פס'. כי תצא למלחמה. (צד) במלחמת הרשות הכתוב מדבר כגון מלחמת שהיה עושה יואב בן צרויה דכתיב (תהילים ס׳:ב׳) וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א י״ח:י״ב) י״ח אלף מלמד ששתי מלחמות עשה באדום. על אויבך. כנגד אויבך. וראית סוס ורכב. בזמן שאתה עושה רצונו של הקב״ה כל הסוסים וכל הרכב שלהם אינם אלא כסוס אחד ורכב אחד. וכן הוא אומר בפרעה (שמות ט״ו:א׳) סוס ורכבו רמה בים. אע״פ שהם דומים בעיניך כעס רב לא תירא מהם. כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים מי שהעלך ממצרים הוא יהיה עמך בעת צרה. וכן הוא אומר (תהלים פא) אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו מלמד שארץ מצרים עמוקה וארץ ישראל גבוהה:

פס'. והיה כקרבכם אל המלחמה לא יום שלוחמין בו אלא יום שמגיעין לספר שכיון שיוצאין מגבול לארץ ישראל ובאין קרוב לגבול אומות העולם. היה כהן מתנה עמהם כל התנאין הללו שנאמר ונגש הכהן ודבר אל העם זה כהן משוח מלחמה כמו שהיה פינחס משוח מלחמה במלחמת מדין:

פס'. ואמר אליהם שמע ישראל. מאי שמע ישראל אמר' רבי יונתן משום ר' שמעון בן יוחאי אמר להם אפילו אין עמכם מצוה אלא קריאת שמע שאתם קורין בשחרית וערבית אין אתם נמסרין בידם. אתם קרבים. זה יום קריבת המלחמה. למלחמה על אויביכם. דעו על אויביכם אתם נלחמים ולא על אחיכם שאם תפלו בידם מרחמין עליכם כמו שנאמר להלן (דה''ב כח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה. על אויביכם. אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין. אל ירך לבבכם. תנן התם במסכת סוטה משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם אינו מדבר אלא בלשון הקדש שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם. וכתיב (שמות י״ט:י״ט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול. מה דיבור נאמר להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. ונגש הכהן. יכול כל כהן שירצה. ת״ל ודברו השוטרים מטה שוטרים בממונים אף כהן בממונה. אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. אל ירך לבבכם. מפני צהלת הסוסים וציחצוח החרבות. אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת גלגסים. ואל תחפזו. מפני קול הקרנות. ואל תערצו מפני קול הצוחה. כנגד מה שאומות העולם עושין היה אומר להם כהן משוח מלחמה. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם. הם באים בניצוח בשר ודם ואתם באים בניצוחו של הקב״ה. פלשתים באים בניצוחו של גלית ומה היה סופו נפל בחרב והם נפלו עמו אבל אין אתם כן אלא כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם זה מחנה הארון שהיה מהלך בתוך מחנה ישראל וכן הוא אומר (דברים כ״ג:ט״ו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו':

פס'. ודברו השוטרים. כיון שמתחיל (השוטר) לדבר (כהן) משמיע להם הדברים הללו לאמו השיבוני על דברי:

פס'. מי האיש אשר בנה. אחד הבונה בית הבקר ובית העצים ובית האוצר. אחד הבונה ואחר הלוקח אחד היורש ואחד הניתן לו במתנה. ולא חנכו פרט לגזלן. פן ימות במלחמה. אם אינו שומע לדברי כהן סוף שהוא מת במלחמה. ואיש אחר יחנכנו. מן המשפחה:

פס'. ומי האיש אשר נטע כרם. אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמש אילני מאכל אפילו מחמשת המינין. אחד הנוטע אחד המבריך אחד המרכיב אחד הלוקח אחד היורש אחד הניתן לו במתנה. ולא הללו. פרט למרכיב שאינו טעון חילול שנאמר (ויקרא י״ט:כ״ג) ונטעתם כל עץ מאכל פרט למרכיב ולמבריך. פי' קדש הלולים. אחליה לקדושתיה והדר אכליה מפורש במס' ברכות. פן ימות במלחמה. אם אינו שומע לכהן סופו שהוא מת במלחמה:

פס'. ומי האיש אשר ארש אשה. אחד המארש בתולה אחד המארש אלמנה ואפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו. ולא לקחה. אשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו משנישאת. ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. כל אלו חוזרין מערכי המלחמה ומספקין מים ומזון לאחיהם שבמלחמה ומתקנין את הדרכים. ואלו שאינם זזים ממקומן. בנה בית וחינכו. נטע כרם וחיללו. הנושא את ארוסתו. וכן הוא אומר (דברים כ״ד:ה׳) נקי יהיה לביתו שנה וגו'. מזה אתה למד למחנך בית ולמחלל כרם ולנושא ארוסתו ששלשתן בדין אחד הן. אינן מספקין מים ומזון ואינם מתקנים את הדרכים:

פס'. ויספו השוטרים לדבר אל העם. ר' עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה שכיון שרואה חרב שלופה מים שותתין לו על ברכיו. רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שיהא מתירא מן העבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן. וכן הוא אומר (ישעיהו ל״ג:י״ד) פחדו בציון חטאים וגו'. וכן אמרו רבותינו ז״ל שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. פירוש שח בין תפלה לתפלה שדיבר בין ברכה של תפלה של יד לברכה של תפלה שמניחין בראש. הואיל וצריך לחזור ולברך על התפלה של ראש גורם ברכה שאינה צריכה ואסור משום (שמות כ) לא תשא את שם ה' וחוזר לו מפני שהוא ירא ורך הלבב מחמת העבירה שעשה וכן הוא אומר (דברים כ״ג:י׳) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע:

פס'. והיה ככלות השוטרים. כיון שגומרין דבריהם מיד מעמידין זקפין לפניהם ואחרים מאחריהם וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידו לנתח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה. שנאמר (שמואל א ד׳:י״ז) נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה היתה בעם בד״א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה וכן הוא אומר (מ״א טו) והמלך אסא השמיע את יהודה אין נקי. מאי אין נקי אפילו חתן שנאמר בו נקי יהיה לביתו שנה אפי' הוא בא:

פס'. כי תקרב אל עיר להלחם עליה. במלחמת הרשות הכתוב מדבר. להלחם עליה. לא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים. וקראת אליה לשלום. כמה גדול השלום שאפילו לשונאיהם הקדים להם שלום. מיכן אמרו חכמים מקדימין שלום לעובד כוכבים בשוק מפני דרכי שלום:

פס'. והיה אם שלום תענך ופתחה. תענך כולה ולא מקצתה. ופתחה לך וגו'. אלו כנענים שבתוכה שאם יקבלו עליהם שעבוד ומסים מחיים אותם:

פס'. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה. אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה מיתת תחלואים:

פס'. ונתנה ה' אלהיך בידך. הכתוב מבשרך שאם לא תשלים עמך סוף הקב״ה נותנה בידך. והכית את כל זכורה לפי חרב:

פס'. רק הנשים והטף והבהמה. למדנו שאין למדין מן הכללות. שהרי אמר והכית את כל זכורה לפי חרב וחזר ואמר רק הנשים והטף והבהמה. ואם תאמר הטף אלו נקבות קטנות כשהוא אומר הנשים ידענו שהקטנות בכלל גדולות שהרי במדין לא הוכשרו להחיות גדולות והוכשרו קטנות כאן שהגדולות הוכשרו כל שכן קטנות אלא מהו והטף טף של זכרים קטנים. וכל אשר בעיר וגו':

פס'. כן תעשה לכל הערים. לא יהא דינם כדין שבעה עממים:

פס'. רק מערי העמים האלה. לא תחיה כל נשמה:

פס'. כי החרם תחרימם יכול יהא ביזתן אסורה ת״ל (דברים י) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. החתי והאמרי והכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך ה' וגו' לרבות הגרגשי:

פס'. למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם. מלמד שאם עושין תשובה אין נהרגין כגון בני גבעון שהחיה יהושע. וחטאתם לה' אלהיכם. מלמד שאם לא עשית כל האמור בענין נקראין אתם חוטאין:

פס'. כי תצור אל עיר במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ימים רבים, ימים שנים רבים שלשה. מיכן אמרו אין צרין על עיירות של כנענים פחות משלשה ימים קודם לשבת. להלחם עליה לתפשה. ולא לבזות אותה, לא תשחית את עצה. כי ממנו תאכל. מצות עשה. ואותו לא תכרות מצות לא תעשה. כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור. מלמד שחיים של אדם אינן אלא מן האילן. א״ר ישמעאל ומה אם על האילן חס הכתוב על פירות האילן על אחת כמה וכמה. לבוא מפניך במצור. הא אם מעכבך לבוא מפניך קצצהו. ד״א כי האדם עץ השדה בתמה כלומר כי לא האדם עץ השדה:

פס'. רק עץ אשר תדע. זה אילן סרק. אותו תשחית וגו' ובנית מצור. אלו כרקומין ומיני בליצטראות. על העיר וגו' עד רדתה. ואפילו בשבת: