פס'. ויאמר ה' אלי אל תירא אותו. מיכן אמרו עוג מלך הבשן משה הרגו:

פס'. ונלכד את כל עריו. כל חבל ארגוב הם פלטין שלו:

פס'. צידונים יקראו לחרמון שריון. וכתיב (דברים ד׳:מ״ח) עד הר שיאון הוא חרמון. מלמד שהיו ארבעה מלכים מתכתשין עליו זה יאמר על שמי יקרא וזה יאמר על שמי יקרא. ללמדך שארק ישראל היתה חביבה על האומות ביותר:

פס'. כי רק עוג מלך הבשן. ערש ברזל מרוב עוצם גבורתו. ולמה הכתוב מספר שבחו להודיע לכל שבח גבורתו של משה רבינו. וכן הכתוב מודיע כח גבורתו של גלית להגיד כח גבורתו של דוד. הלה היא. ה״י תחת אל״ף משמש ולמה כתיב בה״א להודיעך כי חצי שבחו לא סיפר שאין מספרין בכבוד הרשע כל כך. וכן הוא אומר (שמואל א' י״ז) וחץ חניתו ועץ חניתו קרי. ואמרו רבותינו ז״ל חצי שבחו אין כתוב כאן וכן הלה היא ה״א במקום אל״ף. באמת איש, באמת המלך אמה וטפח ההוא יקרא ארק רפאים:

פס'. והערבה והירדן וגבול. היא ארק הגבלים. מכנרת. היא גינוסר. תחת אשדות הפסגה. היא מקום מורדת הגבעות. הפסגה, לשון (תהלים מח) פסגו ארמנותיה, כלומר הגביהו:

פס'. ואצו אתכם. אלו בני גד ובני ראובן:

פס'. רק נשיכם וטפכם. לא כשהקדמתם צאנכם לטפכם שנא' (במדבר ל״ב:ט״ז) גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפנו. אלא נשיכם וטפכם עיקר ומקניכם טפל:

פס'. עד אשר יניח ה'. מיכן שאין מנוחה לגר שהוא הולך ממקום למקום:

פס'. ואת יהושע צויתי. אין צוואה אלא זירוז. לא תיראום. אע״פ שהן רבים ממלכי האמורי. כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. תחתיכם. ד״א ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. כענין שנאמר ביהושע (יהושע י׳:י״ד) ולא היה ביום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו:

כתוב הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא כנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת ט׳:ב׳):

לפי שצפה קהלת ברוח הקודש וראה שאין שכר המצות בעולם הזה אמר הכל כאשר לכל. כלומר כל העולם הזה הולך הכל דור אחר דור כאשר ניהג משנברא העולם עד עכשיו. וכן הוא אומר (שם א) אין כל חדש תחת השמש. מקרה אחד ענין אחד לצדיק ולרשע. אין לנו צדיק יותר ממשה רבינו והוא סיפר בשבח ארץ ישראל שנאמר (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. והיה מתחנן לפני הקב״ה שיכנס לארץ ישראל ואמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה. ולרשע אלו מרגלים שהוציא דבת הארץ ונגזר עליהן גזירה שלא ליכנס לארץ ישראל. אמר קהלת זה לכל הדורות שלא יתמהו כל באי העולם לומר מפני מה יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. והוא שאמרו חכמים ז״ל חיי וברי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא ואלו הן חמש מדות שנאמרו בפסוק זה צדיק וטוב וטהור וזובח אשר שבועה ירא כנגד ה' מדות רשע טמא איננו זובח חוטא נשבע כנגד ה' הרגשות שבאדם. שמיעת האוזן ראיית העין ודיבור והילוך ומישוש ידים. ואומר טוב טוב שתי פעמים מלמד שכל הפסוק נדרש על משה רבינו שנקרא טוב שנאמר (שמות ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא:

ואתחנן. מה ראה משה רבינו לפתוח בלשון תחנה. לפי שאמר לו הקב״ה (שם לג) וחנותי את אשר אחון אמר לפניו רבש״ע אתה חונן את שאינו ראוי כל שכן את הראוי. תניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואח״כ יתפלל שנאמר (תהילים ק״ב:א׳) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (בראשית כ״ד:ס״ג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. ר' יהושע אומר יתפלל אדם ואח״כ ישאל צרכיו שנאמר (תהילים קמ״ב:ג׳) אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד. דרש ר' שמלאי לעולם יסדיר אדם שבחו של הקב״ה ואח״כ יתפלל. מנא לן ממשה רבינו דכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו'. וכתיב בתריה אעברה נא ואראה. והאידנא עבדינן כר' יהושע דילפינן ממשה. וחכמים אומרים שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. ואם רצה לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברבה וברכה אומר. ומצאנו בדניאל שכתוב בו (דניאל ו׳:י״א) וזימנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגו' ובעא בעותה. וכן אמר בדוד (תהילים נ״ה:י״ח) ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. ואמרו רבותינו ז״ל אברהם תיקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית י״ט:כ״ז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'. יצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה. יעקב תיקן תפלת ערבית שנאמר (שם כח) ויפגע במקום וילן שם. שבעה שמות לתפלה. תהלה. שועה. שיחה. פגיעה. עמידה. רנה. בקשה, וחכמי ישראל אמרו מצאנו בתפלת חנה מעין י״ח (ש״א ב) רמה קרני. מגן אברהם. ממית ומחיה. מחיה המתים. אין קדוש כה'. האל הקדוש. כי אל דעות ה', חונן הדעת, ונכשלים אזרו חיל. הרוצה בתשובה. מוריד שאול ויעל. מרבה לסלוח. כי שמחתי בישועתיך. גואל ישראל. מקים מעפר דל. רופא חולי עמו ישראל. שבעים בלחם נשכרו. מברך השנים. רגלי חסידיו ישמור, מקבץ נדחי עמו ישראל. ידין אפסי ארץ. אוהב צדקה ומשפט. ורשעים בחשך ידמו. מכניע זדים. קשת גבורים חתים. מבטח לצדיקים. וירם קרן משיחו. בונה ירושלים. אין צור כאלהינו. שומע תפלה, אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם. זו הודאה. ויתן עוז למלכו. זה שים שלום. א״ר אלעזר גדולה תפלה מכל מעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים כמשה רבינו ואע״פ כך לא נענה אלא בתפלה, ותקנו רבותינו ז״ל שמונה עשרה ברכות כנגד י״ח הזכרות שבקריאת שמע. וי״ח הזכרות שבמזמור הבו לה' בני אלים כדמפורש במס' מגילה. א״ר שמואל בר נחמני כנגד י״ח הזכרות שבהבו לה'. רבי יוסי אומר כנגד י״ח אזכרות שבקריאת שמע. רבי תנחום אמר ר' יהושע בן לוי כנגד י״ח חליות שבשדרה שהמתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה, עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו. והמתפלל צריך שיעמוד ביראה באימה ברתת ובזיע. ואפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. ואין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד האש. אמר רבי אלעזר ראיה לדבר (שמואל א א׳:י׳) והיא מרת נפש וגו'. והמתפלל צריך שיכוין את לבו שנא' (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך. ואסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר (שם פה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. אמר רבי אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר (איוב ל״ו:י״ט) היערוך שועך לא בצר וגו'. וכשהוא כורע כורע בברוך. וכשהוא זוקף זוקף בשם. וצריך לאדם שתהא תפלתו בלשון תחנונים שלא תהא עליו כמשוי. והמתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה. ושנינו בבחירתא שהיא מסכת עדיות על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ואם לא התפלל עד ארבע שעות מתפלל כל היום אבל אין לו שכר תפלה בעונתה. ושאר סדרי התפלה הנם במסכת ברכות. והלכתא טעה באמצעיות חוזר למקום שטעה שהלכה כרב (אשי). והלכתא המתפלל ושמע צבור שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך אינו עונה עמהן שאין דרך עבדי המלך ליכנס מעבודה לעבודה. אבל ישתוק מתפלתו עד שהעם עונין. ומתוך שהוא שומע כאלו הוא עונה שדברי הכל שהשומע כעונה:

פס'. ואתחנן, כיון שראה משה שנפלו סיחון ועוג בידו אמר הנה זמן שאבקש מלפני הקב״ה שאכנס לארץ. לאמר. השיבני על כך אם אכנס לארץ ואם לאו. דע כי בהרבה ענינים נקראת תפלה וכלם אפשר בגבוה ובהדיוט כמו תחנה ובקשה, שהאדם מתחנן ומבקש מחבירו אבל לשון תפלה אי אפשר אלא בבורא:

פס'. ה' אלהים. כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים כענין (שמות ל״ד:ו׳) ה' ה' אל רחום וחנון, אלהים זו מדת הדין כענין (שם ל) אלהים לא תקלל. אתה החלות. כיון שבאו אל מעברות ארנון אמר שמא ניתן לי רשות ליכנס לארץ לפיכך אמר ה' אלהים אתה החלות להראות. ד״א אתה החלות. התחלת אלו שני המלכים להפילם מה שלא התחננתי לפניך כל שכן מה שאני מתחנן. ד״א אתה החלות אתה פתחת לי פתח שאעמוד בתפלה על בניך בשעה שעשו את העגל שנאמר (דברים ט) הרף ממני וגו'. את עבדך. אברהם קרא עצמו עבד שנאמר (בראשית י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך. והקב״ה קרא עבד דכתיב (בראשית כ״ו:כ״ד) בעבור אברהם עבדי. יעקב קרא עצמו עבד שנא' (שם לב) אשר עשית את עבדך. והקב״ה קראו עבד שנא' (ישעיהו מ״א:ח׳) ואתה ישראל עבדי וגו'. משה קרא עצמו עבד שנאמר להראות את עבדך והקב״ה קראו עבד שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) לא כן עבדי משה. דוד קרא עצמו עבד שנאמר (תהלים קטו) אני עבדך בן אמתך והקב״ה קראו עבד שנאמר (יחזקאל ל״ז:כ״ה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ישעיה קרא עצמו עבד שנא' (ישעיהו מ״ט:ה׳) יוצרי מבטן לעבד לו. והקב״ה קראו עבד שנאמר (שם כ) כאשר הלך עבדי ישעיהו. שמואל קרא עצמו עבד שנאמר (שמואל א ג׳:י׳) דבר כי שומע עבדך. אבל לא נקרא עבד. שלמה קרא עצמו עבד שנא' (מ״א ג) ונתתה לעבדך לב שומע אבל לא נקרא עבד. איוב לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד שנאמר (איוב ב׳:ג׳) השמת לבך על עבדי איוב. יהושע לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד שנא' (יהושע כ״ד:כ״ט) וימת יהושע בן נון עבד ה'. כלב לא קרא עצמו עבד הקב״ה קראו עבד שנא' (במדבר יד) ועבדי כלב. אליקים לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד שנאמר (ישעיהו כ״ב:כ׳) וקראתי לעבדי לאליקים. זרובבל לא קרא עצמו עבד והקב''ה קראו עבד שנא' (חגי ב׳:כ״ג) אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי. דניאל לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד שנאמר (דניאל ו׳:כ״א) דניאל עבדי די אלהא חייא. חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמם עבדים והקב״ה קראם עבדים שנא' (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. את גדלך. זו גילוי השכינה. ואת ידך החזקה אלו עשר המכות שהביא הקב״ה על המצרים במצרים. אשר מי אל בשמים ובארץ. מחול לי שאין מי יאמר לך מה תעשה. אשר יעשה כמעשיך. במצרים. וכגבורתיך. על הירדן. ד״א ה' אלהים אתה החלות. אתה אדון לכל באי העולם בדין בראת את עולמך. אתה החלות השבועה שכתבת בתורתך, (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם ובניך עבדו עבודת כוכבים ובקשתי רחמים מלפניך. וסלחת להם כשם ששמעת לי בשביל בניך, שמע נא בשביל עצמי. את גדלך. זו מדת טובך שנאמר (במדבר י״ד:י״ז) ועתה יגדל נא כח ה'. את ידך. ימינך פשוטה לקבל שבים. החזקה. שאתה כובש כעסך ומתמלא רחמים שנאמר (מיכה י) מי אל כמוך נושא עון וגו'. אשר מי אל בשמים ובארץ. מדת בשר ודם אם גזר גזירה בוש לחזור בו מפני היושבים לפניו אבל אתה מי יכול לעכב על ידך. וכן הוא אומר (איוב כ״ג:י״ב-י״ג) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. אשר יעשה כמעשיך. במצרים. וכגבורותיך על הים:

פס'. אעברה נא ואראה. למה היה מבקש מלפני הקב״ה לעבור הירדן והלא כבר אמר לו (במדבר כ׳:י״ב) לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו'. וכבר ראה את אהרן מת בהר ההר אלא כדי לחבב את הארץ בפני בני ישראל. ד״א אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל והן תלויין בביאת הארץ לפיכך היה מתאוה לעבור כדי שיתקיימו על ידו. ד״א אמר משה רבינו אפילו חרב חדה על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים כשם שמחל לישראל שמא כך ימחול לי. ד״א אעברה נא. אין נא אלא לשון בקשה. ואראה את הארץ הטובה, אמר רבי יהודה מיכן שארץ בני גד ובני ראובן לא נקראת טובה. ההר הטוב הזה. זה ירושלים. והלבנון. זה בית המקדש שנא' (ישעיהו י׳:ל״ד) והלבנון באדיר יפול. ההר הטוב. הכל קראו אותו הר שנאמר (כראשית כב) בהר ה' יראה. (תהילים כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה'. (ישעיהו ב׳:ב׳) לכו ונעלה אל הר ה'. (שם) נכון יהיה הר בית ה'. והלבנון, זה בהמ״ק. שנא' (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון. למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל. כענין (ישעיה א) כשלג ילבינו:

פס'. ויתעבר ה' בי. ר' אליעזר אומר נתמלא עלי חמה כאשה עוברה, למענכם בשבילכם. ולא שמע אלי. לא קיבל תפלתי. ד״א ויתעבר. על הנסיון של קדש ברנע שנאמר (במדבר כ׳:ח׳) ודברתם אל הסלע. ולא שמע אלי. רב לך. רב שכרך לעתיד לבא, (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טוב אשר צפנת ליראיך. ד״א רב לך. הואיל ואין רבך מודה לך אל תוסף דבר אלי. ד״א ממך ילמדו דייני ישראל ומה אם אתה שלא אמרת להם אלא שמעו נא המורים נגזרה עליך גזירה. דיינין המענין את הדין והמעוותין את הדין עאכ״ו, ד״א ויתעבר ה' בי למענכם. אתם גרמתם. וכה״א (תהילים ק״ו:ל״ב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם. ויאמר ה' אלי רב לך. הרבה יגעת הרבה עמלת לך ותנוח. ד״א רב לך, אמר משה אכנס בה כהדיוט. אמר לו הקב״ה רב לך מעלין בקדש ולא מורידין, אכנס בה דרך אויר או דרך מחילות אמר לו (דברים ל״ב:נ״ב) ושמה לא תבוא. כי לא תעבור את הירדן הזה. אפילו עצמותיך.

פס'. עלה ראש הפסגה. ראש הרמה, וכן הוא אומר (תהלים מח) פסגו ארמנותיה. ושא עיניך ימה וצפונה, מלמד שהראה לו הקב״ה את הרחוק כקרוב ואת שאינו גלוי כגלוי, רבי אליעזר אומר ניתן כח בעינים של משה וראה מסוף העולם ועד סופו:

פס'. וצו את יהושע. צוהו על דברי קבלה. רבי נתן אומר צוהו על הגבעונים. ד״א צוהו על הטרחות ועל הריבות, כי הוא יעבור. מגיד שאין מעמידין פרנסים לדור אלא נותנין עצמם עליהם. והוא ינחיל אותם. מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שמנחיל את ישראל. את הארץ אשר תראה. מגיד שהראה לו הקב״ה למשה מה שלא הילך יהושע כל ימיו ברגליו, ד״א וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה. אם עובר לפניהם עוברין ואם לאו אין עוברין, וכן הוא אומר ביהושע (יהושע י) קום לך למה זה אתה נופל על פניך. אמר לו הקב״ה ליהושע לא כך אמרתי למשה רבך כי הוא יעבור לפני העם הזה ואתה שלחת אותם והלכת אחריהם:

פס'. ונשב בגיא מול בית פעור. אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור. ד״א ונשב בגיא מול בית פעור, אמר להם ראו מה ביניכם לביני אתם הכעסתם כמה פעמים וזה האחרון עון פעור ואעפ״כ אתם עוברים. ואני בדבר אחד איני עובר. ד״א ונשב בגיא. כיון שלא היה עתיד שאעבור ישבנו אני ואתם בגיא עד שהגיע זמן ימיו של משה רבינו ואמר להם ונשב גם אתם נתעכבתם בשבילי עד כי מלאו ימי. אמר רבי יהודה בר אבא בג' מקומות עברו ישראל עבירה חמורה והקב״ה מחזירם בתשובה. (שמות י״ז:ז׳) ויקרא שם המקום מסה ומריבה. וכתיב (בתריה) (שם טו) ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. השני (דברים ט׳:כ״ב) ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה'. וכתיב בתריה (שם י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. והשלישי זו שנאמר ונשב בגיא מול בית פעור: