טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז׳:ה׳):

אמר רבי טוביהו בר' אליעזר ז״ל מפני מה פתח קהלת בפסוק זה בלשון יחיד וסיים בלשון רבים לפי שהיה קהלת מקהיל קהילות בישראל ומלמדם טעמי תורה שנאמר (שם יב) ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם איזן וחיקר תיקן משלים הרבה ואומר (שם ז) טוב לשמוע גערת חכם זה קהלת. מאיש שומע שיר כסילים בבית המשתאות ומשתכרין ומניחין דברי יחיד מן המרובין לפיכך פתח קהלת לשון קהילה. (שם א) דברי קהלת בן דוד. כשם שהדבורה כולה עוקצין כך דברי שלמה כולן עוקצין בתחלה אמר (שם) מה יתרון לאדם בכל עמלו. ולבסוף אמר (שם יא) על כל אלה יביאך האלהים במשפט. ועוד אמר (שם יב) סוף דבר [את] האלהים ירא ואת מצותיו שמור. וכן (שם ז) טוב לשמוע גערת חכם. טוב להם לישראל לשמוע גערת חכם שנאמר (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם ואין טוב אלא תורה שנא' (שם כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. כלומר על המוכיח ועל המתוכח שכיון שקיבלו תוכחתו של משה רבינו זכו לברכה שנאמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' מאיש שומע שיר כסילים אפילו הן מרובין. גערת היחיד חכם משובחת. שהרי קרח שמע למסיתין ונשתתף עמהם בבתי המשתאות וגרם לעצמו מה שגרם לכך נאמר טוב לשמוע גערת חכם ומה היתה תוכחה שהוכיח משה לישראל אלה הדברים:

אלה לשון קשה. הדברים קשה. אשר דבר משה מלמד שלא היה אדם אחד יכול להוכיחם חוץ ממשה רבינו. אל כל ישראל. לא בסתר הוכיחם אלא ברבים. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיה מדבר וקולו היה מהלך בכל מחנה ישראל. ד״א אלה הדברים. רבי תנחום דרש הפה שאמר (שמות ד׳:י׳) לא איש דברים אנכי זכה לומר אלה הדברים. ד״א אלה הדברים. מה כתוב למעלה מן הענין (במדבר ל״ו:י״ג) אלה המצות והמשפטים. רבי אליעזר ורבי יהושע אומר אין מעמיד מצות של מעלה אלא התוכחות של מטה שנאמר אלה הדברים ולמה הוכיחן בסוף ארבעים שנה. אמר ר' סימון שאלו הוכיחן תחלה היו אומרין מה לנו לבן עמרם אלא לאחר שעישרן ונתן להם ביזת סיחון ועוג הוכיחן מפי הגבורה. בעבר הירדן במדבר. על שעשו במדבר שנאמר (יחזקאל כ׳:י״ג) וימרו בי בית ישראל במדבר. בערבה. מה שעשו בשטים. מול סוף. בים סוף. בין פארן. במרגלים שנאמר (במדבר י״ג:ג׳) וישלח אותם משה במדבר פארן. ובין תפל. אמר רבי שמעון בן יוחאי חזרתי בכל המקומות שנסעו ישראל לידע אם נסעו ישראל בתופל ולבן. ולא מצאנו אלא דברים של תפלות שהוציאו על המן שהוא לבן. ומה היו אומרים כלום יש אדם טוחן ולא פולט. והצרות. זו מחלוקתו של קרח. ודי זהב. זה מעשה העגל. תניא כל מקום שנאמרו דברים לשון תוכחה הן. במשה הוא אומר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט כיוצא בו דברי עמוס ומה הן תוכחותיו (עמוס ד׳:א׳) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וכן בירמיה אומר (ירמיהו ל׳:ד׳) אלה הדברים אשר דבר ה' על ישראל ועל יהודה ומה הן תוכחותיו (שם) קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר [וגו'] הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו. וכתב (שם) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וכן בדוד אומר (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי דוד האחרונים. ומה היו תוכחותיו (שם) ובליעל כקוץ מונד כלחם. וכן הוא אומר (קהלת א׳:א׳) דברי קהלת בן דוד מלך. וכי אלו בלבד דיבר והלא ג' ספרים דיבר אלא מלמד שדברי תוכחת דבר שנאמר מה יתרון העושה. רבותינו אמרו משל את הרשעים בחמה ולבנה ובים שאין להם מתן שכר. אל כל ישראל. אלו הוכיח את מקצתם היו השאר אומרים להן למה הייתם שומעין את בן עמרם מדבר באלו הדברים ולא הייתם משיבין לו דבר אם היינו שם היינו משיבין לו לכן אמר אל כל ישראל. ד״א אל כל ישראל. אמר להם הרי כולכם מקובצין כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיו כולן בעלי תוכחה ויכולין לעמוד בתוכחות. אמר ר' טרפון העבודה אם יש בדור הזה שיכול לקבל תוכחות. במדבר. הוכיחן על מה שעשו במדבר. בערבה. הוכיחן על מה שעשו על ים סוף. (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. בין פארן. הוכיחן על מה שעשו במדבר פארן. במרגלים. ובין תפל. הוכיחן על תפלות שתפלו על המן שנאמר (במדבר כ״א:ה׳) ונפשנו קצה בלחם הקלקל מלמד שהיו כפויי טובה. ולבן וחצרות. אם למרים הצדקת לא נשאתי פנים בחצרות ונתלבנה בצרעת שנאמר (שם יב) והנה מרים מצורעת כשלג קל וחומר לשאר בני אדם. ודי זהב. גדולה שבכולן מעשה העגל. ד״א ודי זהב ויתרתם זהב בעגל ויתרתם זהב בכפורת יבוא זה ויכפר על זה:

פס'. אחד עשר יום מחורב. אלו זכו ישראל היו נכנסין בי״א יום לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהן גלגל הקב״ה מ' יום למ' שנה:

פס'. ויהי בארבעים שנה. מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה. תנו רבנן מפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו וכדי שלא יהא רואהו חבירו ומתבייש ממנו ושלא יהא בלבו עליו כלום. וכדי שיפרש ממנו בשלום שהתוכחת מביאה לידי שלום שנאמר (בראשית כ״א:כ״ז) והוכיח אברהם את אבימלך [וגו'] ויכרתו שניהם ברית. כן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתתו שנאמר (יהושע כ״ד:כ״ב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם. וכן שמואל אומר (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו. דבר משה אל (כל) ישראל. מלמד שכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללות והפרטות הגופין והדקדוקין. דבר להם משה לישראל לפני הקב״ה:

פס'. אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון. אחר שהעשירם מביזת סיחון ועוג אחר כך הוכיחן כדי שלא יאמרו ישראל אין בידו להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו לפיכך הוא בא עמנו בתוכחות. סיחון קשה ועירו קשה זהו מלך האמורי אשר יושב בחשבון. עוג קשה ועירו קשה זהו אשר יושב בעשתרות וזה מקום המלכות:

פס'. בעבר הירדן [בארץ מואב] הואיל. ואין הואיל אלא התחלה כענין (שופטים י״ט:ו׳) הואל [נא] ולין ויטב לבך ואומר (דה״א יז) ועתה הואלת (לשבת בארץ). באר. אין באר אלא שפירשה להם בשבעים לשון. ד״א באר אמר להם כל מי ששוכח דבר אחד מן התורה יבוא וישמענה:

פס'. ה' אלהינו דבר. אמר להן לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה אני אומר לכם רב לכם שבת אמר להן רב שכר אתם עתידים לקבל בישיבתכם. בהר הזה. קיבלתם עליכם התורה מניתם עליכם שבעים זקנים שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. עשיתם לכם משכן ושלחן ומנורה וכל כלי המשכן:

פס'. פנו וסעו לכם, זה ערד וחרמה. ואל כל שכניו, זה עמון ומואב והר שעיר. בערבה, זה מישור. בהר, זה הר המלך. ובשפלה. זו שפלת לוד ושפלת דרום. ובנגב ובחוף הים. זו אשקלון ועזה וקסרון. ארץ הכנעני. זה גבול הכנעני וכן הוא אומר (בראשית י׳:י״ט) ויהי גבול הכנעני מצידון. והלבנון, זה בית המקדש. מלמד שצוה אותם לבנות להם בית המקדש. שנאמר (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון. ד״א והלבנון. זה מלך, כדכתיב (יחזקאל י״ז:ג׳) בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז. ואומר (מ״ב יד) החוח אשר בלבנון. מלמד שנצטוו להעמיד להם מלך. עד הנהר הגדול נהר פרת. שמימיו פרין והולכין. אמרו כל הנהרות אומרין לפרת מפני מה אין קולך נשמע כדרך שקולן של כל הנהרות נשמעין אמר להן מעשי מוכיחין עלי אדם זורע בי זריעה עולה לג' ימים, נוטע בי נטיעה עולה לשלשים יום מעשי מוכיחין עלי וכן התורה משבחת לי עד הנהר הגדול נהר פרת:

פס'. ראה נתתי לפניכם את הארץ. אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואין בעיניכם. בואו ורשו את הארץ. אין אתם צריכין לכלי זיין. אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב. כדי כל אחד ואחד בפני עצמו. לתת להם. אלו באי הארץ, ולזרעם. אלו בניהם אחריהם. מה שכיבש דוד, ר' אומר לתת להם אלו עולי המדבר. ולזרעם. אלו עולי בבל. אהריהם. אלו ימות המשיח:

פס'. ואמר אליכם בעת ההיא. לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה. לא אוכל לבדי שאת אתכם. וכי לא היה משה לבדו יכול לדון את ישראל מי שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השלו ועשה להם כמה נסים לא היה יכול לדונן. אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי הדיינים שאינו גובה מן הדיינים אלא נפשות וכן הוא אומר בשלמה (מ״א ג) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. אמר שמא אם אני נוטל ממנו ממון נוטלין ממנו נפשות שנאמר (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. @?![א]@?? כי גאלם חזק הוא יריב את ריבם וגו' והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. א״ר שמעון בן יוחאי שובע שמחות פניהם של צדיקים דומות לעתיד לבוא לחמה שנאמר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש. ללבנה שנאמר (שה״ש ו) יפה כלבנה. לרקיע שנא' (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לכוכבים שנאמר (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. לברקים שנאמר (נחום ב) כברקים ירוצצו. לשושנים שנאמר (תהילים מ״ה:א׳) למנצח על שושנים. למנורת בית המקדש דכתיב (זכריה ד׳:ג׳) ושני זתים עליה. ושבע כתות הן של צדיקים זו למעלה מזו (תהילים ק״מ:י״ד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. (שם סה) אשרי תבחר ותקרב. (שם סד) אשרי יושבי ביתך. שם טו) ה' מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך. (שם כד) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו:

פס'. ה' אלהי אבותיכם יוסף. כיון שהתחיל משה לברך את ישראל אמר להם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. א״ל משה רבינו אי אפשנו בברכתך שהרי אבותינו ברכונו ולא נתנו קצבה ואתה נותן קצבה. שנאמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. משל למה הדבר דומה למלך שהיה ל בן קטן והניח לו נכסים מרובין ובשביל שהיה קטן מסרם לאפטרופוס משהגדיל הבן ההוא אמר לאפטרופוס תן לי הכסף והזהב שהניח לי אבא בידך הרבה ואתה נותן לי זה בלבד א״ל אלו אני נותן לך משלי אבל מה שהניח לך אביך הרי הן שמורין. כך אומר להם משה לישראל ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים זה משלי אבל שלכם שברכו אתכם אבותיכם. ויברך אתכם כאשר דבר לכם. כחול הים ובצמחי האדמה וכדגי הים וכוכבי השמים לרוב:

פס'. איכה אשא. לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה. טרחכם. מלמד שהיו טרחנין. היה כל אחד מהן רואה שלא נצח בדין היה אומר יש לי עדים יש לי ראיות להביא למחר אני דן. ומוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם. משאכם. שהיו מתרעמין עליו כל אחד ואחד בביתו. וריבכם שהיו בעלי מריבה:

פס'. הבו לכם אין הבו אלא עצה שנאמר (שופטים כ׳:ז׳) הבו לכם עצה. אנשים. ותיקי'. חכמים ונבונים. מה בין חכם לנבון חכם דומה לשלחני עשיר אם אין מביאין לו לראות מוציא משלו ורואה. וידועים לשבטיכם. שיהו ידועים לכם שכל שבט ושבט מכיר את אנשי השבט שלו, ואשימם בראשיכם בין ברצונכם בין שלא ברצונכם:

פס'. ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר. היה לכם לומר מוטב רבינו נלמוד התורה ממך ולא מתלמידי תלמידיך ולא עשיתם כן אלא אמרתם אולי יעמדו לנו דיינין מקבלין דורון:

פס'. ואקח את ראשי שבטיכם. משכתים בדברים אמרתי להם אשריכם על מי אתם באים להימנות על בני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו אחים ורעים כרם חמד נחלת צבי צאן מרעית וכל לשון חיבה. אנשים חכמים וידועים. זו אחת מז' מדות שאמר לו יתרו למשה שנאמר (שמות י״ח:כ״א) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע הרי ד' בפרשת וישמע יתרו וג' בפרשה זו ולא מצא אלא שלשה ואלו נבונים לא מצא. ואתן אותם ראשים עליכם, שיהו מכובדים עליכם ראשים במשא ובמתן, ראשים במקח ובממכר. ראשים בכניסה וביציאה. שרי אלפים. שאם היו תתקצ״ט היה אחד נתפש בעדן שר אלף וכן כלם. ת״ר שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששת אלפים שרי חמשים י״ב אלף שרי עשרות ששת רבוא. ושוטרים לשבטיכם אלו הלוים המכים ברצועה. כענין שנאמר (דה״ב יט) ושטרים הלוים (לשבטיכם). ואומר (נחמיה ח׳:י״א) והלוים מחשים (את) העם. ד״א ושטרים לשבטיכם. לפי שהיו השופטין במנין שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות אבל השוטרים היו כפי צורך בלא מספר. שרי אלפים חוץ מן האלפים היה השר וכן כלם. וכה״א (מלכים ב א׳:ט׳) שר חמשים ואת חמשיו:

פס'. ואצוה את שופטיכם. זה ציווי לבית דין שיסבול את בעלי דינין. ד״א ואצוה את שופטיכם. אזהרה לבית דין שיהו מתונין בדין. בעת ההיא לאמר. לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם מסורין לצבור. וכן היא אומר ברחבעם (שם א יב) אם (היה תהיה לעם הזה ועבדוך). שמוע בין אחיכם. אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבוא בעל דין חבירו. ושפטתם צדק. אמר ר''ל צדק את הדין ואחר כך חתכהו, בין איש ובין אחיו. אפילו בין בית לעלייה. ובין גרו. ואפילו בין תנור לכירים. ד''א ובין גרו. זה בעל דינו שאוגר עליו דברים:

פס'. לא תכירו פנים במשפט. שלא תראה אדם גבור או עשיר או נאה ואתה מושיבו דיין והוא אינו יודע לדון ונמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי. ד״א לא תכירו. ר' אלעזר אומר לא תנכרהו, אושפזיכניה דרב אתא לקמיה לדינא אמר ליה אושפזכנאי את פסילנא לך לדינא. א״ל לרב כהנא פוק דייניה חזייה דהוא קא גאיס, אמר ליה אי ציתת ציתת ואי לא מפיקנא לך רב מאוניך. כקטן כגדול. אמר רב חנין שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי אילימא למידייניה ולמפסקיה פשיטא לא צריכא לאקדומי. ד״א כקטן כגדול, שלא תאמר הואיל וזה עשיר וזה עני אזכנו כדי שיתפרנס בכבוד ת״ל כקטן כגדול תשמעון. לא תגורו מפני איש. אל תכנס דבריך מפני איש שלא תירא מפני פלוני שלא יהרוג את בנך ושלא ידליק את גדישך ושלא יקוץ את נטיעותיך. כי המשפט לאלהים הוא. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואזניו שומעות. וכן ביהושפט אומר (דברי הימים ב י״ט:ו׳) כי לא לאדם תשפטו כי (לאלהים) [לה'] ועמכם בדבר משפט. והדבר אשר יקשה מכם. על דבר זה נענש משה רבינו דכתב (במדבר כ״ז:ד׳-ה׳) ויקרב משה את משפטן לפני ה'. כיוצא בדבר (שמואל א ט׳:כ״א) ויען שמואל וגו' ויאמר אנכי הרואה. אמר לו הקב״ה אראך שאין אתה רואה שנאמר (שם טז) כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב :

פס'. ואצוה אתכם. אלו דקדוקי המצוה שניתנו בקבלה כגון שחיטה וניקוי הבשר ושאר המצות שהן בקבלה בישראל. ד״א ואצוה אתכם. אלו י' הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות. בסנהדרין בפרק דיני ממונות בשלשה:

פס'. ונסע מחרב. בני אדם שראו נחשים ועקרבים בקשתות מושלכין לפניהם בוטחין הם שכל הכנענים יהו מושלכין לפניהם:

פס'. ואמר אליכם. אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הגבורה. באתם עד הר האמורי:

פס'. ראה נתן ה' אלהיך. לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם. עלה רש. מיד:

פס'. ותקרבון אלי כולכם ותאמרו. בערבוביא ילדים דוחפים את הזקנים לא כענין שנאמר (דברים ה׳:כ׳) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ילדים היו מכבדין את הזקנים:

פס'. וייטב בעיני. בעיני היה טוב ולא בעיני המקום:

פס'. ויפנו ויעלו ההרה. מיכן שדרך המרגלים לעלות בהר. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (יהושע ב) ההרה לכו:

פס'. ויקחו בידם מפרי הארץ. ברשותם ולא בידם ממש שנאמר (בראשית כ״ד:י׳) וכל טוב אדוניו בידו:

פס'. ולא אביתם לעלות. אע״פ ששיבחוה בפניכם ואמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נתן לנו ומי אמרו יהושע וכלב:

פס'. ותרגנו באהליכם. מלמד שהיו יושבין באהליהם ומרננים כענין שנא' (משלי י״ח:ח׳) דברי נרגן כמתלהמים. ד״א ותרגנו באהליכם. מלמד שהיו יושבין באהליהם בוכין נוטלין בניהם ואומרין להם אוי לכם דווים שגופים למחר יהו הורגין אתכם יהו שובין מכם יהו צולבין מכם. היו נוטלות בנותיהן ואומרין להן אוי להם דויות שגופות למחר יהו הורגין מהן יהו מעמידין (את ידם) בקלון. בשנאת ה' אותנו. וכי הקב״ה שונא את ישראל והא כתיב (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה'. אלא הן ששונאין את המקום. משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך. לתת אותנו ביד האמורי. כענין שנא' (יהושע ז׳:ט׳) וישמעו הכנעני וכל יושב הארץ:

פס'. אנה אנחנו עולים. אמרו לו משה רבינו אלו מאחרים היינו שומעין דברים הללו לא היו מאמינים אלא עכשיו מאחינו אנו שומעין. המסו את לבבינו. שהיו גדולים בקומה. ורב. מרובין באוכלוסין. ערים. מיכן אמר רבי שמעון בן גמליאל אף הכתובים דברו לשון הבאי. גדולות ובצורות בשמים. ענקים שהיו מעונקין בגאוה כענין (תהילים ע״ג:ו׳) לכן ענקתמו גאוה:

פס'. ואומר אליכם (לא תעלו ולא תלחמו). מפני מה לפי (שאין) ה' אלהיכם עמכם ההולך לפניכם. מי שעשה לכם בראשונים יעשה באחרונים:

פס'. ובמדבר אשר ראית. מכח נסין שעברו האמינו להבא. אשר נשאך ה'. וכן הוא אומר (הושע י״א:ג׳) ואנכי תרגלתי לאפרים וגו', בכל הדרך אשר הלכתם. כבן שיש לו געגועין על אביו והוא מבקש תפוחים ונותן לו אגוזים ונותן לו בחמה ומוליכו בצל ומוליכו:

פס'. ובדבר הזה. קשה זה מכלם שאינכם מאמינים מלמד שהיו קטני אמנה. ההולך לפניכם. בדרך זה הענן שהיה מישר להם הדרך הורג נחשים ועקרבים שנאמר לתור לכם מקום לחנותכם:

פס'. וישמע ה' את קול דבריכם. זה קול הבכיה דכתיב (במדבר י״ד:א׳) ותשא כל העדה ויתנו את קולם. אם יראה איש באנשים. שמא על כלם אמר ת״ל הדור הרע הזה מקבלי לשון הרע הם לא יבואו:

פס'. זולתי כלב בן יפונה. הפליג את יהושע מכלב כדי להזכיר את עצמו שנא' גם בי התאנף ה' בגללכם. יהושע בן נון העומד לפניך. עתיד משה רבינו להעלות את מתי מדבר. והוא בראשם שנאמר בגללכם. לטובתכם נשארתי עמכם במדבר כדי לבוא בראשכם לעתיד לבוא:

פס'. יהושע בן נון העומד לפניך. גרם לו. לבוא שמה לפי שהיה עומד לפניך. מיכן אמרו גדולה שימושה יותר מלימודה. אותו חזק. אין מחזקין אלא למחוזקין וכן הוא אומר (דניאל ב) יהיב הכמתא לחכימין וגו':

פס'. וטפכם אשר אמרתם. הם בני י' בני ט"ו ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע. הם בני ה' בני ו' בני ז'. ובניכם. כלומר בניכם שהייתם אומרים עליהן לבז יהיו לא יהיו לבז כי אם יהיו לגוי גדול ועצום. ועליהם אמר שלמה (שיר השירים ד׳:ז׳) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. המה יבאו. אלו באי הארץ. ולהם אתננה. שהם יכבשוה והם יירשוה יחלקוה לשבטים:

פס'. ואתם פנו לכם. נתפניתם מארץ ישראל:

פס'. ותענו ותאמרו אלי. כיון שראיתם שאין סופכם לבוא אל הארץ תשש כוחכם. ותחגרו איש את כלי מלחמתו. ותהינו. לשון הין הייתם מתקנין עצמכם לעלות ההרה כלומר הין הין:

פס'. לעלות. כשרציתי לא רציתם וכשאתם רוצים איני רוצה. ולא תנגפו. לא היה להם רצון לפני הקב״ה שיפנו ערף לפני האומות:

פס'. ואדבר אליכם ולא שמעתם. הוספתם זדון על השגגה. כאשר תעשינה הדבורים. מה דבורה זו מכה ועוקצה נשאר בבשר והאיש כואב והיא מתה כך האמוריים הכו את ישראל וסופם נפלו כלם לפני בני ישראל שנאמר (עמוס ב׳:ט׳) ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם:

פס'. ותשבו בקדש ימים רבים. י״ט שנה הכל ל״ח שנה ומשם חזרו לאחוריהם ח' מסעות שהם מהר ההר עד מוסרה לכך הוא אומר (דברים י׳:ו׳) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שהרי כתב ויסעו ממוסרה ויחנו בבני יעקן. אלא מלמד שחזרו לאחור ח' מסעות: