כתוב טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת (משלי כ״ז:ה׳):

אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר זצ״ל טובה תוכחה שהוכיח משה את ישראל כענין שנאמר אתם נצבים היום. מאהבה מסותרת מאהבה שהיה אוהבם כל השנים.והיתה התוכחת מסותרת ולא היה מוכיחם ומתפלל עליהם כענין שנאמר (שם ט) ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'. ד״א טובה תוכחת שהוכיח משה את ישראל לפני מותו כענין שנאמר הקהילו אלי. מאהבה מסותרת שהיו כל הזקנים אוהבין אותם ולא הוכיחום. גדולה היא תוכחה שלא נתוודע יוסף אל אחיו אלא מתוך תוכחה. ולפי שראה משה רבינו שהתוכחה טובה לישראל העיד בהם בגלוי לפני השמים והארץ שנאמר האזינו השמים ואדברה. האוזן לגוף כקנקן שבו מגמרין את הכלים שאדם מגמר תחתיו וכל הבגדים מתעשנין כך רמ״ח אברים שבאדם כלם חיים ע״י אוזן. שנאמר (ישעיה נה) שמעו ותהי נפשכם. אם שמע אדם דברי תורה הכל נשמעין לו. בוא וראה שמשה שמע את התורה. וכיון שפתח לדבר נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו לדבריו כמו שכתב בענין? שנאמר האזינו השמים ואדברה. (מלמד) שהשמים מקלסין שנא' (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל. ותשמע הארץ אמרי פי. הארץ מקלסת. דכתיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו ושיתקם משה דכתיב האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. בוא וראה כמה גדולים הצדיקים שהם מושלים במעשיו של הקב״ה וכן דוד אומר (שמואל ב כ״ג:ג׳) אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. שהרי יעקב אבינו עשה את היום לילה שנאמר (בראשית כ״ח:י״א) וילן שם כי בא השמש כדי שילן שם בא השמש. יהושע עשה את הלילה יום שנא' (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. משה עשה את הים יבשה (ג) שנאמר (שמות י״ד:ט״ז) (ויעברו) בני ישראל בתוך הים ביבשה, אלישע עשה את היבשה ים שנא' (מלכים ב ג׳:ט״ז) כה אמר ה' עשה את הנחל הזה גבים וגו'. אליהו עשה את החרף קיץ שנא' (מלכים א י״ז:א׳) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. שמואל הרואה עשה את הקיץ חרף שנאמר (שמואל א י״ב:י״ז) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. לכך נאמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. לפי שהצדיק מושל במעשה הגבורה ביראת אלהים עליו. ד״א האזינו השמים לשון ריבוי לפיכך הקדים השמים לארץ. וכן במעשה בראשית כתיב (בראשית א׳:א׳) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. מפני שמעשה שמים גדולים ועצומים ממעשה הארץ. ד״א האזינו השמים האזנה מקרוב ושמיעה מרחוק כענין שנא' (ישעיה ל:) שמעו רחוקים אשר עשיתי. לפי שהתורה ניתנה מן השמים. לפיכך אמר האזנה בשמים כאלו הוא עומד בשמים. אבל ישעיה היה מדבר על ישראל בארץ ותועבותם שעשו בארץ לכך אמר והאזיני ארץ. ד״א למה קרא לשמים ולארץ לרצות את שניהם. רבי תנחומא אמר למה קרא לשמים ולארץ שעתיד הקב״ה לגאול את ישראל על ידיהם שנאמר (ישעיהו מ״ד:כ״ג) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ד״א למה לשמים ולארץ מפני שהתורה ניתנה על ידיהם שנאמר (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו. ד״א למה קרא לשמים ולארץ שהמן ניתן מן השמים שנא' (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. והשליו מן הארץ שנאמר (שם) ותעל השליו ותכס את המחנה. ד״א למה קרא לשמים ולארץ שנמשלו ישראל ככוכבים וכעפר הארץ. ד''א למה קרא לשמים ולארץ לפי שהם עדיהם שנאמר (דברים ל״א:כ״ח) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. ובימי יהושע הם העידו בעצמם שנא' (יהושע כ״ד:כ״ב) ויאמר יהושע אל (כל) העם עדים אתם בכם וגו'.הנביאים העידו בהם שנא' (מלכים ב' יז) ויעד ה' ביד כל נביא וחוזה. ד״א שהשמים והארץ אפטורפים של עולם. מן השמים יורדין הגשמים והארץ מוציאה פירותיה. שאם חוטאין השמים נעצרין והארץ כלאה יבולה. ד״א האזינו השמים. הסתכלו בשמים ובארץ שמא גלגל חמה שנה מדתו שאינו עולה מן המזרח שמא הארץ שינתה מדתה שאינה מוציאה פירותיה בעונתה שמא זרעתם חטים ויצאו שעורים שמא אמרה פרה אינה חורשת אינה דשה. כלום אמר החמור אינו הולך טעון. ואומר (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו. ד״א השמים והארץ מנהגו של עולם. (דברים י״ז:ו׳-ז׳) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגו'. כך (שם יא) ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה וגו'. משה אמר האזינו השמים. ישעיה אמר (ישעיהו א׳:ב׳) שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ. משה העיד בהם בישראל שני עדים אמר למחר אני מת. מי מעיד בהם עדים שהם קיימים לעולם אבל הקב''ה מלכותו לדורי דורים. העיד בהם את השירה שנא' וענתה השירה הזאת לפניו לעד לעולם והוא עליהם מלמעלה. שנא' (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים (לשמי) לשקר. ואומר (ירמיה כט) ואנכי היודע ועד נאם ה'. ואומר (מיכה א) (והיה) ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו:

פס'. יערף כמטר לקחי. כמו (ישעיהו מ״ה:ח׳) הרעיפו שמים ממעל. לקחי אין לקח אלא תורה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. מה מטר חיים לעולם אף התורה חיים לעולם. ומה מים יורדין מלמעלה למטה כך התורה ירדה מלמעלה למטה. מה מים אין העולם מתקיימין זולתם כך אין העולם מתקיים חוץ מן התורה. מה מים מי שאינו יודע לשוט בהם נבלע בהם כך דברי תורה כל מי שאינו יודע להגות בהם נבלע. מה מים נמשכין בכל מקום אף דברי תורה נמשכין בכל מקום. מה מים טהרה לעולם אף דברי תורה טהרה לעולם. מה מים נשמרים בפכות שבכלים אף דברי תורה אין נשמרין אלא בגוף שפל. מה מים אין הגדול בוש לומר לקטן תן לי לשתות אף דברי תורה יש רב שומע מן התלמיד יש גדול שומע טעם מן הקטן ואינו בוש. מה דגים שבים פותחין את פיהם לקבל טיפת המטר שיורדת מן השמים כך דברי תורה תלמיד חכם שומע מדרש או הגדה מצית אזנו לשמוע. תזל כטל אמרתי. מה הטל כל העולם שמחים בו כך דברי תורה שמחה לעולם. כשעירים עלי דשא. מה שעירים הללו יורדין על העשבים ומעלין אותם ומגדלים אותם כך דברי תורה מגדלין אותך ומעלין אותך יותר מן הכל. דכתיב (משלי ד׳:ח׳) סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה. וכרביבים עלי עשב. מה הרכיבים יורדין על העשבים ומעדנין אותם ומפנקין אותם כך דברי תורה מעדנות ומפנקות אותך. דכתיב (שם) תתן לראשך לוית חן. ואומר (שם א) כי לוית חן הם לראשך. יערף כמטר לקחי. שתהא תורה משבעת את התלמידים. כשם שהמטר יורד בשופע יכול יהא עורפם כענין שנאמר (דברים כ״א:ד׳) וערפו שם את העגלה בנחל ת״ל תזל כטל אמרתי. בנחת ולא בזעף. וכן היה רבי מאיר אומר אם למדת תורה לשמה תזל כטל ואם לאו יערף כמטר ואין עריפה אלא הריגה. ד״א יערף כמטר לקחי. תחלה תהא תורתך קשה עליך כמטר ולבסוף תזל בנחת. ד״א יערף כמטר לקחי מה מטר זה יורד על האילנות נותן טעם לכל אחד ואחד מהן לפי מה שהוא. כך התורה יש שמחכמת ויש שעושה אותם חסידים. ד״א יערף כמטר לקחי כשם שהעיד בהם את השמים ואת הארץ כך העיד בהם ארבע רוחות העולם. יערף כמטר לקחי. זו רוח מערבית שבאה מערפו של עולם שכולה ברכה. תזל כטל אמרתי זו רוח צפונית שמזלת את הזהב. כשעירים עלי דשא. זו רוח מזרחית שמטהרת את העולם כשעיר. וכרביבים עלי עשב. זו רוח דרומית שהיא מרבכת את העולם כרביב:

פס'. כי שם ה' אקרא. מלמד שלא רצה משה להזכיר שמו של הקב״ה אלא לאחר כ״א דבר שהם (פ״א) אותיות כנגד פרשת ויהי בנסוע הארון שהיא פ״ה אותיות, אמר משה רבינו מלאכי השרת אין מזכירין שמו של הקב״ה לאחר שלשה (תיבות) שנאמר (ישעיה ו) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. דיי להיות פחות משבעה במלאכי השרת מיכן א״ר שמעון בן יוחאי לא יאמר אדם לה' עולה לה' חטאת אלא קרבן לה', מיכן שלא יהא אדם רשאי להזכיר שמו של הקב״ה על חנם:

פס'. כי שם ה' אקרא. אמר להן משה לישראל אני אספר תהלות ה' ואגיד בשבחו ואתם הבו גודל לאלהינו על גדולותיו ונוראותיו שלא ירדו אבותינו למצרים אלא בשביל שיעשה להם הקב״ה נסים כדי שיתגדל שמו בעולם. וכן הוא אומר (שמות ט׳:ט״ז) ואולם בעבור זאת העמדתיך. ואומר (יהושע כ) כי שמענו את אשר הוביש ה', ונשמע וימס לבבנו לכך נאמר הבו גודל לאלהינו ואומר (נחמיה ט׳:ה׳) ויברכו שם כבודך:

פס'. הצור תמים פעלו. שצייר את עולמו בתחלה כענין (בראשית ג) וייצר ה' אלהים את האדם. תמים פעלו. פעולתו שלימה. כל באי העולם אינו יכול לומר אילו הייתי כראוי כן היה טוב. אילו הייתי מהלך מראשי הייתי נאה אלא כל שעשה הקב״ה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. כי כל דרכיו משפט. הכל הוא במשפט הכל הוא עשה בחכמה להיות יושב במשפט על כל אחד ואחד נותן לו את הראוי לו. אל אמונה. לא ברא הקדוש ברוך הוא העולם אלא על האמת. ואין עול. מגיד שלא ברא הקב״ה את האדם אלא להיות צדיק דכתיב (קהלת ז׳:כ״ט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר וגו'. צדיק וישר הוא. שהוא נוהג עם באי העולם בישרות. ד״א הצור תמים פעלו. פעולתו שלימה אין אדם יכול לומר מה ראה הקב״ה לשטוף דור המבול. לבלבל דור הפלגה. להפוך את סדום. לבלע קרח ועדתו. כי כל דרכיו משפט. שישב עליהם בדין ונתן לכל אחד ואחד כראוי לו, אל אמונה אין גובה אלא בדין ואמונה. ואין עול. גובה את שלו באחרונה. צדיק וישר הוא. דכתיב (תהלים יז) כי צדיק יי צדקות אהב. ד״א הצור תמים פעלו. התקיף. תמים פעלו פעולת כל באי העולם שלימה לפניו. שכרן של צדיקים. ופורענותן של רשעים. הצדיקים שכרן שמור שנאמר (שם כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. והרשעים שמור עונשן שנאמר (דברים ל״ב:ל״ד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אל אמונה מגיד הכתוב שכשם שהוא נותן לצדיק גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה לעולם הבא כך הוא נותן לרשע. ואין עול. כשם שהוא פורע מן הרשע על עבירה קלה שהוא עושה בעוה״ז לעוה״ב כך הוא פורע מן הצדיק מן העבירה שעשה בעוה״ז ובשעת פטירתו של אדם מצדיק עליו את הדין ואומר יפה דנתוני שנאמר (תהילים נ״א:ו׳) למען תצדק בדברך תזכה בשפטך:

פס'. שחת לו. ישראל שנאמר (הושע י״ג:ט׳) שהתך ישראל כי בי בעזרך. כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע״ז. לא בניו. לא נהגו מנהג בנים ששומעין מוסר אביהם אלא אוהבים מומם דברים שהם להם מומם כענין שנאמר (שמות לב) לשמצה בקמיהם. דור עקש ופתלתול. עקמנים אתם אין אתם מתכוונין אלא באור. משל לעץ מעוקם נתנו לאומן שיכוונו נתנו במכוון ולא נתיישר הכהו במעצד ולא נתיישר עשאוהו קליפין והשליכוהו לאור כך אמר משה לישראל פתלתולים אתם ואין אתם מתכוונין אלא באור. וכן הוא אומר (יחזקאל כ״א:ל״ו) ונתתיך ביד אנשים בוערים. ואומר (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש וגו':

פס'. הלה' תגמלו זאת. אי עניים למי אתם גומלים זאת למי שאמר והיה העולם למי שעשה עמכם נסים. עם נבל. ולא הבין כמה גבורות כמה נוראות נעשו לו. ולא חכם. על העתידות ליעשות להם בהכנסם לארץ. וכן הוא אומר (ישעיהו א׳:ג׳) ישראל לא ידע. על העוברות. עמי לא התבונן. על העתידות, ד״א מפני מה עם נבל ולא חכם בתורה כדכתיב (איוב ד׳:כ״א) ימותו ולא בחכמה. הלא הוא אביך קנך. הוא אביך הוא קנך לו לעם שנאמר (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. הוא עשך ויכוננך. רבי מאיר אומר כרכא דכולא ביה. מלכיה ממנה. כהניה ממנה. לוייה ממנה. סופריה ממנה. שנאמר (זכריה י׳:ד׳) ממנו פנה ממנו יתד. הוא עשך ויכוננך. הוא שומרך כענין שנאמר (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר. רבי יהודה אומר הוא עשך כוין כוין שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר לך להתקיים אפילו שעה אחת. רבי שמעון בן בתירה היה דורש הוא עשך ויכוננך הושיבך על בסיסיך הלעיטך ביזת מצרים וביזת הים וביזת שבעה עממים. ונתן לך מה שנשבע לך:

פס'. זכור ימות עולם. אמר להם זכרו מה שעשיתי לדורות הראשונים מה שעשיתי לאנשי דור המבול ולאנשי דור הפלגה ולאנשי סדום ועמורה. בינו שנות דור ודור. שאין לך דור שאין בו כדור המבול וכאנשי סדום ועמורה אלא שכל אחד ואחד נידון כפי מעשיו. שאל אביך ויגדך. אלו הנביאים כענין שנאמר (מלכים ב ב׳:י״ב) ואלישע ראהו והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. זקניך ויאמרו לך. אלו זקנים כענין שנאמר (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. דבר אחר זכור ימות עולם. אמר להם כל זמן שהקב״ה מביא עליכם יסורין בעולם הזה תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעתיד לבוא. שאל אביך ויגדך. במה שניתן לך מהר סיני. זקניך ויאמרו לך. במה שקיבלו זקנים מהר סיני שנאמר (שמות כ״ד:א׳) ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל:

פס'. בהנחל עליון גוים. כשהנחיל הקב״ה לאומות העולם פירש כל תחום אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבבין בם. בני מגוג למגוג. בני גמר לגמר. בני מדי למדי. בני תובל לתובל. יצב גבולות עמים. ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (שיר השירים ו׳:ח׳) ששים המה מלכות ושמנים פילגשים הרי ק״מ ואבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבעים נפש וכאן גבולות עמים למספר בני ישראל זכו עמים ליטול שני תחומין. למספר בני ישראל:

פס'. כי חלק ה' עמו. כיון שהתחילו הדורות להיות פרים ורבים לא מצא בהם כאברהם אבינו ואעפ״כ יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה היו רעים מן הראשונים. בא יצחק ויצא ממנו עשו וכל אלופי אדום חזרו להיות רעים מן הראשונים עד שבא יעקב והוליד מטה שלימה מיד הקב״ה הכיר את חלקו שנאמר כי חלק ה' עמו וגו'. ואומר (ירמיהו י׳:ט״ז) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. וישראל חבל נחלתו. חבל זה גורל. וכה״א (תהילים ט״ז:ה׳-ו׳) חבלים נפלו לי בנעימים חבל זה חוט המשולש זה יעקב שהיה שלישי לאבות. ועליו הכתוב אומר (קהלת ד׳:י״ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

פס'. ימצאהו בארץ מדבר. אלו ישראל שנאמר (הושע י״ג:ה׳) אני ידעתיך במדבר וגו'. ואומר (שם ט) כענבים במדבר מצאתי לישראל. ובתוהו ילל ישימון. במקום הצרות ובמקום גדודי חיות והאומות. יסובבנהו. לפני הר סיני שנאמר (שמות י״ט:י״ז-י״ח) ויתיצבו בתחתית ההר. יסוננהו. בעשר הדברות. יצרנהו כאישון עינו. שלא להזיקו לא מן הקולות ולא מן הלפידים. ד״א ימצאהו. כגון (במדבר יא) ומצא להם. הספיק להם מזונותם בארץ מדבר. ובתוהו ילל ישימון. במקום נחש שרף ועקרב. הבאר עולה והמן יורד וענני הכבוד מקיפין אותם. שנא' יסובבנהו יבוננהו נתן בהם בינה יתירה. יצרנהו כאישון עינו. שנא' (תהילים צ״א:י״א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

פס'. כנשר יעיר קנו. כדרך שאין הנשר הזה בא על קנו בבת אחת אלא מפסע מאילן לאילן ומסוכה לסוכה כדי שיעורו בניו ויהיה בהם כח כדי לקבלו כך בשעה שנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנאמר (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא. יפרוש כנפיו יקחהו. כענין שנאמר (שמות י״ט:ד׳) ואשא אתכם על כנפי נשרים. ואומר (דברים א׳:ל״א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה, אלהיך, ישאהו על אברתו. כשם שהנשר נושא את גוזליו על אברתו ואינו מתירא מעוף בעולם כך ישראל לא היו יראין מכל אומה ולשון:

פס'. ה' בדד ינחנו. אמר להם הקב״ה כשהייתם יושבים יחידים ולא נהנין מהרשעים כך אתם עתידין להושיבכם יחידים בעולם ואין הרשעים נהנין מכם כלום. ואין עמו אל נכר. שלא ישלטו עליכם שרי הכנענים כענין שנאמר (דניאל י׳:כ״א) ואין אחר מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם. ד״א ה' בדד ינחנו. כענין שנאמר (דברים ל״ג:כ״ח) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב. ואין עמו אל נכר שלא יהו עמכם עובדי אל נכר כענין שנאמר (ישעיהו ב׳:י״ח) והאלילים כליל יחלף. ואומר (שם) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא:

פס'. ירכיבהו על במתי ארץ. זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות. ויאכל תנובות שדי. אילו פירות ארץ ישראל שהן קלין לאכול מכל מאכל הפירות של שאר הארצות. ויניקהו דבש מסלע. זו סכנית וחברותיה שמהם הפירות שמנות עד מאד. ושמן מחלמיש צור. אלו זיתי גוש חלב. מעשה שאמר רבי יהודה לבנו בסכנית צא והבא לנו קציעות מתוך החבית הלך ומצא את החבית שצף עליה דבש. מעשה שאמר רבי (יהודה) לבנו בציפורי צא והבא לנו גרוגרות מתוך העליה הלך ומצא את העליה שצפה עליה דבש:

פס'. חמאת בקר וחלב צאן.זה היה בימי שלמה כענין שנא' (מלכים א ה׳:ג׳)(ועשרים) בקר בריאות ועשרים בקר רעי לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים. ד״א חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן. אלו הרשעים שכל ממונם יפול ביד צדיקים, עם חלב (כליות חטה). אלו עשרת השבטים שהיו אוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. ודם ענב תשתה חמר. כענין שנאמר (עמוס ו׳:ו׳) השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו. ד״א חמאת בקר. אלו הכנענים. וחלב צאן. שכללן עם המלכיות שבאו והחזיקו בארץ ישראל. עם חלב כרים אלו הגמונים שלהן. ואילים בני בשן אלו קנטרונין שלהם. ועתודים. אלו סנקליטין שלהן. עם חלב כליות חטה. אלו המטרניות שלהם. ודם ענב תשתה חמר. שהצדיקים יורשין אותן באחרונה והם מנחילין אותם לבניהם וערבין להם כיין:

פס'. וישמן ישורון ויבעט. אותו דור המבול. מרוב הטובה שהשפיע להן הקב״ה מרדו שנאמר (איוב כ״א:י״א) שורו עיבר ולא יגעיל. ואומר (שם) ישלחו כצאן עויליהם ואומר (שם) ישאו כתף וכנור, יבלו בטוב ימיהם ואומר (שם) מה שדי כי נעבדנו אמרו לא טיפת גשמים אנו צריכין שנאמר (בראשית ב׳:ו׳) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה אמר להם הקב״ה הטובה שהשפעתי לכם בה אתם מכעיסים אותי בה אני טורדן מן העולם. שנאמר (שם ז) ויהי הגשם על הארץ. וימח את כל היקום וכן אתה מוצא בדור הפלגה שאמרו (שם יא) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ לפיכך אמר להם הקב״ה אני אפזר אתכם בארבע פנות העולם שנאמר (שם) ויפץ ה' אותם. וכן אנשי סדום שנאמר (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ויד עני ואביון לא החזיקה. וכתיב (שם) ותגבהינה ותעשינה תועבה ואסיר אתחן כאשר ראיתי. וכן ישראל מרוב שלותם חטאו. דכתיב חמאת בקר וחלב צאן. וכתיב וישמן ישורון ויבעט. וכה״א (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. שמנת. בימי ירבעם. עבית. בימי אחאב, כשית. כל ימי יהוא. שמרוב שעבית כסית. כיון ששמן מבפנים נעשית כסלים מבחוץ. וכן הוא אומר (איוב ט״ו:כ״ז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל. ויטוש אלוה עשהו. כמדתן מדד הקב״ה להם שנאמר (תהילים ע״ח:ס׳) ויטש משכן שילה. וינבל צור ישועתו. וכנגדו (ירמיהו י״ד:כ״א) אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך:

פס'. יקניאוהו בזרים בתועבות. מלמד שהיו הולכין ועושין להם דברים של זרות כענין שנאמר (מלכים א ט״ו:י״ג) וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת ויכרות אסא את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון. כתועבות יכעיסוהו. זה משכב זכור וכן הוא אומר (ויקרא כ) תועבה עשו:

פס'. יזבחו לשדים. אמר הקב״ה אלו דברים שהם מטיבים להם היו עובדין הייתי אומר על אחת כמה וכמה שהן עובדין לשדים. מה דרכו של שד כיון שנכנס באדם הוא כופה אותו על פניו. אלהים לא ידעום. מה שאין אחד מאומות העולם יודע מה הוא אלא כשהוא רואה אותו אומר צלם יהודי הוא זה. הדא הוא דכתיב (ישעיהו י׳:י׳) לממלכות האליל ופסיליהם מירושלם ומשומרון מלמד שירושלים ושומרון מספקות טופסין של עבודת כוכבים לכל האומות. חדשים מקרוב באו. בכל יום ויום היו מתחדשים עבודות כוכבים. לא שערום. לא שיערום אבותיכם אם יש בהן צורך ואם אין בהם צורך:

פס'. צור ילדך תשי. הנחתם זכות אבותיכם שנאמר (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חוצבתם. ותשכח אל מחוללך. שכחתם אמותיכם שנאמר (שם) ואל שרה תחוללכם. ד״א צור ילדך תשי אין צור אלא הקב״ה שנאמר הצור תמים פעלו. ילדך. שהביאך בעולם, כענין שנאמר (תהליס צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל. תשי. כענין (איוב ל״ט:י״ז) כי השה אלוה חכמה. ותשכח אל מחוללך. שעשאך מחילין מחילין שאם תעלה אחת מהן על גבי חברתה אין אפשר לך לחיות:

פס'. וירא ה' וינאץ. וירא. במעשיהם. וינאץ. במלכותם וכן הוא אומר (איכה ב׳:ו׳) וינאץ בזעם אפו מלך וכהן. מכעס בניו ובנותיו. אם כשהן מכעיסין נקראין בנים אם לא היו מכעיסין על אחת כמה וכמה שהיו נקראין בנים חביבין. א״ר מאיר אין לך בכל המלכים שמלך ימים קלים כזמרי שנא' (מלכים א ט״ז:כ׳) ויתר דברי זמרי וקשרו אשר קשר הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל. ולא מלך אלא ז' ימים:

פס'. ויאמר אסתירה פני מהם. אמר הקב״ה הריני מסלק שכינתי מביניהם להודיעם מה יהא בסופם. אמר הקב״ה הרי אני מוסרן למלכות משעבדין ומצערין אותם להודיעם מה יהא בסופם. כי דור תהפוכות. כשהיו דור תהפוכות הפכו דברי אלהים חיים. לפיכך (ישעיהו ס״ג:י׳) ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם. בנים לא אמן בם. אין בהם אמונה של כלום עמדתם לפני הר סיני אמרתם (שמות יט) כל אשר דבר ה' נעשה (ונשמע). חזרתם ואמרתם (שם לב) אלה אלהיך ישראל. נכנסתם לארץ ואמרתם אין אנו גולין מעתה ועד עולם בניתם לכם בית המקדש ואמרתם שאינו חרב לעולם. חזרתם ואמרתם (מלכים א י״ב:ט״ז) אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. ד״א לא אמן בם. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר לא רצו ישראל לומר אחר הנביאים אמן בשעה שהיו מברכין אותם עד שפתח ירמיהו את פיו ואמר אמן בשעה שבירכו שנאמר (ירמיה יא) ואען ואומר אמן ה':

פס'. הם קנאוני בלא אל. אלו עבודת כוכבים שכינו על שם אלהים. כעסוני בהבליהם. זה הבבואה ואפילו הבל היוצא מן הקדרה. ואני אקניאם בלא עם. אלו כשדים שנאמר בהם (ישעיהו כ״ג:י״ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה. ד״א אלו שהן באין מברבריאה שהן מהלכין ערומין שאין לך בזוי ממי שהלך ערום. בגוי נבל אכעיסם. אלו המינים שנאמר (תהילים י״ד:א׳) אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב:

פס'. כי אש קדחה באפי. מלמד שהפורענות אינה יוצאה מלפני הקב״ה אלא באף כענין שנאמר (שם יח) עלה עשן באפו. ותיקד עד שאול תחתית. זו גיהנם וכה״א (ישעיהו י״ד:ט״ו) אך אל שאול תורד. ותאכל ארץ ויבולה. זו ארץ ישראל. ותלהט מוסדי הרים. אלו הרי ירושלים שנא' (תהילים קכ״ה:ב׳) ירושלם הרים סביב לה. ד״א (ותאכל ארץ) אלו ארבע מלכיות שהיו נידונין בה:

פס'. אספה עלימו רעות. אמר הקב״ה אני מכנס כל פורענות שבעולם ומביאן עליהם בבת אחת. ד״א אספה עלימו רעות. מלמד שהיו כל הרעות מתאספות זאת אומרת אני באה עליהם וזאת אומרת אני באה עליהם. אמר להם הקב״ה המתינו שכל אחת ואחת עתידה לעשות את שלה. חצי אכלה בם. אלו חצי הרעב. כענין שנאמר (יחזקאל ה׳:ט״ז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית. ד״א חצי אכלה בם חצי כלין והם אינן כלין. וכן הוא אומר (מלאכי ג׳:ו׳) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם:

פס'. מזי רעב. שיהיו מוזין ומושלכין באשפות מפני הרעב כענין שנא' (ירמיהו י״ד:ט״ז) והעם אשר המה (מתנבאים) [נבאים] להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובנותיהם ושפכתי עליהם את רעתם. ד״א מזי רעב מלשון (דניאל ג׳:כ״ב) ואתונא אזה יתירא. שהיו שרופין מן הרעב. ולחומי רשף תרגם אכילי עוף כמו (איוב ה׳:ז׳) ובני (נשר) [רשף] יגביהו עוף. וקטב מרירי. לפי דרכנו למדנו שכל מי שהשד נכנס בו שהוא מרירי והיא בריה מהלכת בין החמה לצל. ושן בהמות אשלח בם. שתהא בהמתו נושכת והיא מעלה נימי כמו הזאב וכמו הערוד. וכמו שהיה מעשה שהיו הרחלות נושכות ביהודה. ד״א ושן בהמות אשלח בם שיהא רואה את החרב רודפת אחריו בשוק והוא יכול לברוח מפניה ולמלט את נפשו מרעה וחדרי הבית נופלין עליו והוא מת בה. עם חמת זוחלי עפר. אלו ד' מלכיות שנאמר בהם (דברים ח׳:ט״ו) נחש ועקרב וצמאון שאימתן מוטלת בעולם. ד״א עם חמת זוחלי עפר אלו הכינים שאין שלטונם אלא בעפר:

פס'. מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. מכאן אמרו בשעת הדבר כנס הרגל ובשעת הרעב פזר את הרגל. מחוץ תשכל חרב על מעשה שהיו עושין בחוצות כענין שנאמר (ירמיהו י״א:י״ג) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלים, ומחדרים אימה. על מה שעשו בחדרים הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח׳:י״ב) הראית בן אדם אשר זקני ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו. גם בחור גם בתולה. הייתי אומר שאתם לפני הבחור והבתולה בלא חטא. ועכשיו גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה שטינפו מעשיהם איש שיבה כיונק קטן:

פס'. אמרתי אפאיהם, אמרתי באפי איה הם. אשביתה מאנוש זכרם. שלא יהו בעולם אבל מה יעשה להם (תהילים ק״ו:כ״ג) לולי משה בחירו. (שם קכד) לולי ה' שהיה לנו. (ישעיהו א׳:ט׳) לולי ה' הותיר לנו שריד:

פס'. לולי כעס אויב. אמר הקב״ה מי גרם לי כעסן של האויבים ואין אגור אלא כנוס כענין שנאמר (משלי ל׳:א׳) דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל. פן ינכרו צרימו. בשעת צרתן של ישראל היו אומות העולם רואין אותן ועושין עצמם כאילו אינם מכירים אותם. וכן את מוצא בשעה שגברו אומות העולם על ישראל גמרו והסכימו בכל מקום שישראל בורחין שלא יהו מניחין אותם. בקשו לברוח למערב ולא הניחום שנאמר (ישעיהו כ״א:י״ג) משא בערב ביער בערב תלינו וגו'. בקשו לברוח לדרום ולא הניחום שנאמר (עמוס א׳:ו׳) כה אמר ה' על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו על הגלותם גלות שלימה להסגיר לאדום. בקשו לברוח למזרח ולא הניחום שנאמר (שם) על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו על דושם בחרוצות הברזל את הגלעד. בקשו לברוח לצפון ולא הניחום דכתיב (שם) על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלימה לאדום ולא זכרו ברית אחים. אבל כשישראל בשמחה אומות העולם עושין אותם אחים. וכן עשו אומר ליעקב (בראשית ל״ג:ט׳) אחי יהי לך אשר לך. וכן חירם אמר לשלמה (מלכים א ט׳:י״ג) מה הערים האלה אשר נתן לי אחי. פן יאמרו אומות העולם ידנו רמה ולא ה' פעל. אנחנו פרענו להם מעצמנו ולא ה' פעל כל זאת. וכן השוטים אומרים (עמוס ו׳:י״ג) הלא בחזקנו לקחנו לנו וגו':

פס'. כי גוי אבד עצות המה. אמר הקב״ה איבד ישראל עצה טובה שניתן להם מהר סיני. ואין עצה אלא תורה שנאמר (משלי ח׳:י״ד) לי עצה ותושיה. ואין בהם תבונה. אין בהם דעת להסתכל ולומר אמש היה אחד ממנו רודף אלף מאומות העולם ושנים מניסין רבבה אבל עכשיו אחד מן האומות רודף ממנו אלף (סז) ורבי נחמיה דורשו כלפי הכנענים ונראין דברי רבי (יהושע) שדרשו כלפי ישראל:

פס'. לו חכמו ישכילו זאת. אין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. יבינו לאחריתם. אמר הקב״ה (שם) אלו המתנתם שעה אחת כשירד משה מהר סיני לא שלטה בהם כל אומה ולשון שנאמר (תהלים פא) לו עמי שומע לי.ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי:

פס'. איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה. אמר הקב״ה אלו קיימתם התורה הייתי עושה לכם הבטחה אחד רודף אלף. אם לא כי צורם מכרם. זה אברהם אבינו מכר את ישראל בגלות שבחר לו הגלות כדי שינצלו ישראל מדינה של גיהנם. וה' הסגירם. שהקב״ה הסכים על ידו שנאמר (בראשית ט״ו:י״ח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר. אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, מלמד שהקב״ה מסרם ביד הכנענים לא מפני שהן גבורין אלא מרצון הקב״ה:

פס'. כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים. אמרו ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם לא כתוקף שאתה בא עלינו את מביא על אחרים כשאתה מביא עליני תוקף אנו נוהגין עמהם במדת רחמים אבל הם לא היו מרחמין עלינו. ואויבינו פלילים. אמרו ישראל רבונו של עולם כתבת בתורתך (במדבר ל״ה:כ״ג) והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו. לא אויב לו יעידנו ולא מבקש רעתו ידיננו. והנה אויבינו פלילים:

פס'. כי מגפן סדום גפנם, (עא) רבי דורשו כלפי ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא (ירמיהו ב׳:כ״א) ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. כי מגפן סדום גפנם. של עמורה שנאמר ומשדמות עמורה, ענבמו ענבי רוש, בניו של אדם הראשון אתם שלא נצטווה אלא על מצוה אחת ובשעה קלה עבר עליה וגרם לו מיתה ולדורותיו. אשכלות מרורות למו. אלו הגדולים שבכם כענין שנאמר (מיכה ז׳:א׳) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:

פס'. חמת תנינים יינם. אמר הקב״ה הכשרים שבהם ותלמידי חכמים שבהם המתם קשה כתנינים. (ורוש) [וראש] פתנים אכזר, שונים שבכם אכזרים כפתן הזה שמרירתן כנוסה בתוך מעיהן כנחש:

פס'. הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אלו פורעניות של הקדוש ברוך הוא עתיד להביא על הרשעים שנאמר (איוב ל״ח:כ״ג) אשר השכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה ואומר (ישעיהו כ״ה:ו׳) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה. חתום באוצרותי. מה זה חתום ואין חסר כלום כך לא אלו נטלו משלהם ולא אלו נטלו משלהם. שנאמר (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך וגו'. וכן ברשעים הוא אומר הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי:

פס'. לי נקם ושלם. אמר הקב״ה אני עתיד ליפרע לירושלים כענין שנא' (ישעיהו ל״ד:ח׳) כי יום נקם לה' שנת שלומים לריב ציון. ואומר (שם סה) הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם. לעת תמוט רגלם. בזמן שיביא הקב״ה שכרם. כענין שנאמר (איכה ד׳:כ״ב) תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך. כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו. (ירמיה נ) נקמת ה' [אלהינו] נקמת היכלו:

פס'. כי ידין ה' עמו. ידין עמים על שעשו בעמו. שנאמר (זכריה א׳:ט״ו) אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. ואומר (ירמיהו ל׳:י״א) כי אעשה כלה בכל הגוים. ועל עבדיו יתנחם. אלו ישראל שלקחתי ממצרים להיות לי לעבדים. וכבר משלו בם אומות העולם. יתנחם. אלו תנחומין. כי יראה כי אזלת יד. ראה שהלכו בגולה. דבר אחר כי יראה. יראה שכלתה פרוטה מידם. דבר אחר כי יראה כענין שנא' (דניאל י״ב:ז׳)ובכלות נפץ [יד] עם קדש תכלינה כל אלה. ואפס עצור ועזוב. כענין שנ' (מלכים ב י״ד:כ״ו) כי ראה ה' את עני ישראל מורה (אותם) ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל. ואומר (ישעיהו נ״ט:ט״ז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו:

פס'. ואמר אי אלהימו. רבי יהודה דורש כלפי ישראל. עתידין הם ישראל לומר איכן הם אלהיהם של אומות העולם שהיו מקניטין את ישראל. צור חסיו בו. שלא היו מניחין את ישראל לשקוט אלא היו אומרים להם עזבו תורתכם והתחברו לנו. וכן הוא אומר (שם ח) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים וישראל אומרים להם (שם) הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים:

פס'. אשר חלב זבחימו יאכלו. אלו הן זבחי מתים. ישתו יין נסיכם, אלו נסכי עבודה זרה. יקומו ויעזרוכם. שעתידין כל אומות העולם לומר (ירמיהו ט״ז:י״ט-כ׳) אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים לכן הנני מודיעם וגו':

פס'. ראו עתה כי אני אני הוא. אני ראשון ואני אחרון. אני הוא שהוצאתי אתכם ממצרים. אני הוא שפיזרתי אתכם בין האומות. אני שעתיד לקבצכם. ואין אלהים עמדי. יחיד בעולמו שליט במעשיו ואין לו שני כמו שאומות העולם אומרים שיש חבר. ואין אלהים עמדי. הרי תשובה לאומות. אני אמית ואחיה מחצתי וגו'. מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומר אין תחיית המתים מן התורה. ואין מידי מציל. אין אברהם מציל את ישמעאל ואין יצחק מציל את עשו מיום הדין. שנאמר (תהילים מ״ט:ח׳-ט׳) אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם. יקרה היא לכל בני העולם שמשעה שהן חוטאין אין להם תשלומין:

פס'. כי אשא אל שמים ידי. בוא וראה שהקב״ה ברא את עולמו במאמר והרשעים גורמים לישבע שנאמר (כי אשא אל שמים ידי) ואין נשיאה אלא שבועה. שנאמר (יחזקאל כ׳:ה׳) ואשא ידי לזרע בית יעקב. ואמרתי חי אנכי לעולם. מדת בשר ודם אם אינו גובה (אפטיאה) [אפותקי] שלו מן החיים אינו גובה לעולם אלא הקב״ה אם אינו גובה מן החיים גובה מן המתים. אם אינו גובה בעולם הזה גובה לעולם הבא. לכך נאמר חי אנכי לעולם. אשריהן לצדיקים שאין שכרן נקפחת. אוי לרשעים שאין גמולם נשכח:

פס'. אם שנותי ברק חרבי. מלמד שהפורענות יוצאה מלפני הקב״ה כברק קלה. שאם עושין תשובה מהזירה במהרה שנאמר אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי. שאין מדת הדין חוזרת ריקם. אשיב נקם לצרי. אלו צוררי יהודה (וישראל). למשנאי אשלם. אלו המינים שעובדים עבודת כוכבים שנ' (תהילים קל״ט:כ״ב) הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. וכתיב (שם) תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. שהם כופרין ביחוד הקדוש ברוך הוא:

פס'. אשכיר חצי מדם. וכי החצים משתכרין אלא הריני משכיר את החיות ואת העופות ממה שחצי עושות, וחרבי תאכל בשר. וכי החרב תאכל בשר אלא אמר הקב״ה הריני מאכיל את החיות ואת העופות ממה שחרבי עושה כענין שנאמר (יחזקאל ל״ט:י״ז) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף עד ואכלתם בשר ושתיתם דם ואומר (שם) בשר גבורים תאכלו עד ואכלתם להם לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר זבחתי לכם. וכל הפרשה. מדם חלל ושביה. ממה שעשו בחללי עמי כענין שנאמר (ירמיהו ח׳:כ״ג) ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי. ושביה. ממה שעשו בשבי עמי שנא' (ישעיהו י״ד:ב׳) היו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם. מראש פרעות אויב. מלמד שאויבי ישראל כולם תלוים בפרעה ראש האויבים. דבר אחר מראש פרעות אויב. כשהקדוש ברוך הוא פורע מן הכנענים מביא עליהם פורענותם ופורענות אבותם:

פס'. הרנינו גוים עמו. עתידין אומות העולם ליתן שבח לבורא הכל על גלותם של ישראל. כי דם עבדיו יקום ונקם. שתי נקימות למה. נקם על הדם נקם על החמס שנאמר (עובדיה א׳:י׳) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם. ואומר (יואל ד׳:ב׳) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגו' (צא) אשר שפכו דם נקיא בארצם ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור. ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון. וכפר אדמתו עמו. מלמד ששפיכות דמם היא כפרתם. שנאמר (תהילים ע״ט:ג׳) שפכו דמם כמים סביבות ירושלים וכתיב (שם) עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. וכפר אדמתו עמו. וכן הוא אומר (ישעיה לד) העם היושב בה נשוא עון. למדנו שהשירה הזאת יש בה עדות בכל דור ודור ויש בה לימות המשיח ויש בה לעתיד לבוא. אשריהם ישראל שהם חשובים לפני קונם לדבר עליהם דברים אשר לא נאמרו על כל אומה ולשון: (תהילים קמ״ד:ט״ו) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו:

פס'. ויבא משה עד והוא והושע בן נון. יכול לפי שהצפה דעתו עליו (פי' גבהה רוחו עליו) תלמוד לומר הוא והושע בן נון הוא הושע. אע״פ שנתמנה פרנס על הצבור הוא הושע בצדקותיו. כיוצא בו אתה אומר (שמואל א י״ז:י״ד) ודוד הוא הקטן. הוא דוד עד שלא נכנס לגדולה והוא דוד אע״פ שנתמנה מלך:

פס'. ויכל משה לדבר. אף על פי שהיה זקן בן ק״ב שנה קולו היה מהלך בכל מחנה ישראל:

פס'. ויאמר אליהם שימו לבבכם. מיכן אמרו צריך אדם לכוין את לבו ועיניו ואזניו לדברי תורה ואם לאו אין בידו מאומה. מעשה בחכם אחד שבא מלדקיא נכנס רבי אליעזר ורבי שמעון ורבי יוחנן בן ברוקה ישבו לפניו. אמר להם קרבו לפני וקרבו. לא זז מקרבן עד שקרבן לפני רגליו. אמר להם צריכין אנו להחזיק טובה לדורות הבאים אחרינו וצריכין אנו להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחרינו אילו אינו אלא משה גדול העולם שאילולי אחרים קיימו את התורה מה היתה שוה. אשר אני מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמור לעשות. אפי' דבר הקל בתורה שאתם אומרים למה נכתבה יש חיים לעולם הזה ולעולם הבא. כענין שנאמר (בראשית ל״ו:כ״ב) ואחות לוטן תמנע. ותמנע היתה פילגש. אמרה הואיל ואיני כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו פילגש והרי דברים קל וחומר מה עשו שלא היתה בידו אלא מצות אחת שהיה מכבד את אביו היו המלכים והשלטונים רצים להדבק בו על אחת כמה וכמה שיהו רצים להדבק ביעקב אבינו שקיים את כל התורה כולה:

פס'. כי לא דבר רק הוא מכם. שאם הוא רק אינו רק אלא מכם שאין אתם יודעין לדרוש אותו. כי הוא חייכם. מיכן פירוש לתלמוד שמארכת ימיו של אדם. וכן הוא אומר (משלי ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה בשמואלה עושר וכבוד. אשר אתם עוברים את הירדן. בשכר שתעברו אתם יורשים:

פס'. וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה. בשלשה מקומות הוא אומר בעצם היום. בנח שנאמר (בראשית ז׳:י״ג) בעצם היום הזה בא נח. אמר הקב״ה אם יכנס נח בלילה לתיבה עכשיו יהו כל הדור אומרים אילו היינו יודעין לא היינו מניחין אותו ליכנס. או היינו נוטלין פסילין וקרדומין ומבקעין את התיבה לכך אמר הקב״ה הריני מכניסם בעצם היום ומי שיש בו כח יבוא וימחה. לכך נאמר בעצם היום הזה בא נח. ובמצרים נאמר (שמות י״ב:י״ז) בעצם היום הזה הוציא ה' שלא יאמרו מצרים אילולי היינו יודעין לא היינו מניחין אותם לצאת ולא עוד אלא היינו לוקחין סייפים ומגנים ועושין עמהן מלחמה לכך אמר הקב״ה הריני מוציאם בהצי היום וכל מי שיש בידו כח למחות יבוא וימחה שנאמר (שם) בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים. וכאן נאמר במשה בעצם היום הזה אמר הקב״ה אם אני מכניסו למשה במערה בלילה עכשו יהו ישראל אומרים אם היינו יודעין לא היינו מניחין אותו ליכנס במערה לכך אמר הקב״ה הריני מכניסו בחצי היום ומי שיש בידו למחות יבוא וימחה. לכך נאמר בעצם היום הזה:

פס'. עלה אל הר העברים הזה הר נבו. אמר לו הקב״ה מעלה היא לך ואינה ירידה לך. אל הר העברים הזה. דורשי רשומות אמרו הר שעלו בו עברים. הר נבו. הר שנקרא לו ארבע שמות. הר העברים. הר נבו. הר ההר. ראש הפסגה. שהיו ארבעה מלכים מכתתין להיקרא על שמו. הר נבו שמתו בו שלשה נביאים שלא על ידי עבירה. וראה את ארץ כנען. רבי אלעזר אומר אצבעו של הקדוש ב״ה היה מיטטרונו של משה מלמד שהיה מראה לו כאילו באצבע ואומר לו זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:

פס'. ומת בהר. מלמד שאמר משה לפני הקב״ה רבון כל העולמים למה אני מת לא מוטב שיהו אומרים זה משה רבינו במראה ולא במשמע. זה משה שהוציאנו מארץ מצרים וקרע לנו את הים ועשה לנו כמה נסים. אמר לו הקב''ה ומת בהר אשר אתה עולה שמה גזירה שוה הוא לכל אדם. והאסף אל עמיך. אצל אברהם יצחק ויעקב עמרם וקהת ולוי אבותיך ואצל אהרן ומרים. כאשר מת אהרן אחיך. מיתה שחמדת בה. ומה היא דכתיב (במדבר כ׳:כ״ו) והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו. מלמד שהיה מפשיטו לאהרן לבושו ומלביש את אלעזר בנו וכן השני וכן השלישי באחרונה הלבישו בגדי מיתה. אמר לו משה. אחי עלה למטה ועלה. פשוט רגליך ופשט, עמץ עיניך ועמץ. אמר לו אהרן אחי אשריו של אדם שמת כמיתה זו. לפיכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר במיתה שחמדת בה:

פס'. על אשר מעלתם בי. מי גרם לכם אתם גרמתם לכם למעל מעל בתוך בני ישראל. בוא וראה כמה גדול הוא קדוש השם שלא נשא לו פנים הקב״ה למשה רבינו אמר לו הקב״ה למשה הלא אתה הוא שאמרתי לך (שמות ד׳:ב׳) מה זה בידך ויאמר מטה. והרי דברים קל וחומר ומה אותם הנסים הראשונים שהם קשים לא עיכבת בהם הדבר הזה שהוא קל ביותר צריך. היית לעכב:

פס'. כי מנגד תראה את הארץ. מלמד שלא יצא מן העולם עד שצררה הקב״ה לנשמתו בכנפיו שנאמר כי מנגד תראה את הארץ ולהלן הוא אומר בבן גדעון (שופטים ט׳:י״ז) אשר נלחם אבי עליכם וישלך את נפשו מנגד ויצל אתכם. ושמה לא תבוא. כתוב אחד אומר ושמה לא תבוא וכתוב אחד אומר (דברים ל״ד:ד׳) ושמה לא תעבור. מלמד שאמר משה לפני רבון של עולם אם איני עובר מלך אעבור הדיוט. אם איני עובר חי אעבור מת אמר לו הקב״ה ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור. לא מלך ולא הדיוט. לא חי ולא מת. אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. הבטחה שאני נותן את הארץ לישראל שהוצאתם ממצרים: