פס'. לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי. אחד גדול ואחד קטן. ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו. כאשר דבר לו. ומה דבר לו אשי ה' ונחלתו יאכלון:

פס'. וזה יהיה משפט הכהנים. מלמד שהמתנות יוצאות בדיינין. מאת העם. ולא מאת הקדש מלמד שאין הקדשים חייבין במתנות. מאת זובחי הזבח. פרט לטרפה. אם שור אם שה, (פרט) לכלאים. אם שור אם שה, בין בארץ בין בחוצה לארץ. ונתן לכהן. ולא לשלוחו. הזרוע הימין. והלחיים. הלחי התחתון. והקיבה כמשמעה. פירושם בשחיטת חולין. רבי יהושע אומר דורשי רשומות אמרו הזרוע. נותן לו הזרוע תחת היד דכתיב (במדבר כ״ה:ז׳) ויקח רמח בידו והלחיים זו תפלה, (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמוד פנחס ויפלל. קיבה. תחת (במדבר כ״ה:ח׳) והאשה אל קבתה:

פס'. ראשית דגנך תירושך ויצהרך. מלמד שאין תורמין אותו אלא מן המובחר. וראשית גז צאנך תתן לו, ולא ראשית שטף כגון שמשטף עורות במים ועלה הצמר למעלה. צאנך. ולא של אחרים מיכן אמרו הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז. תתן לו. כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר בגליל מלובן ולא צואי כדי לעשות ממנו בגד קטן. וכמה צאן יהיה לו ויהא חייב בראשית הגז חמש. וכה״א (ש״א כה) וחמש צאן עשויות כדברי בית הלל:

פס'. כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך. מלמד שאין השירות כשרה אלא בעמידה. הוא ובניו כל הימים. בין בארץ בין בחוצה לארץ:

פס'. וכי יבוא הלוי. יכול לוי ממש ת״ל (מאחד שעריך מכל ישראל יצאו לוים שנטלו שעריהם במקום אחד). ושרת. הראוי בשרות יצאו לוים שאין ראויין. אשר הוא גר שם. בכל מקומות מושבותיהם. ובא בכל אות נפשו. מיכן לכהן שבא ונושא את כפיו במשמר שאינו שלו:

פס'. ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו. על גבי הרצפה כדתנן ערל. וטמא. יושב. עומד על גבי כלים. על גבי רגל חבירו. עבודתו פסולה. בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לוים:

פס'. חלק כחלק יאכלו. מיכן אמרו כל המשמרות היו שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים. חלק לאכול. וחלק לעבוד. לבד ממכריו על האבות, של תקנות האבות מה מכרו אבות לבנים אתה בשבתך ואני בשבתי:

פס'. כי אתה בא אל הארץ. עשה מצוה שבשבילה תכנס לארץ. לא תלמד לעשות. אבל אתה למד להבין ולהורות:

פס'. לא ימצא בך. להזהיר בית דין על כך. מעביר בנו ובתו באש. בן בתו ובן בנו מנין ת״ל להלן (ויקרא כ׳:ד׳) בתתו מזרעו למולך. נאמר כאן העברה מעביר בנו ונאמר להלן (שם) ומזרעך לא תתן להעביר למולך. מה כאן באש אף כאן באש. ומה להלן למולך אף כאן למולך. קוסם קסמים. לחייב על כל קסם וקסם. איזה הוא קוסם. האוחז במקלו ואומר אלך ואם לא אלך. וכה״א (הושע ד׳:י״ב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. מעונן זה המעביר שבעה מיני זכור על העין. וחכמים אומרים זה האוחז את העינים. ר' עקיבא אומר אלו מחשבי עונות ועתים. אומר היום יפה ליטול. למחר יפה ליקח. אל תתחיל בי שחרית הוא. ראש חודש הוא. מוצאי שבת הוא. ומנחש כמו האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו נחש מימינו שועל משמאלו צבי הפסיקו. ומכשף. העושה מעשה חייב. והאוחז את העינים פטור:

פס'. וחובר חבר. אחד חבר גדול ואחד חבר קטן שמחבר נחשים ועקרבים. אוב. זה פיתום המדבר משחיו. וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ט:ד׳) והיה כאוב מארץ קולך, וידעני. זה המדבר בפיו. הן בסקילה והנשאל בהם באזהרה. ודורש אל המתים אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגלתו. מה בין המעלה בזכורו לנשאל בגולגלתו המעלה בזכורו אין מעלה כדרכו ואין עולה בשבת. והנשאל בגולגלות עולה כדרכו ועולה בשבת. דבר אחר ודורש אל המתים זה ההולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה:

פס'. כי תועבת ה' כל עושה אלה. אפילו באחת מאלה. ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מורישם מפניך. לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר. א״ר שמעון מלמד שהוזהרו הכנענים על כל המעשים האלה:

פס'. תמים תהיה עם ה' אלהיך. אם לא עשית כל הדברים האלה האמורין בענין הרי אתה תמים לפני ה' אלהיך:

פס'. כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם. עשה מצוה האמורה בעניין שבשכרה אתה יורש אותם. אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואם תאמר אין לי במה לשאול ת״ל ואתה לא כן נתן ה' אלהיך מיכן אמרו אין מזל לישראל. אלא (משלי י׳:ב׳) וצדקה תציל ממות כדמפורש במסכת שבת. דההוא דהוה אזיל למקטל קניא באגמא. אמר אבלט האי אזיל ולא אתי אמר ליה שמואל אזיל ואתי אזל ואתי וגו' עיניינא. וכן הוא אומר (ישעיהו ח׳:י״ט) והיה כי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים וגו':

פס'. נביא מקרבך. לא מחוצה לארץ. מאחיך. לא מאחרים. יקים לך ה' אלהיך. לא לכנענים. ומהו (ירמיהו א׳:ה׳) נביא לגוים נתתיך אלו ישראל שנוהגים מנהג הכנענים. אליו תשמעון. אפילו אמר לך לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה. וכן מעשה גדעון בן יואש:

פס'. ככל אשר שאלת מעם [ה'] אלהיך בחורב. בשכר כי יראו זכו להעמיד להם נביאים:

פס'. ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו. נביא אקים להם מקרב אחיהם. ולא מן האומות. ונתתי דברי בפיו. מיכן אתה למד היאך רוח הקודש ניתנה בפי הנביאים. ודבר אליהם. שלא להושיב את התורגמן. את כל אשר אצונו. על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

פס'. והיה האיש אשר לא ישמע את דברי. שלשה מיתתן בידי שמים. הכובש את נבואתו כיונה. והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה. שלא רצה להכותו על פי מיכה. ונביא שעבר על דברי עצמו כעידו שהכהו האריה על שאכל במקום שאמר לו הקב״ה לא תאכל שם לחם שלשתן מן הפסוק הזה. והיה האיש אשר לא ישמע זה הכובש נבואתו. קרי ביה לא שמע (הוא עצמו). אל דברי. זה העובר על דברי עצמו. אשר ידבר בשמי. זה המוותר על דברי הנביא וכתיב אנכי אדרוש מעמו. בידי שמים. ושלשה מיתתן בבית דין המתנבא מה שלא שמע כצדקיהו בן כנענה. ומה שלא נאמר לו. כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיה שהיה מתנבא בשוק העליון וחוזר הוא ומתנבא בשם ע״ז בשוק התחתון אלו נביאי הבעל:

פס'. אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי. זה המתנבא מה שלא שמע. את אשר לא צויתיו לדבר. אבל לחבירו צויתי זה המתנבא מה שלא נאמר לו. ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. זה המתנבא בשם ע״ז וכתיב ומת הנביא ההוא. בחנק שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:

פס'. וכי תאמר בלבבך. עתידים אתם לומר איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה';

פס'. אשר ידבר הנביא. ירמיה אמר (ירמיהו כ״ז:ט״ז) הנה כלי בית ה' מובאים בבלה. וחנניה אמר הנה כלי בית ה' שבים מבבל. וכשהוא אומר ולא יהיה הדבר ולא יבוא לא תשמע אלא לדבר אשר דברו ה' ויבא. בזדון דברו הנביא. על זדון הוא חייב. לא תגור ממנו. לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה: