פס'. כי יכרית ה' אלהיך בזכות שאתה מיחד את השם. נותן לך את ארצם וירשתם. כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה:

פס'. שלש ערים תבדיל. קטנים ולא כרכים גדולים. תבדיל לך. ולא לאחרים. בתוך ארצך. ולא בספר. אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה. מה תירש תכבוש:

פס'. תכין לך הדרך. תכין לך סטרטיאות שיהו מפולשות לתוכן. רבי אליעזר בן יעקב אומר מקלט מקלט כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם. שנאמר תכין לך הדרך עשה לך הכנה בדרך. ושלשת. שלא יהו מפוזרות אלא מכוונות. היו כמין שתי שורות שבכרם. חברון ביהודה כנגד בצר שבמדבר. שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד. קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן. ושלשת. שיהו משולשות. שיהא מצפון לחברון כמחברון לשכם ומשכם לקדש כמקדש (לדרום). אשר ינחילך ה' אלהיך. לרבות עבר הירדן מלמד שפרשה זו נאמרה על עבר הירדן ולמה בעבר הירדן שלש ובארץ ישראל שלש לפי שהיו בארץ גלעד רוצחנין הרבה. דכתיב (הושע ו׳:ח׳) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם. א״ר אלעזר שהיו עוקבים להרוג נפשות. ועל אלו הששה הוסיפו מ' וב' בכל מ' וב' ערי הלוים אתהן ואת מגרשיהן, והיה לנום שמה כל רוצח, אפילו כהן במשמע:

פס'. וזה דבר הרוצח, מיכן אמרו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי עירו לכבדו אומר להם רוצח הוא. ואם אמרו לו אע״פ כן יקבל מהם. אשר ינוס שמה וחי. שמה שמה, למה נאמר. שם תהא דירתו שם תהא מיתתו ושם תהא קבורתו. ומה ת״ל רעהו רעהו רעהו שלשה פעמים רעהו פרט לאחרים. רעהו פרט לגר תושב. רעהו שהיה רעהו כבר. והוא לא שונא לו מתמול. הא אם שונא אינו גולה. מתמול שלשום. רבי יהודה אומר תמול שנים שלשום שלשה:

פס'. ואשר יבוא את רעהו ביער. מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם אף כל שהוא רשות ליכנס שם יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ליכנס לשם. לחטוב עצים. אבא שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין. ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ. מיכן אתה אומר נתכוון לקוץ את האילן ונפל על האדם והרגו הרי זה גולה. ונשל הברזל מן העץ. מן המבקע זהו בית היד של קרדום ר' אומר מן העץ המתבקע. ומצא את רעהו. פרט לממציא את עצמו. מיכן א״ר אליעזר בן יעקב אם משיצאת האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה ה״ז פטור. הוא ינוס אל אחת מן הערים האל וחי. שלא יהא גולה מעיר לעיר:

פס'. פן ירדוף גואל הדם. מצוה ביד גואל הדם לרדוף. כי יחם לבבו והשיגו. אין לי אלא מי שיש לו חמות לב. האב את הבן הבן את האב מנין ת״ל רוצח הוא מכל מקום:

פס'. על כן אנכי מצוך לאמר. להזהיר בית דין על כך. שלש ערים תבדיל לך אלו שבעבר הירדן:

פס'. ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך. זו ארץ ישראל. אשר נשבע לאבותיך. כענין שנאמר (שמות ל״ב:י״ג) אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם וגו'. ואם ירחיב. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבולך. אשר נשבע לאבותיך. הכל בזכות אבותיך. אמר למעלה אשר ה' אלהיך נותן לך וכתיב אשר נשבע לאבותיך וכתיב אשר דבר לתת לאבותיך כנגד ג' אבות העולם:

פס'. כי תשמור את כל המצוה. ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. אלו שבארץ ישראל:

פס'. ולא ישפך דם נקי והיה עליך דמים. להזהיר בית דין על כך:

פס'. וכי יהיה איש שונא לרעהו. מיכן אמרו אם עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, עבר על ואהבת לרעך כמוך. סופו לעבור על לא תקום ולא תטור. ולא תשנא את אחיך. עד שיבוא לידי שפיכות דמים לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו פרט לזורק אבן לעובד כוכבים וכו' בסנהדרין. ונס אל אחת מן הערים האלה, מיכן היה רבי יוסי בר' יהודה אומר ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד היו מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה ממיתין אותו:

פס'. ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם. אם נתחייב מיתה נתנו אותו ביד גואל הדם ומת. ואם נתחייב גלות מחזירין אותו למקומו. ואם אינו מחוייב גלות פוטרין אותו. שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם:

פס'. לא תחוס עינך עליו. שלא תאמר הואיל ונהרג למה אנו באין לחוב בדמו של זה ת״ל לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך:

פס'. לא תשיג גבול רעך. והלא כבר נאמר (ויקרא יט) ולא תגזל. מה ת״ל לא תשיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין. וכן אמרו המחליף דברי חכמים של זה בזה של ר' אליעזר בר' יהושע ושל רבי יהושע בדברי רבי אליעזר עובר משום לא תשיג. (וכן האומר על טהור טמא ועל טמא טהור עובר משום לא תגזול). גבול רעך אשר גבלו ראשונים. וכן אמר שלמה בחכמתו (משלי כ״ב:כ״ז-כ״ח) אל תסג גבול עולם:

פס'. לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. הוא דלא קם אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה. וקם הוא לשבועה שכן אמרו עד אחד מחייבו שבועה ונשבע ונוטל. לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא להעלות ולהוריד לכהונה על פי עד אחד ולהלן הוא אומר על פי שנים עדים. ולמה נאמר כאן על פי שנים עדים. אלא לדון ממנו גזירה שוה. נאמר כאן על פי שנים עדים. ונאמר להלן ועמדו שני האנשים אשר להם הריב מה בעלי הדין בעמידה אף עדים הבאים להעיד בעמידה:

פס'. כי יקום עד חמס באיש, אין חמס אלא גזלן. לענות בו סרה. מלמד שאינן חייבין עד שיוזמו מעצמן. כיצד מעיד אני באיש פלוני שהרג את הנפש באו שנים ואמרו והלא אותו נהרג היה עמנו באותו היום אינם זוממין אבל אמרו להם האיך אתם מעידין והלא אתם עמנו הייתם במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם שנאמר לענות בו סרה וגו' במסכת מכות:

פס'. ועמדו שני האנשים אשר להם הריב להביא אשה עם אשה איש עם אשה. ד״א נאמר כאן שני אנשים ונאמר בעדות על פי שני עדים מה כאן אנשים אף להלן אנשים מיכן שאין האשה כשרה להעיד. אשר להם הריב. יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. לפני ה'. אין עומדין לפני בשר ודם אלא לפני מי שאמר והיה העולם. לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם. זה שהיה קרוב ונתרחק דברי רבי יוסי הגלילי:

פס'. ודרשו השופטים היטב. מלמד שבודקים אותו בז' חקירות באיזה שבוע באיזה שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום. דכתיב ודרשת וחקרת ושאלת היטב. והוגד לך ושמעת ודרשת היטב ודרשו השופטים, הרי ז' חקירות לגזירה שוה אתיא ומנין שהעד עושה עצמו עד שקר ת״ל והנה עד שקר העד:

פס'. ועשיתם לו כאשר זמם.אם ממון ממון. ואם מכות מכות, אם עונשין עונשין. מיכן אמרו אין העדים זוממין נהרגים עד שיגמר הדין שהיו הצדוקין אומרים עד שיהרג הנידון שנאמר נפש (תחת נפש) [בנפש], רבי יוסי הגלילי אומר ועשיתם לו כאשר זמם מיכן שזוממי בת כהן דינם כדין בועלה:

פס'. והנשארים ישמעו וייראו. עושין בהם נקמה לפני רבים כדי שישמע הדבר להרחיק את העם מן העבירה:

פס'. ולא תחוס עינך. ולהלן הוא אומר (דברים כ״ה:י״ב) וקצותה את כפה לא תחוס עינך מה להלן ממון אף כאן ממון: