כתוב ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב (משלי כ״ד:כ״ה):

אמר טוביהו בירבי אליעזר ז״ל על שראה שלמה בן דוד בחכמתו שהתוכחה יפה היא לישראל בעולם אמר ולמוכיחים ינעם. נעימות מביא הקדוש ברוך הוא למוכיחים את ישראל אלו נביאי ה' שהם מוכיחים את עם ה' כדי להחזירם למוטב ועליהם על המוכיח ועל המקבל תוכחות תבוא ברכת טוב. שנא' וזאת הברכה. ומניין שאף משה נתברך שנאמר (בראשית כז) ומברכיך ברוך ומה נתברך דכתיב (דה״א מ) בני משה גרשם ואליעזר. ובני גרשם רחביה הראש. ובני רחביה רבו למעלה. מאי למעלה. למעלה מששים רבוא: וזאת הברכה לפי שהיה משה מוכיח את ישראל דברים קשים מתחלה חזר ואומר להם דברי נחמות וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים בתחלה ואחר כך חוזרין ואומרים דברי נחמות. הושע בן בארי אמר (הושע ט) תן להם ה' מה תתן. ואומר הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ואומר אהיה כטל לישראל. ואומר ילכו יונקותיו ואומר (שם) ישובו יושבי בצלו. וכן יואל בן פתואל אמר בתחלה דברים קשים. שנאמר (יואל א) שמעו זאת הזקנים יתר הגזם אכל הארבה. וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו'. וכן עמום שנאמר (עמוס ד) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים. פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וחזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ט) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. וכן מיכה אומר להן לישראל דברים קשים שנאמר (מיכה ג) שונאי טוב ואוהבי רע גוזלי עורם מעליהם. וחוזר ואומר דברי נחמות שנאמר (שם ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו [וגו']. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיהו אומר (ירמיה ח) על שבר בת עמי השברתי וגו'. וחוזר ואומר להם דברי ניחומים שנאמר (שם לא) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו [וגו'] ונחמתים ושמחתים מיגונם. ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם ה'. וזאת הברכה. ומי הוא המברך ואת מי בירך ומתי ברכם לפי שהיתה ברכה לדורות. לפיכך הברכה נאמרה בפרט. מי המברך. ומתי ברכם שמשה אמר לישראל כאב שנאמר (במדבר יא) האנכי הריתי את כל העם הזה. וכשם שהאב מברך לבניו לפני מותו כדרך שעשה יעקב אבינו כן עשה משה רבינו. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, איני יודע אי זה מהן תקדום אם התפלה אם הברכה אלא ממה שנאמר וזאת הברכה הא למדנו שהתפלה קדמה. וזאת הברכה. במקום שפסק יעקב אבינו בו התחיל משה רבינו שנאמר בברכת יעקב (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. והתחיל משה רבינו ואמר וזאת הברכה. דבר אחר וזאת הברכה. לפי שבירכם למעלה ואמר להם (דברים א) ה' אלהי אבותכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. חזר ואמר וזאת הברכה. אילו אחרים בירכו את ישראל היו ראויין לכך על אחת כמה וכמה שבירכם משה, ראוי היה משה לברך את ישראל וראויין היו ישראל להתברך לפני משה. איש האלהים. זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים. משה דכתיב כאן איש האלהים ואומר (תהלים צ) תפלה למשה איש האלהים, אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר (שמואל א ב) ויבא איש האלהים אל עלי ויאמר לו כה אמר ה' הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. שמואל נקרא איש האלהים שנא' (שם ט) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת [וגו'] כל אשר ידבר בוא יבוא. דוד נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב ח) כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עדו נקרא איש האלהים שנאמר (שם יג) והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה'. לבית אל. אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יז) ותאמר אל אליהו הנביא (הנה נא) עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת. (אלישע) נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב כה) ואיש האלהים בא אליו וגו'. את בני ישראל. בזכות ישראל אביהן וכן הוא אומר (בראשית מט) הקבצו ושמעו וגו'. לפני מותו. סמוך למיתה. וכן הוא אומר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו':

פס'. ויאמר ה' מסיני בא. מלמד שלא רצה משה רבינו לתבוע צרכי ישראל תחלה עד שפתח בשבחו של הקב״ה תחלה ואחר כך אמר צרכי ישראל. וזאת ליהודה וללוי אמר. לבנימן אמר. ולבסוף חתם בשבחו של הקב״ה שנאמר אין כאל ישורון. וכן אתה מוצא בדוד שלא רצה לתבוע צרכי ישראל עד שפתח בשבחו של הקב״ה שנא' (תהילים קמ״ט:א׳) שירו לה' שיר חדש (כי נפלאות עשה). [תהלתו בקהל חסידים] ואח''כ כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה.ולבסוף (שם קנ) הללויה הללו אל בקדשו. וכן אתה מוצא בשלמה שפתח בשבחו של הקב״ה. שנא' (מ״א ח) ה' אלהי ישראל אין כמוך אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ואח״כ אמר (שם) רעב כי יהיה בארץ וגו'. ובאחרונה הוא אומר (דברי הימים ב ו׳:כ״ח) קומה ה' [אלהים] (למנוחתך) אתה וארון עוזך. וכן תקנו חכמים ונביאים שלא רצו לתבוע צרכיהן של ישראל אלא פתחו בשבחו של הקב״ה ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו והם מגן ומחיה והאל הקדוש. ואחר כך הוא אומר אתה חונן לאדם דעת והרוצה בתשובה עד מודים. ואח״כ מסיים בשבחו של הקב״ה עבודה והודאה וברכת כהנים. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא מלמד שנגלה הקב״ה על ישראל מארבע רוחות העולם שנאמר ה' מסיני בא זו רוח צפונית. וזרח משעיר למו זו רוח מזרחית. הופיע מהר פארן זה רוח דרומית. ואתה מרבבות קדש זו רוח מערבית. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא מלמד שנתן הקב״ה התורה בפרהסיא לא לישראל בלבד אלא לכל האומות. שנאמר (ישעיהו מ״ה:י״ט) לא (מראש) בסתר דברתי במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני ה' דובר צדק מגיד מישרים. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא כשנתן הקב״ה את התורה הרעיש העולם כולו על יושביו שנאמר (תהלים כט) קול ה' בכח קול ה' בהדר. נכנסו כל האומות אצל בלעם אמרו לו רואים אנו מחזיר הקב״ה את העולם לתוהו ובוהו. אמר להם לאו אלא תורה הוא נותן לעמו שנאמר (שם) ה' עוז לעמו יתן. ענו כל האומות ואמרו (שם) ה' יברך את עמו בשלום זו תורה שנאמר (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חזר על כל האומות שיקבלוה ולא רצו לקבל. נגלה על בני עשו אמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו מה כתוב בה (שמות כ) לא תרצח. אמרו כל ברכותינו זאת היתה שהורישני יצחק אבינו שנאמר (בראשית כ״ז:ל״ט-מ׳) ועל חרבך תחיה. ולא רצו לקבל, נגלה על בני עמון אמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה (שמות כ) לא תנאף. אמרו לו כל עצמנו בניאופים שנאמר (בראשית י״ט:ל״ו) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. ולא רצו לקבל. נגלה על בני ישמעאל ובני קטורה אמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה (שמות כ) לא תגנוב. אמרו לו כל עצמנו בגניבה זו ירושתם שהוריש להם אביהם שנאמר (שם טז) והוא יהיה פרא אדם ידו בכל. והיאך נקבל את התורה. כיון שבא אצל ישראל פתחו כולם ואמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר הקב״ה אין אומה יכולה לקבל את התורה חוץ מישראל, דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא מלמד שכבוד של הקב״ה מלא עולמו. וכן הוא אומר (איוב ל״ח:ל״ה) התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו. מגיד שבכל מקום שהן הולכין הן נמצאין לפניו ואומר עשינו שליחותך וכן הוא אומר (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא לשון נחת. וכן הוא אומר (שמות ל״ג:י״ד) ויאמר פני ילכו והניחותי לך. ה' מסיני בא שהניח כל ההרים הרמים ובא לסיני לתת תורה לעמו ישראל. וזרח משעיר למו. שלא נכנסה ביניהם אומה ומלכות מעולם. הופיע מהר פארן. ארבע הופעות הן. הראשונה ממצרים שנאמר (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיע. השניה מתן תורה שנאמר הופיע מהר פארן. השלישית זו נקמה שעתיד הקב״ה להופיע על אדום לרעה שנאמר (שם צד) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. הרביעית זו הופעה של גוג ומגוג שנאמר (שם ג) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ואתה מרבבות קדש. אות הוא וניכר בכל רבבותיו וכן אומות העולם אומרים (שיר השירים ה׳:ט׳) מה דודך מדוד היפה בנשים וגו'. מי לא ייראך מלך הגוים. ולא ישבחך נאה מכל נאים יותר ויותר, מה כנסת ישראל אומרת להם דודי נאה ומשובח. הנני אומרת לכם מקצת שבחו. דודי צח ואדום. ראשו כתם פז, עיניו כיונים על אפיקי מים. לחיו כערוגת הבושם. שוקיו עמודי שש. חכו ממתקים. וזה בשעה שנגלה עליהם על הים כולם הכירוהו שנאמר (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו. לכך נאמר ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו. מלמד שהיה הדבור יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלו וחוזר ומקיף לשמאלן של ישראל והקב״ה מקבלו מימין וחוקקו על הלוחות שנאמר (תהלים כט) קול ה' הוצב להבות אש. דבר אחר מימינו אש דת למו. מה האש כל המשתמש בה חם לו פירש ממנה צונן לו כך כל שהוא עוסק בתורה יש לו חיים. פירש ממנה כלו חייו. דבר אחר מימינו אש דת למו. מה האש ניתנה מן השמים אף התורה ניתנה מן השמים. דבר אחר מימינו אש דת. מה האש חיים לעולם אף התורה חיים לעולם. דבר אחר מימינו אש. מה האש עושה רושם כך התורה כל המשתמש בה עושה בו רושם. היינו דתנן ודישתמש בתגא חלף. כל הנאות מדברי תורה נוטלין חייו מן העולם, דבר אחר מימינו אש דת למו. מה האש כל המשתמש בה ניכר כך תלמידי חכמים ניכרין מכל הבריות בהליכתן ובעטיפתן ובדיבורן. דבר אחר אש דת למו מה האש אור לעולם אף דברי תורה אור לעולם שנאמר (משלי י) כי נר מצוה ותורה אור. התורה ניתנה בימין והישועה בימין שנאמר (תהילים צ״ח:א׳) הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. אש דת למו. כל היוצא מן האש אש אוכלתו. דבר אחר אש דת למו. כל העוסק באש אין אש של גיהנם שולטת בו. למו. להם לישראל ולא לכל אומה ולשון שנאמר (תהילים קמ״ז:כ׳) לא עשה כן לכל גוי. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא. אמר משה מסיני בא. וזרח משעיר למו לישראל הוא שעיר הוא ארץ תימן. וכן אמרה דבורה (שופטים ה׳:ד׳) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום. וחבקוק אומר (חבקוק ג׳:ג׳) אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה. ואתה מרבבות קדש מרבבות המלאכים בא ליתן תורה לישראל. מימינו אש דת למו. התורה שהיא משולה כאש:

פס'. אף חובב עמים. מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יותר מכל האומות. כל קדושיו בידך אלו גדולי ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל. אמר משה לפני הקב״ה (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך הכתוב לצדיקים לעתיד לבוא. והם תכו לרגלך. מתכתתין לרגליך לקיים דברי התורה. לרגלך בעבורך כמו (בראשית ל) ויברך ה' אותך לרגלי. ישא מדברותיך שקיבלו עליהן את דברי התורה ואמר (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ד״א אף חובב עמים אע״פ שחיבב הקב״ה את האומות לא חיבב אותם כחיבת ישראל. כל קדושיו בידך. שהן מוסרין עצמן על קדושת השם. והם תכו לרגלך שהם מתכתתין בגלות לקבל עול התורה והמצות. ישא מדברותיך. כדי שהתקיים דברותיך שהבטחתם. ד״א אף חובב עמים אפילו בשעה שתתמלא אף על ישראל זוכר חיבת השבטים ומרחמם. כל קדושיו בידך. כל קדושות שאהב הקב״ה בידך במקום שישראל שם. והם תכו לרגלך נושאים את עול הגלות. ישא מדברותיך ישא דבריו של הקב״ה בשמחה. ד״א אף חבב עמים. אלו שבטי ישראל כגון עמים הר יקראו. כל קדושיו בידך התחמתם סביבות הר סיני. והם תכו לרגלך בתחתית ההר, ישא מדברותיך. ישראל. כמו (שה״ש ד) ומדברך נאוה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע:

פס'. תורה צוה לנו משה הציווי הזה אינו אלא לנו בעבורנו כדי שנקבל התורה ונשמרה. מורשה קהלת יעקב. לנו מורשה ולא לאחרים. ד״א מורשה. משל לבן מלכים שפירש למדינה אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש לחזור מפני שהוא אומר למלכות אבותי אני חוזר לירושת אבותי אני חוזר. קהלת יעקב. שתהיו עשוין אגודה אחת ולא תעשו אגודות אגודות. וכה״א (דברים יד) לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. זה אוסר וזה מתיר זה שומר היום מקרא קדש וזה למחר:

פס'. ויהי בישורון מלך. מגיד הכתוב כשישראל מושיב ישיבת זקנים מלמטה מלכות שמים מתקיימת מלמעלה. בהתאסף ראשי עם. אלו שבעים זקנים שנאמר (במדבר כ״ה:ד׳) קח את כל ראשי העם. יחד שבטי ישראל. שתהיו עושין אגודה אחת ולא תהיו עשויין אגודות אגודות. וכה״א (שמואל ב ב׳:כ״ה) ויתקבצו בני בנימן אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת. משל למה הדבר דומה למלך שהביא ספינות וחיברן ודיבקן במסמרין ובהוגנין ובנה פלטין עליהם. כל זמן שהספינות קיימות פלטין שלו קיימות. נפרדו הספינות נתפרדו הפלטין שלו כך כל זמן שעשויין ישראל אגודה אחת מלמטה מלכות שמים מתקיימת בהן. שנא' (עמוס ט׳:ו׳) הבונה בשמים (מעליותיו) [מעלותיו] ואגודתו על ארץ יסדה. ד״א ויהי בישורון מלך. זה משה. בהתאסף ראשי עם. אלו שבעים זקנים. שנאמר (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש. יחד שבטי ישראל. אלו הנשיאים:

פס'. יחי ראובן ואל ימות. (ויהי מתיו מספר). מה ענין זה אצל זה אלא משלו חכמים משל למה הדבר דומה למלך שבא אצל בניו והיו מלוין אותו. אמר להם כלום יש לכם עסק. אמרו לו הרי אנו מפייסין אותך שתתרצה לאחינו הגדול אמר להם אביהם בני הואיל ואתם תבעתם להתרצות לאחיכם הריני מתרצה לו לכך נאמר יחד שבטי ישראל. וסמיך ליה יחי ראובן ואל ימות. שאילולי שבטים לא נתרצה המקום לראובן. רבי חנינא בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות. אלא בראובן ודוד. יחי ראובן במעשה יוסף. ואל ימות במעשה בלהה, (שמואל ב ט״ז:י״ג) ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו. פירוש שמעי זכר לו מעשה הצלע. דכתיב (תהילים ל״ה:ט״ו) ובצלעי שמחו ונאספו. והקב״ה זכר לו מעשה ההר. דכתיב (ש״ב כה) (ואביגיל) יורדת בסתר ההר. שלא נגע בה. לעמתו שלמה בנה את המלוא. אע״פ שסגר את פרץ עיר דוד אביו. וחכמים אומרים אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות. אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה. מה תלמוד לומר יחי ראובן והלא מת הוא אלא לא ימות לעולם הבא וכה״א (תהילים מ״ט:י׳) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת. וכה״א (בראשית מ״ט:ד׳) פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה. בעליתו עלה. בירידתו עשה תשובה. וכה״א (שם לה) ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וגו'. ויהיו בני יעקב שנים עשר מה שנים עשר לא נתן בהם עולה כך לא נמצא בו עולה בראובן. ד״א יחי ראובן ואל ימות. לעולם הבא שלא יתחייב. ויהי מתיו מספר בעולם הזה. אלו גבורים בתורה גבורים בכח. וכה״א (דברי הימים א ה׳:ו׳) בארה בנו אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני שהיה גבור בתורה. ד״א יחי ראובן פתח בראובן שהוא בכורו של יעקב. ואל ימות ואל יתחייב במעשה בלהה. ויהי מתיו מספר. ולא יהיה מתיו מספר. אלא עם רב יהיו. גדולים על שבט ראובן וכה״א (שופטים ה׳:ט״ז) בפלגות ראובן גדולים חקרי לב שאנשים גדולים יצאו מראובן. ד״א ויהי מתיו מספר אע״פ שלקחו נחלתם מעבר לירדן. ויהי מתיו מספר יחשב עם מספר בני ישראל כענין שנאמר (הושע ב׳:א׳) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר:

פס'. וזאת ליהודה ויאמר, לאחר שבירך את ראובן חזר לברך את יהודה מפני שהוא מלך. אמר וזאת ליהודה. שקולה ברכת יהודה כנגד כל השבטים שנאמר וזאת ונאמר בכל השבטים וזאת הברכה. ד״א וזאת ליהודה מי גרם לראובן שהודה במעשה בלהה יהודה שהודה במעשה תמר. וזאת ליהודה מלמד שהתפלל משה על שבטו של יהודה. שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו. בשעה שיהא שבטו של יהודה נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותם מתוכה. ואל עמו תביאנו. שנקבר עמהם לארץ. ד״א וזאת ליהודה. מלמד שהתפלל משה על שבטו של שמעון שנאמר שמע ה' קול יהודה. ואין לשון שמע אלא שמעון כמא דאתמר (בראשית כ״ט:ל״ד) כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה על כן קרא שמו שמעון. אמר לפניו רבש״ע בשעה ששבטו של שמעון בצרה יהא שבטו של יהודה מתפלל לפניך ואתה מעלה אותם מתוכה. ואל עמו תביאנו. מלמד שעירבן בנחלה. כענין שנא' (שופטים א׳:ג׳) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי. ידיו רב לו שיהא מוצלח בכל. ד״א וזאת ליהודה מלמד שהתפלל עליהם על מלכי בית דוד. שמע ה' קול יהודה. בשעה שדוד מלך ישראל נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה, וכה״א (שמואל ב' כב) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו'. ואומר (תהילים ס״ד:ב׳) שמע אלהים קולי בשיחי. ואל עמו תביאנו. ושיחזירהו אצל אחיו בשלום בשעה שברח מפני אבשלום. וכן הוא אומר (שמואל ב ט״ו:כ״ג) וכל הארץ בוכים וכל הפרשה. לכך נאמר ואל עמו תביאנו. ידיו רב לו. כענין שאמר יעקב אבינו (בראשית מ״ט:ח׳) יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך. ידיו רב לו. זו קשת וכה״א (שמואל ב א׳:י״ח) ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה (בספר) [על ספר] הישר. זה ספר בראשית שבו ענין אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר (במדבר כ״ג:י׳) תמות נפשי מות ישרים. והיכן אמר (בראשית מ״ט:ח׳) ידך בעורף אויביך. איזו היא מלחמה שהיד כלפי עורף. הוי אומר זו קשת, וכאן הוא אומר ידיו רב לו. ידיו רב לו. איזה הוא מלחמה שהיא צריכה שתי ידים הוי אומר זו קשת. ועזר מצריו תהיה. כמו שנאמר (תהלים קכא) עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ:

פס'. וללוי אמר. א״ר שמעון בן אלעזר בכל מקום שהוא מזכיר שמו של שמעון ושל לוי באחת שניהם שותין בכוס אחד שנאמר (בראשית מ״ט:ז׳) ארור אפם כי עז וגו'. משל לשנים שלוו מן המלך ממון האחד חזר עוד ולוה מן המלך והשני פרע חובו וחזר עוד והלוה למלך הרי זה משובח. שמעון ולוי שניהם לוו מן הקב״ה שנאמר (בראשית ל״ד:כ״ה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו. חזר לו שמעון ולוה בשטים שנאמר (במדכר כה) ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. אבל לוי פרע חובו במעשה העגל שנאמר (שמות ל״ב:כ״ו) ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. ועוד הלוה את המלך בשטים שנא' (במדבר כ״ה:ז׳) וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו' עד ותעצר המגפה מעל בני ישראל לכך הכתוב משבח את לוי. שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך וגו' ראויים ללבוש אורים ותומים. לאיש חסידך כענין שנא' (תהילים קל״ב:ט׳) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. אשר נסיתו במסה. שניסיתיו עמך בנסיונו. תריבהו על מי מריבה. שלא נמצא במשה ואהרן שום דבר בעולם אלא מעשת מי מריבה. שנאמר (במדבר כ׳:י׳) שמעו נא המורים:

פס'. האומר לאביו. וכי שבטו של לוי עבד עבודת כוכבים והא כתיב (שמות ל״ב:כ״ו) ויאספו אליו כל בני' לוי, אלא זה שהיה (אביו) מישראל או אמו מישראל. ואת אחיו לא הכיר. זה אחיו מאמו מישראל. ואת בניו לא ידע. זה בן בתו מישראל. כי שמרו אמרתך במצרים. ובריתך ינצורו זה ברית הר סיני (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם:

פס'. יורו משפטיך שיהו כל ההוראות נתונות על פיהם. כענין שנא' (דברים י״ז:ט׳) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. על פי התורה אשר יורוך. ותורתך לישראל על פי התורה אשר יורוך. ישימו קטורה באפך. זו קטרת שלפני לפנים. וכליל על מזבחך. אלו מנחות שאינן נאכלין. שנאמר (ויקרא ו׳:ט״ז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל:

פס'. ברך ה' חילו . למדנו שרוב הכהנים עשירים הם. וכן אמר אבא החרש. (תהילים ל״ז:כ״ה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם זה זרעו של אהרן. ופועל ידיו תרצה מלמד שהם קריבים זבחים ומרצים את המקום. מחץ מתנים קמיו. כל מי שבא ומעורר על הכהונה יהא נופל כגון קרח ועדתו. קמיו. כענין שנא' (במדבר ט״ז:ב׳) ויקומו לפני משה. שקמו לפניו בעזות מצח. ומשנאיו. ששונאין אותו בלב. כענין שנאמר (ויקרא י״ט:י״ז) לא תשנא את אחיך בלבבך. מן יקומון. שלא יהיה להם תקומה. כגון עוזיה מלך יהודה ונתנגע. שנאמר (מלכים ב' סו) וישב בבית החפשית ויהי מצורע עד יום מותו:

פס'. לבנימן אמר ידיד ה', חביב הוא (חביב) ביותר לכך נאמר ידיד ה' יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד בחלק ידיד לידיד. ידיד זה שלמה שנאמר (שמואל ב י״ב:כ״ה) ויקרא שמו ידידיה, בעבור ידיד (בן) אברהם שנקרא ידיד שנא' (ירמיהו י״א:ט״ו) מה לידידי בביתי. ויבנה ידיד זה בית המקדש. שנא' (שם יב) נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. לפני הקב״ה שנקרא ידיד שנאמר (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. ישכן לבטח עליו. במקדש ראשון. חופף עליו כל היום. זה בנין האחרון. ובין כתפיו שכן, בנין משוכלל לעתיד לבא. וכן יעקב אומר (בראשית מ״ט:כ״ז) בנימין זאב יטרף. אלו קרבנות שנקרבות בבקר ובערב. ד״א ובין כתפיו שכן. בין חרב בין שאינו חרב. וכה״א (עזרא א׳:ב׳) כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. ובין כתפיו שכן. הכתפים מקום גבוה שבשור וכן בית המקדש גבוה מכל הארצות שנאמר (דברים י״ז:ח׳) וקמת ועלית אל המקום. ואומר (ישעיהו ב׳:ג׳) לכו ונעלה אל הר ה'. ואומר (ירמיהו ל״א:ו׳) קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו. וכשאתה רואה בספר יהושע בכל התחומין הוא אומר וירד הגבול. וכאן הוא אומר (יהושע טו) ועלה הגבול. מלמד שהמקדש הוא בחלקו של בנימין לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתפיו שכן. וכן דוד אומר (תהילים קל״ב:ו׳) הנה שמענוה באפרתה. בספר יהושע שהיה מאפרת. מצאנוה בשדי יער במי שנמשל בחיה שהיא ביער, ואיזה זה זה בנימן שנא' (בראשית מ״ט:כ״ז) בנימין זאב יטרף. ומפני מה זכה בנימין שתשרה עליו שכינה בחלקו. משלו משל חכמים למה הדבר דומה למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אומר אצלי ישרה. והקטן שבהם היה משתומם ואומר בלבו אני מה אומר אפשר שמניח אבי את אחי הגדולים ממני וישרה אצלי, והיתה נפשו עגומה, אמר להם המלך ראיתם בני הקטן שעומד לו ופניו משתנות ונפשו עגומה עליו אצלו אני אוכל ואשתה ולינתו אצלו כך הקב״ה אמר בית הבחירה יהיה בחלק בנימין שהוא קטן מכל השבטים. וכן אתה מוצא שאמר לו משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה (במדבר י׳:כ״ט) נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. כיון שחילק יהושע את כל הארצות לשבטים הניח ארץ ארבע מאות אמה על חמש מאות אמה דושנה של ירחו לבני יתרו היו מבקשים עליהם רחמים שיצליחו:

פס'. עמים הר יקראו. אלו שבטי ישראל שהיו מתקבצין אל הר ציון. שם יזבחו זבחי צדק שהיו מתנדבים זבחים כשהיו באים בנמל בחלקו של זבולן היו הספינות מתחברות, כי שפע ימים יינקו. אלו הסחורות שהיו מביאין מחוצה לארץ. ושפוני טמוני חול. זה חלזון שהיה בחלקו של זבולן שבו היו צובעין את התכלת. חול. זה זכוכית לבנה שהיתה בחלק זבולן. וכה״א (בראשית מ״ט:י״ג) זבולן לחוף ימים ישכון. ד״א עמים הר יקראו שהיו אומות העולם באין בספינות בסחורה עד תחום זבולן. ואומר הואיל ובאנו עד כאן נעלה אל הר ה' ונראה מה טובה של ירושלים והם רואים את ישראל משתחוים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד ומיד הם אומרין אין יפה להדבק אלא באומה זו ואין זזין משם עד שמתגיירין ומביאים זבחים לשם. שנאמר שם יזבחו זבחי צדק. כי שפע ימים יינקו. שנים שנותנין בשופע ומעלים בשופע. ים ומלכות. וספוני טמוני חול. זה חלזון שהיה ספון וטמון בחול. א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתי בשלומו אמרתי לו רבי פרנסתך במה אמר לי מחלזון. אמרתי לו וכי מצוי הוא חלזון אמר לי השמים שיש מקום בים הגדול שמושל בהרים וסממיות מקיפות אותו ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו. ואמרתי השמים ניכר שהרי זה גנוז לצדיקים לעתיד לבא. וספוני זו טרית. טמוני. זו חלזון. חול. זו זהורית. וכל מי שהיה נוטל בגנבה לא היה נהנה מפרקמטיא שלו. שם יזבחו זבחי צדק:

פס'. ולגד אמר. מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך לכך נאמר ברוך ה' שהוא מרחיב תחומו של גד כלפי מזרח. מלמד שהיה סמוך לספר. שכל סמוך לספר נמשל באריות מפני שהיו עומדין בפני האומות שלא יכנסו לארץ ישראל לכך נאמר כלביא שכן. וטרף זרוע אף קדקד. כדמתרגמינן ויקטל שלטונין עם מלכין. בוא וראה מה כתיב בדברי הימים (דברי הימים א י״ב:ח׳-ט׳) ואלה הבאים (לדוד) [אל דויד] לציקלג ונו'. (שם) ומן הגדי נבדלו אל דויד למצד מדברה גבורי החיל אנשי צבא למלחמה עורכי צנה ורמח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר. (שם) אשר עברו את הירדן בחדש הראשון והוא (מלא) [ממלא] על כל גדותיו ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב. וטרף זרוע לשעבר. אף קדקד (לשעבר):

פס'. וירא ראשית לו כי שם. שלקחו נחלה מעבר לירדן תחלה מכל ישראל שנא' (במדבר ל״ב:ב׳) ויבואו בני גד ובני ראובן וגו'. ואומר (שם) עטרות ודיבון (הם דיבון) בתחלה. לכך נאמר וירא ראשית לו. כי שם חלקת מחוקק ספון וגו'. זה קברו של משה שנתונה בחלקו של גד לפיכך בחרו להם בני גד בארץ סיחון ועוג. ואם תאמר בחלקו של ראובן הוא שנא' (שם) ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו. וכתיב (דברים ל״ב:מ״ט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו. ומהו חלקת מחוקק ספון זה קברו של משה שניתנה בחלקו של גד. מלמד שמלאכי השרת סבלוהו לארבעת מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד והם סופדין יבוא שלום ינוח על משכבו הולך נכוחו. ויתא ראשי עם. זה משה רבינו שבא בראש העם שנאמר (דברים ל״א:ב׳) לא אוכל עוד לצאת ולבוא. ד״א שעשה את התורה כולה אתין ותוין מאל״ף ועד תי״ו. צדקת ה' עשה שכתב להם לישראל (שם טו) (וכי) [כי] יהיה בך אביון מאחד אחיך. באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. ד״א צדקת ה' עשה. מלמד שהצדקה קשורה תחת כסא הכבוד שנאמר (ישעיהו נ״ו:א׳) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. (בראשית מ״ט:י״ט) גד גדוד יגודנו. מלמד שכשם שבא בראש תחלה כך לעתיד לבא יבוא בראש:

פס'. ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. שגם דן סמוך לספר לכך נאמר גור אריה יזנק מן הבשן. מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשנים כמו (שנאמר וזינקה דמה). כך היה חלקו של דן מתחלק לשני מקומות. שנא' (יהושע י״ט:מ׳-מ״א) למטה בני דן למשפחותם יצא הגורל השביעי ויהי גבול נחלתו צרעה ואשתאול ועיר שמש. ואומר (שם) ויעלו בני דן וילחמו עם לשם. עד ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם. ד״א יזנק קופץ עם הר הבשן כשם שהאריה קופץ על הבהמה כך היו בני דן קופצין על האנשים במלחמה. וכה״א (דברי הימים א י״ב:ל״ו) ומן הדני עורכי מלחמה (שמונה ועשרים אלף) [עשרים ושמונה אלף] ושש מאות. וכן ביהושע (יהושע י״ט:ל״ה) לבני נפתלי יצא הגורל. וכתיב (שם) וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת. זו גינוסר שפירותיה מתוקים כקול הכנור:

פס'. ולנפתלי אמר[נפתלי] שבע רצון מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובכל עושר. כדתנן באבות איזהו עשיר השמח בחלקו. ומלא ברכת ה' זו בקעת גנוסר שהיו פירותיה מתוקים כדמפורש במסכת (ברכות). שבע רצון. שיהו קוראין לפני הקב״ה והן נשמעין כענין שנאמר (תהלים קמו) רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. ים. רבי אומר ימה של טבריה. ודרום ירשה. מלמד שנטל חלק בים ונטל מלא חלקו בדרום. וכה״א (שופטים ה׳:י״ח) ונפתלי על מרומי שדה. וכן יעקב אבינו אומר (בראשית מ״ט:כ״א) נפתלי אילה שלוחה ומתרגמינן בארע טבא יתרמי עדביה:

פס'. ולאשר אמר. זה הוא שנאמר בהם (שם מז) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים. ברוך מבנים אשר. אין לך בשבטים שנתברך מבנים כאשר. יהי רצוי אחיו. שהיה מרצה את אחיו בשמן. וטובל בשמן רגלו. מלמד שארצו מושכת את השמן כמעין. מעשה שנצרכו אנשי לודקיא לשמן ומינו להם (פולימילטיש) [פולמוסטוס] א' ואמרו לו צא וקנה לנו שמן במאה רבוא. הלך לו לצור אמרו לו לך לגוש חלב. הלך לשם אמרו לו הלך אצל פלוני. הלך לביתו ולא מצאו. אמרו לו הלך הוא בשדה. הלך אותו האיש ומצאו שהיה עוסק תחת הזית. אמר לו שמן בק' רבוא אני צריך. אמר לו המתן עד שאגמור את השמן ואבוא. לאחר שגמר את זיתיו נטל את כליו ובא והוא היה סבור שהוא משחק בו כיון שהגיע לביתו הביא שמן ורחצו רגליהם נתן לפניו ואכל ושתה עמד ומדד לו שמן בק' רבוא. אמר לו רצונך עוד אמר לו אין עמי מעות אמר לו טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי. עמד ומדד לו בי"ח רבוא. אמרו לא הניח לא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. שמעו אנשי לודקיא שהוא בא קידמו לפניו שלשת מילין והיו מקלסין אותו. אמר להם לא לי נאוה קילוס זה אלא לאיש זה שכל זה שלו. ולא עוד אלא שאני חייב לו י״ח רבוא כיוצא בו אמר שלמה. (משלי י״ג:ז׳) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. וכן שנו רבותינו ז״ל במסכת מנחות תקוע אלפא לשמן. ולכך היו אנשי תקוע חכמים שהשמן יפה לתלמוד. וכשם שהזית משכח התלמוד כך השמן מישב את התלמוד:

פס'. ברזל ונחשת. מלמד שארצו של אשר מנעולה של ארץ ישראל. ד״א ברזל ונחשת כמו שנאמר (ויקרא כ״ו:י״ט) ונתתי את שמיכם כברזל. מנעליך כמו מן יקומון שלא יהו עליך. וכימיך דבאך. כלומר כל ימיך יהו כל הארצות דאובות להביא כסף וזהב לארצך וקונות כל הארצות שמן מארץ אשר ומביאות את הכסף ואת הזהב לקנות. כענין שנאמר (בראשית מ״ז:י״ד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים. ד״א ברזל ונחשת שתהא ארצך מונעלת כבריח ברזל ונחשת שלא יוכלו להלחם בך. וכימיך דבאך. כלומר בימי בחורותיך כך ימי זקנותך. מלשון דבאיך שהאיש דובב ושב לימי עלומיו. (ישעיהו י״ז:ד׳) משמן בשרו ירזה. ד״א דבאך, דאבך כמו שמלה שלמה כלומר אפילו ימי דבאך. יהו כימי בחורותיך. כענין שנאמר באיוב (איוב כ״ט:ב׳) מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני. וכן יעקב. אומר (בראשית מ״ט:י״ט-כ׳) מאשר שמנה לחמו. זה הר הכרמל שפירותיו מעדני מלך. לכך נאמר ברוך מבנים אשר. שהכל מברכין את ארצו. כלומר מפי בניו מפי כל השבטים היה מבורך והיה רצוי אחיו שהיו כל השבטים (היו) רצים לבוא אל הר הכרמל. וכן הוא אומר ביהושע (יהושע י״ט:כ״ד) ויצא הגורל החמישי למטה בני אשר ופגע בכרמל, ברוך מבנים אשר. כמו (שופטים ה) תבורך מנשים, מעין ברכת אמהות כך מבנים מעין ברכת בנים יבורך. אשר יהי רצוי אחיו. כענין שנאמר במרדכי (אסתר י) ורצוי לרוב אחיו לפי שיש מקום שהוא נאה בדבר אחד ואינו נאה בדבר אחר. אבל חלקו של אשר היו שוין הכל בו. לכך נאמר יהי רצוי אחיו:

פס'. אין כאל ישרון. כשם שאמר משה אין כאל ישרון כך אמרה חנה (ש״א ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך. מלמד שאמרו ישראל למשה אמור לנו דבר זה מה היא מדת הכבוד. למעלה אמר להם אין כאל ישרון אין אתם יכולין להסתכל ולהתבונן במדת הכבוד של מעלה. אמר להם אין כאל ישרון בכל דבר כלום. רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. ממעשיו יכולין אנו לידע עומק שבחו אם המאורות שהן ברקיע השמים אין אתם יכולין להסתכל בהם כל שכן במדת כבודו. משל משלו לאחד שאמר מבקש אני לראות כבודו של מלך. אמרו לו הכנס למדינה ואתה רואה נכנס למדינה וראה וילון פרוס על פתח המדינה ואבנים טובים ומרגליות קבועות בו ולא יכול לזון עיניו ממנו. אמר לו אם הוילון שלו לא יכולת להסתכל. במלך עצמו עאכ״ו. לכך נאמר רוכב שמים בעזרך. ד״א אין כאל ישרון. אחר שבירך משה את ישראל אמר להם אין כאל ישרון אין אלוה אחר להושיע כאלהיכם. ישרון. בזמן שאתם ישרים לפניו רוכב שמים הוא פודה ועוזר אותך אשר שם גובה לשמים (אשר)(תהילים ק״ד:ג׳) שם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. בעזרך. בשעה שהוא בא לעזרו שולח עזרתו לעזרו משמי שמים. כענין שנאמר במצרים (שמות י״א:ד׳) כחצות הלילה אני יוצא ובשעת מתן תורה כתוב (שמואל ב כ״ב:י׳) ויט שמים וירד וירכב על כרוב ויעוף. ואומר (חבקוק ג׳:ט״ו) דרכת בים סוסיך. ובגאותו שחקים. בשעה שהוא יוצא לעזרו מראה גאותו בשחקים כענין שנא' (שופטי' ה) מן שמים נלחמו. ואומר במורד בית חורון (יהושע י׳:י״ד)וה' השליך עליהם אבנים מן השמים. וכתיב (שם) ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש. שהקב״ה לבש גאות לעשות גדולות ונוראות לישראל. לכך נאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. והוא לשון כפול. כענין שנא' (תהילים ע״ח:כ״ג-כ״ד) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. וכתיב (שם) וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף:

פס'. מעונה אלהי קדם. הקב״ה מעונו של עולם כענין שנאמר (שם צ) תפלה למשה איש האלהים ה' מעון אתה היית לנו. אתה הוא מעון העולם שכל העולם מתקיים בך. כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. לכך נאמר מעונה אלהי קדם. כמו מעונה וכמו מכונה. והוא מכון. אלהי קדם. אלהים שברא שמי קדם. ומתחת זרועות עולם. והוא בגבורתו ובמאמרו סובל שהקים מתחת זרועות עולם. יסודי הארץ ברוח דברו מעמיד הארץ והמים אשר מתחת לארץ שנאמר (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה. אמר להם דברים שהם נעלמים מבני אדם. כלומר מי שברא את העולם ומי שהוא סובלו הוא הוציאך ממצרים והוא הבטיחך לתת לך ארץ של שבעה עממים. ויגרש מפניך אויב. עתיד לגרש מפניך אויב. אלו היו על ראשי ההרים ואין לך כח לרדוף אחריהם הקב״ה מגרשם שנאמר (שמות כ״ג:כ״ח) ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את האמורי ואת הכנעני. ואומר (שמות כ״ג:כ״ח-כ״ט) וגרשתמו מפניך. ר' אומר ויגרש מפניך אויב אלו שבמחבואות. ויאמר השמד. אלו שבורחין בשאר מקומות שהקב״ה משמידם מפניך שהאימה נכנסת בהם ומשמידם:

פס'. וישכן ישראל בטח בדד. כיון שישראל עוברין את הירדן וכובשין את הארץ הם שוכנים לבטח יושבים פרזות בלי פחד. בדד. אין עמהם מלך מן האומות כי אם הנותרים מהם נותנין להם מס לישראל. עין יעקב. כעין ברכה שבירכם יעקב אביהם כך ברכם משה רבינו. וכה״א (בראשית מ״ח:כ״א) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. וכן בלעם אומר (במדבר כ״ג:ט׳) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. אל ארץ דגן ותירוש. כעין ברכה שבירך יצחק ליעקב שנאמר (בראשית כ״ז:כ״ח)ויתן לך האלהים מטל השמים. וכן אמר ישעיהו (ישעיהו מ״ה:ח׳) הרעיפו שמים ממעל לכך נאמר אף שמיו יערפו טל טללי ברכה וישע וצדק:

פס'. אשריך ישראל מי כמוך. ישראל אמרו (שמות ט״ו:י״א) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש. ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל מי כמוך. וכה״א (תהלים כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. לכך נאמר אשריך ישראל. אין אומה שוה לך. עם נושע בה'. עם שאין ישועתו אלא בהקב"ה. וכה״א (הושע א) והושעתים בה' אלהיהם. מגן עזרך. כענין (תהילים י״ח:ג׳) מגני וקרן ישעי. ואשר חרב גאותך, של הקב״ה גאותך הוא שאין אתה נלחם כנגד האומות כי אם הקב״ה נלחם לך כעניין (שמות יד) ה' ילחם לכם. ואומר (תהלים כב) כי לה' המלוכה ומושל בגוים. ויכחשו אויביך לך. בשעה שישראל בשלום אומות העולם היו מכחישין להם ועושין אותם אחים. כענין שאמר עשו ליעקב (בראשית ל״ג:ט׳) יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. וכן חירם אמר לשלמה (מלכים א ט׳:י״ג) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי. ואתה על במותימו תדרך. אלו צוארי מלכיהם כענין שנאמר (יהושע י׳:כ״ד) ויהי בהוציאם את המלכים האלה אל יהושע. עד שימו את רגליהם על צוארי המלכים האלה. ד״א ואתה על במותימו תדרוך כענין שנא' ירכיבהו על במתי ארץ. שתהיו שולטנין על פלטרין שלהם: