פס'. ויקרא משה אל כל ישראל. פרשה זו נסמכת לפרשה של מעלה שנא' ושמרת את (החוקים) [חקיו] וגו'. אלא לפי שדברי תורה מצילין את בעליהן מכל צרה שנא' (משלי ו׳:כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך. כשם שערי מקלט קולטות את הרוצח לפיכך הוטלה פרשת אז יבדיל משה בנתים. גדולה שמיע שמביאה לידי תלמוד שנאמר שמע ישראל. וכתיב ולמדתם אותם. ונראה שתלמוד מביא לידי מעשה שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:

פס'. ה' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב. שנא' (שמות ל״ד:כ״ז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל:

פס'. לא את אבותינו. מלמד שכל הדורות שהיו עתידין להיות עמדו על הר סיני בשעה שאמר הקב״ה אנכי. וכל מי שהוא עז פנים לא עמדו אבותיו על הר סיני:

פס'. פנים בפנים, לא דברתי אני עמכם אלא פנים בפנים כמו שנאמר (שם יט) ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה:

פס'. אנכי עומד. שליח נמניתי סרסור הייתי כי יראתם מפני האש שנאמר (שם) ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה:

פס' אנכי ה' אלהיך. למה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחיד כדי שיהא כל אחד ואחד אומר אני נצטויתי. בשבילי נתנה התורה כדי שאקיימנה. ולא שיאמר דיו לעולם חוץ ממני, ד״א נאמר בלשון יחיד שכיון שחטאו ישראל אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע (שמות לב) למה ה' יחרה אפך בעמך. לא צוית אותם כי אם אותי שנאמר אנכי וגו'. (שמא כמדומה להם אמר). ד״א מפני שהיחידים עברו על עשר הדברות. מיכה ביטל אנכי בפסלו אשר עשה. ירבעם ביטל לא יהיה לך בשני עגלי הזהב. בן הישראלית ביטל לא תשא שנא' (ויקרא כ״ד:י״א) ויקב בן האשה [וגו'] ויקלל. מקושש ביטל זכור. אבשלום ביטל כבד. יואב ביטל לא תרצח. אמנון ביטל לא תנאף. עכן ביטל לא תגנוב. ציבה ביטל לא תענה שנאמר (ש״ב יט) וירגל בעבדך, אחאב ביטל לא תחמוד בכרם נבות. לפיכך נאמרו בלשון יחיד:

אנכי ה' אלהיך. לשון הברה שכיון שהביא הקב״ה להשמיע הדברות לישראל היה הקול יוצא ומחזר על כל העולם וישראל שומעין את הקול מן המזרח. היו הופכין פניהן כלפי המזרח וכיון שהיו הופכין פניהן כלפי מזרח היה בא להם הקול מן הדרום. הופכין פניהן לדרום היה בא להם הקול מן הצפון הופכין פניהן לצפון. היה בא להם הקול מן המערב היו תמיהין לומר כמה רשויות לפיכך פתח להם אנכי ה' אלהיך. לא מפני שראיתם דמיונות לפידים הרבה וקולות הרבה שמעתם אל תהיו סבורים לרשיונות הרבה אלא כל שראיתם וכל ששמעתם הוא אנכי. אע״פ שנגלו על הר סיני כיתות כיתות של מלאכי השרת שנאמר (תהלים סח) מלכי צבאות ידודון ידודון. ואומר (שם) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם מכולם אין שליט עליכם אלא אנכי. עשרת הדברים ניתנו כנגד עשרה מאמרות. אנכי. כנגד (בראשית א) יהי אור. וכה״א (ישעיה ס) והיה לך ה' לאור עולם. לא יהיה לך. כנגד מאמר שני (שם) יהי רקיע שלא להשתחות לאשר בשמים ולאשר במים מתחת לארץ. לא תשא. כנגד (שם) יקוו המים. מה המים אין עומדין במקום נקוב כך הנשבע לשקר אין לו מעמד ואין לו תקומה. ולא יצליח דרכו. זכור כנגד (שם) תדשא הארץ מה הארץ מוציאה דשאים שלא נזרעו כך אם תשמרו השבת כתיקונה הקב״ה מזמן לך טובות בלי עמל שנאמר (משלי ג) וימלאו אסמיך שבע. כבד. כנגד (בראשית א) יהי מאורות מי שמכבד את הוריו יתקיים עליו (תהלים צח) אור זרוע לצדיק. ומי שאינו מכבדם יהי מאירה בכל אשר לו שנא' (משלי ג) מארת ה' בבית רשע. ד״א האב והאם נמשלו לו לאדם במאורות. דכתיב (בראשית לז) והנה השמש והירח. ואומר (שם) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך. לא תרצח.כנגד (שם א) ישרצו המים שלא תהא שוחט את האדם כשם ששוחט את העוף. לא תנאף. כנגד (שם) תוצא הארץ נפש חיה שלא תהא כבהמה שבא על אמה ועל בתה ועל אחותה. לא תגנוב. כנגד נעשה אדם שלא תהא כאדם שגנב מן האילן ואכל. ולא תענה. כנגד מאמר תשיעי. (שם) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. כשם שהארץ אינה עונה שקר אלא מוציאה מה שאתה זורע בה אף אתה לא תענה שקר שאם תענה שקר אף אתה תזרע חטים ויעלה חוח. וכן אמר איוב (איוב לח) תחת חטה יצא חוח. לא תחמוד. כנגד מאמר עשירי (בראשית ב) לא טוב היות האדם לבדו שלא יהא אדם חומד אשת חבירו. ד״א עשרת הדברות כרת הקב״ה ברית בתורה שתהא נוהגת בלשון בין עשר אצבעות ידיו וברית המילה כרותה בברית בין עשר אצבעות הרגלים:

פס'. שמור את יום השבת. שמור וזכור בדבור אחד נאמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה הני נשי הואיל ואיתנהי בשמירה איתנהי בזכירה. מיכן לנשים שחייבות בקדוש היום. כל אל״ף בי״ת כתיב בעשרת הדברים האחרונים. טי״ת אין כתיב בלוחות הראשונים שאילו כתב בהם טי״ת לא היתה תקנה לישראל במעשה העגל. כלומר לא נתקנה הכתובה כתיקונה ואינה נידונת כאשת איש אלא כפנויה. בא בלוחות האחרונים שני טיתי״ן ובזרוע נטויה ולמען ייטב לך להשלים הראשונה והאחרונה ארבעה ווי״ן ולא תנאף ולא תרצח ולא תגנב ולא תענה כנגד כ״ד ספרים שיהו עתידין לעמוד לישראל. ד״א למה ולא ולא. לפי שכשנאמרו מפי הגבורה נאמרו בהפסקות זה מזה לעשרה פרקים לכך נאמרו בלא ווי״ן. אבל משה אמרם ביחד כקורא בספר לכך נאמר ולא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב. חביב חביב קודם לא תרצח נפש. לא תנאף את אשתו לא תגנוב את ממונו:

פס'. את הדברים האלה, קול גדול ולא יסף. לא יסף כמותו קול בעולם להיות עוד. ד״א ולא יסף. לא פסק בנתיים כענין (במדבר י״א:כ״ה) ויתנבאו ולא יספו:

פס'. ויהי כשמעכם את הקול. ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם. חולקין כבוד זה לזה לא מעורבבין. כענין (דברים א׳:כ״ב) ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים בערבוביא:

פס'. ותאמרו הן הראנו. אלו כיתות מלאכי השרת. מלמד שנפתחו השמים וראו מראות אלהים:

פס'. ועתה למה נמות. כי מי כל בשר. קרב אתה ושמע. ואת תדבר מפני כבוד השכינה נאה לומר למשה ואת לשון נקבה:

פס'. וישמע ה' את קול דבריכם. דבריכם תרי, בדברכם תרי. דברי חד דברו חד אשר דברו חד. הרי כאן ח' כנגד ח' דברות ששמעו מפי משה ושנים מפי הגבורה:

פס'. מי יתן והיה לבבם זה להם. מיכן אמרו דור שקבלו התורה נקראו דור דעות. וכן אמרו חכמים לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה. דכתיב מי יתן והיה לבבם וגו' ולא דוד ראוי לאותו מעשה אמר (תהילים ק״ט:כ״ב) כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי ולא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה לומר לך שאם חטאו צבור אומרין להם כלך אצל צבור ואם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד. וכן הוא אומר (שם נא) אלמדה פושעים דרכיך. וצריכא דאי תנא צבור הוה אמינא משום דנפישי רחמי, אבל יחיד אימא לא קא משמע לן. ואי תנא יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפורסם חטאיהו אימא לא קא משמע לן בפרקא קמא דמסכת עבודת כוכבים:

פס'. לך אמור להם. מיכן אמרו כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו לפי שאמר לו הקב״ה למשה לומר על ישראל. אל תגשו אל אשה הוצרך לומר שובו לכם לאהליכם:

פס'. ואתה פה עמוד עמדי. מיכן שהסכים הקב״ה ע״י משה על שפירש מן האשה, ועשו בארץ. מיכן אמרו כל הדר בחוצה לארץ @?!*) דומה כאילו עובד עבודת גלולים, וכן דוד אמר (שמואל א כ״ו:י״ט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים:

פס'. בכל הדרך. וזאת המצוה. למען תירא. אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה. ולמען יאריכון ימיך, לעולם שכולו ארוך: