פס'. ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים (אין אתם מחרישים) התקינו עצמכם לעבור שכבר מחל לכם הראשונות, שמע אל החוקים ואל המשפטים:

פס'. לא תוסיפו על הדבר. ולא תגרעו. מה גורע שמחלל מצוה אף מוסיף שמחלל מצוה כגון שעשה ירבעם בן נבט בחדש שבדא מלבו:

פס'. עיניכם הרואות. לא מאומד ולא משמועה אני אומר אלא מה שראו עיניכם:

פס'. ואתם הדבקים בה' אלהיכם. דבקים ממש. כמו (ירמיה יא) כאשר ידבק האזור על מתני איש:

פס'. ראה למדתי אתכם. אין ראה אלא הבן. וכן הוא אומר (קהלת א׳:ט״ז) ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. כאשר צוני ה' אלהי. מה אני בחנם אף אתם בחנם. לעשות כן בקרב הארץ. מלמד שאין התורה כולה מתקיימת אלא בארץ:

פס'. ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, לעין לא נאמר אלא לעיני. מלמד שכל מצוה שישראל עושין באות וטורפות להן לכנענים על פניהן:

פס'. כי מי גוי גדול. גדול באותות שהרי כבר נאמר (דכרים ז) כי אתם המעט. אשר לו אלהים קרובים אליו. כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן. כה' אלהיגו בכל קראנו אליו:

פס'. רק השמר לך. מיכן אמרו כל המפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו. והודעתם לבניך. מלמד שכל המלמד תורה לבנו מעלה עליו כאלו קיבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך. וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב:

פס'. ותקרבון ותעמדון תחת ההר. יש קריבה לטובה ויש קריבה לרעה. שנאמר (דברים א׳:כ״ב) ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים, חשך ענן.וערפל, מחיצה לפנים ממחיצה:

פס'. וידבר ה' אליכם. אלו אנכי ולא יהיה לך שנשמעו מפי הגבורה. קול דברים אתם שומעים. מלמד שהיה הדבור יוצא מפי הקב״ה ומחזר על כל המחנה ומתחקק על שתי הלוחות. ותמונה אינכם רואים. הוא שאמר ישעיה הנביא (ישעיהו מ׳:כ״ה-כ״ו) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. ואומר (שם) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. זולתי קול, מלמד שהקול היה יוצא ומכריז על כל ישראל אנכי ה' אלהיך. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואל יתמה אדם על ההיכלות דר' ישמעאל ועל דברי ר' עקיבא אשר דיברו בספר הישר במעשה מרכבה כי כולם נכוחים למבין כי כוחות וגבורות בורא הכל המה. מצוי. ולא כמציאה שום דבר. קרוב, ולא כקריבת שום דבר בעולם. ראשון עד אין חקר. קדמון עד לא תכלית. את אחרונים עד אין סוף. ומי יכול לדבר על הנביאים אשר אמרו (שם ו) ואראה את ה'. (שם נה) דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, (שה'''ש ה) ראשו כתם פז. (זכריה י״ד:ד׳) ועמדו רגליו ביום ההוא, (דברים יא) עיני ה', (ירמיהו י״ב:ז׳) נתתי את ידידות נפשי. וכיוצא באלה לאין סוף. אלא דברה תורה כלשון בני אדם. וכן הנביאים אחרי התורה. והכתובים אחרי הנביאים, וחכמים אחריהם. הכל דרך אחד להם ובינה בדבר וצריך שום שכל. וכן הוא אומר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים:

פס'. ויגד לכם את בריתו. על ידי שלוחו אשר בחר בו. אשר צוה אתכם לעשות. לזכותכם שנאמר (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' הפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. עשרת הדברים. כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ויכתבם על שני לוחות אבנים. מששת ימי בראשית. על שני לוחות. שוין במראם. שני לוחות. לזכותם בעולם הזה ובעולם הבא:

פס'. ואותי צוה ה'. שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה:

פס'. ונשמרתם מאד לנפשותיכם. זו אזהרת הרהור עבודת גלולים שאין אדם נתפש על הרהור עבירה חוץ מעבודת גלולים שנאמר (תהילים ס״ו:י״ח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. ובעבודת גלולים נתפש על ההרהור שנאמר (יחזקאל י״ד:ה׳) למען תפוש את בית ישראל בלבם:

פס'. פן תשחיתון ועשיתם. כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים:

פס'. תבנית כל בהמה. נתנה לך תורה ממשלה שלא לטעות כלל אחר כל דמות:

פס'. ופן תשא עיניך השמימה [וגו']. אשר חלק ה' אלהיך [וגו']. החליקם בדברים כדי לטרדן מן העולם. וכן הוא אומר (ירמיהו י׳:ב׳) ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה:

פס'. ואתכם לקח ה'. קידם אתכם לתורתו להיות לחלק ונחלה. שנא' (דברים לב) כי חלק ה' עמו וגו'. מכור הברזל, שארץ מצרים ארץ חמה הרבה:

פס'. וה' התאנף בי על דבריכם. לא בשביל חטאת ועון מעולם כי אם על דבריכם:

פס'. כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן. לא חי ולא מת:

פס'. השמרו לכם פן. כל מקום שנאמר השמר פן ואל הרי זה בלא תעשה:

פס'. כי ה' אלהיך אש אוכלה. אש אוכלת אש. אל קנא. עושה נקמות במרגיזיו אל קנא. שאל פילוסופוס אחד את רבן גמליאל כתוב בתורתכם אל קנא מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשר בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו כששמע השר על הבן כועס או על הכלב הוי אומר על הבן, לפיכך הוא מתקנא על העובדים ולא בנעבדים. וכולו במס' עבודת כוכבים:

פס'. כי תוליד בנים. הגיד לכם מראשית אחרית שהיו עתידין לטעות אחר עבודת כוכבים ולגלות בין האומות. ונושנתם. אלו שנים שישב ישראל בארץ משנכנסו ועד גלות צדקיה. דכתיב (מלכים א ו׳:א׳) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה צא מהן מ' שהלכו בני ישראל במדבר נשארו עד בנין הבית ת״מ שנים. ובנין הבית שעשה שלמה ת״י וסימן בזאת יבוא אהרן אל הקדש עמד בית ראשון הכל תת״נ משנכנסו עד שיצאו מנין ונושנתם פחות שתי שנים. וכן אמר עולא במסכת סנהדרין מאי דכתיב (דניאל ט׳:י״ד) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו. צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שהקדים שתי שנים לונושנתם שאילולי לא הקדים שתי שנים היו גולים ולא היו חוזרין, ונתקיים בהם כי אבוד תאבדון, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל סמל. לא נותר בעולם צורה שלא ציירו אותה להשתחוות לה. (לה) ועשיתם הרע בעיני. אשר אמר אנכי ה' אלהיך. להכעיסו. יודעין היו ישראל שעבודת כוכבים אין בה ממש ולא היו עושין אלא להכעיס:

פס'. העידותי בכם היום את השמים. העיד בכם נוטה שמים ויוסד ארץ. ד״א שלא יהא להם מנוס תחת מפרס השמים ורקיעת הארץ, ד״א השמים. שלא יתנו טלם והארץ שלא תתן יבולה. כי אבד תאבדון. אבד מארץ ישראל. תאבדון בגלות. ד״א אבוד בעולם הזה תאבדון בעולם הבא. מהר. מהר של מרי עלמא (תתנו) מנין ונושנתם. מעל הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. אבל בני גד ובני ראובן עתידין לגלות קודם שגלו על ידי מלכי אשור. כי השמד תשמדון. שבארץ ושבעבר הירדן. ד״א כי השמד תשמדון. תחת ועשיתם פסל ועשיתם הרע. השמד תשמדון. חטאו בכפל ולקו בכפל וסופן מתנחמין בכפלים (ישעיהו נ״א:י״ב) אנכי אנכי הוא מנחמכם (שם נב) עורי עורי (שם) התעוררי התעוררי:

פס'. והפיץ ה' אתכם בעמים. אלו קהלות הגולה שהם מתי מספר בכל עיר ועיר אחד בעמים ואחד בגוים לפי שיש מהם מרחמין עליהם ויש מתאכזרין עליהם וכה״א (דברים כה) גוי עז פנים. אשר ינהג ה' מנהיגם מנהילם בתוך גלותם. שלא יטמעו בתוך האומות שעובדים עבודת גלולים:

פס'. ועבדתם שם אלהים. פירוש עובדי אלהים אחרים תהיו עובדים מעשה ידי אדם. ועליו אמר (ישעיה) [ירמיה] (ירמיהו י״ז:ה׳) ארור הגבר אשר יבטח באדם. ואומר (ישעי' נח) מי את ותיראי מאנוש ימות. אשר לא יראון ולא ישמעון. לא יראון בצרות עובדיהן. ולא ישמעון לקול צועקיהן. ולא יאכלון קרבניהן. ולא יריחון ניחוחיהן:

פס'. ובקשתם משם. הבטחה היא לישראל כי אם יבקשו את ה' ימצאו תשועה. כי תדרשנו בכל לבבך. לא כענין (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם:

פס'. בצר לך ומצאוך. אין ישראל נגאלין אלא מתוך צרה. באחרית הימים. יעקב אומר (בראשית מ״ט:א׳) באחרית הימים. ואחריו משה ואחריו כל הנביאים למען תת תקוה ותוחלת לישראל לחכות ולקוות עתי הגאולה. ושבת עד ה' אלהיך. גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד) שובה ישראל עד ה' אלהיך:

פס'. כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך. בהבל. ולא ישחיתך בין האומות. החושבים בכל דור ודור להשכיח את שם ישראל. ולא ישכח את ברית אבותיך. בימי גוג ומגוג:

פס'. כי שאל נא. מצוה על ישראל להבין ולהשכיל שהקב״ה יכול להושיעם ולקבצם מן האומות כשם שעשה לאבותינו במצרים שנאמר או הנסה אלהים לבוא לקחת. הקדים מתן תורה ליציאתם ממצרים לומר לך שלא הוציאם ממצרים אלא כדי לקבל את התורה. כך אין אתם נגאלין מן האומות אלא בזכות התורה. במסות באותות ובמופתים עד לעיניך. בלשון יחידי הבדילך מן הכנענים ועשאך אומה יחידה משונה מכל ז' העמים:

פס'. אתה הראית לדעת. נראית עליך שכינה מן השמים. לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. אמר רבי חנינא אפילו כשפים אין מהנים עד שניתן להם רשות להזיק. ואין חיה שולטת באדם אא״כ נדמה לה כבהמה

פס'. מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ. מלמד שהרכין הקב״ה שמי השמים העליונים על הר סיני ודבר עם ישראל משמים. וכן הוא אומר (תהילים י״ח:י׳) ויט שמים וירד:

פס'. ותחת כי אהב את אבותיך, מצוה שלמה שאין בה דופי. ויוציאך בפניו. כרועה שמנהיג עדרו בפניו:

פס'. להוריש גוים גדולים. כאדם שהוא מגרש את הגמלים מן השדה ומכניס את הצאן:

פס'. וידעת היום. מה היום ברור בלא ספיקא אף אתה ברור בלא ספיקא וסוגה. כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. לא באויר ולא בעולמות:

פס'. ושמרת את חוקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום. היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן. היום לעשותם ולא למחר לעשותם. אשר ייטב לך. לעולם שכולו טוב ולמען תאריך ימים וגו' כל הימים. להביא את ימות המשיח:

פס'. אז יבדיל משה. הבדיל לא נאמר אלא יבדיל. מלמד שאף שלש שהבדיל יהושע בארץ כנען נקראו על שם משה לכך נאמר אז יבדיל. וכן הוא אומר (יהושע כ׳:ב׳) וידבר [ה'] אל יהושע לאמר [וגו'] תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי [אליכם] ביד משה אבל אמר מצוה הבאה לידי אקיימנה אע״פ שהיה יודע שאין שלש בלבד קולטות שנאמר (במדבר ל״ה:י״ג) שש ערי מקלט. מזרחה שמש. המזרח קולט שנא' (בראשית ג׳:כ״ד) ויגרש את האדם וישכן מקדם:

פס'. לנוס שמה. מלמד שהיו בצורות מאד. וחי. שלא יכבשוה הגואלים בחזקה. מיכן אמרו תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנא' וחי. עביד ליה מילתא דתהוי ליה חיותא. ומיכן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון:

פס'. את בצר במדבר. ראובן פתח בהצלה תחלה שנאמר (שם לז) וישמע ראובן ויצילהו מידם. לפיכך נמנה בהצלת רוצח תחלה:

פס'. וזאת התורה. מלמד שכשם שערי מקלט קולטת מגואל הדם כך דברי תורה קולטין ממלאך המות:

פס'. אלה העדות והחוקים והמשפטים. והיכן דבר ערי המקלט בצאתם ממצרים. שנא' (שמות כ״א:י״ג) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אלו ערי המקלט. ד״א ושמתי לך מקום. מלמד שהיו ישראל גולים במדבר ארבעים שנה להיכן גולין למחנה לויה:

פס'. בעבר הירדן. וירשו את ארצו, וכל (הערים):