פס'. בנים אתם. א״ר יהודה אם נוהגים אתם מנהג בנים. הרי אתם בנים. רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוין בנים לה' אלהיכם. וכה״א (הושע ב׳:א׳) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם (לאמר) יאמר להם בני אל חי. לא תתגודדו. כמשמעו. לא תעשו כדרך שהאומות עושין על ע״ז וכה״א (?(מ״א יח) ויתגודדו כמשפטם. ד״א לא תתגודדו. לא כענין (דניאל ד) גדו אילנא אלא מלשון גדוד לא תעשו אגודות אגודות שיהו אלו פוסלין ואלו מכשירין, אלו שומרין מקרא קדש היום אלו למחר אלא חיו כלכם אגודה אחת כענין שנאמר (עמוס ט׳:ו׳) ואגודתו על ארץ יסדה, ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. יכול לא יהו חייבין אלא על בין העינים בלבד מנין לרבות את כל הראש ת״ל לא יקרחו קרחה בראשם לרבות את כל הראש. למת. אין חייבין עליו אלא על מת בלבד:

פס'. כי עם קדוש אתה לה', קדושת עצמך. ובך בחר ה'. מלמד שכל אחד ואחד מישראל היה חביב לפני הקב״ה יותר מכל הכנענים:

פס'. לא תאכל כל תועבה. אחרים אומרים נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (דברים יז) לא תזבח לה' אלהיך. עד כי כל תועבת ה' אשר שנא. מה תועבה אמורה להלן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר:

פס'. זאת הבהמה וגו' איל וצבי, מלמד שהחיה בכלל הבהמה. ובהמה בכלל חיה מנין כתוב בפרשת ויהי ביום השמיני (ויקרא יא) זאת החיה וכתוב כאן זאת הבהמה בכל מקום הכתוב פורט את המועט. למדנו שבהמה טמאה מרובה מבהמה טהורה לכך פרט הכתוב את הטהורה. ותאו. רבי יוסי הגלילי אומר זה שור הבר:

פס'. וכל בהמה מפרסת פרסה וגו'. אותה תאכלו ואין בהמה טמאה באכילה. למדנו לבהמה טמאה שהיא בעשה מן הכתוב. בלא תעשה מנין ת״ל אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל. ומה אלו שיש בהן סימני טהרה הרי הן בלא תעשה. על שאר בהמה טמאה שאין בהן סימני טהרה אינו דין שיהו בלא תעשה על אכילתן למדנו מצות עשה שלהן מן הכתוב ומצות לא תעשה מקל וחומר:

פס'. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה. א״ר עקיבא וכי משה קניגי היה אלא מיכן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים. השסועה. אמרו חכמים בשחיטת חולין בריה שיש לה שתי שזראות ושתי גבינין:

פס'. את זה תאכלו מכל אשר במים כענין המפורש בפרשת ביום השמיני. טמא הוא לכם. אסור באכילה ואינו מטמא במגע ובמשא:

פס'. כל צפור טהורה תאכלו. לרבות צפור המשתלחת. והראה ואת האיה. דאה היא ראה כמו (בראשית י) דודנים (דה״א א) ורודנים. דבר אחר שרואה ביותר וכה״א (איוב כה) ולא שזפתו עין איה. ואת האיה. נאמר כאן איה ונאמר להלן איה מה איה האמורה כאן עשה את הראה מין איה אף איה האמורה להלן עשה את הראה מין איה:

פס'. ואת בת היענה, זו ביצתה בנין אב לכל ביצת עוף טמא:

פס'. את כל עורב למינו. להביא עורב העמקי ועורב הבא בראש היונים. למינו. להביא את הזרזיר:

פס'. את הכוס וגו'. ואת החסידה. מלמד שעוף טהור מרובה מעוף טמא שכל מקום פורט את המועט. עוף טהור ביארו חכמים מה נשר מפורש שאין לו אצבע יתירה ואין לו זפק ואין קרקבנו נקלף ודורס ואוכל טמא. אף כל כיוצא בו טמא. ועוף טהור נאכל במסורת כגון אווז ואווז הבר והתרנגולין:

פס'. כל עוף טהור תאכלו. הא טמא לא תאכלו לאו הבא מכלל עשה. א״ר שמעון כל עוף טהור תאכלו אלו חגבים טהורין, וכל שרץ העוף טמא הוא לכם. אלו חגבים טמאים:

פס'. לא תאכלו כל נבלה. כל לרבות את שנתנבלה בשחיטתה. ד״א כל נבלה להביא את הטרפה. לגר אשר בשעריך. זה גר תושב. תתננה ואבלה או מכור לנכרי. דברים ככתבן. דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אחד הגר ואחד הגוי בין בנתינה בין במכירה. אם כן למה נאמר לגר אשר בשעריך להקדים נתינה דגר למכירה דגוי. כי עם קדוש אתה. קדש את עצמך. לא תבשל גדי אמר רבי יוסי הגלילי נאמר בפרשת ואלה המשפטים ובפרשת כי תשא וזה שלשה פעמים לא תבשל גדי. אחד לאיסור אכילה. ואחד לאיסור בישול. ואחד לאיסור הנאה:

פס'. עשר תעשר. מלמד שאין מעשרין משנה לחברתה. עשר תעשר זה מעשר שני שמפרישין אותו מן האוצר. ד״א עשר תעשר. להביא שאר מעשרות שלא יהו מתעשרין משנה לחברתה. ד״א עשר. בשביל שתתעשר ואם לאו היוצא השדה יאכל אותו מדי שנה שנה. וזהו עשו שנא' בו (כראשית כז) וצא השדה וצודה לי ציד. ד״א עשר תעשר. דברה תורה כלשון בני אדם, לשון זרוז. את כל תבואת זרעך. להוציא אסטיס וקוצה ופואה שאינן תבואה. היוצא השדה. היוצא להזרע בשדה והוא צומח. שנה שנה. מלמד שאין מעשרין מן החדש על הישן. דבר אחר היוצא השדה היוצא מן השדה:

פס'. ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך. ומנין לרבות שאר הפירות תלמוד לומר כל תבואת זרעך. להביא את המוכר שהוא חייב במעשר כשם שהאוכל חייב:

פס'. ואכלת לפני ה' אלהיך במקום וגו'. רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים. רבי עקיבא אומר יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ. תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר ממקום שאתה מביא מעשר דגנך אתה מביא בכורות מקום שאין אתה מביא מעשר דגנך אין אתה מביא בכורות. דבר אחר ואכלת לפני ה' אלהיך. מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה. אף מעשר שני אין נאכל אלא לפנים מן החומה. ומה בשר אינו נאכל אלא לפני הבית אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית. למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. בין בארץ בין בחוצה לארץ:

פס'. וכי ירבה ממך הדרך. אחד מרובה ואחד ממועט. כי ירחק ממך המקום. בריחוק מקום הכתוב מדבר ולא בריחוק זמן. כי יברכך ה'. אחד עשיר ואחד עני:

פס'. ונתתה בכסף, מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף. שאר מטבעות מנין תלמוד לומר וצרת הכסף דבר שדרכו לצרור, דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר דבר שיש עליו צורה פרט לאסימון שאין עליו צורה. בידך פרט לכשיצא חוץ מרשותך. והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. זה בית עולמים:

פס'. ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין. רבי יהודה אומר יכול הלוקח בכסף מעשר שני טמא צריך פדיון ת''ל כסף. כסף ראשון ולא כסף שני. בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט. ובכל אשר תשאלך נפשך. חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט מה פרט מפורש שהן פרי מפרי וגדוליהן מן הארץ אף אין לי אלא פרי מפרי וגדוליהן מן הארץ. ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת. שמחה שיש בה אכילה יצאו אלו שאין בהם אכילה מלמד שאין לוקחין בכסף מעשר אלא שלמים בלבד:

פס'. והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו. אין לו מחלקו תן לו מעשר שני אין לו מעשר שני תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה. כי אין לו חלק ונחלה עמך. להגיד מה גרם:

פס'. מקצה שלש שנים. ולהלן הוא אומר (דברים לא) מקץ מה להלן רגל אף כאן רגל אי מה להלן חג הסכות אף כאן חג הסכות ת״ל (שם כו) כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח. מיכן אמרו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית שכן דרך המעשרות שנה ראשונה מעשר ראשון ומעשר שני וכן בשניה. בשלישית מעשר ראשון ומעשר עני ומעשר שני יבטל (תלמוד לומר) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר. שנה שאין בה אלא מעשר אחד מן שתי המעשרות שהיו נוהגות. לפי שבמעשר ראשון לא היה ביטול עולם שהקישו הכתוב לנחלה. יכול אף בשביעית תהא חייבת במעשר ת״ל (שם) שנת המעשר. מכלל דיש שנה שאין השנה ההיא שנת המעשר. של שנה ההיא אתה מבער ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה עד הפסח. והנחת בשעריך. אם אין שם הניחהו באוצר:

פס'. ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה. למה נאמר לפי שהוא אומר (שם) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנה שאין בה אלא מעשר אחד מן המעשרות הנוהגות. ואיני יודע אי זה ידחה אם מעשר שני אם מעשר ראשון. לכך נאמר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יבוא הלוי ויטול חלקו מכל מקום כדברי רבי יהודה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו צריך הרי הוא אומר (במדבר י״ח:כ״א) ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה הקישו הכתוב לנחלה מה נחלה איננה זזה אף מעשר ראשון אינו זז, והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו. תן להם כדי שבען. מיכן אמרו חכמים אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים. רבי מאיר אומר חצי קב חטים קב וחצי כוסמין וקב גרוגרות או מנה דבילה. ר' עקיבא אומר פרס. וחצי לוג יין. רבי עקיבא אומר רביעית יין. ורביעית שמן. ר' עקיבא אומר שמינית. ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן שתי סעודות. בשעריך. מלמד שאין מוציאין אותו מן הארץ לחוצה לארץ: