פס'. את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם. שתהא חביבה עליך מצוה קלה כחמורה. אותו תשמרו לעשות. רבי אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה. לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. מיכן אמרו הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת וכו' הילכתא ביומא. מנין שאין מוסיפין בלולב ובציצית ולא פוחתין מהן. תלמוד לומר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו:

פס'. כי יקום בקרבך נביא. להביא את האשה. נביא יכול כמשה ת״ל או חולם חלום כל דהוא. ונתן אליך אות או מופת. אות בשמים כענין שנא' (בראשית א׳:י״ד) והיו לאותות ולמועדים. או מופת. בארץ. כענין שנאמר (דה״ב לא) (לראות) [לדרוש] את המופת אשר היה בארץ. ורבותינו אמרו אין הפרש בין אות למופת והדברים נראים (יואל ג׳:ג׳) ונתתי מופתים בשמים ובארץ. ואות. (ישעיהו ז׳:י״א) שאל לך אות מעם ה' אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה. פי' או מן השמים או מן הארץ אלא אות לזמן כענין שנאמר (שמות ח׳:י״ט) למחר יהיה האות הזה. ומופת לאלתר כענין שנאמר (שם ז) תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין:

פס'. ובא האות והמופת. רבי יוסי הגלילי אומר בוא וראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף דעתן של עובדי ע״ז ונתן להם ממשלה שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו. ומפני מה כי מנסה ה' אלהיכם. אמר רבי עקיבא ח״ו שהקב״ה מעמיד חמה ולבנה וכוכבים ומזלות לעובדי ע״ז אלא מהו ובא האות והמופת כגון חנניה בן עזור שהיה נביא אמת מתחלה וחזר להיות נביא שקר ולמדך הכתוב שאם בא אות ומופת ע״י נביא כשהיה נביא אמת וחזר ואמר לך לך עבוד אלהים אחרים אל תשמע לו:

פס'. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ה' אלהיכם. זה שאמר הכתוב (יחזקאל י״ד:ט׳) והנביא כי יפותה אנכי פתיתי נתתי (לו ארץ רחבת ידים) לפרסמו. כדתנן (סה) מפרסמין את החניפים מפני חילול השם. וכדי לנסות בו את ישראל שנא' כי מנסה ה' אלהיכם. וכה״א ביהושע (שופטים ג׳:א׳) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל:

פס'. אחרי ה' אלהיכם. זה (הענן) [עשה], ד״א זו דרכיו של הקב״ה מה הוא רחום וחנון אף אתה היה כן. מה הוא גומל חסדים אף אתה כן. ארך אפים וקדוש אף אתה כן שנא' (ויקרא י״א:מ״ד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' אלהיכם. ואותו תיראו. שיהא מוראו עליכם. ואת מצותיו תשמרו. אלו המצות @?![א]@??. ובקולו תשמעו. זו התורה. ואותו תעבודו. במקדשו. ובו תדבקון. והופרשו מע״ז ודבקו בו:

פס'. והנביא ההוא או חולם החלום ההוא. לא אנוס ולא מוטעה, יומת כי דבר סרה. שבא לזייף דברו של הקב״ה. המוציא אתכם מארץ מצרים. אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך ממצרים די והפודך מבית עבדים שאפילו פדאך מבית עבדים די. להדיחך מן הדרך. נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה במסית. מה כאן בסקילה אף כאן בסקילה. ר' שמעון אומר אין דינו של זה אלא בחנק. וכן אתה מוצא במסכת סנהדרין. ובערת הרע מקרבך. בער העושה הרע בישראל:

פס'. כי יסיתך אחיך בן אמך. אין הסתה אלא טעות כענין שנאמר (מ״א נא) אשר הסתה אותו איזבל אשתו. אחיך. זה אחיך מאביך. בן אמך זה בן אמך. ולמה אמר הכתוב בן אמך. כלומר אפילו בן אמך שאינו מתקנא בך מחמת ירושה שאין ירושה מן האם אלא מן האב אפילו הכי לא תאבה לו. או בנך. מכל מקום. או אשת חיקך. זו נשואה. או לרבות את הארוסה. או רעך. לרבות את הגר. אשר כנפשך. להביא אביך. בסתר לאמר, מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר. נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך. אומות העולם אין מניחין מה שמסרו להן אבותיהן וישראל מניחין זה גנאי גדול:

פס'. מאלהי העמים אשר סביבותיכם. מן הקרובים אתה למד מה הן הרחוקים, כשם שאין ממש בקרובים כך אין ברחוקים. מקצה הארץ ועד קצה הארץ. אלו חמה ולבנה המתהלכים מסוף העולם ועד סופו:

פס'. לא תאבה לו. אע״פ שהזהרתיך (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמוד על דם רעך לא תחוס עינך עליו ולא תחמול, שלא תלמד עליו זכות. ולא תכסה עליו. אם יודע אתה עליו חובה אין אתה רשאי לשתוק:

פס'. כי הרג תהרגנו. מיכן אמרו מחזירין לחובה ואין מחזירין לזכות במסכת סנהדרין. ידך תהיה בו בראשונה. מצוה ביד הניסת ואח״כ מצוה בכל אדם שנאמר ויד כל העם באחרונה:

פס'. וסקלתו באבנים, ולהלן הוא אומר (ויקרא כ״ד:כ״ג) וירגמו אותו אבן. אלא לא מת באבן מת באבנים הרבה. כי בקש להדיחך. נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה. מה כאן בסקילה אף להלן בנביא השקר בסקילה. ויליף נביא ממסית. מעל ה' אלהיכם המוציא. אפילו לא עשה עמך אלא שהוציאך ממצרים מבית עבדים די:

פס'. וכל ישראל ישמעו וייראו. משמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל. ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע. יצא המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל שאינו בסקילה אלא העובד והזובח והמקטיר והמנסך והמסית והמשתחוה כל שהוא כעבודת גבוה:

פס'. כי תשמע באחת עריך. מיכן אמרו אין עושין שלש עיירות מודחות בארץ ישראל. דכתיב עריך. אשר ה' אלהיך נותן לך לשבת שם. פרט לירושלים שלא נתנה לבית דירה:

פס'. יצאו אנשים בני בליעל. אנשים ולא נשים ולא קטנים. בני בליעל בני אדם שפרקו מעליהם עול שמים. מקרבך. ולא מן הספר. וידיחו את יושבי עירם. ולא יושבי עיר אחרת. לאמר. בהתראה נלכה ונעבדה :

פס'. ודרשת וחקרת. ולהלן והוגד לך ושמעת ודרשת היטב. היטב לגזירה שוה. מלמד שבודקין אותם בשבע חקירות. ומה בין חקירות לבדיקות אמר איני יודע ושנים אומרים אין אנו יודעין וכו'. מפורש בסנהדרין. והנה אמת נכון הדבר. לרבות גרים ועבדים משוחררין:

פס'. הכה תכה. מנין שאם אין אתה יכול להמיתו במיתה האמורה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת״ל הכה תכה. מכל מקום. את יושבי העיר ההיא. לא יושבי עיר אחרת. מיכן אמרו החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ולנה באותה העיר (פד) הרי אלו מצילין אותן. החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה. ואת כל אשר בה. לרבות נכסי צדיקים שבתוכה, מיכן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לא פלטין. ושל רשעים וכו'. בפרק כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב. ואת בהמתה. ולא בהמת הקדש:

פס'. ואת כל שללה. לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה. תקבוץ אל תוך רחובה. אין לה רחוב עושין לה רחוב. היה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה. ד״א ואת כל שללה. ולא שלל שמים. מיכן אמרו ההקדישות שבתוכה יפדו והתרומות ירקבו. מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. והיתה תל עולם לא תבנה עוד. לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית גנות ופרדסים. ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. מיכן אמרו מקל או מלגז או כרכר או שרביט כלם אסורין בהנאה. כללו של דבר כל הנהנה מן ע״ז יוליך הנאה לים המלח. למען ישוב ה' מחרון אפו. כל זמן שע״ז בעולם חרון אף בעולם. נסתלקה ע״ז נסתלק חרון אף מן העולם. ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. מיכן אמר רבי שמעון בן גמליאל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאין מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. והרבך. כמו שנא' (בראשית כ״ו:ד׳) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים. כאשר נשבע לאבותיך. הכל בזכות אבותיך. כי תשמע בקול ה' אלהיך. מיכן אמרו התחיל אדם לשמוע קמעה סוף משמיעין אותו הרבה. לשמור את כל המצות. שתהא מצוה קלה בעיניך חביבה כמצוה חמורה. לעשות הישר. בעיני שמים: