פס'. והיה כי יבואו עליך. עתידין הן לבוא עליך. הברכה והקללה.הברכה קודמת לקללה:

פס'. ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. מיכן אמר ר' אלעזר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין:

פס'. ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך. זה גולה של בבל. ושב וקבצך מכל העמים. זה גלות טיטוס ואספסיאנוס. אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, זה טלטול אחר טלטול:

פס'. אם יהיה נדחך בקצה השמים. להביא אשר באיי הים. משם יקבצך. זה גלות ראשון. ומשם יקחך. זה גלות שני:

פס'. והביאך ה' אלהיך. זה כיבוש יהושע. וירשתה. זה כיבוש דוד. והיטבך והרבך מאבותיך. שלא יוסיפו לדאבה עוד:

פס'. ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך. שנא' (יחזקאל ל״ו:כ״ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם [וגו'] ועשיתי את אשר (בחקותי) [בחקי] תלכו. למען חייך. דכתיב (ישעיהו ס״ה:כ״ב) כי כימי העץ ימי עמי:

פס'. ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך. אלו המפורסמים שאויבין בפרהסיא כענין (שמות טו) אמר אויב ארדוף. ועל שונאיך. אלו שבסתר. כענין (ויקרא י״ט:י״ז) לא תשנא את אחיך בלבבך ואומר (דכרים יט) כי יהיה איש שונא לרעהו שהיתה שנאה טמונה בלבו. אשר רדפוך. אלו שאר האומות שמצטרפין עם בני עשו ובני ישמעאל שנא' (תהלים פג) אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים. גם אשור נלוה עמם:

פס'. ואתה תשוב. מעצמך. ושמעת בקול ה' והותירך ה' אלהיך, כענין שנאמר (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר:

פס'. כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו. הכתובים לא נאמר אלא הכתובה זו עבודת כוכבים שכל הכופר בה מודה בכל התורה כולה. כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. שאפילו הוא נוטל את נפשך אתה הוי מיחדו. בכל לבבך.ללמד שאין ישראל נגאלין אלא מתוך שכפרו בעבודת כוכבים לעיני כל הגוים להקדיש את השם הנכבד וכה״א (זכריה י״ג:ט׳) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. מלמד שעתידין אומות העולם לומר להן לישראל עזבו את אלהיכם ועבדו את אלהי זר ואם לאו תיהרגו כענין שנאמר (דניאל ז׳:כ״ה) ויסבר להשניא זמנין ודת, והם אומרים להם (תהילים מ״ד:כ״א) אם שכחנו שם אלהינו וגו'. כי עליך הורגנו כל היום וגו', מה כתיב בתריה עורה למה תישן ה' כי שחה לעפר נפשנו. קומה עזרתה לנו:

פס'. כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום. אחר ארבעים שנה אמר להן משה לישראל היו יודעין כאלו היום קבלתם אותה מהר סיני שנאמר היום. לא נפלאת היא ממך. אבל נפלאת מאומות העולם שנאמר (תהילים קמ״ז:י״ט) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל:

פס'. ולא רחוקה היא. אין אתה צריך לפשפש אחריה בארצות הגוים. אמר להם משה לישראל אם מבקש אדם לעמוד על התורה תן דעתך עליה כשם שהפועל הזה נותן דעתו על מלאכתו ואת עומד עליה. וכן אמר ישעיהו (ישעיהו כ״ח:כ״ג-כ״ד) הכל היום יחרוש החורש יפתח וישדד אדמתו. בתחלה הוא עושה תלמים רבים ואחר כך יפתח וישדד אדמתו שהוא עושה תלמים קטנים. (שם) הלא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמון יזרק לא כשם שהוא זורע את הקצח הוא זורע את הכמון. יש ארץ שהיא יפה (לקמח) ויש שהיא יפה לשעורים. (שם) ויסרו למשפט עד שאתם עמלין בדרך ארץ עסקו בתורה והם אומרים אלהינו יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. אמר להם לא בחרוץ יודש קצח לא כשם שהוא דש את הקצח דש את הכמון לחם יודק לחם צריך שיודק, כי לא לנצח אדוש ידושנו. מהו עושה מביא מוריגים שידוק אותו. אבל הקצח במטה. ומה אם אלו צריכין דעת כזה. התורה לא כל שכן. לא נפלאת היא ממך. שלא עסקת בה. ולא רחוקה היא. הא אם רחוקה צריך אתה לילך אחריה. תנן התם הוי גולה למקום תורה ואל תאמר היא תבוא אחרי:

פס'. לא בשמים היא. א״ר חיי' לא (ירד מן השמים) אלא כולה ניתנה מן השמים היא הענוה והחסידות והצדקות והכשרות וכל חכמה מעולה היא. ד״א לא בשמים היא א״ר אחא לא תמצא תורה בגסי הרוח שהן רואין עצמן למעלה. והיכן היא (איוב כ״ח:י״ב) והחכמה מאין תמצא. מאותן שעושין עצמן כאין. לאמר מי יעלה לנו השמיטה. הא אם היתה בשמים ויכולין אתם לעלות היה עליכם לעלות:

פס'. ולא מעבר לים היא. לא תמצא תורה בפורשי הים שאין להם פניות לעסוק בתורה. ד״א לא תמצא תורה במי שמרחיב לבו עליה בים במי שאוהב מלבושים נאים מצעות נאות מאכלות יפות. לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים. הא אם צריך אתה לעבור חייב אתה לעבור אליה. על דבר אחד עלה הלל מבבל:

פס'. כי קרוב אליך הדבר מאד. בזמן שבפיך לעשותו ובלבבך. וכן דוד אומר (שמואל ב כ״ג:ה׳) ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ״ח אברים תהא שמורה:

פס'. ראה נתתי לפניך היום וגו'. בכל יום ויום יהו לפניך חדשים כיום שניתנו בו. את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כענין שנאמר (משלי ח׳:ל״ו) כי מוצאי מצא חיים. ואומר (שם) כל משנאי אהבו מות:

פס'. אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו. להיות רחום וחנון וחונן דלים ועובר על פשע וכן כיוצא בהם. וחיית ורבית וברכך. ובשכר שתבוא תירש:

פס'. ואם יפנה לבבך ולא תשמע. אם תפנה לבך כמעט. לא תשמע הרבה. ולא עוד אלא שגורם לעצמו מה שגורם. ונדחת והשתחוית. ולבסוף שהוא עובדם:

פס'. הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון. בתחלה אבוד ואחר כן תאבדון. וכה״א (ישעיהו ח׳:כ״ג) כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד:

פס'. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. מקום שאין לך כח לצאת מתחת מפרשם. החיים והמות נתתי לפניך. ושמא תאמר נותן לי רשות ללכת באיזה דרך שארצה ת״ל ובחרת בחיים. למען תחיה אתה וזרעך. אין הנאה אלא לך ולבניך:

פס'. לאהבה. גדול העושה מאהבה לעושה מיראה. לשמוע בקולו. זה תלמוד תורה שנאמר (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. ולדבקה בו זה יחוד השם. כי הוא חייך ואורך ימיך [וגו'] אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם. בזכותם אתה תירש: