פס'. לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. ר' יהודה אומר כנף שראה אביו לא יגלה הוא:

פס'. לא יבא פצוע דכא. כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן. וכרת שפכה. כל שנכרת הגיד. [א״ר] ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה אחת זה הוא סריס חמה. בקהל ה'. א״ר יהודה ארבע קהלות הן קהל כהנים קהל לוים קהל ישראלים קהל גרים. שחמשה פעמים כתיב כאן בקהל ה' חד לגופיה ואידך לדרשה. וחכמים אומרים שלשה:

פס'. לא יבא ממזר. בין איש בין אשה, איזהו ממזר כל שאר בשר בלא יבא כגון העריות לפי שנאמר לא יקח איש את אביו וסמיך ליה לא יבא פצוע דכא לא יבא ממזר. מיכן שאין ממזר אלא מן העריות דומיא דאשת אביו. מן השניות ומן חייבי לאוין אין ממזר שיהא אסור לבוא וכו'. מפורש במסכת יבמות ובמסכת קידושין בפרק עשרה יוחסין. גם דור עשירי. ולמטה הוא אומר גם דור עשירי מה להלן עד עולם אף כאן עד עולם, מאי ממזר. ממזר מן המשפחות הכשרות. והפותר של קראין שאמר לא יבא ממזר הוא פצוע דכא וכן פתר לא יבוא פצוע דכא ומהו פצוע דכא לא יבא ממזר. ועשה הפצוע דכא ממזר בידוע כי לא טוב פתר. ואינו אלא כצליל שעורים במחנה מדין שאם כן נאמר לא יבא עמוני ומואבי גם הוא, פצוע דכא ויהיו ג' איסורין איסור אחד:

פס'. לא יבא עמוני ומואבי. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית:

פס'. על דבר אשר לא קדמו אתכם. מי דרכן להקדים האנשים ולא הנשים. וכן אתה מוצא ביתרו (שמות ב׳:כ׳) ויאמר אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. לפיכך זכה להקרב בישראל. מיכן אמרו גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים. יתרו היה רחוק ונתקרב ועמון ומואב היו קרובים ונתרחקו וכו', בפרק כל ישראל יש להם חלק. גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם בגזירה שוה, מה כאן עד עולם אף ממזר עד עולם. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. מיכן אמרו אפילו המלך באכסניותו צריך עזרה שהרי ישראל היו אוכלין את המן ושותים מי הבאר ואעפ״כ כתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. בוא וראה כמה בין בני עשו לבני לוט כתוב בפרשת אלה הדברים (דברים ב׳:כ״ו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון. אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי וכתיב (שם) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר. ולא אבה סיחון וגו'. מלמד שבני עשו עשו להם שווקים ומכרו להם. אבל בני לוט לא די להם שלא נתנו להם בחנם וגם לא הקדימו להם בכסף כמו שעשו בני עשו אלא ששכר עליהם את בלעם בן בעור דכתיב על דבר. זו עצת בלעם. וכן הוא אומר (במדבר ל״א:ט״ז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. בדבר קל. בדרך. בשעת צרתכם. בצאתכם ממצרים. בשעת גאולתכם ועיניכם לעליונה. ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור. גנאי לו לבלעם:

פס'. ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם. לא רצה בקרבנותיו. ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. מלמד שהמקלל מתהפכת עליו הקללה כיון שהיא בחנם. חוץ מתלמידי חכמים שקללתם אפילו בחנם מגעת. כי אהבך ה' אלהיך. שלשה פעמים כתוב בפסוק ה' אלהיך כנגד שלש מקומות שעמד בלעם לקלל בהם את ישראל ולא הוצלח (במדבר כ״ג:כ״ח) ויעלהו במות בעל ויקחהו שדה צפים. ויקח בלק את בלעם ראש הפעור. והנה ברכת ברך זה שלש פעמים:

פס'. לא תדרוש שלומם וטובתם. לקבל מהם גרים. כל ימיך לעולם, ולעולמי עולמים:

פס'. לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. הנהג עמך מעשה אחוה ומכר לך לחם ומים. וכן אמרו חז״ל רחמנא (אמר) בטולך או בטולא דבר עשו:

פס'. לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. מלמד שמקבלין עליהם גרים. כי גר היית בארצו א״ר אלעזר בן עזריה מצרים לא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (בראשית מ״ז:ו׳) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי. ואפ״ה קבע להם הכתוב בשכר. המקבל את האכסנאי בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ״ו:

פס'. בנים אשר יולדו להם דור שלישי, א״ר שמעון מצרים השליכו את ישראל בתוך היאור ואדומיין הקדימו את ישראל בחרב ולא אסרן הכתוב אלא עד שלשה דורות. אבל עמונים ומואבים על שנשאו ונטלו עצה להחטיא את ישראל אסרן הכתוב איסור עולם מלמד שהמסית קשה לאדם מן ההורגו שההורגו מוציאו מן העוה״ז לבד והמסיתו להחטיאו מוציאו מן העוה״ז ומן העוה״ב. בנים אשר יולדו. אלו הבנות, דור שלישי יביא להם בקהל ה'. א״ר יהודה גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר אני גר מצרי נשוי גיורת מצרית אשיא לבני בת גיורת מצרית כדי שיהא בן בני כשר לבוא בקהל לקיים מה שנאמר דור שלישי וגו':

פס'. כי תצא מחנה על אויביך. כשתהא יוצא במחנה על אויביך. כנגד אויביך אתה נלחם. ונשמרת מכל דבר רע. אפילו לשון הרע. ת״ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם (אפילו דבר) ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. א״ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשים טובים. ומעשים טובים לידי זהירות. וזהירות לידי זריזות. זריזות לידי נקיות. נקיות לידי פרישות, פרישות לידי טהרה. טהרה לידי קדושה, קדושה לידי ענוה. ענוה לידי יראת חטא. יראת חטא לידי חסידות. חסידות לידי רוח הקדש. רוח הקדש לידי תחיית המתים. וענוה יותר מכלם שנא' (ישעיה סא) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים דברי ר' יהושע בן לוי:

פס'. כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. אחד היום ואחד הלילה אלא שהלילה מרגילו לכך. ודבר הכתוב בהווה. ויצא אל מחוץ למחנה לא יבוא אל תוך המחנה. זו מצות עשה ולא תעשה. רבי ישמעאל אומר ויצא אל מחוץ למחנה. זה מחנה לויה. לא יבא אל תוך המחנה. זה מחנה שכינה:

פס'. והיה לפנות ערב ירחץ במים. מלמד שטבילה מבעוד יום. וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה. ביאת שמשו מעכבתו מליכנס אל המחנה:

פס'. ויד תהיה לך. אין יד אלא מקום וכה״א (שמואל א ט״ו:י״ב) והנה מציב לו יד ואומר (במדבר ב׳:ב׳) איש על ידו לדגליהם. מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ. בבית הכסא ולא בעמידה מלמד שאין נפנין מעומד. ואין נפנין למזרח ומערב. אלא לצפון ודרום ואין מקנח בימין אלא בשמאל מפני שהימין קרובה לפה ובה מראה טעמי תורה:

פס'. ויתד תהיה לך על אזנך. על מקום זיינך זה צד שמאל שהחרב תלויה בו. והיה בשבתך חוץ. בישיבה ולא בעמידה. וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך. רבי ישמעאל אומר מיכן שלא יהא אדם הופך פניו כלפי דרום ויהיו עגבותיו במערב מפני שהשכינה במערב. לכך נאמר ושבת שהיא עומד וחוזר ומכסה:

פס'. כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך. זה הארון. והיה מחנך קדוש. מיכן אמרו לא יקרא אדם שמע בצד משרה של כובסין ולא יכנס לבית הבורסקי ולא יכנוס למרחץ וספרים ותפלין בידו. והיה מחנך קדוש. קדשהו. מיכן אמרו לא יכנס להר הבית במקלו ובאפנדתו ובמנעלו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנה קפנדריא ורקיקה מק״ו. ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. מלמד שהעריות מסלקות את השכינה:

פס'. לא תסגיר עבד אל אדוניו. מיכן אמרו חכמים המוכר עבדו לכנענים או לחו״ל יצא לחרות. אשר ינצל אליך מעם אדניו. לרבות גר תושב:

פס'. עמך ישב בקרבך. לא בספר. במקום אשר יבחר. במקום שפרנסתו יוצאה. (כאחת) שעריך. ולא שיהא גולה מעיר לעיר. בטוב לו. מנוה הרע לנוה היפה. בטוב לו לא תוננו. זו אונאת דברים שלא תאמר אי עני גולה מטולטל. אתמול היית עובד ע״ז ועכשיו אתה מייחס עצמך בייחוס המשפחות:

פס'. לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש בבני ישראל. אתה מוזהר עליו ואי אתה מוזהר על האומות שלא תעשה כאומות. ובדברי קבלה הוא אומר (מ״א יד) וגם קדש היה בארץ עשו (כתועבות) [ככל התועבות] הגוים. והמתרגם אמר לא תהיה קדשה. לא תהא איתתא מבנות ישראל לגבר עבד:

פס'. לא תביא אתנן זונה. בין זונה בין שאר העריות דכתיב אתנן מכל מקום איזהו אתנן האומר לזונה הא לך זה בשכרך. אפילו מאה כלן אסורין. האומר לחבירו הא לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי הרי זה אתנן. ומחיר כלב איזה הוא מחיר כלב האומר לחבירו הא לך טלה זה תחת כלב זה יכול אפי' העבירו ברגלו בעזרה יהא חייב נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה. מה תועבה האמורה להלן לשום זבח שנא' (דברים י') לא תזבח לה' אלהיך שור ושה. אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה' אלהיך וגו', אף תועבה האמור כאן בשום זבח שנאמר בית ה' אלהיך. פרט לפרת חטאת שאינה באה לבית דברי ר' אליעזר. לכל נדר. להביא את העוף. כי תועבת ה' אלהיך הוא. זה הזובח. גם שניהם להביא שנוייהם. מחיר זונה ואתנן כלב שניהם ולא ולדותיהם:

פס'. לא תשיך לאחיך נשך. זה הלוה וכך משמע לא תשיך לו את הממון שלך שתתן לו רבית שאם במלוה היה אומר לא תשוך לאחיך ומנין אזהרה למלוה דכתיב (ויקרא כ״ה:ל״ו) אל תקח מאתו נשך ותרבית. נשך כסף. לרבות כסף מעשר. נשך אכל. לרבות אכל בהמה. ומנין לרבות כל דבר ת״ל נשך כל דבר אשר ישך. ומנין שלא ילמדנו מקרא ותרגום בנשך ת״ל נשך כל דבר. רבי ישמעאל אומר מנין שלא יאמר לו צא ושאל בשלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני ת״ל נשך כל דבר אשר ישך:

פס'. ולאחיך לא תשיך. מצות לא תעשה. והלא כבר נאמר לא תשיך לאחיך נשך כסף. ומה ת״ל ולאחיך לא תשיך. אלא אמר רבן גמליאל להביא רבית מוקדמת ורבית מאוחרת. כיצד נתן עיניו ללוות הימנו והיה משלח לו דורון ואמר בשביל שילויני זו היא רבית מוקדמת. לוה ממנו והחזיר לו מעותיו והיה משלח לו ואומר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זה הוא רבית מאוחרת. למען יברכך ה' אלהיך וגו'. קבע לך הכתוב ברכה בשליחות יד. על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. בשכר שתבוא תירש. כי תדור נדר לה' אלהיך. ומנין להביא הנדבה נאמר כאן נדר ונאמר להלן (ויקרא ז׳:ט״ז) ואם נדר או נדבה זבח קרבנו מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו. לה' אלהיך. אלו הערכים והחרמים וההקדשות שבכלם נאמר בהם לה'. ערכים דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ח) בערכך נפשות לה'. חרמים דכתיב (שם) כל חרם קדש קדשים הוא לה'. הקדשות דכתיב (שם) ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה'. לא תאחר לשלמו. הוא ולא חילופו. שאין עובר בבל תאחר אלא על (הראשון). כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך. אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים. שנאמר (שם י) ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה. והוקשו כולן לחטאת. דכתיב (שם ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. ה' אלהיך. אלו צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח שבכלם נאמר לה' דכתיב בצדקות (תהילים י״א:ז׳) כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. מעשרות דכתיב (ויקרא כ״ז:ל׳) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה'. מעמך. זה לקט שכחה ופאה שהם ברשותך ואין מכיר בהם אדם אלא הוא. והיה בך חטא. ולא בקרבנך חטא. שהקרבן אינו נפסל אע״פ שנתאחר קרבנו. ד״א והיה בך חטא. מנין חטא י״ח כלומר כל המאחר נדרו אין תפלתו שהיא י״ח מתקבלת ונפרע הקב״ה ממנו. שיש בשזרה שלו י״ח חוליות לפי שמאחר את נדרו:

פס'. וכי תחדל לנדור לא יחיה בך חטא. רבי מאיר אומר (קהלת ה׳:ד׳) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר. שהיה ר' מאיר דורש בקהלת המקרא הזה בזה הענין את אשר תדור שלם. כל שכן משתדור ולא תשלם. והיה לוקח טוב מראש פסוק זה ודורשו בסוף פסוק של מעלה ממנו והלכה כרבי יהודה שהרי אמרה התורה כי תדור נדר לה' אלהיך מלמד שמצוה לנדר ולשלם. וכן מצאנו בחסידים הראשונים שנודרין ומשלמין. וכן דוד אמר (תהלים קשז) נדרי לה' אשלם. וכן יונה אמר (יונה ב׳:י׳) אשר נדרתי אשלמה. ולא עוד אלא בתהלים אומר (תהלים עו) נדרו ושלמו לה' אלהיכם:

פס'. מוצא שפתיך. זו מצות עשה. תשמור. זו מצות לא תעשה. שכל מקום שנאמר השמר פן ואל הוא לא תעשה כדר' אבין אמר ר' אלעאי. ועשית. אזהרה לבית דין שיעשוך. כאשר נדרת. זו נדר. לה' אלהיך. אלו הקדישות ערכים וחרמים וכו' כדלעיל. נדבה. כמשמעה. אשר דברת. זה הקדש בדק הבית וכן הוא אומר (נחמיה ח׳:ד׳) ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר. בפיך. זו צדקה וכה״א (ישעיהו מ״ה:כ״ג) יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב וגו'. אמר רבא צדקה מיחייב עלה לאלתר. מאי טעמא דהא קיימי עניים:

פס'. כי תבא בכרם רעך. זה השכיר. ואכלת ענבים. לא מוצץ. כגון ששבע מהן והוא ממצמץ היין לבדו וזורק את הענבים. ענבים, ולא תאנים. מיכן אמרו היה עושה בתאנים לא יאכל ענבים. בענבים לא יאכל תאנים. רבי אלעזר חסמא אומר מנין שלא יאכל השכיר יותר על שכרו ת״ל כנפשך. מה נפשך אין אתה חפץ באיבוד ממונך אף אתה לא תשחת ממון חבירך. וחכמים אומרים שבעך מלמד שאוכל הפועל יותר על שכרו. ואל כליך לא תתן. בשעה שאתה נותן לתוך כליו של בעל הבית אתה אוכל ולא כשהם בוסר. בשעה שנגמר הפרי הוא אוכל ולא קודם לכאן. מפורש בבבא מציעא:

פס'. כי תבא. בפועל הכתוב מדבר. בקמת רעך. ולא של גבוה. רעך פרט לקמת אחרים. וקטפת מלילות בידך. שלא תהא קוצר במגל. וחרמש לא תניף על קמת רעך. בשעה שאתה מניף חרמש אתה אוכל ולא קודם (לכאן):