פס'. ואשר עשה לדתן ולאבירם. בקרב כל ישראל. מלמד שאם היה אצל ישראל פקדון מממונו של קרח היה מתגלגל ובא אל מקום שפצתה האדמה את פיה ונבלע שם:

פס'. כי עיניכם הרואות. ושמרתם את כל המצות. שלא לאמר אילו קיימתי את כל. התורה חוץ מזו די לי אלא את כל המצות. תנן התם הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה:

פס'. ולמען (תאריך) [תאריכו] ימים על האדמה אשר נשבע ה' וגו'. עד עכשיו היה מדבר להם פה לפה. חזר ודבר להם כמדבר לאחרים בשביל ישראל. שנאמר לאברהם ליצחק וליעקב. תחלה היה מדבר בלשון יחיד. שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. מלמד שכל אחד ואחד מישראל צריך לומר בשבילי נברא העולם ולי נתנה התורה ועלי לקיימה כולה. חזר ודבר להם בלשון רבים מן וידעתם היום כי לא את בניכם ללמדך שכל ישראל ערבים זה. בזה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את תורת אלהינו. ולבסוף דבר להם בלשון סיפור. היה מספר להם. דכתיב אשר נשבע ה' אלהי אבותינו של דור המדבר שקיבלו התורה ולא זכו ליכנס לארץ לפיכך אמר להם אשר נשבע לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב. אבותם של יוצאי מצרים. לתת להם ולזרעם. מקיש זרעם להם מה זרעם נכנסו אף דור המדבר עתידין ליכנס:

פס'. כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא. מגיד הכתוב שבחה של ארץ ישראל וכן הוא אומר (במדבר י״ג:כ״ב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. מנהגו של עולם בונה אדם בנין הנאה תחלה ואחר כך בונה את הכעור שפסולת של ראשון מכניס בשני. שיריים שנשארו מן הבנין הראשון מכניס בשני. ואומר (דברים ה) לא תחסר כל בה. דרך העולם מה שיש בארץ זו אין בזו. אבל כאן לא תחסר כל בה. וארץ ישראל נקראת ארץ ושאר ארצות נקראו חוצות. שנאמר (משלי ח׳:כ״ו) עד לא עשה ארץ וחוצות. וכן סנחריב אומר (ישעיהו ל״ו:י״ז) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. ולא אמר יפה מארצכם. אלא כארצכם אע״פ שהי' לו לשבח ארצו לא שיבחה יותר מארץ ישראל. וכן הוא אומר (דברים ג׳:ט׳) צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר. ואומר (שם ד) עד הר שיאון הוא חרמון. נמצא (מד) הר זה קרוי ד' שמות שהן שיאון חרמון שריון שניר. וכי מה צורך אלא בא ללמדינו שארבעה מלכים מתכבשים עליה זה אומר יקרא על שמי וזה אומר יקרא על שמי. ואע״פ שהיתה פסולת של ארץ ישראל ד' מלכיות מתכבשות עליה קל וחומר למקום משובח של ארץ ישראל. וכן בכל מקום כמו (יהושע ט״ו:מ״ט) ודנה וקרית סנה היא דביר. ואומר (שם) ושם דביר לפנים קרית ספר. וכן הנביא אומר (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ המדה נחלת צבי צבאות גוים. נחלת צבי קלה להוציא פירותיה כצבי קל ברגליו. ד״א מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו שנראה קטן מאחר שנפשט יותר ממה שהיה כך אין פירות של ארץ ישראל מחזקתן כשישראל עושין רצון המקום ללמדך שבח ארץ ישראל לא כארץ מצרים היא. לפי שארץ מצרים. מקום נמוך שותה. מקום גבוה אין שותה. ארץ ישראל גבוה ונמוך שותה. ארץ מצרים שותה ואח״כ נזרעת. ארץ ישראל שותה ונזרעת בכל יום. ארץ מצרים תזרע את זרעך והשקית ברגל כגן הירק. מה גן ירק בכל עת אתה מתעסק בו להשקותו. ואם לאו אין בו הועלה. אף ארץ מצרים אם אין אתה מנדד שינה מעיניך אין לה בה כלום. אבל ארץ ישראל אתה ישן על מטתך והקב״ה משקה אותה. מנהגו של עולם אדם לוקח עבדים לעבדו והקב״ה לוקח את ישראל לעבדים והוא מוריד גשמים ומצמיח פירות להשביעם. וכן השיב רבי צדוק לחכמים במשתה בנו של רבן גמליאל שהיה עומד ומשקה להם מזג את הכוס לרבי אלעזר ולא רצה ליטלו ונטלו ר' יהושע אמר לו מה זה יהושע אמר לו רבי צדוק מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שלחן לכל אחד ואחד ורבן גמליאל לא יהא משמשינו. אשר יצאתם משם. כלומר הייתם בה והיתה מתברכת בגללכם עכשיו שיצאתם משם אין לה תקנה:

פס'. והארץ אשר אתם. ארץ הרים ובקעות. טעם פירות ההרים לא כטעם פירות הבקעות. שפירות ההרים קלים ופירות הבקעות שמינות. א״ר שמעון בן יוחאי י''ב ארצות נתנו כנגד י״ב שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבט זה לטעם פירות שבט זה. ואלו הן הארצות. ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. כי הארץ. והארץ אשר אתם עוברים שמה. ארץ הרים. ארץ חטה ושעורה. ארץ זית שמן. וכן הוא אומר (תהילים ק״ה:מ״ד) ויתן להם ארצות גוים. ארצות הרבה ואל תתמה שהרי הים אחד ואומר קרא ימים. ימים הרבה אבל אין טעם דג העולה מעכו כטעם העולה מצידון. למטר השמים תשתה מים. שהיו העננים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח:

פס'. ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה דורש להפריש ממנה חלה ותרומה ומעשרות. תמיד עיני ה' אלהיך בה. עתים לטובה עתים לרעה. לטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מעוטים וחזרו בתשובה להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא תמיד עיני ה' אלהיך בה ומורידן בזמנן ומשלח להן ברכה. לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים בראש השנה ונגזרו עליהן גשמים מרובין וחזרו בהן לימנע מהן אי אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא הקב״ה מורידן שלא בעתם כשאין הארץ צריכה להם שנאמר תמיד עיני ה' אלהיך בה. מראשית השנה ועד אחרית השנה מגיד שמראש השנה נגזר עליה כמה רוחות כמה עננים כמה גשמים כמה טללים יבואו לה. ד״א מראשית השנה וכי התבואה בשנה כל השנה אלא מלמד שהקב״ה שולח ברכה אפילו באוצרות וכן הוא אומר (דברים כ״ח:ח׳) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ואפילו בעריבה מתברכת העיסה שנא' (שם) ברוך טנאך ומשארתך. ואפילו בשעת האכילה מתברכת שנא' (שם ח) ואכלת ושבעת. לכך נאמר מראשית השנה ועד אחרית השנה. מלמד שכל השנה כולה ברכתו עליכם. ד״א מרשית. חסר אלף מלמד שכל שנה שרשה בתחלה וישראל חוזרין בתשובה נותן לה אחרית שנה טובה לשון אחרית כמו תקוה ואחרית:

פרשה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי.

מגיד הכתוב שנתחייבו ישראל בתלמוד קודם המעשה. וכן מצאנו שנענשו על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר (הושע ד) שמעו דבר ה' כל בית ישראל כי ריב לה' עם (עמו. ואומר נדמו עמי מבלי דעת. ואומר) כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ. אמת זו תורה שנאמר (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור. חסד זו תורה שנאמר (תהילים קי״ט:ס״ד) חסדך ה' מלאה הארץ חקיך למדני. דעת זו תורה שנאמר (ישעיהו ה׳:י״ג) (נדמו) [גלה] עמי מבלי דעת ואמר (ירמיהו ט׳:י״א) מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי. וכן רבי יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד תורה שקדם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע ולשמטים ס״א וליובלו' ק״ג וכשם שנענשו על התלמוד יותר מן המעשה כך שכר התלמוד קודם המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם. וכתיב למען ירבו ימיכם. אשר אנכי מצוה אתכם היום. מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהי בעיניו (נז) כשומע מפי חכם (השומע) מפי משה כשומע מפי הקב״ה (ת״ל) אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה'. כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה שלא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאקרא חכם בשביל שאקבל שכר לעולם הבא בשביל שאהיה עשיר ת״ל לאהבה עסוק מאהבה וסוף השכר והכבוד לבוא. ולעבדו. זו תפלה. וכן דוד אומר (תהילים קמ״א:ב׳) תכון תפלתי קטורת לפניך. מלמד כמו שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה. ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. הרי זו כוון תפלה שלא יהא לבו של אדם חלוק בשעת תפלה:

פס'. ונתתי מטר ארצכם. אמר הקב״ה אם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה את שלי. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש. רבי נתן אומר בעתו מלילי שבת ללילי שבת. יורה. שמורה את הבריות להכניס פירותיהן ולהטיח גגותיהן ולעשות כל צרכיהם. ד״א יורה. שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום. וכן הוא אומר (תהלים סה) תלמיד, רוח נחת גדודיה. יורה במרחשון ומלקוש בניסן שיורד על המלילות ועל הקשין. ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. כלומר בשופע. וכן הוא אומר (ויקרא כ״ו:ה׳) והשיג לכם דיש את בציר וגו'. ד״א ואספת דגנך. הנהג בהן דרך ארץ. דברי רבי ישמעאל. ד״א ואספת דגנך. שתהא ארץ ישראל מליאה דגן תירוש ויצהר וכל ארצות דואבות למלאת אותה כסף וזהב כענין שנאמר (בראשית מ״ז:י״ד) וילקט יוסף את כל הכסף. ד״א ואספת דגנך. כענין שנאמר (ישעיהו ס״ב:ט׳) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה':

פס'. ונתתי עשב בשדך. שלא תהא מצטער למדברות. רבי שמעון בן יוחאי אומר ונתתי עשב בשדך שתהא גוזז ומשליך לבהמתך מן השחת עד שלשים יום קודם לקציר ואינה פוחתת מגרניה. ר' אומר ונתתי עשב בשדך זה פשתן וכן הוא אומר (סא) (תהילים ק״ד:י״ד)ועשב לעבודת האדם. בשדך לבהמתך. סימן טוב כשבהמה אוכלת ושובעת. ד״א ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת בכח את האדמה. דכתיב (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור:

פס'. השמרו לכם פן יפתה לבבכם. אמר להם הזהרו שלא תמרדו במקום שאין אדם מורד בבוראו אלא מתוך שובע שנאמר (דברים ח׳:י״ד) פן תאכל ושבעת. ובקרך וצאנך ירביון ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. וכך נאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם. ד״א השמרו לכם פן יפתה לבבכם שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מדברי תורה שכיון שפורש מדברי תורה הולך ומדבק בע״ז. וסרתם. מדרך החיים לדרך המות. ועבדתם אלהים אחרים. וכי אלהים הן אלא על שמאחרין הטובה לבוא לעולם נקראו אלהים אחרים. ד״א שאחרים קורין אותן אלהים. אלהים של אחרים. וחרה אף ה' בכם ועצר. אמר להם הקב״ה הכנסתי אתכם לארץ קדושה להיות קדושים אם שמרתם הרי מוטב ואם לאו וחרה אף ה' בכם:

פס'. וחרה אף ה' בכם. שומעני (שאין) הם כלין לעולם ת״ל ועצר את השמים ולא יהיה מטר. ה' מיני פורעניות מביא עליהן. וחרה נאמר כאן חרון ונאמר להלן חרון (שמות כ״ב:כ״ג) וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב מה להלן חרב אף כאן חרב. מצאנו שכל מקום שנאמר הרי אף חמש פורעניות הם. חרב ודבר וחיה רעה ועצירת גשם וגלות. ד״א וחרה אף ה' בכם. ולא באומות העולם שיהו אומות העולם שרויין בטובה והן שרויין ברעה. ועצר את השמים. שיהו העננים מעונין ועומדין ואין מורידין אפילו טיפת גשמים. והאדמה לא תתן את יבולה. אפילו מה שאתה מוביל לה שהוא הזרע. ואבדתם מהרה. מאחר שיסורין באין עליכם מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארוכה בארץ. ואם תאמר היאך נתן ארוכה לאנשי דור המבול ק״כ שנה לפי שלא היה להם מה שילמודו. אתם יש לכם מה שתלמודו. ד״א ואבדתם מהרה. גולה אחר גולה. אמר ר' שמעון בן יוחאי ומה מי שנאמר בהם מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהן מהרה. מעל הארץ הטובה. ע״י שנתבטלו מן התורה שנקראת טובה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:

פס'. ושמתם את דברי אלה על לבבכם. אמר להם אע״פ שאתם גולין היו רגילין בתורה ובמצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. וכן ירמיהו אומר (ירמיהו ל״א:כ״א) הציבי לך ציונים. אלו ציוני המצות. שימי לך תמרורים זה חרבן בית המקדש שימי לבך למסלה דרך הלכת. ראו כאילו הלכת ועשו תשובה ומיד אתם נגאלין שנאמר (שם) שובי בתולת ישראל. ד״א ושמתם. מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים:

פס'. ולמדתם אותם את בניכם. ר' איסי בן עקיבא אומר כשהתינוק מתחיל לדבר עם אביו מדבר עמו בלשון הקדש:

פס'. למען ירבו ימיכם. אם למדתם את בניכם תורה ירבו ימיכם ואם לאו מתקצרין. אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם. לתת לכם אין כתיב אלא לתת להם. נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה. כימי השמים על הארץ. שיהו פני הצדיקים דומין ליום. וכן הוא אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. רבי שמעון בן יוחאי אומר (ישעיהו ס״ה:כ״ב) כימי העין ימי עמי אין עץ אלא תורה שנא' (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה:

פס'. כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. שמירה זאת מה היא לפי שהוא אומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי כשם שאדם צריך להזהר בסלעו שאל תאבד כך יזהר אדם בתלמודו שלא יאבד. וכן הוא אומר (משלי ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן. ונוח לאבדן ככלי זכוכית. לכך נאמר כי אם שמור תשמרון. ואומר (שם יג) הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה. זה הלומד תורה הלכה אחת ביום. פרק בשבוע. עד שיהיה חכם גדול נמצא עשיר לאחר זמן אבל מי שלמד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. והכתוב אומר (דברים ט) רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. ושלמה אמר (משלי כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. זה שקנה שדה וכרם והאיך הוא עצל וחסר לב מפני שהוא לא השביחן. שנאמר (שם) והנה עלה כלו קמשונים מפני שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ואוסר את המותר ומתיר את האסור ועליו הכתוב אומר (קהלת י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש, אם שמע אדם מדברי תורה ראשון ראשון ומתקיימין. כשם שהראשונים מתקיימין בידו כך האחרונים. את כל המצוה. שלא יאמר אדם למדתי כל צרכי דיי ת״ל את כל המצוה הזאת. לאהבה את ה' אלהיכם. שתהיו עסוקין במצותיו לשמה. ולדבקה בו. ועליו הכתוב אומר (משלי כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. גם אני. מרבה אביו שבשמים. ד״א ולדבקה בו. דבוק בחכמים ותלמידיהם ומעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה:

פס'. והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם. אם אתם עושין מה שדין עליכם ומה שצויתי עליכם גם אני אעשה את שראוי לכם שנאמר והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם. לרבות מסייעיהן. וירשתם גוים גדולים. בקומה. ועצומים. בכח:

פס'. כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם. להביא אפילו חוצה לארץ. להביא מה שכיבש דוד את ארם נהרים ואת ארם צובה. מן המדבר. ולא מן כל המדבר. לא יתיצב איש בפניכם. אפי' כעוג מלך הבשן. פחדכם ומוראכם. פחדכם. על הקרובים. ומוראכם. על הרחוקים. יתן ה' אלהיכם על פני וגו'. והיכן דיבר (שמות כ״ג:כ״ז) את אימתי אשלח לפניך,(תהילים ל״ג:ט׳) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד (שם קמד) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו:

כתיב מפרי פי איש ישבע טוב וגמול ידי אדם ישיב לו (משלי י״ב:י״ד):

אמר רבינו טוביהו ברבי אליעזר זצ״ל. ראה שלמה בחכמתו מתן שכרן של צדיקים וגמול תשלומן של רשעים ואמר פסוק זה. פרי פי איש. אלו דברי תורה שנאמר (משלי ח׳:י״ט) טוב פריי מחרוץ ומפז. פי איש. שהם נהנים בפה. שנאמר (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. איש למה נאמר כדרבי אלעזר דא״ר אלעזר מאי דכתיב (תהילים קי״ב:א׳) אשרי איש ירא את ה'. אשרי איש ולא אשרי אשה. אלא אשרי שמתגבר ביצרו כאיש. ישבע טוב. ישבע מטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא שנאמר (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וגמול ידי אדם אלו הרשעים שנאמר עליהם (ישעיהו נ״ט:י״ז-י״ח) כעל גמולות כעל ישלם על מעשה ידיהם הרעים. אדם. שמאדימין עונותיהן. ישיב לו. ולהלן הוא אומר (שם ג) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. ולפי שנתן הקב״ה תורה לישראל והזהירם על דרך החיים והטוב ולעזוב דרך המות והרע שנאמר ראה אנכי נותן לפניכם יכול הואיל ונותן לפניהם ברכה וקללה דרך החיים ודרך המות. ילך אדם באי זה שירצה (שנאמר) (דברים ל׳:י״ט) ובחרת בחיים למען תחיה, אמר להם משה לישראל אתם רואין את הרשעים שמצליחין בעוה״ז בעולם שהוא עראי. בעולם שהוא לפי שעה. וסופן לדחות באחרונה. (משלי כ״ד:כ׳) כי לא תהיה אחרית לרע וגו'. ונאמר (שם) דרך רשעים כאפלה. והצדיקים מצטערין בעוה״ז לפי שעה למרק את עונותיהם להיטיבם בסופן שנאמר (דברים ח) להטיבך באחריתך. ואומר (קהלת י) טוב אחרית דבר מראשיתו. ואומר (משלי ד׳:י״ח) יאור צדיקים כאור נגה הולך ואור וגו'. בוא וראה היאך הקב״ה מקרב את ישראל לתורתו ונותן להם דרך החיים וכן דוד אומר (תהלים טז) אברך את ה' אשר יעצני שאמר לי ובחרת בחיים. לכך אמר משה לישראל ראה אנכי. פתח עיניך וראה והבחין בין טוב ובין רע בין החיים ובין המות בין הברכה ובין הקללה:

פס'. והקללה אם לא תשמעו. וכה״א (בראשית ד׳:ז׳) הלא אם תטיב שאת ברכה. ואם לא תטיב שאת קללה. האוהב את הטובה אוכל פירותיה. והאוהב את הרעה אוכל פירותיה. וכה״א (תהילים ל״ד:ט״ו) נצור לשונך מרע. סור מרע ועשה טוב. וכן ישעיהו אומר (ישעיהו א׳:י״ט-כ׳) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו. (משלי י״א:ל״א) הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא. והקללה אם לא תשמעו. לא הוכיח משה את ישראל אלא אחר שראה את הטובות שהקב״ה מביא על ישראל. וכן יעקב אבינו לא הוכיח את בניו אלא אחרי שראה הטובות שהביא עליהם. וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם וגו'. מיכן אמרו כל המודה בע״ז כופר בכל התורה כולה. וכל הכופר בע״ז מודה בכולה:

פס'. והיה כי יביאך ה'. והיה מיד. כי יביאך משכר שתבוא תירש. ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. מקיש קללה לברכה. מה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם. מה קללה בלוים שנאמר (דברים כ״ז:י״ד) וענו הלוים ואמרו. אף ברכה בלוים, כשם שהקללה בלשון הקדש. כך הברכה בלשון הקדש. מה קללה בכלל ופרט אף ברכה בכלל ופרט. מה קללה. אלו ואלו עונין אמן אף ברכה אלו ואלו עונין אמן. ד״א ונתתה את הברכה. שתהא ברכה קודמת לקללה הפכו פניהם כלפי הר גריזים בשעת הברכה ובשעת הקללה הפכו פניהם כלפי הר עיבל:

פס'. הלא המה בעבר הירדן. מעבר הירדן ואילך דברי ר' יהודה. אחרי דרך מבוא השמש, מקום שחמה זורחת. ולהלן הוא אומר (בראשית יג) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. מה אילון מורה האמור להלן שכם אף האמור כאן שכם וכו' מפורש במסכת סוטה:

פס'. כי אתם עוברים את הירדן. משאתם עוברין יודעין אתם שיורשין את הארץ אשר ה' אלהיכם נתן לכם. בזכותכם. וירשתם אותה וישבתם בה. בשכר שתירש תשב:

פס'. ושמרתם. זה תלמוד הגרסה. לעשות. זה מעשה. את כל החוקים. אלו המדרשות. ואת המשפטים, אלו הדינים. אשר אנכי נותן לפניכם היום. בכל יום יהיו חביבין עליכם כאילו היום קבלתם אותם מהר סיני. ויהיו רגילים בפיכם כאילו היום שמעתם אותם:

פס'. את כל החוקים. אלו מדרשות. והמשפטים. הדינין כדאמרן. אשר תשמרון. זו משנה. (שמור הגרסה), לעשות זה מעשה. בארץ. יכול לא יהו כל המצות נוהגות אלא בארץ ת״ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אפילו בחוצה לארץ. מה עבודת גלולים שהיא חובת הגוף ואינה תלויה באדן אלא נוהגת בארץ ובחוצה לארץ אף כל שהיא מצות הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ. ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים. ר״א אומר אף החדש: