על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי. הגלות דומה ללילה כענין שנ' שומר מה מלילה שומר מה מליל. ואומרת כנסת ישראל על משכבי בלילות כשאני שכובה בגלות אני זוכרת רחמיו של הקב"ה ונסים שעשה. לי בלילי הפסח כדרך שאמ' דוד אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. וכבר הבטיח השם את ישראל להוציאם מן הגלות כדרך שהוציאם ממצרים שנ' ליל שמורים הוא לי"י להוציא מארץ מצרים וגו'. מלמד שעתידין ישראל ליגאל עוד בפסח. ולפי שאיחרו ישראל בגלות אמ' עליהם דוד ברוח הקדש שנ' השכח חנות אל. האפס לנצח חסדו (מי) גמר אומר לדור ודור. לא לועלם יזנח י"י ולא יוסיף לרצות עוד. אלא אם קפץ באף רחמיו. אעפ"י שכעס רחמיו סלה. בקשתי את שאהבה נפשי. בקשתי לחזור בתשובה אולי אנצל מן האומות.

בקשתי ולא מצאתיו. זו ארך הגלות כענין שנ' כי עוד חזון למועד. ואומ' והיה כאשר קראתי וגו' כן תקראו באזני ולא אענה. כל משכבי בלילות. אמ"ר אבא בר כהנא על משכבי כענין שנ' ולא ימות ונפל למשכב. שישראל דומין לחולה שנפל למשכב בלילות. אמ"ר לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לשעבר היית מעיר לי בין לילה ויום בין ליל מצרים ללילה של בבל. בין ליל של בבל לליל מדי. בין ליל מדי לליל יון. בין ליל יון לליל אדום. ועכשיו שנתיאשתי מן המצות נסמכו לי לילות אחר לילות. בקשתי את שאהבה נפשי. זה מלך המשיח. בקשתי ולא מצאתיו. שנ' רחק ממנו מנחם משיב נפש.

אקומה נא ואסובבה. להתעורר משנתי. ואסובבה בתשובה ובמעשים טובים.

בעיר. בעיר וקדיש לבקש רחמים מלפניו.

בשווקים וברחובות. אלו כרכים ומדינות שישראל נפוצים שם בכל מקום ומקום.

אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. זו ארך הגלות שבזמן שישראל סבורין עתה יכלה הקץ עוד הקץ נמשך כי הרבה סימנין היו להם לישראל וכולם כלו ועברו. ועדיין מחכים.

מצאוני השומרים הסובבים בעיר. אלו שומרים שבכל דור ודור. הסובבים בעיר. הסובבים בעולם. הם האומות שנשתעבדו בהם.

את שאהבה נפשי ראיתם. כלומ' ראיתם אתם אלוה כאלהינו. את שאהבה נפשי. אין לו שני ואין זולתו. והיאך אנו מניחין את עבודתו להדבק באלהיהם.

כמעט שעברתי מהם. בזמן שהשם יושיע את שארית עמו מן האומות היו בעיניהם כל הצרות שעברו עליהם כאין כענין שנ' בשוב י"י שבת ציון היינו כחולמים. ואו' כי נישכחו הצרות הראשונות כי נסתרו מעיני.

עד שמצאתי את שאהבה נפשי. אז אהיה לעם לאלהים.

אחזתיו ולא ארפנו. שלא יהיה גלות עוד שנ' ולא יוסיפו לדאבה עוד.

עד שהבאתיו אל בית אמי. זו היא ארץ ישראל בית אומי.

אל חדר הורתי. זה בית המקדש כענין שנ' בחדר המטות.

השבעתי אתכם בנות ירושלם. שעלו ישראל ממצרים.

בצבאות או באילות השדה. בשבטים שנדמו באילות שנ' נפתלי אילה שלוחה. גור אריה יהודה. בנימין זאב יטרף.

אם תעירו ואם תעוררו שלא תרחיקו את הקץ ושלא תעלו בחומה ושלא תמררו באומות. עד שתחפץ אהבה שביני וביניכם.

מי זאת עולה מן המדבר. וכי מן המדבר העלה אותם. והלא ממצרים העלה אותם שנ' אעלה אתכם מעני מצרים. הלא על חבתו של ישראל לפני הקב"ה שהם חביבין עליו כמציאה הזו שאדם מוצא במדבר. וכן הוא או' ימצאהו בארץ מדבר. ואו' כענבים במדבר מצאתי ישראל. כתמרות עשן. מה העשן הזה בכל מקום שהולך מיצר כך היו כל האומות מצירין בשעה שעלו ישראל ממצרים שנ' אז נבהלו אלופי אדום וגו'. וכן אמ' רחב הזונה ונשמע וימס לבבינו.

מקוטרת מור. זכותו של אברהם אבינו שהיה ראש אמנה ונמשל למור שהוא ראש' לבשמים שנ' מור דרור חמש מאות.

ולבונה. זה זכותו של יצחק. שכשם שמקטירין הלבונה על גבי המזבח כך העלה יצחק את עצמו על גבי המזבח כשעקדו אביו שיצאו ממנו כהנים ומלכים וחסידים. והוא שאבק עם המלאך ויוכל. וכן לעתיד מי זאת עולה מן המדבר. עתידין ישראל לצאת אל המדבר מפני הצרות ומשם יתגלה להם אליהו. שנ' עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ואז יעלו ככלה שהיא מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. זכר אלו השלשה כנגד ג' אבות.

הנה מטתי שלשמה. זה בית המקדש שהוא למלך שהשלום שלו. שכשם שהמטה הזו עשויה למנוחה כך בית המקדש עשוי למנוחה לישראל שנ' כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. וכן שלמה אמ' ברוך י"י אשר נתן מנוחה לעמו ישראל בכל אשר דבר.

ששים גבורים סביב לה. כד' משמרות כהונה וכד' משמרות לויה לשרת את עבודת הכהנים וי"ב שבטי ישראל מלמד שעתידין כל ישראל להקבץ להיות משרתים בבית י"י כימי עולם וכשנים קדמוניות שנ' ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם י"י ואו' שם יעבדוהו יהודה וכל בית ישראל כולו.

כלם אחוזי חרב. כלם יהיו בעלי תורה. וכן הוא אומ' רוממות אל בגרונם וגו'. ומהו משפט כתו' עין תחת עין שן תחת שן. משפט כתו' ואתה על במותימו תדרוך.

מלומדי מלחמה. מלחמות של תורה.

איש חרבו על יריכו מפחד בלילות. לעשות נקמה בעשו על שהיו מפחידין אותם בגלות וכן הוא או' ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל. ואו' ולא יהיה שריד לבית עשו כי פי י"י דבר. ואו' והיתה אדום ירשה וישראל עושה חיל.

אפריון עשה לו המלך שלמה. מלך שהשלום שלו. שעשה לו מקדש לשכון בישראל.

מעצי הלבנון. כדרך שעשה לישראל בצאתם ממצרים. כך עתיד לעשות עוד לשכון בתוכם לבונת להם בית המקדש.

עמודיו עשה כסף. כמשמעו.

רפידתו זהב. זו הכפורת שעל הארון.

מרכבו ארגמן. זו הכפורת.

תוכו רצוף אהבה. אלו הלוחות. הודיעך כי כאשר נגנז הארון בימי יאשיהו עתיד הקב"ה לגלותו לישראל שנ' ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם. שמחה שמעולם הוא הארון.

מבנות ירושלם. לנקום מהאומות על מה שעשו בירושלם. ד"א. אפריון עשה לו המלך שלמה. זו ברית העולם שהוא עשוי ככיפה. מעצי הלבנון. כאדם שבונה בית מעצי הלבנון. עמודיו עשה כסף. אלו ההרים שהם כעמודים. רפידתי זהב זה הרקיע שהוא כזהב. מרכבו ארגמן. זה כסא הכבוד. תוכו רצוף אהבה. אלו נפשות הצדיקים שאין מתערבות בשל רשעים.

צאינה וראינה בנות ציון. בנות ציון באו על האומות וראו נסים ונפלאים שהוא עושה לעמו והכבוד והעטרה שהוא מעטר ביום כנוס כ' שנ' י"י ימלוך לעולך ועד. ואו' י"י מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ואו' ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

אמו. אומתו.

ביום חתונתו. אלו ימי המשיח. שנ' ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך.

וביום שמחת לבו. זה בית המקדש ובנין ירושלם שנ' וגליתי בירושלם וששתי בעמי.