אמרתי אני בלבי לכה נא בוא עתה אנסכה בשמחה. ויתקן דרך טוב לעזוב דרך רשע. כמו נסכתי מלבי והיא השמחה שיעזוב רשע דרכו. וראה בטוב לראות דרך הטוב להלוך בו בני האדם. ס"א אנסכה אנסה בה וכה דרך הטוב להבחין בין שניהם. וראה בטוב. שיהא רואה דרך הטוב. והנה גם הוא הבל שיצר הרע שהוא נוהג בבני אדם הבל. והוא מתעה אותם לגיהנם אבל לעתיד לבא כתי' והסירותי את לב האבן מבשרכם.

לשחוק אמרתי מהולל. אמר רבא בר כהנא כל שחוק שאומות העולם שוחקים ושמחים מהולל הוא מעורבב הוא וסופם תהלה ולשמחה של אומות העולם מה זו עושה מה לישראל עמהם לעשות וכן הוא אומ' אל תשמח ישראל אל גיל העמים. ס"א לשחוק אמרתי מהולל לפי שיש שחוק בעולם והוא מתהפך לערבוב וכן לשמחה מה זו עושה כגון שמחה שהיתה לאהרן ביום השמיני ועד שהוא שומח נהפכה שמחתו ליגון שנ' ותצא אש מלפני י"י. וכן בהרבה מקומות שאין אדם יודע עד כמה תמשך שמחתו ושחיקתו. לפיכך ראוי לאדם להיות אימת בוראו עליו כל שעה ושעה כדרך שאתה מוצא בדור המבול שנ' בהם זרעם נכון לפניהם עמם וכתי' וימחו מן הארץ. וכן בסדום כתי' ארץ ממנה יצא לחם וכתי' וי"י המטיר על סדום ועל עמרה ואין לך אדם שמוציא עולמו משלם לכך נאמר ולשמחה מה זו עושה. מה הנאה יש לו לאדם בשמחתו.

תרתי בלבי. דבר שאדם צופה ומתבונן בו הוא תרתי כענין ויתורו את ארץ. למשוך ביין את בשרי. להטריח ביינה של תורה. ואת עצמי ולבי נוהג בחכמה. אמ"ר אחא בשבילה של תורה. ולאחוז בסכלות. ולאחוז ולהבין בשבילי הסכלות עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם. הואיל וחייו של אדם מספר הם ילך ויעסק בתורה והוא יחיה שנ' עץ חיים היא למחזיקים בה. ס"א תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי הוא השחוק והשמחה ולבי נוהג בחכמה הרבה ולאחוז מעטו בסכלות להבחין בין דרך החכמה לדרך הסכלות לפי שההוללות הם רעיון רוח והחכמה רוב כעס והשמחה היא הבל לפיכך תפשתי בשלשתן ביין שהוא שמחה ובחכמה ובסכלות לראות אי זה טוב.

הגדלתי מעשי. ממעשי אבותי. בניתי לי בתים. את בית אל ואת בית המלך. נטעתי לי כרמים. כמשמעו שנ' כרם היה לשלמה.

עשיתי לי גנות ופרדסים. גנות הוא גן ירק פרדסים לפירות האילן. ונטעתי בהם עץ כל פרי. אפי' אילן פלפלין. וכן אמ"ר ינאי בריה דר' שמעון ב"ר ינאי שלמה עמד על משתיתה של ארץ ישראל וידע אלו מעיינות המפולשים לאנדקי והיה נוטע בהן והיו עושין פירות.

עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים. יער של פירות.

קניתי לי עבדים ושפחות. הם הנתינים. ובני בית. הם בני עבדי שלמה וגם הנציבים כענין שנ' וכלכלו הנציבים האלה את המלך ולא יעדרו דבר. גם מקנה וצאן הרבה היה לי דכתי' ועשרה בקר בריאים וברבורים אבוסים. מבל שהיה לפני בירושלם.

כנסתי לי גם כסף וזהב. דכתי' ויתן שלמה המלך את הכסף בירושלם באבנים וסגולת מלכים. דכתי' וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה. והמדינות. כגון מלכת שבא. עדיתי לי שרים ושרות. משוררים זכרים ונקבות. ותענוגות בני האדם. הם במרחצאות שידה ושידות. הם מיני רפואות שילמדו השידים והשידות שהם. שדה ושדות כלי הארגז כמה תענוגות יש לבני האדם בהן ר' חיי ב"ר נחמיה אומ' וכי בא הכתוב ללמדנו עשרו של שלמה אלא כנגד התורה הוא מדבר. הגדלתי מעשי עד וגדלתי והוספתי וגו'.

הוספתי וגדלתי מכל שהיה לפני בירושלים. הכליל גם את דוד אביו. וכן הוא אומ' רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך. אף חכמתי עמדה לי. אמ' שלמה כל אף וכעס שבא עלי ללמוד החכמה היא עמדה לזקנתי. מ"א אף חכמתי עמדה לי כל דבר שחשבתי בחכמה לעשות היא עמדה לי.

וכל אשר שאלו עיני אלו הנשים. כענין שנ' כי היא ישרה בעיני. לא אצלתי מהם לשון מניעה אל"ף בקום עי"ן כלומ' לא עצלתי מהם מלעשות לא מנעתי מהם את לבי מכל שמחה של נשים. כי לבי שמח בכל עמלי שהיה לו אלף נשים. וזה היה חלקי מכל עמלי. זה רחבעם דכתי' ובן שלמה רחבעם. ס"א וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם זו חכמת התורה דכתי' בני אל יליזו מעיניך. כי לבי שמח בכל עמלי. שברה של תורה, וזה היה חלקי מכל עמלי לעולם הבא.

ופניתי אני מכל מעשי שעשו ידי. שיגיעתי בתורה. ובעמל שעמלתי לעשות. חוכמות וספרים. והנה הכל הבל ורעות רוח. כספל הזה שנתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו כך כל התורה שלמד שלמה בשעתו אבדה דכתי' ויעש שלמה את הרע. ואין יתרון תחת השמש. כי אם בתורה שהיא לפני השמש.

ופניתי אני לראות חכמה. חכמה יתירה. והוללות וסכלות. הוללות זה המינות וסכלות זו הטפשות להבחין ביניהם. כי מה האדם כשיבא אחרי המלך. אחרי מעשיו של מלך מלכי המלכים. את אשר כבר עשוהו כלומ' מי יוכל לומר אם היה כן וכן היה נאה. אמ"ר שמעון בן יוחאי מלך בשר ודם שבנה פלטרין ובני אדם נכנסין לתוכה יכולין הם לומר אם היתה התיקרה גבוהה ביותר זו נמוכה היתה נאה אלו היה העמודים גבוהים יותר כמה היתה נאה אבל על מעשיו של הקב"ה מי יוכל לומר כן היה נאה וכן היה נאה כלומ' יוכל אדם לומ' אם היו לו שלשה עינים כמה היה נאה וכן או להחליף מתוקן נבראו. את אשר כבר עשוהו, כמו נעשה אדם והוא על דרך גדולה ושלטנות שהרי כתיב הוא עשך ויכוננך. ס"א כי מה האדם. כי מה יש לו לאדם לעשות אלא שיבא אחרי המלך אחרי מלכות התורה כדכתיב בעצתך תנחני ואחר כרבוד תקחני. את אשר כבר עשוהו. הצדיקים הראשונים הלכו אחרי עצת התורה והצליחו.

וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות. שהבחנתי בין זו לזו. וכמה יתרון יש כיתרון האור מן החשך כן בין גן עדן לגיהנם.

החכם עיניו בראשו. שרואה הדבר יודע מה יהיה בסופו. כדתנן איזהו חכם הרואה את הנולד. והכסיל בחשך הולך. שאינו מחשב סופו של דבר אלא כל מה שיבא לו עושה. וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם. על ענין המיתה כמות זה כן מות זה.

ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני. שזה נקרא אדם וזה נקרא אדם זה נקרא חכם וזה נקרא חכם זה נקרא ר' וזה נקרא ר'. ולמה חכמתי אני אז יותר מה הנאה יש לי לטרוח וליגע בתורה משאר בני אדם ודברתי בלבי גם זה הבל.

כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם. רוח הקודש מבשרת ואומרת אל תאמר כמקרה הכסיל גם אני יקרני כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם שהרי זכותו של אברהם אבינו עומד לעולם אבל נמרוד כלה והלך לו. זכותו של יעקב ג"כ אבל עשו אין לו זכרון. תורתו של משה מתקיימה לעד על שמו ופרעה הלך לדראון עולם. זכותו של דוד קיימת לנצח ואחיתפל נשכח זכרו. הרי בשכבר הימים הבאים הכל נשכח. כל רשעת הרשעים נשכח. ואיך תאמר כי ימות החכם עם הכסיל. אעפ"י שזה נקרא ר' וזה נקרא ר' בזמן שיכנסו שניהם למקום אחד זה שואלים לו ועונה וזה יושב ודומם.

ושנאתי את החיים. כי מה הנאה בחיים מאחר שהכל נשכח. כי רע עלי המעשה שנעשה תת השמש זה עסק המיתה.

ושנאתי את כל עמלי שאני עומל תחת השמש. הם משא ומתן של בני אדם. שאניחנו לאדם שיחיה אחרי. שאין אדם צריך לעשות להניח לבניו שאם בניו צדיקים הרי הם נזונים בזכותם שנ' לא ראיתי צדיק נעזב. ואם רשעים אסור לו לאדם להניח ירושה לשונאי ה'.

ומי יודע החכם יהיה. כלומ' אחרי מות האדם מי יגיד לו ומי יודיענו החכם יהיה או סכל וישלוט בכל עמלו גם זה הבל שאין אדם יודע מה שיהיה אחריו.

וסבותי לבי מן הדאגה הזאת. ונתיאשתי שהוא דבר שאין אדם יכול לעשות בו כלום. על כל העמל שעמלתי תחת השמש.

כי יש אדם. לפי שאין רוב בני אדם עמלין על החכמה והדעת והכשרון כי אם במקצת. ואפי' הכי לאדם שלא עמל בו יתננו חלקו. כדרך שעשה שלמה שעמל בכל מיני חכמה ונתן הממלכה ביד רחבעם בנו. ומפני גבהו לבו חילק את הממלכה שנ' וינח את עצת הזקנים.

כי מה הוא לאדם. מה הנאה יש לו לאדם בכל עמלו לאחר שהלך לבית עולמו הלא כי הכל אחריו נשאר ולא לוקח עמו כי אם מה שעמל בדברי תורה ובמצות הדבר שהוא קודם השמש.

כי כל ימיו מכאובים. בדאגות ובמורא ופחד בדרכיו. וכעס עניינו. אלו מריבות וצוקות הנפש. גם בלילה לא שכב לבו. מן הדאגות כענין שנ' און יחשוב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב וכו' ואומ' הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם כאור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם. לכך נאמ' על הרשעים גם בלילה לא שכב לבו. גם זה הבל הוא. כי איננו מחשב יום הדין ויום פקודה.

אין טוב באדם. ראה שלה בחכמתו שאין טוב לאדם כי אם שיאכל וישתה. ר' נחמיה אמ' ליה נחמן בריה דר' שמו' בר נחמן ואמרי לה ר' מייאשא ור' ירמיה בריה דר' יצחק כל אכילה ושתיה שנ' בקהלת אינה אלא בדברי תורה ובמצוות ובמעשים טובים כענין שנ' לכו שברו ואכולו ולכו וכו'. והראה את נפשו טוב בעמלו. התורה נקראת טוב מעשים טובים נקראו טוב שנ' סור מרע ועשה טוב. והראה את נפשו. לחיי העולם הבא שכולו טוב. גם זה ראיתי אני כי מיד אלהים היא. שאם נתן הקב"ה דעת לבני אדם להלוך בדרך הטוב רצה בהן הקב"ה שנ' י"י חפץ למען צדקו וכו'.

כי מי יוכל. אמר קהלת יותר ממה שטרחתי ועמלתי במצוות לא היה ועל בית י"י השתדלתי ועל ערי יהודה לחזקם טרחתי. ומי יחוש. ימהר על עבדת י"י חוץ ממני. לשון חשתי ולא התמהמהתי. ס"א כי מי יאכל ומי יחוש כל מי שנותן דעתו על דעת התורה.

כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה. פסוק זה מתפרש על כל הצדיקים שנתן הקב"ה חכמה ודעת ושמחה היא שמירת מעשים בענין שנ' שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. ואו' נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה וכן כיוצא בהן בא וראה מתחילת מתן תורה נתנה הקב"ה בלב ישראל. ולחוטא נתן בענין רע לאסוף ולכנוס אלו כנעניים שהיו בונים ונוטעים וזכו ישראל וירשום שנ' ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת ואכלת ושבעת. וכן חזקיה נתן את לבו לחכמת התורה ולדעת המצות ובא סנחריב ונפל הוא וכל חילו בירושלם ועליהם אמר הנביא ואסף שללכם אוסף החסיל כמשק גבים שוקק בו. וכן במרדכי כתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וכן לעתי לבא כתי' והיה סחרה ואתננה קדש לי"י לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני י"י יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק. ואומ' חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. גם זה הבל. לעושה הרע ורעת רוח שאינם שמים על לב ולהבין מה שבאו לראשונים כי אם הולכים בשרירות לבם.