פס'. והיה אם שמוע תשמע. אם שמעת קימעא סופך שתשמע ברכה הרבה. לשמור לעשות. לא תהא למד תורה אלא על מנת לעשות. ונתנך ה' אלהיך עליון. אם שמרת ועשית סוף הקב״ה ליתנך עליון:

פס'. ובאו עליך כל הברכות האלה. קבל עליך. והברכות מאליהן באות. והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך. על מנת שתשמע. הברכות עליך באות:

פס'. ברוך אתה בעיר. שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת. וברוך אתה בשדה. שיהיו נכסיך קרובים לעיר. ברוך אתה בעיר. שלא יזיק עין הרע. וברוך אתה בשדה. שלא יזיקוך חית השדה כענין שנאמר (איוב ה׳:כ״ב) לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא. דבר אחר ברוך אתה בעיר. במעשה העיר. וברוך אתה בשדה. בעבודת השדה:

פס'. ברוך פרי בטנך. שלא יצא ממך רשע שלא יקללוך על ידי מעשיו. ופרי אדמתך. שיהו נזרעים ונצמחים ולא יהיה בהם זרע סרק. ופרי בהמתך. שלא יהו בהם טריפות ונבלות ומפילות נפלים. שגר אלפיך. מה שהפרות מבכירות. ועשתרות צאנך. אלו רובי הצאן כענין שנאמר (בראשית יד) עשתרות קרנים. שהם גדולים מקום שאין החמה זורחת שם כי לא תהא חמה זורחת בתוך עדריך מרוב הצאן. ד״א שמעשירות בעליהן:

פס'. ברוך טנאך. שלא יחסרו כליך מן המזון. ומשארתך. שתהא אוכל מעט ושבע. וכן הוא אומר (יואל ב׳:כ״ו) ואכלתם אכול ושבוע:

פס'. ברוך אתה בבואך. שתהא ביאתך לעולם רגל טוב כענין שנאמר בנח (בראשית ה׳:כ״ט) זה ינחמנו ממעשנו. וכן בשלמה כתיב (דה״א כ״ב) שלמה שמו שלום יהיה בימיו. וכן בברכת צדיקים כתיב (בראשית ל) ויברך ה' אותך לרגלי. ואומר (שם לט) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. בעיר. במצות שבעיר שאתה עושה בביתך. וברוך אתה בשדה. על המצות שבשדה לקט ושכחה ופיאה. ברוך טנאך. אלו הביכורים. משארתך. זו חלה. ברוך אתה בעיר. זו ירושלים. ברוך אתה בשדה. זו ציון שנאמר (ירמיהו כ״ו:י״ח) ציון שדה תחרש:

פס'. יתן ה' את אויבך. כענין שנאמר (שמואל א ז׳:י׳) ויתנגפו לפני (בני) ישראל. ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. על ריבוי המעשה ולא ז' ממש:

פס'. יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. יצו לאלתר. באסמיך. מיכן אמרו אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין לא במדוד ולא במנוי. באסמיך. כמו (משלי ג׳:י׳) וימלאו אסמיך שבע אלו אוצרות התבואה. ובכל משלח ידך. שתהא ברכה נשלחת בכל יגיע כפים. וברכך בארץ. שתהא זורע קמעא. והארץ מתברכת ומוציאה הרבה. יקימך ה'. יעמידך על קיומך, לעם קדוש. מה הוא קדוש אף אתה קדוש:

פס'. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. מי שהוא עבד לשר משרי המלך אינו בחשיבות כמו מי שהוא עבדו של מלך כי מי שהוא עבדו של מלך אפילו השרים יראים מפניו כי עבד מלך מלך. ודרשו רז״ל כי שם ה' נקרא עליך ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש שנרשם בהם השי״ן רומזת לשכינה. שהיא מקפת וממלאת לכל העולם ומשפעת כח לארבע חיות שבמרכבה. והרצועה כמין דל״ת רמז לארבע רוחות העולם המתנהגים על ידי השכינה ועל כן הרצועות יורדות ומתפשטות למטה:

פס'. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים. יש אוצרות שלג ואוצרות ברד לרשעים שנ' (ירמיהו נ׳:כ״ה) פתה ה' כלי זעמו וגו'. אבל לישראל אינו מוריד גשמים אלא מאוצר הטוב וכדאיתא בתענית קובה אחת יש בשמים ופלג שמו ומשם גשמים יורדים תחלה לארץ ישראל שנא' (תהלים סה) פלג (אחד) מלא מים. ומתמציתה שותות כל הארצות שנא' (איוב ה׳:י׳) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:

פס'. והיה אם לא תשמע וגו' ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך. מלא בוא״ו ולא נכתב בברכות מלא ומה שנכתב כאן מלא על שם (תהילים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה לרמוז כי ה' שוכן בקרבם ולא יאבדו בגלות ועוד אל תקרי והשיגוך אלא והציגוך כי אותיות זסשר״ץ מתחלפות. וכמו שדרשו ז״ל בקמא דברכות מה מלח ממתקת הבשר אף היסורים ממרקים ומקיימים גופו של אדם וג' מתנות טובות נתנו לישראל וכלם לא נתנו אלא על ידי יסורים. תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין שנאמר (תהילים צ״ד:י״ב) אשרי הגבר [אשר] תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל דכתיב (דברים ח׳:ה׳) כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' וכתיב בתריה (שם) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, עוה״ב. שנאמר (משלי י) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר:

פס'. ידבק ה', יכך ה'. ולא אמר אלהים כי הרשעים הופכים מדת רחמים למדת הדין כמו (בראשית י) ויאמר ה' אמחה את האדם. בגרב ובחרס. מין שיצטרך לחרס כדכתיב באיוב (איוב ב) ויקח חרס להתגרד בו. ויתכן לפרש ובחרס לשון שמש כי יפחידם בשמש וג' שמות יש לו שמש חמה חרס. שמש. על שם שהוא עבד משמש את קונו ומתוך מעלת העבד התפרסם מעלת האדון. חמה. על שם החמימות. חרס. על שם שנברא להאיר על הארץ:

פס'. והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. ובראשונה הוא אומר (ויקרא כ״ו:י״ט) שמיכם כברזל וארצכם כנחושה שהארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע והיא מרקבת פירותיה. וכאן שמיך נחשת והארץ כברזל שיהיו שמים מזיעין ולא יהיה חורב של אבדון והארץ אינה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע ואין הפירות מרקיבין:

פס'. והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה. וכי באפלה הוא ממשש ובמקום אורה אינו ממשש. משל לעור שהיה מהלך בלילה ואבוקה בידו. אומרים לו אבוקה זו בידך למה וכי אתה נהנה ממנה. אמר להם כל זמן שאבוקה זו בידי בני אדם רואים אותי ומצילין אותי מן הפחתים מן הקוצים ומן הברקניות כדאי' במגילה לפיכך אמר כאשר ימשש העור באפלה ואין מי שיציל אותו:

פס'. אשה תארס ובית תבנה וגו'. לפי שדרך בני אדם לבנות בית ואח״כ לוקח (שדה) ואח״כ לוקח אשה כמ״ש בפרשת שופטים (דברים כ׳:ה׳) מי האיש אשר בנה בית מי האיש אשר נטע כרם מי האיש אשר ארש אשה. ובקללות רמז שהכל יהיה להם בהפך:

פס'. ואין מושיע. נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו:

פס'. אשה תארס. אלו ג' דברים שהיו חוזרין עליהן מערכי המלחמה:

פס'. פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת. אפילו שמעו לא שמעת:

פס'. יולך ה' אותך ואת מלכך. זה יכניה וצדקיהו ויהויקים:

פס'. זרע רב תוציא השדה. כי יחסלנו. כי ישלימנו הארבה:

פס'. תחת אשר לא עבדת את ה'. (ועבדת את אויביך) מרב כל. מרב שלא היית חסר כל דבר. כענין שנאמר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט:

פס'. והפלה ה' את מכותך. וחליים רעים ונאמנים. רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתם. שאין יוצאין מן האדם אלא בזמן שנגזר עליהם שלא יצאו עד יום פלוני ובשעה פלונית:

פס'. גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב. אלו בנים שאכלו אבותם:

פס'. והיה כאשר שש ה'. כן ישיש ה' את האומות עליכם:

פס'. בבקר תאמר מי יתן ערב. שעבר. ובערב תאמר מי יתן בקר. שעבר. מלמד שכל יום ויום קשה משעבר:

פס'. והשיבך ה' מצרים באניות. בוא וראה עד היכן כח העבירה. שאפילו מצוה שאמר הקב״ה לישראל לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. בשעת הכעס מה כתיב והשיבך ה' מצרים באניות:

פס'. אלה דברי הברית. גדולים הם היסורים שנכרת עליהן ברית: