פס'. כי יקח איש אשה. מלמד שהאשה מתקדשת בכסף דכתיב כי יקח איש אשת. ולקיחה זו קנייה. כענין (ירמיהו ל״ב:מ״ד) (קלא) לך את שדי אשר בענתות. וכתיב התם שדות בכסף יקנו. ובעלה. מלמד שנקנית בביאה. ובשטר מנא לן כדאמרי' במסכת קדושין ומה כסף שאינו מוציא מכניס. שטר שמוציא אינו דין שמכניס. וכן הוא אומר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. הקיש הוויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הוויה בשטר וכו' במסכת קידושין. והיה אם לא תמצא חן בעיניו. יכול על חנם ת״ל כי מצא בה ערות דבר. מחלוקת בית הלל ובית שמאי במסכת גיטין. בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא״כ מצא בה ערות דבר. ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו. ת״ל דבר. ומה ת״ל ערות דבר. שלא תאמר הואיל ומשום ערות דבר נתגרשה לא תהא מותרת לינשא מק״ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן. כי מצא בה ערות דבר. והיתה לאיש אחר. הכתוב קראו אחר שאינו בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו. וכתב לה. לשמה. מיכן אמרו כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול. ספר. מלמד שצריך שרטוט כספר. כריתות. ספר כורתה מבעלה ואין דבר אחר כורתה. ספר כריתות. שיהא כריתות. כיצד האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם ושלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות. עד שלשים יום הרי זה כריתות. המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מאיש פלוני אינה מגורשת. ואע״פ שרבי אליעזר היה מתיר אין הלכה כדבריו. ונתן בידה. ברשותה בחצירה בקלתה. בכל מקום שהוא רשותה מגורשת. וכן אם הגיע הגט ביד שלוחה הרי זו בידה קרינא ביה ששלוחו של אדם כמותו. ושלחה מביתו. (כיון שנתן לה גיטה ושלחה מביתו וכו'). מפרש בפרק הזורק גט לאשתו בגטין. המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. והלכה כרבי אליעזר בגיטין דאמר אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך. ועדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה. והלכתא אין מונין לגט אלא משעת (כתיבה) ובענין שתשהה אחר שנכתב גיטה שלשה חדשים. המביא גט וחלה. משלחו ביד אחר. והשולח גט לאשתו עד שלא הגיע לידה יכול לבטלו משהגיע לידה אינו יכול לבטלו. ואין ביטול הגט (אלא) בפני שנים שהלכה כרב נחמן. ואם ביטל הגט ולא נתייחד עמה חוזר ומגרש בו. ואע״פ שאמרו כתובת אשה בזיבורית אם כתב לה עידית גביא עידית והני מילי איניש דיליה אבל מית אע״ג דכתב עידית גביא זיבורית. ויתומים שאמרו חכמים בין קטנים בין גדולים בין לשבועה בין לזיבורית. ובין איש לאשה הויין שליח לקבלה או להולכה. והלכתא כרב דאמר אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה. ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו במעלי שבתא ולא הספיק ליתנו לה למחר תקף ליה עלמא אתא לקמיה דרבא אמר להו ליקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותחזיק ביה. דתנן נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. וגט שלא בא ליד אשה עד שמת בעלה אינו גט והמשלח גטו ממקום רחוק נותן אותו לה בחזקת שהוא קיים. וצריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. נכתב ביום ונחתם בלילה פסול. והלכה גט מעושה בישראל כשר ובגוים היו חובטין אותו ואומר לו עשה מה שישראל אומר לך כשר והני מילי כדין ושלא כדין אפילו ריח הגט אין בו. היה הבית של שניהם היא נדחית מפניו שנאמר ויצאה מביתו. ולא תנשא בשכונתו: פירוש מחלוקת דבית שמאי ובית הלל. ושאמר רבי עקיבא אפילו מצא אחרת נאה ממנה לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני. דאמר רבי אלעזר כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר (מלאכי ב׳:י״ג) וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה'. וכתיב (שם) על כי ה' העיד בינך ובין (אשתך) [אשת נעוריך) וגו'. ולא לכתוב גיטא והדר ליחתוך מגילתא משום דכתיב וכתב ונתן. שיעור מגלת הגט זרת וגודל. והכותב אל יערב אות באות. ואל ימחוק בו אות ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה. ובשתים שורות יכתוב הזמן ושם האיש ושם האשה ושם המדינה. ועיקר הגט יכתוב בשורות אחרות הכל שנים עשר שורות. קוצב מגלה באורך זרת וגודל ורוחב כחצי זה השיעור. וחורט שנים עשר שורות. בשתים הראשונות כותב הזמן ושם האיש ושם עירו ושם אשתו בכך בשבת בכך לירח פלוני בכך לבריית עולם במנינא וכו'. בשטרות מצוי. וחותמין שני עדים בשתי שורות זה לפני זה:

פס'. ויצאה מביתו. מלמד שהאשה נדחת מפני האיש כדכתוב לעיל. והלכה והיתה לאיש אחר. שלא תנשא בשכונתו. אחר. הכתוב קראו אחר שאינו בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניסה:

פס'. ושנאה האיש האחרון. הכתוב מבשרו שעתיד לשנאתה שזוכר מעשיה הראשונים. וכתב לה ספר כריתות. ושלחה מביתו. כדינו של ראשון. או כי ימות האיש האחרון. מבשרו הכתוב שהיא עתידה לקברו:

פס'. לא יוכל בעלה הראשון. מיכן לאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת ואחר כך בא בעלה שתצא מזה ומזה. לשוב לקחתה. אחרי אשר הוטמאה משנטמאת אסורה לחזור לו (קמ) הא לא נישאת חוזרת לו. כי תועבה היא לפני ה'. היא תועבה. ואין הולד תועבה. ולא תחטיא את הארץ. להזהיר בית דין על כך:

פס'. כי יקח איש אשה חדשה. אחד בתולה אחד אלמנה ושומרת יבם. חדשה. פרט למחזיר גרושתו שאינה חדשה לו. לא יצא בצבא. זה צבא המלחמה. ולא יעבור עליו לכל דבר. שאינו מספק מים ומזון לאחיו שבמלחמה כאותן שחוזרין מערכי המלחמה. נקי יהיה לביתו שנה אחת. להביא כונס יבמתו. ושמח את אשתו אשר לקח:

פס'. לא יחבול רחים ורכב. שכשם שאלו שני כלים ומשמשין מלאכה אחת. רחים התחתון. ורכב זה העליון. וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. כך כל שני כלים שעושין מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. רחים ורכב. לרבות כל דבר שעושין בהן חיי נפש. א״כ למה נאמר רחים ורכב שכשם שאלו שני כלים וכו' שאמרנו. כי נפש הוא חובל. להגיד מה גרם:

פס'. כי ימצא. בעדים. איש. פרט לקטן. גונב נפש. בין איש בין אשה בין קטן בין גדול. מאחיו. ולא מאחרים, מבני ישראל להביא הגונב את בנו. והתעמר בו ומכרו. מלמד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. והתעמר בו. וישתמש בו. כדגרסינן בפרק אלו הן הנחנקין. והגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר ומכרו. ואמרינן בגמרא ותנא קמא לא בעי עימור. אמר רב אחא בריה דרב איקא עימור פחות משוה פרוטה איכא בינייהו. בעי רבי ירמיה גנבו ומכרו ישן מהו בעי רב אשי מכר אשה לעוברה מהו ותיפוק ליה משום דלית עימור כלל. לא צריכא ישן דזגא עילויה אישה דאוקמה באפי זיקא. ומת האיש ההוא. בחנק ההוא ולא הגונב את העבד (ולא מכרו) עדיין:

פס'. השמר בנגע, השמר בלא תעשה. בנגע זה שער לבן. הצרעת זו מחיה. לשמור מאד. משנזקק לטומאה לאחר הפטור. ולעשות. להביא אחד נגעי אדם ואחד נגעי בגדים. נגעי בתים מנין תלמוד לומר ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים. בכ''ד מקומות נקראו הכהנים הלוים. כאשר צויתים תשמרו לעשות בין מתוך החלט בין מתוך הסגר:

פס'. זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. והלא דברים קל וחומר ומה אם מרים שלא דברה אלא שלא בפני משה ולא דברה אלא להנאתו של משה ולשבחו של הקב״ה ולבנינו של עולם כך נענשה. המדבר בגנותו של חבירו ברבים עאכ״ו. בדרך בצאתכם ממצרים. מלמד שתלה הכתוב במרים. ללמדך שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו מהלכים עד שמרים מקדמת לפניהם וכן הוא אומר (מיכה ו׳:ד׳) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים:

פס'. כי תשה ברעך משאת מאומה. להביא אחד מלוה ואחד שכר שכיר והקפת החנות ושכר חמור. לא תבא אל ביתו. יכול ימשכננו מבחוץ ת״ל לעבוט עבוטו:

פס'. בחוץ תעמוד והאיש. להביא שליח ב״ד. אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה. מיכן שבעל חוב גובה מזיבורית. מה דרכו של איש להוציא הפחות שבכלים:

פס'. ואם איש עני הוא. הוא הדין של עשיר. אלא שממהר הקב״ה ליפרע על ידי עני יותר מן העשיר. לא תשכב בעבוטו, לא תשכב ועבוטו עמך:

פס'. השב תשיב לו את העבוט. מלמד שממשכנו וחוזר ומחזיר לו. ועד כמה ממשכנו עד שלשים יום מיכן ואילך מוכרו בבית דין ומחזיר לו כלי של יום ביום וכלי של לילה בלילה. ושכב בשלמתו וברכך. הברכה לך בין בירך בין לא בירך. שנא' ולך תהיה צדקה. לפני ה' אלהיך. מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד:

פס'. לא תעשוק שכיר עני ואביון. כל הכובש שכר שכיר עובר בה' לאוין. משום לא תעשוק. לא תגזול. לא תלין. ביומו תתן שכרו. ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא. כל אדם עני ואביון בפעולתו. אלא שממהר הקב״ה ליפרע על ידי עני ואביון יותר משאר כל אדם. מאחיך. זה יהודי. או מגרך. זה גר צדק. אשר בארצך בשעריך, כל שכר שבארצך אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים:

פס'. ביומו תתן שכרו. שכיר יום גובה כל היום ושכיר לילה גובה כל הלילה. שנא' (ויקרא ל) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. כי עני הוא. ואליו הוא נושא את נפשו. שזה עלה בראש הנדבך וסיכן בעצמו לעשות לו מלאכתו. ואליו הוא נושא את נפשו. הכובש שכר שכיר כאלו הוא נוטל את נפשו. ולא יקרא עליך אל ה'. והיה בך חטא. בין קרא בין לא קרא:

פס'. לא יומתו אבות על בנים. מה בא ללמדנו והלא כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא שלא יומתו אבות בעדות בנים ולא בנים בעדות אבות. וכן שאר כל הקרובים אחיו ואחי אביו אחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו. חמיו וגיסו. הם ובניהם וחתניהם וחורגו לבדו וכו'. תאני ר' חיי' שמנה אבות הן שהן עשרים וארבעה. שטר שיש בו שני עדים כשרין ויש עמהן קרובים כשר:

פס'. לא תטה משפט גר יתום. כל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין משום (דברים ט״ז:י״ט) לא תטה משפט. ומשום לא תטה משפט גר יתום. ואם היה הגר יתום. עובר עד שלשה לאוין שנאמר משפט גר יתום. ולא תחבל בגד אלמנה. בין ענייה בין עשירה:

פס'. וזכרת כי עבד היית במצרים. שאם אין אתה שומר מצותי סופך לחזור לעבדות. ויפדך ה' אלהיך משם. על מנת לקיים המצות. על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר. שתהא חביבה עליך מצוה קלה כחמורה:

פס'. כי תקצור קצירך בשדך. פרט לשקצרוהו ליסטים קרסמוה נמלים ושיברתה הרוח. קצירך. ולא קציר כנענים. קצירך. ולא של הקדש. בשדך, פרט למעמר שדה אחרת. ושכחת עומר. ולא הגדיש. בשדה. פרט לטמון. לא תשוב לקחתו. כמה יהא בו. שיערו חכמים עד עומר עושה סאתים. מיכן אמרו לא תשוב לקחתו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינה שכחה. לגר ליתום ולאלמנה יהיה. מיכן יהיה ספק לקט לקט. וספק שכחה שכחה. אמר רבי אלעזר בן עזריה המאבד סלע ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה שנאמר ושכחת עומר בשדה [וגו'] לגר ליתום ולאלמנה יהיה. ומה מי שלא נתכוין לזכות זכה המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה:

פס'. כי תחבט זיתך. הראשונים היו חובטין זיתיהם והיו נותנין בהם בעין יפה. לא תפאר אחריך, לא תפאר לעני בה. מיכן אמרו כל מסייע לאחד מן העניים או שמניח אחד ואחד אינו מניח הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר (משלי כב) (לא תשיג) [אל תסג] גבול עולם וגו':

פס'. כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. מיכן היה ר' אליעזר אומר כרם שכולו עוללות כולו של בעל הבית רבי עקיבא אומר לעניים. אי זה הוא עוללות כל שאין לה לא כנף ולא עוף. לגר ליתום ולאלמנה יהיה. זכו בהם עניים אין רשות לבעלי הבית בהם אפילו ליטלם וליתנם לעניים:

פס'. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה. זכור ועשה: