינו ודבר למד מסופו ממשל למשל עד שעומד על דבר תורה לכך נאמר תקן משלים הרבה לשון שול תשולו לה כך הם המשלים מושך דבר לדבר וכן הוא אומ' באיוב ויסף איוב שאת משלו ויאמר. היא חכמתו אל תהי קל בעיניך שעל ידי משל האדם עומד על דברי תורה. אמ"ר יודן כל האומר דברי תורה זוכה שתשרה עליו שכינה שנק' יהב חכמתא לחכימין ומנדעה לידעי בינה.

בקש קהלת למצא מתן שכר המצות למצא דברי חפץ שנ' כי באלה חפצתי נאם י"י. וכתי' יושר דברי אמת. שנ' וידעת כי י"י אלהיך הוא האלהים יהיו בני אדם ניתלין לשמה וסופן לקבל שכרן. ס"א בקש קהלת למצא דברי חפץ לעמוד על הקץ שנ' אם תעירו ואם תעוררו וכו'. וכתוב יושר דברי אמת שנ' כי יום נקם בלבי ליבא בפומא ולא גילה. רז"ל אמרו בקש קהלת למצוא דברי חפץ לדון דינין שבלב ומנין שנקר' חפץ שנ' כי אני י"י עושה משפט וצדקה בארץ וגו'. יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים.

דברי חכמים כדרבונות. כשם שהדרבן מישר את הפרה לתלמיה כך דברי חכמים מיישרין את ישראל בדרך בוראם. ושמא תאמר כשם שהדרבן מטלטל ונזרק כך יהיו דברי חכמים קלים ונזרקים ת"ל וכמשמרות נטועים בתך הקרשים שאינם זזים ממקומם כך דברי תורה חזקים ומקיימים ושמא תאמר מה מסמרות הללו אינם עושין פרי כך דברי תורה אין בם פרי אם לא למד דבר מדבר לכך נאמר נטועים כנטיעת אילן שהיא רבה ופרה ולא גרסי' זו אף דברי תורה פרים ורבים עד שנעשה כמעיין נובע וכנהר שמתגבר והולך. בעלי אסופות. אלו מסמרות שיש להם ראשים רחבים. רז"ל פרשו אלו תלמידי חב' שמתקבצין ונאספין ויושבין שורות שורות. נתנו מרועה אחד. נאמן אחד אמרן מפי אל אחד שנ' רועה ישראל האזינה ובדברי מי שעמדה הלכה כמותו עושין כל ישראל. טוביה ב"ר אליעזר אמ' משום רבו ר' שמשון ז"ל דברי חכמים כדרבונות צריך לאדם ששומע דברי תורה מפי רבו שיכניס דבריו בלבו כדרבן וכמסמרות נטועים שיהיו דברי תורה נטועים בלוב. בעלי אסופות. לפי שבעלי החכמה נאספים לבית עולמים ולא ימצא מי ילמדנו טעמי התורה וכיון ששמע אל ישכח ואל יסיחם מדעתו ואל יליזו מעיניו. נתנו מרועה אחד כל מה שדברו הנביאים וכל חכמי הדורות כלם נאמרו למשה בסיני שהוא מרועה אחד.

ויותר מהמה בני הזהר יותר ממה שכתבתי לך בני הזהר להבין מדעתך ולהרבות חכמה עשות ספרים הרבה אין קץ שאם בא שלמה לכתוב כל טעמי התורה ופירושי החכמה עשות ספרים אין קץ לא היה להם קץ ולהג הרבה בעולם יגיעת בשר ולא היו בני אדם יכולין לסבול לפיכ' פתח להם דרך והם מבינים מדעתם כל אחד ואחד לפי כחו. ורז"ל אמרו בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה ופירושו שדברי תורה יש בהם טעמים נעלמים ושמא תאמר שוגג אני הנה דברי חכמים שביררו לך טעמו של דבר והתורה אמרה שאל אביך ויגדך לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך ימין ושמאל. ואם אתה עובר על דברי תורה במזיד ולא בשוגג הרי ויותר מהמה בני הזהר. עשות ספרים הרבה אין קץ. ושמא תאמר למה לא נכתבו על ידי משה תשובתך כי (הם) ספרים הרבה ולא נתן למשה רבי' ע"ה כי אם התורה כאשר היא ואתה תדרוש ותחקור ותמצא כל דבר ממנה. ולהג הרבה כל הלועג על דברי חכמים דינו הרבה קשה ומשונה ביגיעת בשר שנ' תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה.

סוף דבר הכל נשמע. סוף כל חכמה את האלהים ירא. גדולה היא היראה שסיים בה קהלת את ספריו קהלת ומשלי כאן כתב את האלהים ירא ובמשלי כתיב אשה יראת י"י היא תתהלל ואו' עקב ענוה יראת י"י. וכן משה איש האלהים אמ' מה י"י אלהיך שואל מעמך כי אם ירא את י"י אלהיך. ואת מצותיו שמור. שמוך יראת י"י באים בני אדם לשמור מצותיו. כי זה כל האדם. כי על זה נקרא כל האדם לשמור מצות י"י אלהיו.

כי את כל מעשה האלהים. שעושין בני אדם האלהים יביא במשפט לעתיד לבא על כל נעלם כ"ש על הגלויות. ס"א על כל נעלם מן הבריות שאין בני אדם מכירין מעשיו והקב"ה מביאו לדין עליהם שהוא חוקר לב ובוחן כליות. ס"א על כל נעלם אמ' רז"ל אפי' הרג כינה לפני חבירו ונמאס לפי שהזיק לחבירו שהיה בו אנינות הדעת כי גם עליו יביא במשפט כ"ש על החמורות אם טוב ואם רע יקבל תשלום רע. ס"א אפי' חשב לעשות רע ולא עשה כי נאנס. ס"א אם טוב ואם רע. אפי' נתן צדקה לעני זה ונתבייש העני כי נתנו לו בפרהסיא יביא אותו במשפט עליו ואעפ"י שעשה טוב.

נשלם פירוש קהלת תהלה לנותן עוז וממשלה.

כתבתיו פה בלוגייה בחדש אייר שנת ה"א

ואברהם ז'ק'ן בא בימים.

ת"ם ת"ל.