פס'. מקץ שבע שנים תעשה שמטה. ז' שנים הנמנים לכל ישראל יחד משעה שהתחילו למנות לשמטים, וכן הוא אומר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה. אמר רבי יוסי הגלילי אלו שבע שנים לכל העולם ולא לכל אחד ואחד מזמן הלואתו, מה שאין כן בעבד עברי שהוא מונה שבע שנים מזמן שנקנה. שנאמר ועבדך (שבע) [שש] שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי אע״פ שאין בו שמטה. מקץ שבע שנים. ולהלן הוא אומר (דברים ל״א:י׳) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות. מה להלן סוף שנה אף כאן סוף שנה. ויש לנו לאמר היאך מקץ שבע שנים חלה השמטה והלא בתחלת שבע שנים חלה השמטה. אלא מלמד שאין השמטה משמטת אלא בסוף. לכך נאמר מקץ שבע שנים תעשה שמטה זה השמטת מלוה. שאע״פ שהשמטה נוהגת מתחלת השנה לסופה בא הכתוב ללמדך שהשמטת מלוה לא תהא אלא בסוף:

פס'. וזה דבר השמטה. מלמד שהמחזירין חוב בשביעת יאמר להם משמט אני. אם אמרו בעלי חוביו אע״פ שאתה משמיט מחזירין אנו לך. מרצונינו מקבל מהן, מה שמטה משמטת מלוה יובל שמוציאה עבדים אינו דין שיהא משמט מלוה. ת״ל וזה דבר השמטה. שמטה משמטת. ולא יובל. שמוט כל בעל משה ידו. יכול בגזילה ופקדון. ת״ל בעל משה ידו. יכול אף שכר שכיר והקפת החנות ת״ל אשר ישה ברעהו. נאמר אשר ישה ונאמר כל בעל משה ידו מה משה ידו שזקפן עליו במלוה אף אשר ישה ברעהו שזקפן עליו במלוה. לא יגש את רעהו. ליתן עליו לא תעשה. רעהו. פרט לאחרים. את אחיו. פרט לגר תושב. כי קרא שמטה לה'. בין בארץ בין בחוצה לארץ בזמן שהיובל בארץ נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ:

פס'. את הנכרי תגוש. מצות עשה שלאו הבא מכלל עשה עשה. ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך. ולא שיש לאחיך משכון בידך. מיכן אמרו חכמים המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמט שנאמר את אחיך ולא שמסור לבית דין. מיכן אמרו במסכת שביעית הלל התקין פרוזבול:

פס'. אפס כי לא יהיה בך אביון. ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון. בזמן שישראל עושין רצון המקום לא יהיה בך אביון. כי בגלל הדבר הזה. אם אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ומעשה. כי ברך יברכך ה' בארץ. מלמד שאין ברכה מצויה אלא בארץ. אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה. בשכר שתכבוש תירש:

פס'. והיה אם שמע תשמע בקול ה'. מיכן אמרו אם שמע אדם קימעא משמיעין אותו הרבה. שמע דברי תורה. משמיעין אותו דברי סופרים. לשמור לעשות. שתהא מצוה קלה חביבה עליך כאילו היום נטלתה מהר סיני:

פס'. כי ה' אלהיך ברכך וגו'. מה דיבר (דברים כ״ח:ג׳) ברוך אתה בעיר. והעבטת גוים רבים. שמא תאמר גם הם יהיו מלוים לך תלמוד לומר ואתה לא תעבוט. ומשלת בגוים רבים. שמא תאמר גם הם ימשלו בך ת״ל ובך לא ימשולו. ד״א (ואתה לא תעבוט). כדרך שבני אדם שולטים על אנשים ויש לשליטים ששולטים עליהם כענין שנאמר (שופטים א׳:ז׳) ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים. תלמוד לומר ובך לא ימשולו:

פס'. כי יהיה בך אביון. ולא באחרים. אחיך. זה אחיך מאביך. כשהוא אומר מאחד אחיך. מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. באחד שעריך. יושבי עירך קודמין ליושבי עיר אחרת. בארצך. יושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ. כשהוא אומר באחד שעריך. הרי יושב במקום אחר אתה מצוה לפרנסו. היה מחזר על הפתחים אין אתה זקוק לו למתנה מרובה. אשר ה' אלהיך נותן לך. בכל מקום. לא תאמץ את לבבך. לפי שיש אדם שמאמץ את לבו בהן ולאו אם אתן אם לא אתן לכך נאמר לא תאמץ את לבבך. ולא תקפוץ את ידך. לפי שיש אדם שפושט ידו וחוזר וקופצה לכך נאמר ולא תקפוץ את ידך. מאחיך האביון. אם אין אתה נותן לו סופך ליטול ממנו:

פס'. כי פתוח תפתח. תרגם אלא מפתח תפתח מלמד שחובה היא עליו לפתוח. ומנין אפילו הרבה פעמים תלמוד לומר פתוח תפתח. פתחת פעם אחת סופך פותח הרבה פעמים. והעבט תעביטנו. כדי להגיס דעתו. מיכן אמרו חכמים עני שאין לו במה להתפרנס ואינו רוצה ליטול מן הצבור אומרים לו הבא משכון שלא יתבייש ליטול. וחוזרין ונותנין לו את המשכון. כי פתוח תפתח. שאם אינו רוצה ליטול נותנין לו דרך הלואה. די מחסורו. אין אתה מצוה לעשרו. אשר יחסר לו. אפילו סוס אפילו עבד. מעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים סוס שיהא רוכב עליו לא מצא עבד להיות רץ לפניו רץ הוא בעצמו לפניו. בוא וראה עד היכן הגיעו רבותינו ז״ל ביסודי התורה והיאך נתנו נפשם על התורה. לו. זו אשה כענין שנאמר (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו:

פס'. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. מיכן אמרו כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתב הבא עם לבבך בליעל וכתיב התם (דברים י״ג:י״ד) יצאו אנשים בני בליעל. בליעל בלי עול תורה עליהם. דבר אחר בל יעל על לבו תורה. קרבה שנת השבע שנת השמטה. הוא שאמר רבי יוסי הגלילי אמור מעתה שבע שנים לכל ישראל ולא' שבע שנים לבל אחד ואחד משעת הלואתו. ורעה עינך באחיך האביון. זה צרות עין. ולא תתן לו וקרא עליך אל ה'. יכול מצוה לקרוא ת״ל (שם כד) ולא יקרא עליך אל ה' יכול אם קרא יהיה בך חטא ואם לאו לא יהיה בך חטא ת״ל והיה בך חטא מכל מקום א״כ מה ת״ל וקרא עליך אל ה'. מלמד שממהרים להפרע עליו כשקורא יותר משאינו קורא:

פס'. נתון תתן לו. אפילו נתת לו מאה פעמים עוד תתן לו כל שבא תן לו. ד״א נתון תתן לו. בינך לבינו מכאן אמרו לשכת חשאין היתה בירושלים וכל מי שמתנדב כסף וזהב זורקו לתוכה. כי בגלל הדבר הזה. גלגל הוא שחוזר בעולם שאם לא בא הוא בא בנו או בן בנו. דבר אחר בגלל הדבר הזה אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר דבור ושכר מעשה. אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן שכר דבור נותנין לו ולא שכר מעשה. לא אמר ולא נתן יצא כל שכרו בהפסדו אבל אמר לאחרים תנו מנין שנותנין לו שכר על כן ת״ל כי בגלל הדבר הזה. וכן ישעיהו הנביא אומר (ישעיהו ל״ב:י״ז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם ואומר (שם נח) ותפק לרעב נפשך וגו'. למען יברכך בכל מעשה ידך. מלמד שהברכה מצויה בכל משלחת ידים:

פס'. כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. בזמן שאין ישראל עושין רצון אביהן שבשמים אבל בזמן שעושין רצונו לא יהיה בך אביון. על כן אנכי מצוך לאמר. עצה טובה אני נותן לך. פתוה תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. למה נאמרו כולן הראוי לפת נותנין לו פת. הראוי ליתן לו עיסה נותנין לו עיסה מעה נותנין לו מעה. להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו הכל לפי מה שהוא. הבחור תאכילו לחם הזקן תשקהו יין וכן אמר ישעיה הנביא (ישעיהו נ״ח:י׳) ותפק לרעב נפשך, (שם) הלא פרוס לרעב לחמך. הכל לפי האדם:

פס'. כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. מיכן שאין מוכרין בית דין עבד עברי ועבריה אלא לישראל שנאמר כי ימכר לך אחיך העברי יש בעברי מה שאין כן בעבריה ויש בעבריה מה שאין כן בעברי שעבד עברי יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף. והעבריה יוצאה בסימנין ובמיתת האדון ואינה נמכרת ונשנית ופודין אותה בעל כרחה. ועבדך שש שנים. עובד את הבן ולא את האח. מרבה אני את הבן שקם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה. ומוציא אני את האח שלא קם תחת אחיו ליעידה ולשדה אחוזה וכולי הלכתא במסכת קידושין. ומנין שאם ברח וחזר שמשלים שניו. שנאמר (שמות כ״א:ב׳) שש שנים יעבד:

פס'. וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם, ולהלן הוא אומר (שם ע) ולא יראו פני ריקם:

פס'. הענק תעניק לו. את מי מעניקים את שאתה משלחו אתה מעניקו שנאמר וכי תשלחנו. ואי זה זה היוצא בשש וביובל ובמיתת האדון יצא המשתלח בכסף שאין אתה מעניק לו. ד''א הענק תעניק לו אפי' הרבה פעמים. ד״א הענק תעניק לו. לו ולא ליורשיו. מצאנך ומגרנך ומיקבך מה ת״ל צאן גרן ויקב. אלא מה צאן גרן ויקב מיוחדין שהן ראויין לברכה יצאו כספים שאינן ראויין לברכה. דברי רבי ישמעאל. רבי אליעזר אומר יצאו פרדות שאינן בכלל ברכה. אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו. הכל לפי הברכה אתה מעניק לו נאמר כאן ריקם ונאמר להלן ריקם (שמות כ״ג:ט״ו) ולא יראו פני ריקם. כדתנן אלו דברים שאין להם שיעור הפיאה והבכורים והראיון לפי שהראיה אין לה שיעור למעלה. אבל יש לה שיעור למטה כדתנן במס' חגיגה הראיה שתי כסף וכו':

פס'. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים מה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תתן לו ברוחב יד. וכן הוא אומר (תהילים ס״ח:י״ד) כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים. על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום. מיכן שאין רוצעין בלילה:

פס'. והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך. יכול פעם אחת תלמוד לומר (שמות כ״א:ה׳) ואם אמר יאמר העבד עד שיאמר וישנה. לא אצא מעמך. צריך שיאמר בסוף שש שנים בשעת יציאה וצריך שיאמר בתוך שש כשהוא עבד שנא' (שם) ואם אמר יאמר העבד. כי אהבך ואת ביתך שיהא הוא אוהב את רבו ורבו אוהבו ושיהא לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים. שנא' כי אהבך ואת ביתך. ולהלן הוא אומר (שם) אהבתי את אדני ואת אשתי ואת בני. כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן וכו' מפורש בפרשת ואלה המשפטים:

פס'. ולקחת את המרצע. ר' אומר [מה] מרצע מן המתכת אף כל שהוא מן המתכת. באזנו. בגובה של אוזן. ד״א באזנו ובדלת מלמד שמנקב את האוזן עד שמגיע לדלת. והיה לך עבד עולם. עד היובל. ואף לאמתך תעשה כן. להעניק. יכול אף לרציעה ת״ל (שם) ואם אמר יאמר העבד. ולא האמה. לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. מכאן אמרו השכיר עובד ביום והעבד ביום ובלילה. וברכך ה' אלהיך יכול לבטל הברכה משתלחת. תלמוד לומר בכל אשר תעשה הברכה משתלחת בפועל כפים: »

פס'. כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך. מה בא זה ללמדנו לימד על הבכור שיהא נאכל כל שנתו אחד תם ואחד בעל מום שנאמר כל הבכור. אשר יולד פרט ליוצא דופן. שאר קדשים מנין תלמוד לומר כל, אשר יולד בבקרך ובצאנך הזבח תקדיש ולהלן כתיב (ויקרא כ״ז:כ״ו) אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו. אם כן מה ת״ל תקדיש לה' אלהיך הא כיצד מקדישו הקדש מזבח ואין מקדישו הקדש בדק הבית. יכול לא הקדיש אותו אינו קדוש. ת״ל (שם) אם שור אם שה לה' הוא אלא שמצוה לקדשו לא הקדישו מקודש מעצמו. לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך. בא ללמד מה בכור מיוחד שאינו הקדש מזבח יצא הקדש בדק הבית שאינו הקדש מזבח. רבי שמעון אומר לא תעבד בבכור שורך אבל עובד אתה בבכור אדם. לא תגוז בכור צאנך. אבל גוזז אתה פטר חמור אין לי אלא בכור שור בעבודה ובכור צאן בגיזה בכור צאן בעבודה מנין ת״ל כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך. השוה בכור בקר לבכור צאן ליתן האסור לזה בזה. תנן התם במסכת בכורות עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור. בבהמה דקה שלשים יום. ובגסה חמשים יום. רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים אמר לו הכהן בתוך הזמן הזה תנהו לי הרי זה לא יתן לו ואם היה בעל מום ואמר לו תן לי שאוכלנו מותר. בשעת המקדש. אם היה תמים ואמר לו תן לי שאקרבנו מותר. הבכור נאכל שנה שנה בין תם בין בעל מום. לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה. נולד בו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש לאחר שנים עשר חדש אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום וכו' הלכתא. ולפי שאמר הכתוב (שמות י״ג:ב׳) קדש לי כל בכור והכליל בכורי מצרים ובכורי בהמה כפי הנקמה שנהיתה במצרים כענין שנאמר (שם יב) וה' הכה בל בכור בארץ מצרים וגו'. ואומר (שם) מבכור אדם ועד בכור בהמה ואומר כאן כל הבכור אשר יולד. וטעו האומרים כי הוא בכור עדר ולא בכור פטר רחם ונטתה דעתם לומר כך לפי שאמר הכתוב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה אי אפשר לומר שהוא פטר רחם שכבר ידענו שהוא לכהנים וטעו ולא אמרו כלום ולא ידעו מה אמרו כי פרשה זו שהיא במשנה תורה עונה על קדש לי כל בכור ולשם הקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור אדם פטר רחם אף בכור בהמה פטר רחם. ועוד כי עיקר המעשה לא היה במצרים אלא בבכורי פטר רחם כי בכור עדר במצרים לא לקו. מזה למדנו שמה שאמר הכתוב כל הבכור אשר יולד בבכור המיודע הוא שהוא פטר שאין זכר לבכור עדר בתורה. ומה שאמרו למה נאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו חזר על הכהנים שנאמר (במדבר י״ח:י״ח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה:

פס'. וכי יהיה בו מום. נאכל במומו לכהן לשערים ואין הדם נזרק במזבח שנאמר (דברים י״ב:ט״ז) על הארץ תשפכנו כמים. ואם רוצה בעליו פודהו מן הכהן ואוכלו. למה נאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה מלמד שהבכור נאכל לשני ימים יום אחד משנה זו ויום אחד משנה אחרת:

פס'. וכי יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנין ת״ל פסח או עור כל מום רע. ד״א כל מום רע להביא בעל חזזית ומזוהם ומה ת״ל פסח או עור מה פסח ועור מיוחדין מום שבגלוי. ואינו חוזר אף כל מום שבגלוי ואינו חוזר: