פס'. אבד תאבדון את כל המקומות. מנין אתה אומר שאם קיצץ אשרה והחליפה אפילו עשרה פעמים שחייב לקצצה שנאמר אבד תאבדון. מלמד שהכנענים להוטין יותר מכל אומה בעבודת גלולים. אשר אתם יורשים אותם את וגו'. וירשתם אותם בשביל אלהיהם שהיו עובדין אותם, אם תעשו כמעשיהם אחרים באין ויורשין אתכם. על ההרים הרמים ועל הגבעות. רבי יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם, תחת כל עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם. ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכו' במסכת עבודת כוכבים:

פס'. ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון. העמיד תחתיו ע״ז וסלקו הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם. וגרסינן במס' ע״ז ג' בתים הן בית שבנאו מתחלה לשם ע״ז הרי זה אסור שנא' אבד תאבדון וגו'. חידש בו כלום נוטל מה שחידש שנא' ואבדתם את שמם. לא חידש אלא הכנים לתוכו ע״ז והוציאו ה״ז מותר שנאמר ונתצתם את מזבחותם:

פס'. לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבי ישמעאל אומר מיכן לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח או מן העזרות שהוא חייב מלקות שנאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבי ישמעאל אומר המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה שנאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבן גמליאל אומר אזהרה לישראל שלא יעשו כמעשה הגוים שלא יגרמו מעשיהם הרעים למקדש ליחרב:

פס'. כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם. דרוש על פי נביאים וכן אתה מוצא בדוד שנא' (תהילים קל״ב:ד׳) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' אם אתן שנת לעיני וכתיב (שמואל ב כ״ד:כ״ב) ויבא גד החוזה ביום ההוא אל דוד ויאמר עלה הקם המזבח. ואומר (דברי הימים ב ג׳:א׳) ויחל שלמה לבנות בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו בגורן ארנון היבוסי. כתוב אחד אומר באחד שבטך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם. שהיו יודעים שביהמ״ק עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימין לכך הפרישו דישנה של יריחו ונתנוה כל אותן השנים לבני קני חותן משה. וכיון שנבנה ביהמ״ק עלו בני קני מעיר התמרים ונסעו להם אצל יעבץ ללמוד תורה והושיבו המשמרות ביריחו להיות מושבים שם הכסף מכל השבטים ויש אומרים כאחד שבטיך זה שילה מכל שבטיכם זו ירושלים. ד״א מכל שבטיכם הכסף מכל שבטיכם ובית הבחירה משבט אחד. כתוב אחד אומר (שמואל ב כ״ד:כ״ד) ויקן את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים. וכתוב אחד אומר (דה״א כב) שש מאות (שקל) הא כיצד לכל שבט ושבט חמשים שקלים שהם שש מאות שקלים לי״ב שבטים, ד״א חמשים משלו ושש מאות משל צבור. ובאת שמה. והבאתם שמה. מיכן אמרו הנידר והנידב כיון שעבר עליו רגל ראשון ולא הביאו עובר בעשה שנא' ובאת שמה. והבאתם שמה עולותיכם. עולת יחיד ועולת צבור. זבחיכם זבחי שלמי צבור. וזבחי שלמי יחיד. מעשרותיכם. רבי עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה. ואת תרומת ידכם אלו בכורים. שנאמר (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך, ובכורות זה הבכור. בקרך וצאנך. אלו חטאות ואשמות:

פס'. ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם. במחיצה, ושמחתם. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה. ושמחת בחגך. מה להלן שלמים אף כאן שלמים. בכל משלח ידכם. בכל משלח שאתם שולחים בו ידיכם ברכה אשלח בו. אתם וביתכם זו אשתו. אשר ברכך ה' אלהיך הכל כפי הברכה הביא:

פס'. לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום. הכליל גם משה עצמו בכלל ישראל ומה היו עושין מטלטלין המשכן אמר להן משה לישראל משנבוא לארץ אין אנו מטלטלין את המשכן. איש כל הישר. מלמד שהיחיד היה מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה. כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמת יחיד רבי שמעון אומר היום אנו מקריבים חטאות ואשמות. משנבוא לארץ אין אנו מקריבין חטאות ואשמות בבמה. ד״א לא תעשון וגו' (במדבר). לא תעזבו נפשכם אחר שתבואו לארץ מלחוג בבית ה' ושלא תתנו מעשרות ותרומות ובכורות. ככל אשר אנחנו עושים פה במדבר כי אין לנו ארץ עתה כי אנחנו באנו אל המנוחה ואל הנחלה. וזה שאמר לא תעשון כמו שאמר (שמות לא) לעשות את יום השבת. העזיבה יקרא עשיה. והכניס הנביא עצמו עמהם ואמר אנחנו כמו שאמר דניאל (דניאל ט׳:ד׳-ה׳) חטאנו ועוינו. ואמר איש כל הישר בעיניו כלומר לא תהיו איש כל הישר בעיניו יעשה בעת שתבואו בארץ אלא עשו התורה והמצות. כי לא יכשר לאמר לאותו הדור שהיו עומדים לפני משה רבינו כי אתם עושים הישר בעיניכם. כי הוא היה מנהיג להם בתורה ובמצות אלא הוא זמן השופטים שנאמר (שופטים כ״א:כ״ה) בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה:

פס'. כי לא באתם עד עתה וגו'. נחלה זו שילה. מנוחה זו ירושלים שנא' (תהילים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד וגו'. דברי ר״ש. ר' יהודה אומר חילוף הן הדברים:

פס'. ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח. רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להעמיד עליהן מלך. ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק. ואיני יודע איזה מהם קודם כשהוא אומר (שמות י״ז:ט״ז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק למדנו משישב המלך על כס יה מכרית זרעו של עמלק. ומנין שהכסא הוא מלך שנאמר (דה״א כט) וישב המלך על כסא ה' למלך. ועדיין איני יודע אם לבנות בית הבחירה תחלה אם להכרית זרעו של עמלק תחלה כשהוא אומר אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם. והיה המקום אשר יבחר ה'. למדנו כי להכרית זרעו של עמלק תחלה ואח״כ לבנות בית הבחירה. וכן הוא אומר בדוד (ש״ב ו) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב. וכתיב (שם) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה:

פס'. והיה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם שמה תביאו (שם). שמה מחיצות לקדשי הקדשים ומחיצות לקדשים קלים. עולותיכם. עולת יחיד ועולת צבור. וזבחיכם. זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור, מעשרותיכם. רבי עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה. ותרומת ידכם. אלו בכורים. ונדריכם ונדבותיכם. לרבות נדרים ונדבות שלא יביא אלא מן המובחר מנין לכל הקרבנות שלא יביא אלא מן המובחר ת״ל וכל מבחר נדריכם. ר' אומר אם נאמרו למעלה בפסוק של מעלה והבאתם שמה עולותיכם למה נאמר למטה עוד. אלא ראשונה לענין שילה. שניה לענין ירושלים:

פס'. ושמחתם לפני ה'. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן שלמים אף כאן שלמים. לפני ה' אלהיכם. במחיצה לפנים מן החומה. אתם ובניכם. חביב קודם. והלוי אשר בשעריך. כל מקום שאתה מוצא הלוי תן לו מחלקו. אין לו מחלקו. תן לו מעשר שני. אין לו מעשר שני. תן לו שלמים:

פס'. השמר לך פן תעלה עולותיך וגו'. פן בלא תעשה. בכל מקום שאתה תראה אבל מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך הנביא כמו שהעלה אליהו בהר הכרמל וגדעון בן יואש על פי המלאך:

פס'. כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך. וכתב מכל שבטיכם זו היא שרבי יהודה אומר כסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד שנאמר שם תעלה עולותיך ושם תעשה את להביא שאר קרבנות:

פס'. רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר. במה הכתוב מדבר בפסולי המוקדשין שיפדו. יכול יפדו על מום עובר ת״ל רק. תזבח ואכלת. ולא גיזה, בשר. ולא חלב. יכול אם קדם מום קבוע להקדישן ונפדו יהו אסורין ת״ל רק. ומנין שאין נשחטין אלא על מום קבוע. קל וחומר ומה בכור שאינו נוהג בכל הוולדות ואין יוצאין שלא בפדיון אין נשחט אלא על מום קבוע. קדשים שהן נוהגין בכל הוולדות ואינן יוצאין לחולין אלא בפדיון אינו דין שלא יהו נשחטין אלא על מום קבוע. הטמא והטהור (יחדו). מגיד ששניהם אוכלים בקערה אחת. יאכלנו, לזה ולא לתרומה. כצבי וכאיל. מלמד שיצא מכלל המתנות:

פס'. רק הדם לא תאכלו. רבי יהודה אומר יכול יהו חייבין על דמו שני לאוין כדם המוקדשים ת״ל רק הדם לא תאכלו. לאו אחד יש בו ואין יש בו שני לאוין. על הארץ. לא לתוך המים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים. תשפכנו ולא לתוך מים עצמן. כמים. מה מים מותרין בהנאה אף דם מותר בהנאה מה מים מכשיר את הזרעים אף דם מכשיר את הזרעים. מה מים פטורין מלכסות אף דם פטורין מלכסות:

פס'. לא תוכל לאכול בשעריך. ר' יהודה בן קרחה אומר לא יהא לך רשות לאכול לא תוכל לאכול האוכל חייב אבל הנותן מתנה פטור. ותרומת ידיך. אלו בכורים. א״ר שמעון וכי מה בא ללמדנו אם לאכל בכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר. ומה מעשר שמותר לזרים האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה. בכורים שאסורים לזרים האוכל מהן חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה. הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהן שם @?![א]@?? שעובר בלא תעשה. נדבותיך אלו תודה ושלמים. אמר ר' שמעון וכי מה בא ללמדנו אם לאכל תודה ושלמים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר ומה מעשר שאין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה. תודה ושלמים שחייבין עליה משום פיגול ונותר וטמא האוכל מהן חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה. הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שהן בלא תעשה. ובכורות. זה הבכור א״ר שמעון כי מה בא ללמדנו אם לאוכל בשר חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים ק״ו מתודה ושלמים. מה תודה ושלמים שמותרין לזרים האוכל מהם לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה. בכור שאסור לזרים האוכל מהן לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה. אלא בא הכתוב ללמדנו אלא לזר שאכל בכור תמים בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים שעובר בלא תעשה. וצאנך. זו חטאת ואשם. א״ר שמעון וכי מה בא ללמדנו אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה ק״ו ממעשר ואם לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים. ואם לאחר זריקת דמים ק״ו מבכור. ומה בכור שהוא קדשים קלים האוכל ממנו לפני זריקת דמו עובר בלא תעשה. חטאת ואשם שהן קדשי קדשים לא כל שכן מה בא ללמדנו אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה. וכל נדריך. זה עולה. אמר רבי שמעון וכי מה בא ללמדנו אם לאוכל עולה חוץ לחומה ק״ו ממעשר. ואם לפני זריקת דמים ק״ו מתודה ושלמים. ואם לאחר זריקת דמים ק״ו מבכור. ואם חוץ לקלעים ק״ו מחטאת ואשם. ומה חטאת ואשם שמותרין באכילה האוכל מהם חוץ לקלעים עובר בלא תעשה. עולה שאסורה באכילה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל מעולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים בין לפנים בין לחוץ שעובר בלא תעשה. אמר רבה דילדה אימיה כר' שמעון תליד. ואי לא לא תליד. דמתריץ ליה לקרא למאי דסבירא ליה והלכה זו במסכת מכות ופירושה בספרי:

פס'. כי אם לפני ה' אלהיך (תאכלנו) זה שילה. תאכלנו במקום אשר יבחר זו ירושלים. אתה ועבדך ואמתך. חביב חביב קודם, והלוי אשר בשעריך @?![א]@?? פי' עד שלא קרא עליהם שם ביכורים. עי' בספרי פסקא ש״א ד״ה מראשית. וגו'. ושמחת לפני ה' אלהיך בכל מעשה ידך. כל מקום שאתה מוצא לוי תן לו מחלקו אין לו מחלקו תן לו מעשר שני אין לו מעשר שני תן לו שלמים:

פס'. השמר לך. בלא תעשה. פן תעזוב את הלוי. בלא תעשה. כל ימיך. ואפילו שמטים ויובלות. על אדמתך. ולא גולה:

פס'. כי ירחיב ה' אלהיך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבולך. כאשר דבר לך. מה דבר לך (בראשית ט״ו:י״ט) את הקני ואת הקנזי. ואמרת אוכלה בשר. רבי ישמעאל אומר מניד שבשר תאוה נאסר להן לישראל במדבר וכשבאו לארץ התירו הכתוב להן, רבי עקיבא אומר לא בא הכתוב ללמדך אלא דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון. יכול יקח מן השוק ויאכל. ת״ל כי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך הא אין אוכל בשר עד שיהא לו בקר וצאן. כאשר צויתיך. מלמד שצוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה. רי״ש רוב שי״ן שנים אל״ף אחד הרי כאשר צויתיך. ד״א מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה:

פס'. אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל. ר' אלעזר הקפר אומר וכי מה בא הכתוב ללמדך בין צבי לאיל הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה:

פס'. רק חזק לבלתי אכול הדם וגו'. להגיד מה גרם לא תאכל הנפש עם הבשר. זה אבר מן החי. חנניה אומר זה הדם מן החי:

פס'. לא תאכלנו על הארץ. לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך. א״ר שמעון ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר טוב. גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן הפורש מהן עאכ״ו שזוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. כי תעשה הישר בעיני ה'. ללמדך שכל הזריז במצות נקרא ישר. וכה״א (תהלים יט) פקודי ה' ישרים:

פס'. רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא. קדשים שהן באין בנדר ונדבה. יצאו בכור ומעשר שאין באין בנדר ובנדבה:

פס'. ועשית עולותיך הבשר והדם. רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם. רבי אליעזר אומר ודם זבחיך ישפך. דם אע״פ שאין בשר כגון שנטמא. ומה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם. מקיש בשר לדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה. יכול יהא עומד מרחוק וזורק. ת״ל (ויקרא א׳:י״ב) וערך הכהן אותם. עומד בקרוב וסודרן על גבי המערכה. ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך, מיכן לכל הקדשים שטעונין יסוד וזריקה אחת ע״ג המזבח:

פס'. שמור ושמעת את כל הדברים האלה. כל שישנו בכלל משנה ישנו בכלל מעשה וכל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה. מיכן אמרו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. את כל הדברים האלה. שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה. למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, לעולם שכולו טוב. כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם. וכה״א (משלי ג׳:ד׳) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:

פס'. כי יכרית ה' אלהיך את הגוים. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' את הגוים. לרשת אותם בשכר שתבוא תירש. וירשת אותם וישבת בארצם. כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה:

פס'. השמר לך פן תנקש אחריהם. שלא תמשך אחריהם. אחרי השמדם מפניך. שאם תעשה כמעשיהם יבואו אחרים וישמידוך. ופן תדרוש לאלהיהם. שלא תאמר כשם שהן יוצאין בבגד ארגמן אף אני יוצא כמוהם ואעשה כן גם אני הא אינו חייב אלא בדבר שמקריבין אותו על המזבח והקריבו לע״ז:

פס'. לא תעשה כן לה' אלהיך.לא נתכוונו להקריב אלא מה שהקב״ה שונא שנאמר כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם. כי גם לרבות אבות ואמהות. אמר ר' עקיבא אני ראיתי עובד כוכבים שכפת אביו והניחו לפני כלבו ואכלו: