פס'. לא תראה את שור אחיך. ולהלן הוא אומר (שמות כג) כי תפגע הרי מצות עשה ומצות לא תעשה. או את שיו נדחים. מיכן אמרו אי זו היא אבדה מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבדה. חמור וכליו נופלין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה. שחייב להשיב שנא' נדחים. והתעלמת מהם. יש פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה אבידתו מרובה משל חבירו. השב תשיבם לאחיך. אפילו עד כמה פעמים החזירה למקום שראוה אחרים (לא יטפל) בה. נגנבה או שאבדה חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו:

פס'. ואם לא קרוב אחיך. לעשות רחוק כקרוב. ואספתו אל תוך ביתך. לרשותך ולא לרשות אחרים. והיה עמך עם דרוש אחיך. ומי לא ידע שעד שידרוש אחיך אותו שאין אתה נותנו לו אלא מהו עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך שלא רמאי הוא. והשבותו לו להביא אבידת עצמו שאם היה תועה בדרך שאתה חייב להוליכו אל עיר מושב:

פס'. וכן תעשה לחמורו. לימדך הכתוב שאם מצאת חמור אחיך שתהא עושה ואוכלת. וכן כל הבהמות עושות ואוכלות. שמלתו. להביא כל כסות. מצא כסותו של חבירו מנערה אחת לשלשים יום ושוטחה לצורכה שלא תתעפש אבל לא לכבודו שיכנסו אנשים בתוך ביתו ויראו את הכסות שטוח וכסבורים הם שהיא שלו. כלי כסף וכלי נחשת משתמש בהן לצרכן שלא יעלו חלודה אבל לא לשחקן. כלי עץ משתמש בהן כדי שלא ירקבו. אף השמלה היתה בכלל כל אלו. ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין. וכן תעשה לכל אבדת אחיך. לרבות. הכל מפורש בבבא מציעא. אשר תאבד ממנו ומצאתה. דבר שהוא אבוד ממנו ומצוי אצל כל אדם אתה חייב להחזיר יצא המציל מן הים ומן הנהר והמוציא בסרטיא ופלטיא שהרבים מצויין שם מקום שנאבד מכל אדם שאם מצאה פטור עליה. לא תוכל להתעלם. ליתן לא תעשה עליה לפני יאוש בעלים. לא תראה את חמור אחיך. ולהלן הוא אומר כי תראה ליתן עליו עשה ולא תעשה. או את שורו נופלים בדרך. מיכן אמרו מצאת ברפת אינו חייב בה. ברשות הרבים חייב בה. והתעלמת מהם. כלומר אין רשות לך שתתעלם מהם. רבנן אמרי פעמים שאתה מתעלם כגון כהן והיא בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו וכו'. הקם תקים עמו. העמידה ונפלה אפילו ה' פעמים חייב שנאמר הקם תקים עמו. הלך וישב לו אמר הואיל ועליך מצוה אם רצית להקם הקם פטור. שנאמר עמו. בזמן שהוא מתעסק עמו ולא בזמן שהלך וישב לו. אבל אם היה בעל החמור זקן או חולה עליו מצוה להקים שנאמר הקם תקים עמו:

פס'. לא יהיה כלי גבר על אשה. שלא תלבש אשה לבוש זכר ותלך לבין האנשים ושלא תלבש כלי זיין ותצא למלחמה. ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקשט בתכשיטי נשים וילך בין הנשים. רבותינו ז״ל אמרו כלל תיקון אשה אסור לאיש. ושל איש על האשה. כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה:

פס'. כי יקרא קן צפור לפניך. פרט למזומן. כגון תרנגולין אווזים ויונים הגדילים בבית. קן צפור. מכל מקום בין מרובין, בין מועטים. לפניך. לרבות אווזים ותרנגולים שקננו בפרדס. בדרך. רשות הרבים. בכל עץ. להביא על האילנות. או על הארץ. כמשמעו. אפרוחים או ביצים. מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא ולא מוזרות. ומה הביצים צריכים לאמן אף אפרוחים הצריכים לאמן. יצאו אפרוחים שאינן צריכין לאמן. והאם רובצת על האפרוחים. פרט למעופפת. יכול אע״פ שכנפיה נוגעות בקן ת״ל והאם רובצת. ד״א שיהיה עוף טהור רובץ על ביצים טהורים. שיהו כולם מין אחד. לא תקח האם על הבנים אפילו לטהר בה את המצורע:

פס'. שלח תשלח. אפי' פעמים רבות, פרט לקורא זכר. הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה. למען ייטב לך והארכת ימים. לעולם שכולו טוב ולעולם שכולו ארוך. ומה הקלות כך מצות חמורות שבתורה על אחת כמה וכמה:

פס'. כי תבנה בית חדש. אין לי אלא בנה. לקח ירש וניתן לו במתנה מניין ת״ל ולא תשים דמים בביתך. להביא כל שיש בהן שימת דמים כגון בורות שיחין ומערות. ומה ת״ל גג. דבר הכתוב בהווה. ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך. הרי כאן עשה ולא תעשה. כי יפל הנפל. ראוי היה ליפול אלא מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה ע״י חייב. ממנו. ולא לתוכו. כגון שהיתה רשות הרבים גבוהה מגגו עשרה טפחים ונפל לתוך גגו פטור:

פס'. לא תזרע כרמך כלאים ולהלן הוא אומר (ויקרא י״ט:י״ט) שדך לא תזרע כלאים מלמד שכל המקיים כלאים עובר בלא תעשה שני לאוין. פן תקדש המלאה. מלמד שאסור בהנאה. המלאה הזרע. מאימתי משתשריש וענבים משיעשו כפול לבן. ד''א פן תקדש המלאה פן תוקד אש. אשר תזרע. להביא את הזורע והרוח מסייעתו. ותבואת הכרם להביא כרם שאינו עושה פירות:

פס'. לא תחרש בשור ובחמור יחדו. זה עם זה. ד״א להביא בדין (החורש) והמנהיג והיושב בקרון:

פס'. לא תלבש שעטנז. דבר שהוא שוע טווי נוז פרט לגזי צמר ולאציצי פשתן. לא תלבש. ולהלן הוא אומר (ויקרא י״ט:י״ט) לא יעלה עליך. מה לבישה שיש לו לגוף הנאה אף להלן כן. יצא המפשיל קופתו לאחוריו. יחדיו. פרט ללובש חלוק של פשתן על גבי בגד צמר:

פס'. גדילים תעשה לך. זה הלבן. מנין להביא את התכלת ת״ל (במדבר ט״ו:ל״ח) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. תעשה. ולא מן העשוי. שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה שלא יעשה מן הסיסין ומן הנימין ומן הגדרין כדמפורש בפרשת ועשו להם ציצית. על ארבע ולא על ה'. כסותך פרט לכל כסות שאינו מרובע. אשר תכסה בה. פרט למעפורת שאינה מכסה ראשו ורובו:

פס'. כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. רבי יהודה אומר אם בא אליה לוקה משום (ובא אליה). ויסרו אותו. בוא וראה אם עבר אדם על (ויקרא י״ט:י״ח) ואהבת לרעך כמוך. סופו לעבור על לא תקום ולא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך:

פס'. ושם לה עלילות דברים. יכול אפילו אמר לה (הקדיחה תבשילו) ולא הקדיחה. נאמר כאן עלילות דברים ולמטה נאמר עלילות דברים. מה להלן טענת בתולים. אף כאן טענת בתולים. והוציא עליה שם רע. להביא ביאה אחרת. ואמר את האשה הזאת לקחתי. בעמידתה הדברים נאמרין שנאמר הזאת. ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. הרי עדים שזינתה בית אביה:

פס'. ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה אע״פ שאין לה אב או אם. ולמה נאמר אבי הנערה ואמה. הן שגידלו גידולין יבואו עם גידוליהן. והוציאו את בתולי הנערה. אל זקני העיר השערה. לבית דין:

פס'. ואמר אבי הנערה אל הזקנים. מיכן שאין רשות באשה לדבר במקום האיש. את בתי נתתי לאיש הזה מלמד שהרשות ביד האב (לגרש) את בתו קטנה. לאיש. אסרה שאין אנו יודעין למי. הזה. התירה שזה הוא בעלה. מיכן אמרו הפה שאסר הוא הפה שהתיר. לאשה וישנאה:

פס'. והנה הוא שם עלילות דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים וגו'. יבואו עדיו של זה ועדיו של זה ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר. השמלה. רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן והשמלה ממש:

פס'. ולקחו זקני העיר ההיא את האיש. ולא הקטן. ויסרו אותו. במכות:

פס'. וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה. ולא הבוגרת לכך נכתבין חסירין הנער. לאבי הנערה. ולא הגיורת. כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. לא על זו הוציא בלבד אלא על כל הבתולות שבישראל הוציא. ולו תהיה לאשה. בראויה לו לקיימה. פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. זה חומר במוציא שם רע כשם שהאונס אסור לשלחה כך מוציא שם רע. נאמר כאן לא יוכל לשלחה. ונאמר באונס לא יוכל לשלחה כל ימיו:

פס'. ואם אמת היה הדבר הזה. שלא נמצאו עדים להזים עדיו של זה (שנאמר) לא נמצאו בתולים לנערה:

פס'. והוציאו את הנערה. מכל מקום אע״פ שאין לה פתח בית אב אלא שמצוה בפתח בית אביה. וסקלוה כל אנשי עירה באבנים. במעמד כל אנשי עירה. באבנים. לא מתה באבן אחת ממיתין אותה באבנים מרובות. כי עשתה נבלה בישראל. ניולה כל בנות ישראל. לזנות בית אביה. נאמר כאן אביה ונאמר להלן (ויקרא כ״א:ט׳) את אביה היא מחללת. מה כאן זנות עם זיקת הבעל אף להלן זנות עם זיקת הבעל. ובערת הרע מישראל. ביעור עושה הרע מישראל:

פס'. כי ימצא איש. בעדים. שכב עם אשה. כל שכיבה. בעולת בעל. להביא בעולה בבית אביה ועדיין היא ארוסה. ומתו, סתם מיתה בחנק שכל מיתה האמורה סתם אינה אלא בחנק מיתה שאין בה רושם. נאמר מיתה בידי שמים דכתיב (בראשית לח) וימת גם אותו מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה סתם בידי אדם מיתה שאין בה רושם, גם. להביא את המעוברת. שניהם האיש השוכב עם האשה. אע״פ שהיא קטנה. והאשה. אע״פ שנבעלה לקטן. ובערת הרע מישראל. בער עושי הרע בישראל:

פס'. כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש. נערה ולא בוגרת. בתולה. ולא קטנה. ארוסה ולא נשואה. ומצאה איש בעיר ושכב עמה, מלמד שהפרצה קורא לגנב. ושכב עמה. כל שכיבה:

פס'. והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא. שער שנמצאו בו ולא שער שנידונו בו. וסקלתם אותם באבנים ומתו עד שימותו ואם מתו באבן אחת יצאו. את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר על פי התראה. ואת האיש על דבר. בהתראה. ובערת הרע מקרבך:

פס'. ואם בשדה ימצא האיש. להביא כל שבענין השדה. והחזיק בה האיש ומת האיש אשר שכב עמה לבדו:

פס'. ולנערה לא תעשה דבר. מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה. אין לנערה חטא מות. ולא מכות. כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. מלמד שכל עונשין שבתורה מצילין אותן בנפשן כשם שהרוצח ניתן להצילו בנפשו:

פס'. כי בשדה מצאה. אין לי אלא שדה עיר מנין תלמוד לומר צעקה הנערה המאורשה. ואין מושיע לה. בכל מקום. ומה ת״ל בשדה. דבר הכתוב בהווה. ואין מושיע לה הא יש לה מושיע. בכל דבר שאתה יכול להושיע אתה מושיע לה. צעקה הנערה. פרט לשאמרה הניחו לו שלא יהרגני דברי רבי יהודה:

פס'. כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה. בתולה פרט לבעולה פרט למוכת עץ. ותפשה. זה אונס פרט למפותה. ושכב עמה בעדים:

פס'. ונתן האיש. ולא הקטן. השוכב עמה. כל שכיבה. לאבי הנערה. ולא לאבי מתה. לאבי הנערה. שיהא קנס שלו. לאבי הנערה. ולא בוגרת. חמשים כסף. כסף צורי. ולו תהיה לאשה. מלמד ששותה בעציצו אפילו חיגרת אפילו סומה. זה חומר באונס מבמפתה. תחת אשר ענה. לרבות את היתומה. מיכן אמרו יתומה שנתאלמנה או שנתגרשה. ר' אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור. לא יוכל לשלחה כל ימיו. בעמוד והחזר לו: