פס'. לא תזבח לה' אלהיך שור ושה. אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנין ת״ל כל דבר רע. כי תועבת ה' אלהיך הוא. להביא הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן. שנא' כי תועבת ה' אלהיך הוא:

פס'. כי ימצא. בעדים. בקרבך באחד שעריך. שעד שנמצאו בו ולא שעד שנידונו בו. איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלהיך לעבור בריתו. זו ע״ז העובד קרוי ה' שמות חרם ותועבה שנוי משוקץ ועויל. ד״א הקב״ה קרא לו ה' שמות רע. מפר ברית. מנאץ. מכעיס. ממרה. וגורם ה' דברים מטמא את הארץ מחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם:

פס'. וילך ויעבוד אלהים אחרים. ולשמש או לירח. וכן באיוב אומר (איוב ל״א:כ״ו-כ״ז) אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי וגו'. או לכל צבא השמים אשר לא צויתי, לפי שהיו עתידין לעבדם הקדים לכתבם בתורה כיוצא בדבר (ירמיהו י״ט:ה׳) אשר לא צויתי בתורתי ולא דברתי בעשרת הדברות. ולא עלתה על לבי לזבח אדם את בנו:

פס'. והוגד לך ושמעת ודרשת היטב. היטב לגזירה שוה מלמד שהיו בודקין את העדים בשבע חקירות כדתנן בסנהדרין. והנה אמת נכון הדבר. להביא בדיקות. ומה בין חקירות לבדיקות אלא שחקירות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן בטילה. ובבדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת משום דהוי לה עדות שאין אתה יכול להזימה בחקירות שעיקר העדות בחקירות. באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום. אבל בדיקות בודקין אותו במה הרגו ומה היה לבוש. ואין הזמה בכך. אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישים זה את זה עדותם בטלה. נעשתה התועבה הזאת בישראל:

פס'. והוצאת את האיש ההוא. לא אנוס ולא מוטעה. או את האשה ההיא. לא אנוסה ולא מוטעה. אשר עשו את הדבר הרע הזה, ואפילו בקהל גרים נשים ועבדים שלא בישראל. אל שעריך. מכל מקום. את האיש או את האשה. לא קטן ולא קטנה. וסקלתם באבנים ומתו. ולהלן אומר (ויקרא כ׳:כ״ז) באבן ירגמו אותם מלמד שאם לא מת באבן אחת ממיתין אותו באבנים הרבה. כדתנן בנגמר הדין מוציאין אותו לסקלו וכו'. ובית הסקילה היתה גבוהה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על לבו והופכו על מתניו והאבן נתונה שם משוי שני בני אדם. מגביהין אותה וזורקין אותה על לבו. אם מת בה יצא. ואם לאו רגימתו בכל ישראל:

פס'. על פי שנים עדים. א״ר עקיבא אם מתקיימת העדות בשנים. בשלשה לא כל שכן. אלא מקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. מנין אפילו מאה ת״ל עדים. ומה שלשה מזימין את השנים. אף שנים מזימין את השלשה מנין אפילו מאה ת״ל עדים. לא יומת על פי עד אחד. כיון שאמר על פי שנים או שלשה מה ת״ל עוד לא יומת על פי עד אחד. להביא את המומתין שלא יהו אלא כסדר זה. זה בנין אב לכל המומתין:

פס'. יד העדים תהיה בו. מצוה בעדים. לא מת ביד עדים רגימתו בכל ישראל. ויד כל העם באחרונה ובערת הרע. בער עושה הרע מקרבך:

פס'. כי יפלא ממך. מלמד שבמופלא שבבית דין הכתוב מדבר. ממך זה יועץ, וכה"א (נחום א׳:י״א) ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל. דבר. זה הלכה. למשפט. זה הדין. בין דם לדם. בין דם נדה לדם יולדת לדם זבה. בין דין לדין. בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות. בין נגע לנגע. בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים. דברי, אלו ערכין וחרמים והקדשות. ריבות. זו השקאת סוטה ועגלה ערופה וטהרת מצורע, בשעריך. זה לקט ושכחה ופאה. וקמת ועלית. לבית דין. מיכן אמרו שלשה בתי דינים היו שם אחד על פתח הר הבית. ואחד על פתח העזרה. ואחד יושב בלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל דכתיב אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. וכתיב (מן) המקום ההוא אשר יבחר ה' וכתיב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך. וקמת ועלית. מלמד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל. ד״א כי יפלא ממך דבר. כענין שנא' (זכריה ח) והיה כי יפלא בעיני העם הזה נאם ה' גם בעיני יפלא. זה עומק הדין. בין דם לדם, בין דם הנרצח בשגגה לדם הנרצה בזדון. בין דין לדין. בדיני משא ומתן. בין נגע לנגע. בין בהרת לשאת:

פס'. ובאת אל הכהנים הלוים. מצוה בבית דין שיהו כהנים ולוים. אין בו כהנים ולוים כשר. או אל השופט. א״ר יוסי הגלילי וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו אלא זה שופט שהיה קרוב קודם לכן ובימים ההם הוא רחוק שהוא כשר. כדתנן היה קרוב ונתרחק הרי זה כשר זה שהיה חתנו ומתה בתו. ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. אלו דקדוקי הדין:

פס'. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. על הוריות בית דין הגדול שבירושלים חייב מיתה. ואין חייבין מיתה על הוריות בית דין שביבנה:

פס'. על פי התורה אשר יורוך. על דברי תורה חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על דברי סופרים. ועל המשפט אשר יגידו לך תעשה. מצות עשה. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. זו מצות לא תעשה. ימין ושמאל. ואפילו דומה בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם:

פס'. והאיש אשר יעשה בזדון. על המעשה חייב מיתה ולא על ההוראה כדתנן חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שהיה למד פטור. הורה לעשות חייב. בזדון. על הזדון נעשה זקן ממרא ולא על השוגג. לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם. מלמד שאין השירות כשר אלא בעמידה שאם ישב ושירת עבודתו פסולה. או אל השופט. זהו שאמרנו אע״פ שאין בו כהנים ולוים כשר. ומת האיש ההוא. כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק והכי תנינן בפרק אלו הן הנחנקין וכו'. וזקן ממרא על פי בית דין:

פס'. כי תבוא אל הארץ. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ. אשר ה' אלהיך נותן לך וירשת וישבת בה. בשכר שתירש תשב. ואמרת אשימה עלי מלך. רבי נהוראי אומר הרי זה דבר גנאי לישראל שנא' (שמואל א ח׳:ז׳) כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו. אמר לו ר' יהושע והלא מצוה מן התורה לשאול להם מלך שנא' שום תשים עליך מלך. ולמה נענשו בימי שאול שלא שאלו כהוגן. והכי גרסינן בסנהדרין בפרק כהן גדול. ר' אלעזר בר' יוסי אומר זקנים שבאותו הדור שאלו כהוגן. שנא' (שמואל א ח׳:ה׳) שימה לנו מלך לשפטינו ועמי הארץ שבהם קילקלו שנא' (שם) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותנו (ככל הגוים אשר סביבותנו). א״ר נהוראי לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים. והוא שאמר לו הקב״ה לשמואל כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו:

פס'. שום תשים עליך, שתהא אימתו עליך כנגד משפט המלוכה שהודיעם שמואל הרמתי. (שמואל א ח׳:י״ג) את בניכם יקח ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות, וכן א״ר יהודה אמר רב כל האמור בפרשת שאול מלך מותר בו. אשר יבחר ה' אלהיך בו, על פי נביא. מקרב אחיך. ולא מאחרים. תשים עליך. שתהא אימתו עליך. מיכן אמרו אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו כשהוא ערום וכו'. לא תוכל לתת עליך איש נכרי. זה לא תעשה איש ולא אשה. מיכן שאין ממנין אשה פרנסה על הצבור. אשר לא אחיך הוא. כשהיה אגריפס מגיע לפסוק הזה היה בוכה והיו ישראל אומרים לו אל תירא אגריפס אחינו אתה:

פס'. רק לא ירבה לו סוסים. לו אינו מרבה. אבל הוא מרבה כדי רכבו ופרשיו. וכן מצאנו בדוד (שמואל ב ח׳:ד׳) ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב, ומהו ולא ירבה לו סוסים. סוסים הבטלנין. ומנין שאפילו אחד והוא בטל כדאי הוא שישיב את העם מצרימה. ת״ל רק לא ירבה ולא ישיב והלא ק״ו ומה אם מצרים שאמר הקב״ה לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד הרי השיבם על ידי עונם שנא' (דברים כ״ח:ס״ח) והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה שאר ארצות שאין הברית כרותה עליהן עאכ״ו. וכה״א (ירמיה טו) ואזרם במזרה (לכל רוח), ואומר (זכריה ב׳:י׳) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם:

פס'. ולא ירבה לו נשים. אלא שמנה עשרה. וכה״א בדוד (שמואל ב ג׳:ב׳-ג׳) ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית. ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי. והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור. והרביעי אדניה בן חגית. והחמישי שפטיה בן אביטל. והששי יתרעם לעגלה אשת דוד. זו מיכל בת שאול שהיתה חביבה עליו כעגלה וכה״א (שופטים י״ד:י״ח) לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. וכתוב (שמואל ב י״ב:ח׳) ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. כהנה תריסר וכהנה תמניסר. ולא יסור לבבו. א״ר יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה ששנים נתגלה טעמן ונכשל בהם גדול העולם. משה אמר ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה. אמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מ״א ד) ויהי לשלמה ארבעים אלף [ארות] סוסים. וכתיב (שם י) ותעל ותצא מרכבה ממצרים וגו'. משה אמר ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב (שם יא) @?![א]@?? ויהי לשלמה שש מאות נשים מלכות וארבע מאות פילגשים, וכתיב (שם) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי ליתן לאכסניא. כתוב אחד אומר (דברי הימים ב ט׳:כ׳) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתוב אחד אומר (מלכים א י׳:כ״א) ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים. לא קשיא כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשאה:

פס'. והיה כשבתו על כסא ממלכתו. אם יהיה עושה כשורה כדי הוא שישב על כסא ממלכתו. וכתב לו. שתהא מיוחדת לו שאע״פ שהניחו לו אבותיו ס״ת מצוה לכתוב לו לשמו הני מילי הדיוט. אבל מלך כותב לו שני ספרי תורות. אחת שנכנסת ויוצאת עמו, ואחת שמונחת בבית גנזיו. וכתב לו לשמו. את משנה התורה הזאת. רבותינו אמרו שני ספרין היה כותב. אחרים אומרים משנה התורה כותב. שכן אין קורין ביום הקהל אלא משנה התורה. על ספר. ולא על הלוח ולא על הנייר. מלפני הכהנים הלוים. שתהא מוגהת מפי הכהנים והלוים:

פס'. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. מיכן אמרו יוצא למלחמה והיא עמו. נכנס לישב בדין והיא אצלו. מיסב והיא כנגדו. כל ימי חייו. לרבות את הלילות. למען ילמד ליראה. מלמד שתלמוד מביא לידי יראה. את ה' אלהיו. מלמד שאין על גבו אלא ה' אלהיו. לשמור את כל דברי התורה הזאת. שבתורה שוה מלך להדיוט. אבל לא לדבר אחר. כדתנן פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו סטרטיאות ואין ממחין בידו דרך המלך אין לה שיעור:

פס'. לבלתי רום לבבו מאחיו. זו מצות המלוכה. שאמר שמואל לישראל למען יאריך ימים על ממלכתו. אם עשה כהוגן כדי הוא להאריך ימים על ממלכתו. הוא ובניו. שאם מת בנו עומד תחתיו. בקרב כל ישראל. מיכן אמרו אין מושחין מלך בן מלך. ובמקום שיש מחלוקת מושחים מלך בן מלך כדרך שמשחו שלמה בן דוד מפני מחלוקתו של אדוניהו ואת יואש מפני עתליה. ואת יהואחז מפני (יהורם. זה אחז) שהיה גדול ממנו שתי שנים. מפני שהמלכות ירושה בזמן ששלום בישראל שנאמר בקרב ישראל. אבל אם יש שם מחלוקת טעון משיחה כמו שאמרנו. ומנין שפרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל בניו עומדין תחתיו: