פס'. שמור את חדש האביב. שמור את חדש של עיבור מפני האביב שיהא בזמנו. שמור את חדש לא פחות ולא יותר. ועשית פסח. שתהא עשייתו לשם פסח שאם שחטו שלא לשמו פסול. ושאר כל עבודותיו מנין ת״ל ועשית פסח. שיהו כל עשיותיו של פסח לשום פסח כגון קבלה וזריקה. כי בחדש האביב, חדש שהוא נאה לצאת לא חם ולא צונן וכן הוא אומר (תהילים ס״ח:ז׳) מוציא אסירים בכושרות. הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. ולהלן הוא אומר (במדבר ל״ג:ג׳) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. מלמד שנגאלו מהלילה:

פס'. וזבחת פסח לה' אלהיך. שתהא שחיטתו לשם פסח כדתנן במסכת זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה הוי מן הפסח והחטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן. רבי אליעזר אומר אף האשם. זביחה בכלל היתה שנאמר ועשית פסח לה' אלהיך. ולמה יצאת להקיש לה מה זביחה שמעכבת את הכפרה אף כל שמעכבת את הכפרה. יצאת הקטרה שאינה מעכבת את הכפרה. לפני ה' אלהיך. לשם המיוחד. צאן ובקר. צאן לפסח ובקר לחגיגה. במקום אשר יבחר. זה שילה ובית העולמים. לא תאכל עליו חמץ. משש שעות ולמעלה. שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. פרט לחלוט. רבי שמעון אומר לחם עוני. על שם עינוי שנתענו בני ישראל במצרים. כי בחפזון, חפזון דמצרים. למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. לרבות אף הלילות וחכמים אומרים להביא את ימות המשיח:

פס'. ולא יראה לך שאור. אבל רואה אתה של אחרים. ולא יראה לך שאור בטלהו מלבך. ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב. זה הפסח שנזבח על מנת לאוכלו. ביום הראשון עד בקר. בקר זה שני מלמד שנשרף הנותר בט״ז בניסן:

פס'. לא תוכל לזבוח את הפסח. מיכן שאין שוחטין את הפסח על היחיד שלא יביאו את הפסח לידי פסול. רבי יוסי אומר אם היה יכול לאוכלו שוחטין עליו את הפסח:

פס'. כי אם אל המקום אשר יבחר תזבח את הפסח בערב. ר' אליעזר אומר בערב אתה זובח. כבוא השמש אתה אוכל (עד מתי אתה אוכל עד מתי אתה שורף). עד מועד צאתך ממצרים:

פס'. ובשלת ואכלת במקום. יש בישול שהיא צלייה כענין שנאמר (דברי הימים ב ל״ה:י״ג) ויבשלו את הפסח כמשפטו. ופנית בבקר, כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא מן מן? הבקר ואילך:

פס'. ששת ימים תאכל מצות. ר' שמעון אומר כתוב אחד אומר ששת ימים וכתוב אחד אומר (שמות י״ב:ט״ו) שבעת ימים מצות תאכלו. מלמד שהמצה היתה נאכלת ששה מן החדש ויום ראשון מן הישן. מיכן לעומר שהיה קרב בט״ז בניסן. וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה. ולהלן הוא אומר (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם. הא כיצד חלקהו חציו לה' בבית המדרש וחציו לכם לאכילה ושתיה. ר' ישמעאל אומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך. למדנו שחולו של מועד אסורין במלאכה ולמדנו ליום שביעי שאסור בכל מלאכה ואין חולו של מועד אסור בכל מלאכה הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר לך אי זה יום אסור ואי זה יום מותר אי זו מלאכה אסורה ואי זו מלאכה מותרת:

פס'. שבעה שבועות תספר לך וגו'. בבית דין. מהחל הרמש בקמה. שיהא תחלה לנקצרים יכול יקצור ויביא ויספור כל זמן שירצה. תלמוד לומר מהחל חרמש תחל לספור שבעה שבועות. עוד למה לי ללמד שלא תרחיק חג שבועות מן הפסח יותר משבעה שבועות:

פס'. ועשית חג שבועות לה' אלהיך. מה ת״ל לפי שנאמר (שמות כ״ג:ט״ז) וחג הקציר בכורי מעשיך. שלא תאמר אם אין קציר אין אתה עושה יום טוב לכך נאמר ועשית חג שבועות כגון שישראל בגלות ואין להם קצירת העומר ואפילו הכי ועשית חג שבועות. מסת נדבת ידך. מה לשון מסת כענין שנאמר (אסתר י׳:א׳) וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים מלמד שאין מביא עולתו אלא מן החולין דבר שהוא מסת. ומנין שאם רצה להביא ממעשר שהוא מטפל מעות מעשר עם מעות חולין ומביא. תלמוד לומר כאשר יברכך ה' אלהיך:

פס'. ושמחת לפני ה' אלהיך. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן שלמים אף כאן שלמים. אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך. חביב חביב קודם. רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצות נוהגות ברגל חגיגה ראיה ושמחה. חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור. ראיה כולה לגבוה. שמחה נוהגת באנשים ובנשים ולפי שיש בזו מה שאין בזו צריך הכתוב לומר את כולם:

פס'. וזכרת כי עבד היית במצרים. מלמד שלכל המועדים תורה לבדן. שנאמר האלה. אלה נוהגין בעצרת ואין סוכה ולולב נוהגין בעצרת:

פס'. חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. ולהלן הוא אומר (ויקרא כ״ג:ל״ד) חג הסוכות שבעת ימים לה'. מלמד שכל העושה סוכה לעצמו כאילו עושה לגבוה. ד״א תעשה לך. פרט לסוכה ישנה. דבר אחר תעשה. פרט לעשוי. מיכן אמרו במסכת סוכה הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וכו'. דבר אחר תעשה לך פרט לסוכה גזולה וכו'. מפורש במסכת סוכה. חג המצות שבעת ימים וחג הסוכות שבעת ימים לפי שאינן עונת מלאכה אבל עצרת שהיא עונת מלאכה הוא יום אחד. מלמד שחס הקדוש ברוך הוא על טורחן של ישראל דברי רבי ישמעאל. באספך מגרנך ומיקבך. מלמד שאדם עושה סוכתו מפסולת גורן ויקב בענפי הגפנים ובקשים של תבואה. ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא נחלקו בו לענין אחר. מה גורן ויקב שגדלין על מי שנה שעברה. יצאו ירקות שגדלין על מי שנה הבאה דברי ר' יוסי. ר' עקיבא אומר יצאו ירקות שגדלין על כל מים בין מי גשמים בין מים שאובין לפיכך מתעשרין לשנה הבאה:

פס'. ושמחת בחגך. במה שאתה חוגג. יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהן. מיכן שאין שמחה אלא בבשר:...

פס'. שבעת ימים תחוג. והלא כבר נאמר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים אלא מלמד שכל הרגל תשלומין לראשון. כי יברכך ה' אלהיך. יכול באותו המין בלבד תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך. והיית אך שמח. לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה:

פס'. שלש פעמים. אין פעמים אלא זמנים. ד״א פעמים רגלים. וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ו:ו׳) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים. יראה כל זכורך. כדרך שבא לראות כך בא ליראות. מלמד שסומא באחת מעיניו פטור מן הראיה. זכורך להוציא את הנשים. כל זכורך להביא את הקטנים. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. רבי שמעון אומר אין תלמוד לומר בחג הסוכות. שבו פתח הכתוב אלא מלמד שאינו עובר בבל תאחר עד שיעברו עליו שלשה רגלים. ולא יראה את פני ה' ריקם. ריקם מן הצדקה. נחלקו בית שמאי ובית הלל שלא תפחות. לבית הלל הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף. אבל למעלה אין לה שיעור:

פס'. איש כמתנת ידו. מיכן אמרו מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובין ועולות מועטין. אוכלין מועטין ונכסים מרובין מביא שלמים מועטין ועולות מרובין. זה וזה מועט על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף. זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך (משלי ח׳:ל״ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי:

כתוב טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט (משלי ט״ז:ח׳):

אמר טוביהו ברבי אליעזר ז״ל לפי שראה שלמה בן דוד מלך ישראל בחכמתו מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא. אמר טוב מעט בצדקה. טוב להם לצדיקים שנושאין ונותנין בצדקה ואינם אוהבין לגזול את בני אדם אע״פ שמזונותם ופרנסתם להם בצמצום טוב להם הוא. שהקב״ה פוקד על הרשעים והן נמלטים שנאמר (תהילים ל״ז:י״ט) לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעון. מרוב תבואת בלא משפט. אלו האוצרים אוצרות רשע העושקים דלים הרוצצים אביונים. ועליהם הכתוב אומר (ירמיה כג) הוי בונה ביתו בלא צדק ועליתו בלא משפט ברעהו יעבוד חנם ופעלו לא יתן לו, הוי האוצרים חמס למו. ואומר (משלי י׳:ב׳) לא יועילו אוצרות רשע. דבר אחר טוב מעט בצדקה. טוב לו לאדם שממעט מנכסיו ועושה מהן צדקה. מרוב תבואות. ממי שיש לו עושר רב ואפילו מה שמשפט עליו לתת אינו נותן כל שכן האיך נותן משלו. ועל שרצה הקב״ה לזכות את ישראל להחדילם מן העונשים למונעם מן החמסים. צוה את משה עבדו להעמיד שופטים ושוטרים בישראל בכל שעריהם ושם לפניהם משפטים אבות ותולדות כענין שנאמר בפרשת אלה המשפטים. ובא במשנה תורה לבאר התורה ואמר להם לישראל שופטים ושוטרים תתן לך. אמרו רבותינו ז״ל ואפילו מאן דלא דריש סמוכים בכל התורה כולה במשנה התורה דריש. וצריכין אנו לדרוש למה נסמכה פרשת שופטים ושוטרים לאחר מועדי ה', מפני שאם היו דייני ישראל שבכל מקומות מושבותיהן מסתפקין כלום דבר במשפט היו עולין לבית דין הגדול שבירושלים ושואלים מהן התורה כענין שנאמר (דברים י״ז:ח׳) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' וקמת ועלית. ע״פ התורה אשרי יורוך. וכך שנו רבותינו ז״ל על מחויב מיתה כגון זקן ממרא והמסית היו משהין אותו עד הרגל וממיתין אותו בזמן שישראל מקובצים לקיים מה שנא' (שם כא) וכל ישראל ישמעו וייראו. והמשפטים באים להם לישראל. כדתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר הרוצה שיחכים עוסק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בכל התורה יותר מהן וכו' בסוף בבא בתרא. שופטים ושוטרים. שופטים אלו חכמי ישראל שיודעין דיני ממונות ודיני נפשות דיני קנסות ודיני מכות הטהרות והטמאות וכל משפטי ישראל. ושוטרים אלו שוטרי ישראל בעלי אגרופים המכריחים את העם לשמוע דברי תורה למען לא ילכו איש בשרירות לבו. תניא שופטים ושוטרים. רבי אליעזר בן שמוע אומר אם יש שוטרים יש שופטים אם אין שוטרים אין שופטים. תנו רבנן מנין שממנים בית דין על ישראל כולו ת״ל שופטים תתן. שוטרים לכל ישראל מנין. ת״ל שוטרים תתן. רבי יהודה אומר מנין שממנין אחד על כלם ת״ל תתן לך. ומנין שממנין בית דין לכל עיר ועיר ת״ל שופטים תתן לך בכל שעריך. שוטרים לכל עיר ועיר מנין ת״ל שוטרים לשעריך. בית דין לכל שבט ושבט מנין ת״ל אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך. שוטרים לכל שבט ושבט מנין ת״ל (דברים א) ושוטרים לשבטיכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיכם. ושפטו. מצוה בשבט לדון את שבטו. ושפטו את העם. על כרחן. משפט צדק, זו מצות הדיינים שיהו מנוקים בצדק:

פס'. לא תטה משפט. שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי הוא כדי לעזרו. ולא תכיר פנים שלא תאמר איש פלוני עני ואיש פלוני עשיר. ולא תקח שוחד. אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השוחד יעור עיני חכמים אין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים. אין צריך לומר דברי רשעים, ד״א כי השוחד יעור עיני חכמים. אינו יוצא מעולמו אלא בסמיות עינים. ויסלף דברי צדיקים. אינו יוצא מעולמו עד שאינו יודע מה מדבר:

פס'. צדק צדק תרדוף. ת״ר צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה, אחר רבי אליעזר ללוד וכו'. עד אחר חכמים ללשכת הגזית. ת״ר צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד שתי ספינות עוברות בנהר וכן שני גמלים שיהיו עולין במעלות בית חורון שניהם עולין שניהם נופלין. בזה אחר זה שניהם עוברין. הא כיצד קרובה ושאינה קרובה תדחה שאינה קרובה מפני הקרובה. טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה. שתיהן טעונות. הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו. היו שתיהן רחוקות שתיהן קרובות וכו'. ד״א צדק צדק תרדוף. שאם יצא מב״ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה אין מחזירין אותו. יצא מב״ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מחזירין אותו. למען תחיה וירשת את הארץ. מלמד שמינוי הדיינים כדי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם:

פס'. לא תטע לך אשרה. מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה. אצל מזבח ה'. מיכן אמרו אין נוטעין אילן בהר הבית. רבותינו אמרו כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה בישראל. שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך. וסמיך ליה לא תטע לך אשרה. א״ר אשי ובמקום תלמידי חכמים כאלו נוטע אצל מזבח. שנאמר אצל מזבח ה' אלהיך:

פס'. ולא תקים לך מצבה. אע״פ שהמצבות היו לראשונים קודם שניתנה התורה. מלמד שאף המצבה אסורה: