פס'. ויצו משה וזקני ישראל. אלו שבעים זקנים. מלמד שהמצות נאמרות על ידי משה ושבעים זקנים. את העם לאמר. להזהיר לדורות. שמור את כל המצוה. בין קלה בין חמורה. אשר אנכי מצוה אתכם היום. שיהו חביבין עליכם בכל יום ויום כיום מתן תורה:

פס'. והיה. לשון שמחה. ביום אשר תעברו את הירדן. זה עשרה בניסן. אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. מלמד שלא נתקדשה ארץ בני גד ובני ראובן עם ארץ תשעת המטות. והקמות לך אבנים גדולות. רבי יהודה אומר אבא חלפתא ואלעזר בן מתתיה וחנניה בן חכינאי עמדו על אותן האבנים ושיערום וכל אחת ואחת משאו ארבעים סאה:

פס'. ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת״ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקב״ה ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו. למען אשר תבא אל הארץ. אם אתה עושה כל מה שבענין אתה בא. כאשר דבר ה' אלהיך לך. והיכן דיבר (דברים ס) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה:

פס'. והיה בעברכם את הירדן תקימו. בוא וראה כמה נסים נעשו באותו היום. עברו ישראל את הירדן. ובאו להר גרזים ולהר עיבל יותר מששים מיל. ואין כל בריה יכולה לעמוד. וכל מי שהיה עומד בפניהם מיד נתרז שנאמר (שמות כ״ג:כ״ז) את אימתי אשלח לפניך (בפניהם) וגו'. ואח״כ הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את התורה בשבעים לשון שנאמר (דברים כו) באר היטב והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו ובירכו וקיללו וקפלו את האבנים והלכו ולנו במקומן שנאמר (יהושע ד׳:ג׳) והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה:

פס'. ובנית שם מזבח לה' אלהיך. זה שבנה יהושע. מזבח אבנים. אלו שהוציאוהו מן הירדן דכתיב (שם ה) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל. לא תניף עליהם ברזל. שנא' (שמות כ׳:כ״ב) ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית:

פס'. אבנים שלמות תבנה. הא כיצד מראה היה לשמיר בדיו והאבנים מתבקעות כתאנה זו שמתבקעת ואינה חסרה כלום:

פס'. וזבחת שלמים וגו'. וכתבת עליהן וגו':

פס'. וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל, מלמד שהפרשה נאמרה במעמד כל ישראל. הסכת. הס ואח״כ כתת. מיכן אמרו לעולם ילמוד אדם תורתו ואחר כך יהגה. כענין שנאמר (תהילים א׳:ב׳) כי אם בתורת ה' חפצו. והדר (שם) ובתורת יהגה יומם ולילה. הסבת לשון האזנה. היום הזה נהיית לעם. שיהא אדם שמח לשמוע דברי תורה כאילו ביום שקיבלו אבותינו מהר סיני:

פס'. ושמעת בקול ה' אלהיך. מלמד שהשמיעה מביאה לידי עשייה:

פס'. ויצו משה את הלוים ביום ההוא. יום שכתבו התורה:

פס'. אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים. כנגד הר גרזים שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן. תנן התם ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו להר גרזים ולהר עיבל שבשומרון שבצד שכם שאצל אילוני מורה ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע. והכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מיכן ומיכן שנאמר (יהושע ח׳:ל״ג) וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים נושאי ארון ברית ה' כגר כאזרח חציו אל מול הר גרזים והחציו אל מול הר עיבל כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם ישראל בראשונה:

פס'. ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי. ראובן ממונה על הקללה תחלה ללמדך שמה שאמר הכתוב (בראשית ל״ה:כ״ב) וילך ראובן וישכב את בלהה לא היה שכיבה ממש. שהרי עתיד היה שבטו לעמוד ולומר ארור שוכב עם אשת אביו. אלא כמו שאמרו רבותינו ז״ל שבלבל מצעה. הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה. ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה. ולא שם בסתר. והיו אלו ואלו עונין אמן:

פס'. וענו הלוים. בלשון הקדש כתיב כאן קול רם וכתיב התם (שמות י״ט:י״ט) והאלהים יעננו בקול:

פס'. ארור האיש. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה אלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר אי אפשר לומר למטה לוי. שכבר נאמר למעלה. דבתיב אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים [וגו'] שמעון ולוי ויהודה. הא כיצד זקני כהונה ולוייה למטה והשאר למעלה. רבי יאשיהו אומר הראוי לשרות למטה והשאר למעלה. תנו רבנן ברוך בכלל ברוך בפרט. ארור בכלל ארור בפרט ללמוד וללמד לשמור ולעשות. שנאמר (דברים כ״ח:ס״ט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה. פירוש ברוך בכלל ברוך אשר יקים את כל דברי התורה הזאת לעשות. ברוך בפרט. אשר לא יעשה פסל ומסכה וישמור שלא יעשה פסל ומסכה, ללמד ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה וישמור שלא יעשה. וכן על כל מצוה ומצוה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ארור בכלל אשר לא יקים וגו'. אשר לא ילמוד להקים את כל דברי התורה הזאת ארור בפרט ארור האיש אשר ילמוד לעשות פסל ומסכה וכן כל מצוה ומצוה לכל אחד ואחד מישראל לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. דרש יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל הפרשה כולה אלו י״ב ארורי ארור לא נאמרה אלא בנואף ובנואפת. פירוש ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. וכי עובד ע״ז בארור סגי ליה אלא זה הבא על הערוה והוליד ממנה בן והולך אותו הבן לבין אומות העולם ועובד ע״ז. אמר הקב"ה ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו. מקלה אביו מתוך שאמו זינתה אינו יודע מי הוא אביו והוא מקלה אותו ואמו משלכת אותו והוא נקרא אסופי. ואינו מכיר לא אב ולא אם. ומפרש הוא ומקללם ואינו יודע שהם הוריו. מסיג גבול רעהו. היא אשת איש. משגה עור בדרך. שהנואף משגה את האשה להתעותה מן הדרך. מטה משפט גר יתום ואלמנה. שגורם לבניו להיות גרים ויתומים ולאשתו להיות אלמנה. שוכב עם אשת אביו. שמתוך שבא על הערוה אותו הבן הולך ובא על אשת אביו ואינו יודע שהיא אשת אביו. שוכב עם כל בהמה. שהזונה מעשיה מעשה הבהמה. שוכב עם אחותו. הנואף מוליד בן במקום אחד ובת במקום אחר והוא לוקחה בחזקת שאינה אחותו. שוכב עם חותנתו הלוקח אסופית שנאספת מן השוק ומתה, ונושא את חותנתו ואינו יודע שהיא חותנתו. מכה רעהו בסתר. זה הבא על אשת רעהו בסתר. לוקה שוחד. שנהנה מן העברה. אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. שאמרה לא תנאף. הרי לך כל הפרשה בנואף ונואפת. ואעפ״כ פשטן של פסוקים אבות העריות הן לכך נאמר בכלל ופרט. תנו רבנן ונתת את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. שידע הברכות קודמות לקללות. וכשם שהן עונין אמן על הברכה כך היו עונין על הקללה:

פס'. ארור מקלה אביו ואמו. ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק. וכרת ומלקות. (כרת) בידי שמים. ומלקות בידי אדם. כשאתה מעיין בפרשה אתה מוצא את כולם. אשר יעשה פסל ומסכה. עובד ע״ז דינו בסקילה. ושם בסתר. שעשה לה דברים בסתר. מקלה אביו ואמו. בחנק. משיג גבול רעהו. נקרא רשע. משגה עור. לוקה. מטה משפט גר יתום ואלמנה (בסקילה). וכן כל שוכב עם בהמה שוכב עם אחותו בכרת. שוכב עם חותנתו. בשריפה. דכתיב (ויקרא כ׳:י״ד) באש ישרפו אותו ואתהן. מכה רעהו. בסייף. לוקח שוחד. דינו בידי שמים לכך נאמרו אלו שהן אבות היסורין: