פס'. ויקרא משה אל כל ישראל. הקהילם ואמר להם דברי תוכחות:

פס'. המסות הגדולות. לא מרובכם מכל העמים הצלחתם ולא בכחכם עשיתם חיל:

פס'. ולא נתן ה' לכם לב לדעת. לאחר ארבעים שנה. לאחר שעשה להם כל הטובות התחיל להוכיחם על הראשונות:

פס'. ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר. כלומר שלא נחסרתם כלום. ונעלך לא בלתה. כך דרך הפסוק מדבר לישראל בלשון יחיד ובלשון רבים. כענין שנאמר (ישעיה מה) ישראל נושע בה' תשועת עולמים. לא בלתה. ומתרגמינן לא אייחפת כלומר לא נחסרת. להלך יחף כי לא חסרת דבר:

פס'. לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. שלא הייתם צריכין להם מפני שהיה להם המן והבאר למען תדעו כי אני ה' אלהיכם:

פס'. ותבאו אל המקום הזה. הוא ערבות מואב:

פס'. ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה דכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת. שנוי בנביאים דכתיב (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וגו'. משולש בכתובים דכתיב (תהילים א׳:ב׳-ג׳) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח:

כתוב תאות צדיקים אך טוב תקות רשעים עברה (משלי י״א:כ״ג):

אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר ז״ל כל תאות הצדיקים אינה אלא שיהו עוסקין בתורה ובמצות שנאמר תאות צדיקים אך טוב. אך. מיעוט. זה שממעטין בצורכי העולם ואין מתעסקין אלא בתורה שנקראת טוב שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ובמצות דכתיב (דברים ו׳:י״ח) ועשית הישר והטוב בעיני ה'. ואומר (תהילים ל״ד:ט״ו) סור מרע ועשה טוב. לפיכך משה רבינו מזהיר ומצוה את ישראל ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו'. וכתיב בתריה אתם נצבים בשכר שאתם עוסקין בתורה ובמצות אתם קיימין. תקות רשעים עברה. על שהרשעים עוברים את התורה תקותם תהיה עברה כענין שנא' והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית:

אתם נצבים. יש הצבה לטובה ויש הצבה לרעה. לרעה דכתיב (איכה ב׳:ד׳) דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ. לטובה דכתיב (תהילים מ״א:י״ג) ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם. כנגד ישראל אמר דוד למקרא זה אמר לפני הקב״ה רבונו של עולמים הבטחת את ישראל עמך שאין כלין לעולם שנא' (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. ואומר (מלאכי ג׳:ו׳) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. לכך נאמר ותציבני לפניך לעולם. כדרך שאמר משה לישראל אתם נצבים היום כלכם אמר להן משה לישראל כל זמן שאתם עושין רצון המקום אתם נצבים וקיימין. ד״א אתם נצבים אמר להם משה לישראל עשה לכם הקב״ה יציבה בעולם שכתב עליכם על כל מצוה ומצוה על כל חוק וחוק על כל דבור ודבור דבר אל בני ישראל אמור אל בני ישראל ואתה תצוה את בני ישראל כדי להזכיר שמכם וזכרונכם לפני לטובה בכל דור ודור. היום. מה היום לא ישבות אף אתם אין נשבתין מן העולם. כלכם. שאין העולם חסר מששים רבוא לפיכך בקש דוד מלך ישראל להיות זכרו קיים לדורי דורות שנאמר (תהילים מ״א:י״ג) ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם. וכי מה היה דוד מבקש להיותו קיים לעולם אלא להיות לו זכר בכל דור ודור. זה ספר תהלות דוד הנאמרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות על שם (שמואל ב כ״ג:א׳) דוד בן ישי משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל. וכן הוא אומר (תהליס סא) אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם להיות חי שני עולמים אלא כך אמר שיהו ישראל מתפללים דברי שירי ותהלותי ובאלו אני קיים בעוה״ז ולעוה״ב. שכבר היה מובטח שחלקו עם הצדיקים בגן עדן לכך נאמר אגורה באהלך עולמים. ד״א אתם נצבים. אמר משה לישראל בזמן שאתם בהסכמה אחת. ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם מלמד שהעמיק ואמר להם אם מקיימין אתם את התורה אין כל אומה ולשון יכולה לכם. ד״א העמידם לקבל עליהם את התורה על פי הברית כדי שלא יאמרו אבותינו שמעו מפי הגבורה קולות וברקים וראו ענן כבד לפיכך אמרו (שמות י״ט:ט״ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אבל אנחנו לא קבלנו. לפיכך הציבם והשביעם והעבירם בברית הראשון. ד״א אתם נצבים. אמר להם משה בואו וראו ואגידה לכם על כמה יציבות התיצבתם. בתהלה על הים כענין (שם יד) התיצבו וראו את ישועת ה'. ואח״כ התיצבתם לקבל את התורה שנאמר (שם יט) ויתיצבו בתחתית ההר. ועתה אתם נצבים. ודעו לכם כי גם המתים וגם דורות העתידות לבוא רוחם ונשמתם נצבות פה. אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם. אשריכם שזכיתם דור נאה זה דור שכלו זכאי שנאמר (שיר השירים ד׳:ז׳) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. זה דור שבאו לארץ. ראשיכם שבטיכם. ראשיכם אלו ראשי הנשיאים. יהושע ואלעזר וכלב. שבטיכם. אלו הנשיאים שנתמנו לחלק את הארץ. זקניכם. אלו הסנהדרין שבעים זקנים. ושוטריכם. אלו שרי האלפים ושרי המאות ושרי חמשים ושרי עשרות. כל איש ישראל. מלמד שכלם צדיקים:

פס'. טפכם נשיכם. מלמד שנכרת הברית לישראל והזהיר הגדולים על הקטנים. וגרך. זה גר צדק. מחוטב עצך עד שואב מימיך. אלו הגבעונים כענין שנאמר (יהושע ט׳:כ״ז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח:

פס'. לעברך בברית ה' אלהיך. להכניסך. כענין שנאמר (שמות י״ז:ה׳) עבור לפני העם. ואומר (יחזקאל ט׳:ד׳) עבור בתוך העיר בתוך ירושלים. כלומר להביאך בתוך הברית לקבל שכר, ובאלתו. זו שבועה. שנא' (במדבר ה׳:כ״א) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. שאם לא תשמעו תקבלו דינכם:

פס'. למען הקים אותך היום לו לעם כאשר דבר לך. והיכן דבר, (שמות ו׳:ז׳) ולקחתי אתכם לי לעם. וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב. כענין שנא' (בראשית כ״ב:י״ז) בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית [וגו'] כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. וביצחק כתיב (שם כו) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ביעקב כתיב (שם לה) ואת הארץ הזאת אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ. ומצאנו על דברי של הקב״ה שהוא שבועה שנאמר (ישעיהו נ״ד:ט׳) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך. והיכן נשבע (בראשית ט׳:ט״ו) ולא יהיה עוד המים למבול:

פס'. ולא אתכם לבדכם. כי את אשר ישנו פה עמנו. אלו המתים. עומד היום לפני ה' אלהינו. אלו החיים. ואת אשר איננו. אלו הדורות העתידים לבוא:

פס'. כי אתם ידעתם. יש מכם מיוצאי מצרים ויודעים ויש מכם ששמעתם מאבותיכם. את אשר ישבנו בארץ. אשר איחרנו כענין שנאמר (דברים לב) ותשבו בקדש:

פס'. ותראו את שקוציהם. אלו אלילי מצרים שנאמר (במדבר לג) ובאלהיהם עשה ה' שפטים. עץ ואבן. אלו תועבות הגוים אשר החרמתם אותם:

פס'. פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט. אחד מרובין ואחד יחיד. פן יש בכם שורש פורה ראש. שמהרהר בלבו לכפור בבוראו ולהוציא דת לעצמו כמו שעשה ירבעם בן נבט שעשה העגל וחטא והחטיא את ישראל ועשה מועדים לישראל (מלכים א י״ב:ל״ג) בחדש אשר בדא מלבו. פורה ראש ולענה. לפי שדברי תורה נמשלו במתוקים שנא' (תהילים י״ט:י״א) ומתוקים מדבש ונופת צופים. וכנגדם אמר על חילופם פורה ראש ולענה:

פס'. והיה בשמעו. והתברך בלבבו. יברך את עצמו כענין שהיו אומרים דורו של ירמיהו (ירמיהו ה׳:י״ב) (הלא ה' בקרבנו) לא תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לא נראה. כי בשרירות. כענין שנאמר (שם ז) וילכו במועצות בשרירות לבם הרע שמתירו לבו לעשות אותו דבר לשון חכמים שרי מותר. ד״א שרירות לשון חכמים חיזוק כמו שריר וקיים. למען ספות הרוה את הצמאה. להוסיף חטא על חטא. כענין שנאמר (ישעיהו ל׳:א׳) למען ספות חטאת על חטאת. הרוה. דבר שעושה בשוגג. את הצמאה. דבר שעושה במזיד והוא חמור מן הראשון כאדם שאוכל נבילות לתיאבון וחוזר ואוכל להכעיס אמר שכן דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה מעט ולמחר מטהו מן הדרך לגמרי. וכן ישעיהו אומר (שם ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. הוא דומה לחוט של בוכיא. פירוש עכביש ולבסוף דומה לעבות העגלה. לפיכך צריך אדם להרגיז יצר טוב על יצר הרע וכן פירושו של פסוק למען ספות הרוה את הצמאה בזמן שעושה אדם עון בשוגג וחוזר ועושה במזיד נחשב לו השוגג הראשון כמזיד האחרון. שבזמן שמתחרט בו הזדונות נעשות לו כשגגות שנא' (הושע י״ד:ב׳) כי כשלת בעונך. ואם מתחזק ברשעו שגגות נעשית לו כזדונות שנאמר למען ספות הרוה את הצמאה:

פס'. לא יאבה ה' סלוח לו. ולהלן הוא אומר (דברים כ״ג:ו׳) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם מלמד שאין הקב״ה רוצה לעשות רצון מורדיו. ולענין הצדיקים אינו כן אלא רצון יראיו יעשה. סלוח לו. לו אינו סולח אבל סולח הוא לשבים. כי אז. הוא רשע בעונו ימות. יעשן אף ה' וקנאתו. אלו נקמות ותוכחות שהקב״ה מעורר על הרשעים. באיש ההוא. המזיד, ורבצה בו. כענין שנא' (תהילים ק״ט:י״ח) ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. כל האלה הכתובה בספר הזה. זו אלות משנה תורה. ומחה ה' את שמו. שלא יעמידו שמו על הנולדים. מתחת השמים. מתחת מפרס הרקיע כענין שנאמר בעמלק (דברים כ״ה:י״ט) תמחה את זכר עמלק מתחת השמים:

פס'. והבדילו ה' לרעה. יש הבדלה לשבח כענין שנאמר (שם י) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. ואומר (דברי הימים א כ״ג:י״ג) ויבדל אהרן להקדישו וגו'. ויש הבדלה לרעה כענין שנאמר (ישעיה נו) הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואומר (עזרא י׳:ח׳) והוא יבדל מקהל הגולה. ככל אלות הברית. שיהו בו כל הקללות והוא משונה מכל שבטי ישראל. הכתוב בספר התורה הזה. ספר לשון זכר לכך נאמר הזה:

פס'. ואמר הדור האחרון. כל אחד ואחד אחרון לשלפניו. והנכרי. אשר יבוא מארץ רחוקה. אלו גרי צדק:

פס'. גפרית ומלח. כענין סדום. ולא יעלה בה כל עשב. לא עשבי אדם ולא עשבי בהמה. כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים. יו״ד תחת אל״ף צבואים. אשר הפך ה', שנאמר (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. ויהפוך את הערים האל. נ״ב שנה לא עבר עוף ביהודה שנא' (ירמיהו ט׳:ט׳) מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. מנין בהמ״ה. ואמרו. אלו הנביאים. ד״א ואמרו. אלו אומות העולם. על אשר עזבו את ברית ה' אשר כרת. זו ברית סיני:

פס'. וילכו ויעבדו. אין איש עומד בפניהם אלא וילכו ויעבדו. העולם ניתן ביד כל אחד ואחד לעשות מה שלבו חפץ. אלהים אחרים. אחרים שקראום אלהים. וישתחוו להם. והשתחויה בכלל היתה למה יצאת להקיש אליה. מה השתחויה שהיא עבודת פנים וחייבין עליה אף כל שהיא עבודת פנים חייבין עליה. אלהים אשר לא ידעום. מקודם לכן. ולא חלק להם. אבל לאומות העולם חלקם. שנאמר (דברים ד) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים:

פס'. ויחר אף ה' בארץ ההיא. ארץ משובחת מכל הארצות. להביא עליה את כל הקללה. כדי שיהו שוממין על יד הכנענים היושבין בה. שנאמר (ויקרא כ״ו:ל״ב) והשמותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה:

פס'. ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת. אלו ד' כנפות הארץ. אף וחמה וקצף וארץ אחרת. ד״א ארבעה כנגד (יחזקאל י״ד:כ״א) ארבעת שפטי הרעים. כיום הזה. שלא יהא דבר נשכח מן הדורות. כאלו היום נהיה לך יהו מזכירים אותו מדור דור ומספרים כל אחד ואחד לחבירו. למ״ד וישליכם גדולה משונה מכל למ״ד שבמקרא ללמדך כי אורך הגלות עליהם:

פס'. הנסתרות לה' אלהינו. אלו קיצי הגלות שהם סתומים וחתומים. כענין שנאמר על ידי דניאל (דניאל י״ב:ד׳) ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ. ואומר (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי אפילו הלב לפה לא גילה. והנגלות. אלו תשובה ומעשים טובים. עד עולם. אפילו בגלותנו. עד עולם. רבותינו אמרו למה נקוד על לנ״ו ולבנינ״ו ועל ע' שבעד מלמד שלא נענשו ישראל על הנסתרות עד שעברו את הירדן. והכי משמע. הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנ״ו ולבנינ״ו נקודים כאלו אינם: