ובשנים עשר חדש וגו' ביום אשר שברו, אשר עלה בדעתם לשוט בהם:

נקהלו היהודים, שברחו מן הערים אל (הערים) [ההרים] ואל הכפרים:

(האחשתרנים) [והאחשדרפנים] שרים שהם חשים תדירים רואים פני המלך:

מנשאים את היהודים, היו נושאים להם פנים:

ואת פרשנדתא. פסק, כל האתים הללו צריך קורא את המגילה לאומן בנשימה אחת ולומר וי"ו של ויזתא בזקיפה, לכך נכתבה וי"ו ארוכה ויזתא, כענין וזקיף יתמחי עלוהי (עזרא ו יא), שכולן נתלו בעץ אחד, וד' אמות לאחד עשרה נבילות, שהגוף ג' אמות מחיים, ולאחר מיתה נמתח אמה, ויש לו ד' אמות, הרי לקחו נבלות עשרת בני המן ונבילת המן מ"ד אמות, נשארו ו' אמות מן העץ, וג' אמות משוקע בארץ, וג' אמות מן הארץ עד הנבילה התחתונה:

ובבזה לא שלחו את ידם. כי אם לנקום דם הצדיקים, למדנו שברוח הקודש נכתבה מגילת אסתר מהרבה ענינים, כמו שמבואר במס' מגילה:

ויאמר המך, בשאר מדינות המלך מה עשו. זה אחד מן ק"ו שבמקרא, אם בעיר המלך כך, כ"ש בשאר מדינות:

ואעפ"כ מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש, לפיכך אמר שלמה בחכמתו פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א), כמים הנוטים לכאן ולכאן, כך הקב"ה מטה לב מלכים אל צונו יתברך זכרו:

ושאר היהודים אשר במדינות המלך. ביום שלשה עשר לחדש נקהלו. למדנו שי"ג הוא זמן קהילה לכל, שבו הרגו בשונאיהם. ונוח בארבעה עשר בו. הוא ימי משתה ושמחה ליהודים אשר בערי הפרזות, והם הערים שאינם מוקפות חומה מימות אחשורוש, אבל המוקפות חומה מימות אחשורוש קורין המגילה בט"ו, שהיתה להם ימי נקמה ב' ימים בי"ג ובי"ד, ונחו בט"ו, ובמקום שאין מכירין אם מוקפות חומה מימות אחשורוש ואם לאו, נוהגים ב' ימים משתה ושמחה כמוקפים חומה וכפרזים:

ומשלוח מנות איש לרעהו. אין פחות מב' מנות:

ותנות לאביונים, לא אמר לאביון שתי מתנות, אלא לכל אחד ואחד מתנתו:

ויכתוב מרדכי את הדברים האלה. ולהיות לזכרון לישראל:

להיות עושין את יום י"ד ואת יום ט"ו. מוקפים בט"ו ופרזים בי"ד:

כימים אשר נחו בהם היהודים. הוסיפו עליהם ב' ימים. כדתנן מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו וי"ג הוא זמן קהילה לכל הוא, להולכי דרכים שאין להם מגילה נכנסים בקהל וקורין, אבל השמחה והמשתה אינם אלא בזמנם בי"ד או בט"ו:

וקבל היהודים. כאיש אחד, כענין ויאמר עד (ש"א יב ה):

ובבואה לפני המלך אמר עם הספר. א"ר נחמן אמרה לו אסתר למלך, אדוני המלך יאמר בפה מה שנכתב בספר, כל מה שכתב מרדכי בשם המלך צוה גם אתה מפיך לעשות כך וכך, אמר אחשורוש ישיב מחשבתו הרעה, מחשבתו לשון נקבה, ואמר ישוב י' במקום ת' תשיב כי אותיות אית"ן משמש א' במקום נו"ן יו"ד במקום תי"ו:

ס"א ישיב עמלו ומחשבתו הרעה:

על כן קראו לימים האלה וגו'. ישראל קראו להם פורים:

ומה ראו על ככה. ומה הגיע אליהם. שנעשה נס למרדכי והמן נתלה:

וקיימו וקבלו היהודים. קיימו למעלה מה שקבלו למטה ישראל:

ועל כל הנלוים עליהם. אלו הגרים:

ככתבם. של הלשונות:

והימים האלה נזכרים ונעשים. מכאן שסעודת פורים אינה ונהגת אלא ביום:

משפחה ומשפחה. משפחות כהונה ולויה וישראל שמבטלים עבודתם ותורתם והולכים למקרא מגילה, ואף הנשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס, שנאמר טף ונשים ביום אחד (אסתר ג יג), ואינה נקראת בפחות מעשרה, ואפילו לנשים, וצריכה שרטוט כספר תורה, דכתיב דברי שלום ואמת. כאמיתה של תורה:

וימי הפורים האלה לא יעברו. אפילו לימות המשיח:

וזכרם לא יסוף מזרעם. אפילו אבילי ציון וירושלים ששים ושמחים בהם, ורוחצים ומתכסים לבנים:

ותכתב אסתר ומרדכי את כל תוקף. כל עיקר, למדנו שיש דרשה למגלה הזאת, שנאמר ותכתוב אסתר וגו' את כל תוקף, כלומר תוקף המעשה בלבד, אבל ריבוי דברים שהיו באותו זמן לא נכתבו כולן, כענין ההגדות שבמדרש אסתר. תקפו של אחשורוש, ותוקף גדולת מרדכי, ותוקף הנס, ומכאן שצריך אדם לקרוא המגילה כולה ולא מקצתה, שנאמר את כל תוקף הענין כולו:

השנית. מה ראשונה קימוהו בשושן, שנייה קיימוה בכל המקומות:

וישלח ספרים וגו' דברי שלום אלו שלומה של כתבים:

ואמת, קיום המגילה:

לקיים את ימי הפורים האלה. י"ב פעמים נצטוו על הפורים, כנגד י"ב שבטי ישראל, שנאמר לקיים עליהם. להיות עושים. לעשות אותם, וקבל היהודים. קיימו וקבלו. ולא יעבור. נזכרים ונעשים. לא יעברו. לא יסוף מזרעם. לקיים את אגרת. לקיים את ימי הפורים. קיים את ימי הפורים האלה. הרי י"ב פעמים, מלמד שכל ישראל עתידין לעשות הפורים לעתיד לבא בהקבץ כל ישראל, דברי הצומות וזעקתם:

ומאמר אסתר. כל אלו קיימו דברי הפורים:

ונכתב בספר. מכאן ארז"ל קראה על פה לא יצא, ונקראת בילה ונשנית ביום, וסמכו הדברים ממקרא הזה, דכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי (תהלים כב ג):